קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי נחום טרייביטש
פרק י · הלכה יט
הגיע זמן וכו'. כתב הה"מ ודע שאם היא בתולה ואין שם ב"ד יושבין אלא בב' וה' אינו חייב במזונות עד יום ד' וכו' וכ"נ שם בגמ' נראה שבא לאפוקי מסברת המהרש"א ריש כתובות שכת' דנקט ג' ימים דמטעמא דטענות בתולים הי' צריך להעלות מזונות דהא לא אתקן לתועלתה משא"כ טעמא דשקדו הוא לתועלתה ע"ש ובאמת לא משמע כן בגמ' דהא גם לס"ד דגמ' דלא הוי ידע טעמא דשקדו אעפ"כ אמרי' שם דאינו מעלה לה מזונות וכן מדיליף חלה הוא דאינו מעלה מזונות מהך דהגיע זמן בא' בשבת ג"כ משמע קצת דלא כהמהרש"א ועי' בפ"י והארכתי בזה בחידושי. וגרסי' בירושלמי על הא דתנן בתולה נשאת ליום רביעי בר קפרא אמר מפני שכתב בם ברכה ומקש' שם והלא אין כתיב ברכ' אלא בחמשי וששי לבד אמר ר' יוסי טעמא דב"ק רביעי אור חמישי פי' דנשאת בד' ונבעלת באור לחמישי מפני שיש בו ברכה וכ' ביפה מראה דב"ק לא מתני במתנית' טעמא כלל ואיהו דקיהיב טעמ' וכ"מ קצת בתוס' שם ד"ה מפני מה והא דשואל מאי נ"מ משום דסבר טעמא משום ברכה ונשכח ממנו גי' דמתני' וכמ"ש היפ"מ דיש לא הוי גורסים לה וכיון דמשום ברכה היא הי' סובר אם אינו חושש לזה ולא רצה לשהוי' מצוה מותר לישא אימתי שירצה ע"ז קאמר דנ"מ לענין מזונות אם מקפיד ושוב חזר ר"י ונזכר גי' מדויקת כמו שהיא לפנינו מפני טענת בתולים ואין הדבר תלוי בדעתו ולא שייך השתא לאקשוי' מאי נ"מ כיון דדינא קתני וביום א' הוי ג"כ טעמא משום שקדו ובס' פ"י הק' מי דחיק לאבי' לאוקמי טעמא דמתני' משום אקרורי דעתו ואמאי לא מפרש משום תקנתא דידה לפמ"ש הרא"ש בסוגי' דפ"פ דאינו נאמן כ"א לאלתר א"כ י"ל מש"ה תקנו בד' שאם תנשא בב' ויהי' נאמן עד יום הקבוע לב"ד איכא למיחש שיוציא לעז שלא כדין מחמת שנאה ומה שתי' שם לשי' רש"י דמיירי בסתם נשים דאיכא ס"ס דלא נאמן כ"א ע"פ עדים אין כאן הוצאת לעז כיון דלא נאמן לאוסרה כמ"ש התוס' דף י' ד"ה חזקה ותי' צ"ע דהא אביי הא סובר דנאמן להפסיד כתובתה אע"ג דלא נאמן לאוסרה דהא אמר אלו מיתב לה כתובה ליתיב וע"ש בתוס' ואעפ"כ לא מחולק עם ר"י והגאון מ"ו זצ"ל כ' ליישב הקושי' עפ"י מ"ש הר"ן דלולי תקנת טענת בתולים דהוי מילתא דאסורא לא הוי תקנו כלל לעכובא מצות נשואין דאל"כ ק' למה פרט דוקא טעם דטענת בתולים משאר תקנות שקדו ברכה עכ"ד ולי נ' ליישב דהנה התוס' מק' אמאי נאמן להפסידה כתובתה והא אי"ל מגו דאי בעית אמרה מוכת עץ אני ותי' דהוא מגו במקום חזקה ולפי"ז י"ל דמשום דידה א"צ לתקן דהא יכולה לטעון מ"ע אני וגם אם היא טוענת בתולה אני ג"כ נאמנת במגו דמ"ע דהא השתא ליכא חזקה כנגדה דהא לזמן מרובה הוא ואם היא שותקת שתיקה כהודאה ולפמ"ש הרא"ש עוד תי' דמ"ע לא שכיח ולפי"ז עדיין י"ל משום תקנתא דידה אלא דמשמע בדברי התוס' דף ט' ע"ב ד"ה אי למיתב לה סברה זו יש לתלות בפלוגתא דר"ג ור"י ואם אמרי' דמשום תקנתא דידה שלא להוציא לעז י"ל דגם אם הוא אינו שכיח ג"כ תקנו ולא דמי להא דאמרי' גיטין י"ז זנות ל"ש ומיושב קושי' התוס' שם על ר"ל ואין להאריך ודוק כי לא באתי רק לבאר דתקנת שקדו שייך לטענת בתולים ותקנתא דידה היא. ודע דגרסי' עוד בירושלמי רפ"ק דכתובות קדשה בחופה לית לי' באילין קנסייא פי' קדשה בחופה שקדשה תחת החופה ולא מקודם וכמו שאנו נוהגין לית לי' באילין קנסייא אין כאן כל אלו חששות וכ"כ הר"ן דבמקומות הללו שרובן מקדשין וכונסין לאלתר ליכא למיחש להכי ורבינו לא הזכיר בפרקין להך דירושלמי ונ"ל משום דבמתני' קתני דומי' דאלמנה משמע דאין חילוק כלל ונראה דסובר רבינו הא דאמר בר קפרא משום ברכה היינו משום דבא ליתן טעם בקדשה בחופה למה צריכה להנשא בד' ולומר משום לא פלוג בלי טעמא לא ניחא לי' לב"ק מש"ה קאמר כיון דעכ"פ נבעלת באור לחמישי ואיכא ברכה מש"ה לא חלקו ופסק רבינו כב"ק.