קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי נחום טרייביטש
פרק ו · הלכה ז
מים שנשתנו מראיתן. כתב הב"י בסי' ק"ס בשם הרא"ה דטעמא דומיא דקידוש ידים ורגלים מן הכיור והתם מסתברא משום דכתיב מים יתירא ומהכא דייקינן דמים בהוייתן בעינן שלא נשתנו ועיין ברכי יוסף שהקשה ע"ז מהא דאמרינן בזבחים כ"ב אמר ר"י אמר ר"ל מי מקוה כשירין למי כיור וכ"פ רבינו בפ"ח מביאת מקדש כל המימות כשירים לקידוש ובלבד שלא ישתנו מראיהן אלא יהיו כמים הכשירים לטבילה אלמא מי כיור ומי מקוה כהדדי נינהו ותנן פ"ז דמקואות הדיח בו סלי זיתים וענבים ושינו מראיו כשר ותו תנן התם דאין מי צבע פוסלין את המקוה ושינוי מראה דפוסל במקוה היינו אם נפל בו יין וכיוצא דנשתנו מחמת משקה אחר שנפל לתוכו כמ"ש רבינו ספ"ו דמקואות וכיון דמי כיור כמי מקוה הרי משכחת במי כיור שינוי מראה ולא פסיל כנפלו בו מי צבע וכיוצא דוגמתו דכשר בטבילה ואיך פסק הרא"ה ותני במי כיור דכתיב מים יתירא דבעיא מים כהוייתן שלא ישתנו צורתן דהרי זמנין דמשכחת במי כיור דנשתנו צורתן ולא הוייתן וע"ש שכתב דהרא"ה חולק בזה עם הרמב"ם וסובר דמי כיור חמורים ממקוה ובכל שינוי מפסלי וחיליה דידיה מהא דאמרינן בסוטה דף ט"ו אמר רבא כלי שנתאכמו פניו פסול מה מים שלא נשתנו כו' ע"ש. ולפ"ז יש כאן מחלוקת לשיטת הרא"ה פוסל בנט"י שינוי מראה הכשירה במקוה ולשיטת רבינו אינו פוסל כ"א מה שפוסל במקוה וקשה ע"ז הא רבינו פסק שינוי מחמת מקומן פסול ואמאי הא במקוה לא פסל שינוי מחמת מקומן אלא צ"ל דגם דעת רבינו מסכמת עם דעת הרא"ה ושם לא כתב אלא דין דאורייתא ורבנן החמירו במי כיור כמו שכתב התוספות במסכת סוטה שם ובס"ד אכתוב בזה בפ"ה מהלכות ביאת מקדש: