קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי נחום טרייביטש
פרק ז · הלכה ב
ואם היו כולן בעה"ב. עיין כ"מ שכתב דרבינו בא ליישב הני תרי לישנא דאר"י כו' עיין מהרש"א שם בתוספות ד"ה לא כו' ותבין כוונת הכ"מ דלפנינו לא נזכר תרי לישני דר"י והתוס' שכתבו ליישב בע"א הני ב' לישני נ"ל דדחק להו ליישב קושיית הרשב"א דאי ר"א כר"י ס"ל א"כ איך קאמר מעיקרא לשרי לן מר הא איהו ג"כ ס"ל דבעה"ב בוצע ותירץ דר"א היה מחשיב לר"ז בעה"ב כיון שהסעודה נעשה בשבילו והתוס' לא ניחא להו בזה דהא עיקר הטעם כדי שיבצע בעין יפה וזה לא שייך בר"ז אף שהיה סעודה בשבילו מש"ה כתב דר"א מרוב שמחתו רצה לשמש אותן ולא לאכול עמהם כלל וא"כ הגדול בוצע ור"ז היה מסרב לזה אלא שגם הוא יאכל עמהם ויהיה הוא מיסב עמהם ובעה"ב בוצע כנ"ל. ולפי שיטת רבינו צ"ל דס"ל כסברת הרשב"א הנ"ל דמי שהסעודה נעשה בשבילו הוא הנקרא בעה"ב: