קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי נחום טרייביטש
פרק ה · הלכה טו
עיין הראב"ד וכ"מ מה שהשיב רבינו לחכמי לוני"ל ורבינו פה תופס שיטת הבה"ג ועיין בפירש"י ותוספות שם מה שהקשה מהך דינאי וחביריו דאכלו ושבעו ואף דלגרמיה הוא דעבד היינו משום דלא אכל כזית. ובאמת י"ל מ"ט דשמעון ב"ש דהיה ס"ל דבכוס יין יוכל לזמן אלא משום דדריש לקרא ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה וקאמר רחמנא דבכ"ע אם אכל או שתה חייב לברך ומש"ה כיון דשתה הכוס היה ס"ל דיכול להוציא וכיון שכן הוא פי' הקרא א"כ סתם אכילה בכזית ובודאי דגם שיטת הסוברים דבעינן כדי שביעה מה"ת כל טעמייהו אינו אלא משום דדרשינן ואכלת ושבעת פי' אכילה שיש בה שביעה וא"כ שפיר קאמר תלמודא דשמעון ב"ש לגרמי' הוא דעבד דהוא דריש קרא בע"א משא"כ לדידן דקיימ"ל דבעינן כזית דגן ודאי דאינו חייב מה"ת כ"א באכל כדי שביעה וכ"ה דעת הבה"ג. ובזה צל"ע על רש"י בפרק כ"מ דף מ"ב ע"א ד"ה עדי כפנא כו' שפירש שם מפת שלנו וכתב הבה"ג ולא בירך דבעי למשבע וברוכי כדאורייתא ואכלת ושבעת משום דכזית וכביצה אסמכתא דרבנן עכ"ל. ופירוש דבריו דרצה לחייב עצמו בחיוב תורה ורש"י ז"ל סתר דברי הבה"ג דא"כ הוי דלא כר"מ ודלא כר"י וז"א כדמפורש בדבריו וצע"ג וע' עוד בתוס' פסחים דף ק"ג ע"ב ד"ה כיון דקשיא להו כיון דיהבי ליה כסא לברוכי א"כ אסרו עצמן שוב מלאכול ואינו מצטרף עמהן ועיין ב"ח או"ח סימן קפ"ו ובשיורי כנה"ג סימן צ"ז בהגהת בית יוסף ועיין עוד בפרק שלשה שאכלו דף מ"ט ע"ב בתוספות ד"ה ר"מ דמזכיר ג"כ כשיטת רבינו פה. ועיין בכ"מ פ"א דמסיק דאינו חייב מה"ת לברך שום ברכה כ"א באוכל פת כדי שביעה אפי' על שבע המינים ג"כ אינו חייב לברך כ"א מדרבנן וכ"מ מדברי מהרי"ק שהביא הל"מ פ"ב דין י"ד. ומה שהקשה שם דלמ"ד נטע רבעי משמע התם בגמרא דאייתר חד הלל דטעון ברכה ורבינו ז"ל פוסק בהלכות מ"ש כמ"ד נ"ר והא בכל ברכה דנטיעה משמע דהוי מה"ת והניח בקושיא ע"ש ועיין ברא"ש ר"פ כיצד מברכין וברי"ף שם ויש ליישב קושייתו ודו"ק: