קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי נחום טרייביטש
פרק טז · הלכה יג
ייחד לה. עי' בטור אה"ע סי' צ' במ"ש דמתני' ב"ב דף קנ"ח מיירי בייחוד לה שלא שייך צררי ועי' בתי"ט ב"ב פ"ט משנה ט' שתמה על הב"י וסובר דהתוס' חולקים על דין ייחד ע"ש והבין התי"ט דהתוס' ס"ל דסוגי' דשבועות חולקת על סוגי' הגמ' דר"פ אעפ"י וסובר דלא פליג רבנן כיון שתקנו שבועה לא חלקו ומש"ה תמה על הטור ולענ"ד דברי התוי"ט תמוהים ואין פרושו ברור בדברי התוס' דהא לא מצינו חולק על דין ייחד ובדוחק י"ל התי"ט מפרש דברי התוס' הכי אבל אין לומר דמוקי בייחד לה דהרי חזינן דהגמ' לא רצה לאוקמי המשניות בכה"ג משום דלא שכיח דע"כ יש כאן תיר' אחר כמ"ש התוס' ומש"ה תמה על הב"י שכ' ופשוט הוא ובס' נתיבות משפט דף קצ"ד ע"א תמה על התי"ט ופי' דברי התוס' בע"א דאל"כ אין הבנה למ"ש התוס' למה לי' לאוקמי' כב"ש דהא ברייתא זו ע"כ לא מיירי בהכי דא"כ למה צריך האב שבועה אלא דהתוס' שם סוברים כשיטת התוס' וסייעתו דגבי בע"ח לא מהני ייחד דחיישי' לפרעון וכה"ג בנכסי צ"ב ס"ל התוס' ג"כ הדין כמו בע"ח ולא מהני ייחד ע"ש שהאריך. ולי נראה עיקר כמ"ש בפי' התוס' ומ"ש התוס' בשם רבינו שמשון ע"ז ל"ק דלמה לא מוקי הגמ' משניות בכה"ג משום דלא שכיח משא"כ במתני' דקתני בהדי' נפל הבית ומה דק' לי' להרב נתיבות בדברי התוס' במ"ש דפריך נמי מברייתא ומוקי כב"ש לשני לי' כגון שייחד לה ארעא בד' מצרי דא"כ איך יחויב שהאב ישבע י"ל דכוונת התוס' דהו"ל לאוקמי לצדדין וה"פ הברייתא אביו אינו נוטל אלא בשבועה ולא ייחד ובייחד הבן נוטל בשבועה ושלא בשבועה דה"נ מוקי לה בגמ' שם מקמי הכי הא דתנן אבל יורשים משביעין אותה ואת יורשי' דלצדדין קתני ואמאי מוקי לה כב"ש א"ו דלא רצה לאוקמי בכה"ג דל"ש.