קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי נחום טרייביטש
פרק טז · הלכה כז
מתוך שיכול לומר לא גרשתי וכו'. הקוש' מפורסמת על דברי רבינו דמאי מגו יש כאן דהא איהו בעי ליפטר אף מהעיקר ואין אומרים מגו לחצי טענה וכבר הקשה כן המהרי"ק וכ"מ בתוס' פ' חזקת דף ל"ה ע"ב ד"ה ואי דלי וכו' בתי' הב' ועי' בס' נתיבות משפט דף רנ"ט ע"ד שהביא שם דברי רמב"ן ב"ב דף ל"ג ע"ב גבי ר"נ דאמר הדרי ארעא והדרי פרי ע"ש. ולי נראה דיש מקום לחלק דעד כאן לא כ' הרמב"ן דלא אמרי' מגו בכה"ג בחצי טענה כ"א היכא דטענתו אינו טענה מצד הדין כ"א מצד המגו עיקר נאמנתו מש"ה בעינן מגו מעלי' משא"כ בבעל שטוען פרעתי הכתובה אפי' במקום שאין כותבין מצד הדין הי' נאמן מידי דהוי אשאר מלוה בע"פ ולא שייך לומר מה הועילו חכמים בתקנתן דמצי לאתרוי' בי' אל תפרעני אלא בעדים כמבואר בהרז"ה וברמב"ן אלא דאלים רבנן לתקנתן וחזקו כח מעשה ב"ד אבל ביש לו מגו אף שהוא מגו לח"ט מ"מ האמינו לו לפחות במה שהי' פוטר אלו הי' טוען אותו טענה וראי' לזה מדברי התוס' בעצמו בא"ד שכ' תי' הא' משום דהוי מגו במקום עדים ומה דחיק להו משום דגם שם אי לאו דסברא ברורה הוא דלא נאמן בטענתו כיון דדלי לי' צנא דפירא אנן סהדי לא הוי שייך כלל תי' הב' לפי דברינו ודוק.