קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי נחום טרייביטש
פרק יא · הלכה ו
אבל אם שחט כו'. הש"ך בי"ד סימן י"ט הביא דשיטת הג"א חולק על רבינו אלא דבכ"מ מברך אחר המצוה מלבד ברכת הנהנין דאסור ליהנות כיון דעבר ואכל והגיע ברכה אחרונה הואיל ואידחי אידחי עכ"ל. והש"ך מב"ר לשיטת רבינו מלשון הגמ' שם מברכות נ"א ועיין פ"ח דחה ראייתו ובספ' כנפי יונה כתב כוונת הש"ך דלא הו"ל לגמ' לאורוכי לומר כ"א התם מעיקרא גברא ל"ח ומדסיים בגמ' הואיל ואידחי אידחי משמע דבכל דוכתין אידחי מברכה. ואפשר לדחות ראייה זו דהנה בסברת א"ז הא דמודה בברכת הנהנין לפי מה דמשמע מסיום לשונו במ"ש והגיע ברכה אחרונה טעמו כיון דעכ"פ יש כאן ברכה למה לו לברך עוד ברכה מה שכבר עבר אבל בשאר דברים שאין כאן ברכה אחרונה מסתבר דתיקנו חכמים לברך גם אחר המצוה כדי שלא תהיה מצוה בלא ברכה ונ"מ באם אכל פחות מכשיעור וגמר בדעתו שלא לאכול או שאין לו מה לאכול שוב מחוייב לברך ברכה ראשונה. ואפשר לומר נמי בכוונתו דבכ"ע קאמר הא"ז כיון שעבד איסורא שנהנה בלא ברכה שוב א"א לתקוני וזה שדייק תלמודא הואיל ואידחי אידחי דבכ"ע א"י לברך כיון דעבד איסורא ומ"ש הש"ך ראייה מפ"ק דפסחים עיין בנקה"כ ובספ' כנ"י שם הב"ר לשיטת רבינו מהא דקיי"ל א"ח סימן רכ"ז בשמע קול רעם תכ"ד דיצא וכ"ה בירושלמי ואם ברכת השבח לאחר כד"ד לא יצא כ"ש בברכת המצות בלשון עתיד ועיין ט"ז שם וגם ראיה זו נדחה קרא לה. ולדינא נראה עיקר כדעת הא"ז דאף אם האמת כדברי הש"ך דמשמע מגמ' כשיטת רבינו מ"מ הא רבינו ס"ל דגם בברכת הנהנין מברך אח"כ. ובחידושי רשב"א שם הביא שיטת הראב"ד דפסק כרבינא מביאו הב"י בא"ח סימן קע"ב ובמג"א סימן קנ"ח ואף דבגמ' מדחי לדרבינא לא שבקי' פשיטותא דרבינא ואף דלא קיימ"ל כשיטת הראב"ד משום דחיי' הגמ' מ"מ בשאר מצות לא נדחים דברי רבינו וקיימ"ל כוותי' דרבינא בשאר מצות אליבא דכ"ע ובזה נדחים כל ראייתו דו"ק ותשכח ואף אם יש לחוש לספק ברכה ולהקל כנגד שיטת רבינו עכ"פ תכד"ד כדאי הוא הרב פר"ח לסמוך עליו שהבין שגם רבינו מודה בכה"ג ובגר דלא תקנו חכמים שיברך תכד"ד משום דמסתמא שוהה בטבילה יותר מכ"ד ולא רצו להטריח אותו ועיין בפלתי והנראה לענ"ד כתבתי: