קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי נחום טרייביטש
פרק י · הלכה יח
הרואה את החמה כו'. עיין בליקוטי מהרי"ל שבסוף דרשותיו עשה מעשה בזה מביאו בשיורי כנה"ג סימן רכ"ט אלא שכתב שם שי"מ כמ"ש בהגה"מ בשם הערוך פי' אחר ברואה חמה בתקופתה והוי קצת ס' ברכה. ובא"ר כתב דהך פירושא דהג"מ הוא ירושלמי ואנן בדידן דקמ"ל כתלמודא דבבלי וגם הערוך הביא הך ירושלמי ובשנת תקע"ג שהיה אז זמן קידוש חמה היה לי ויכוח בזה עם הרב הגאון מ"ו זלה"ה והשיב שמדברי הירושלמי אין ראיה שהוא חולק עם הבבלי אלא דשם קאי לפרש הא דתניא הרואה רקיע בטהרתה דהיינו אחר שלשה ימים כמו שכתב הערוך אבל ברואה חמה בתקופתה אין כאן מחלוקת. וראיתי שוב בירושלמי בפי' הגאון מוה' אלי' שגם הוא מפרש כן רק דהך דירושלמי בא לפרושי רקיע בטהרתו מאי היא ולית ביה שום ספק ברכה וצ"ע על הכה"ג. וה' יזכנו לקדש החמה פעמים רבות:
וכן כשתחזור הלבנה כו'. פירוש דברים אלו עיין בספר עטרת שלמה בפרק הרואה גרסינן בפרק הרואה דף נ"ט ע"ב אמרו לו ילדה אשתך זכר מברך הטוב והמטיב והשמיטו רבינו פה ובכה"ג א"ח סימן רכ"ג כתב ולא ידעתי למה אולי ס"ל כיש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו ע"ש. ועיין עוד בשיורי כנסת הגדולה שם אפשר לומר דדעת רבינו דהברייתא מיירי אם כלו לו חדשיו בודאי ולא הוי ספק נפל כלל אבל בסתם ולדות ובפרט דאין אנו בקיאים ומש"ה לא הוי שמחה בשעת שמועה ואינו מברך שוב גם אח"כ וכמ"ש בהג"מ פ"ג מהלכות מילה בשם הרוקח טעם למנהגנו שאין אנו מברכין שהחיינו בשעת המילה לפי שעדיין לא יצא התינוק מתורת נפל כל זמן שלא שהה שלשים יום ע"כ ואע"ג דשיטת רבינו דמברכין שהחיינו בשעת המילה כמבואר בפרק י"א הלכה ט' ובפרק ג' מהלכות מילה היינו משום דסבירא ליה לרבינו דמברך שהחיינו עכ"פ על עשיית המצוה: