קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי נחום טרייביטש
פרק ט · הלכה ו
ה"ז אסור בכל אשה וכו'. עי' הה"מ מ"ש בשם התוס' והרמב"ן ועי' ירושלמי שבת ר"פ כלל גדול בהא דגרסי' שם ואין לו לתמוה ויחוש לכל הימים כהדא קידש אשה בעולם וכו' ובק"ע שם ד"ה ואין הניח בקושי' על התוס' מסוגי' הנ"ל ועמ"ש בשלום ירושלים שם ובמס' שקלים.
ואין אדם עושה שליח לקדש לו אלא אשה שיכול לקדשה בשעת השליחות. כ' בכנה"ג בהגהת הטור אה"ע סי' ל"ה אם בא השליח ואמר שקידש לו אשה שבשעה שעשאו שליח עדיין היתה א"א אם היא מקודשת א"ד אפי' בדיעבד אינה מקודשת הגם שבא השליח ואמר שקדשה וכ' שלא מצא מי שדיבר בחקירה זו שוב ראיתי להר"מ מינץ בתשו' סי' ל"ט כ' בזה"ל ומעתה אפי' אם מקדש השליח אח"כ אח' מהן כשהי' פנויות אינו מועיל ולשונו זה מוכיח דאפי' חזר השליח ואומר שקדשה אינה מקודשת וכן מצאתי בפי' להראנ"ח מכ"י עכ"ל ובעיני יפלא האיך ס"ד לספוקי בהכי הלא הדבר מבואר בגמ' במס' נזיר דף י"ב ועי' במל"מ פה מה שהשיב ע"ד מהרי"ט שרצה ליישב קושי' התוס' מהפרשת חלה דאם עושה שליח בפי' בכ"ע מהני מדברי הגמ' מפורשת שם וגם תמה על רי"ו ע"ש. ולי נראה ליישב דברי הגדולים שוודאי לא הי' בהעלם עין מהם פשטא דסוגי' אשר עיניהם לנוכח יביטו דדברי הרי"ט נכונים בעושה שליח בפי' מהני כי באמת יש שלשה חלוקים בדבר י"ל מסתמא לא עשה שליח לקדש לו אשה אם לא היתה ראוי' בעת שליחותו ומשום זה אין לנו לחוש שקידש שליח את זאת האשה וגם אם אמרי' דדעתו לעשות שליח ככל אשר ימצא מ"מ השליחות אינו חל כיון שלא זכר ולא פרט הדבר ויש מקום עוד לומר אפי' אם פרט ועשאו שליח גם לזה לא מהני וא"כ נוכל ליישב שיט' הרי"ט דמתחילה הי' ס"ד דגמ' דמשלח לא עלה על דעתו כלל לשווי' שליח גם לזה ומש"ה מק' התלמוד' מהך דהרי עלי לגלח נזיר דהראשון מגלח לשני ומשני דאף דעלה על דעתו של המשלח וכו' מידי דלא מצי עביד איהו השתא לא חל שליחות אף אם עלה על דעתו כיון שלא הזכירו בפי' אבל אם באמת הזכירו בפי' ועשאו שליח גם לזה י"ל דמהני השליחות ובזה ניחא שיט' הרי"ט מכל מה שהק' המל"מ דכל כונת הגמ' בשנוי' אעפ"י דדעתו עלי' כיון שלא פי' להשליח לא מהני אבל בפי' מודה המתרץ דמהני' אלא דעדיין הקושי' נשארת מההי' דמק' התלמודא שם האומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדורי וכו' דשם ג"כ הא עשאו בפי' שליח להפר הנדר ומאי קושי' דהא בכה"ג לשי' הרי"ט והרי"ו ובעל כנה"ג באמת מצי משוי שליח ואומר אני ליישב גם הקושי' הזאת ושפיר מק' הגמ' דהנה גם בנדרים דף ע"ב בהא דמספקא שם גבי בעל אי צריך שמיעה ג"כ מק"ו אף למסקנא דנזיר דמוקי לה לת"ק כר"א דמצי מיפר עכ"פ הא בעי שמיעה ולא שייך כאן לומר דמצי משוה שליח במידי דלא מצי למיעבד ע"ש בר"ן ובפי' הרא"ש ומשני שם דלכי שמע פי' דאפטרופס מיפר ואמר כי שמע בעלך יהי' מופר וע"ש וא"כ י"ל דע"כ לא אמרו דאם עשאו בפי' דהוי שליח אף במה דלא מצי למיעבד השתא היינו דווקא אם הוא יכול לעשות בזמן שחל השליחות כמו במקדש לו אשה שנתגרשה עתה דאז יכול הוא לעשות אבל הכא שיש כאן ב' לריעותא הוא אינו יכול לעשות עתה וגם בעת שהשליח יעשה שליחותו לא נגמר עדיין השליחות עד שישמע הבעל ושפיר פריך הגמ' ומשני לי' דסבר דיכול לעשות כן להפר נדרים שתדור כשישמע אח"כ וא"כ שפיר יכול לעשות שליח ואין כאן קושי' על פי' מהרי"ט דאדרבה לפי האמת דאנן קיימ"ל דיכול להפיר אעפ"י שלא שמע כמו שכ' הר"ן בנדרים דף ע"ג ע"א וא"כ אין צריכין לאוקים הת"ק דסבר כר"מ דהגם אם הוא א"י למיעבד יכול לעשות שליח בפי' וראי' ברורה נראה לענ"ד דגם רבינו ע"כ סובר סברת מהרי"ט דהיכא דשוי' שליח בפי' מהני דז"ל רבינו בפי"ג מה' נדרים הל' ט' האומר לאשתו או לבתו כל נדרים שתדור מכאן עד שאבוא למקום פלוני הרי הן קיימי' או הרי הן מופרין לא אמר כלום עשה שליח להפר לה או לקיים לה אינו כלום שנאמר אישה יקימנה ואישה יפרנה ע"כ ולכאורה קשה דלפום פשטא קאי רבינו גם אנדרים שתדור דמיני' מיירי וא"כ למה צריך רבינו להביא מקרא דאישה יפרנה הא כל מילתא דלא מצי איהו למיעבד השתא לא מצי משוי שליח וראיתו בלח"מ שהרגש בזה וכ' בנדרים שנדרו כבר איירי רבינו ובאמת זה דוחק גדול דהא כת' רבינו בבבא אחת ובפסקא אחת משמע דגם ע"ז צריך קרא א"ו דסובר רבינו די"ל כיון דעשאו בפי' שליח אי לאו דגלי קרא ה"א דמצי משוי שליח דרבינו לטעמי' אזיל בפי"ב מה' נדרים פסק דבעל מיפר בלא שמועה וכשי' הר"ן וא"כ י"ל דמצי משו' שליח בפי' אי לאו דגלי קרא ועי' בטור יו"ד סי' רל"ד וז"ל אין יכולים לעשות שליח לא בהקמה ולא להפרה אפי' בנדרים שנדרה כבר ופי' דבריו לא מבעי' בנדרים שתדור דלא מצי למיעבד איהו השתא וביותר לשיט' הטור דפסק דלא כרבינו אלא דגם הבעל צריך שישמע וא"כ פשיטא דלא מצי משוי שליח גם בפי' ופשיטא דלא מצי מיפר אלא בנדרים שנדרה כבר שפיר סד"א דמצי משוי שליח קמ"ל דלא מהני ועי' בטו"ז ובפרישה והנראה לענ"ד כתבתי ומדהצריך הטור לאשמעי' כלל דין זה דמה שעתיד לדור ש"מ משום דגם דעתו אם עשאו בפי' שליח מהני אף דגם איהו לא מצי למיעבד מ"מ יכול לעשות שליח אי לאו משום דגלי קרא משום דהא דס"ל להטור דבעי שמועה היינו משום ספק וא"כ סד"א דמצי למשוי שליח כמ"ש המל"מ ודוק קצרתי ועי' מ"ש בזה בפ"ו מה' גירושין על מה שנהגין באשה שנשתטית במסירת הגט ליד השליח כמבואר במל"מ שם.