קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי נחום טרייביטש
פרק א · הלכה ט
ופניה טוחות בקרקע. דברי רבינו צ"ע דהא ר"ה בברכות דף כ"ד אמר עגבות אין בהן משום ערוה ומייתי תלמודא סייעתא מהא דתנן אשה יושבת וקוצה חלתה ודחה רנב"י דאין משם ראיה כגון שהיה פניה כו' ואין סייעתא לר"ה אבל דינא דר"ה דין אמת ואין חולק בזה ולמה פסק רבינו פה דלא כר"ה וכן תמה המ"א בסי' ר"ו אות ה' ומסיק דהלכה כר"ה וה"ט שהשמיטו הרי"ף והרא"ש הך דפ"ט ע"ש, ולענ"ד ליישב דעת רבינו הנה הרע"ב בפי' המתניתין אשה יושבת פירש עגבות אין בה משום ערוה וכתב עוד ופניה טוחות בקרקע הדבר תמוה וכבר תמה ע"ז בספר א"ר א"ח סי' ע"ד ונראה דהיה קשה לו להרע"ב הא דאמר רנב"י תרגמה בפ"ט, לישנא דתרגמה קשה דהכי הו"ל לומר הכא במ"ע וגם הא"ר הרגיש בזה ורצה לדייק מלישנא דתרגמה דמסיק להלכה דעגבות יש בהן משום ערוה וזה קצת דוחק דהא ר"ה אמר בפשיטות עגבות אין בה משום ערוה וכ"ה בירושלמי פ"ב דחלה הדא אמרה עגבות אין בהן משום ערוה אלא היה נראה לו משום דבסוגיא דירושלמי אמר נשמעינה מן הדא האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה והדא אשה לאו בתוך הבית היא יושבת (פירוש למה לא תלבוש בגדיה) ותימר אין מטריחין פי' דמשני דלא רצו להטריחה ללבוש הבגדים והיה סובר רנב"י דודאי בזה אין מטריחין אותה ללבוש הבגדים אבל לעשות בענין זה שפניה טוחות דזה לאו טרחא הוא למה לא תעשה כן הגם דעגבות אין בהן משום ערוה מ"מ כל מה דאפשר לה לעשות בזהירות יתירא עדיף טפי וזה שאמר רנב"י תרגמה בפ"ט פי' הגם לדידך דסברת דעגבות אין בהן משום ערוה אעפ"כ צריכים ע"כ לאוקומי מתניתין בפ"ט וא"כ אין ראיה משם אבל הדין דין אמת דעגבות א"ב משום ערוה ואעפ"כ אין אנו מתירין לה לברך כ"א בפ"ט דבקל יכולה לעשות זהירות יתירא להזכיר את השם ודברי הרע"ב כנים וברורים וגם דברי רבינו א"ש ודו"ק: