קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי נחום טרייביטש
פרק ה · הלכה ה
כהן שקידש בחלקו. אמרי' בגמר' וזה יהי' לך מקדש הקדשים מן האש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה ובמתני' דהמקדש בערלה הק' התוס' אמאי לא חשיב בהך מתני' פיגול ונותר וטמא ותי' בקדשים לא קמיירי וכ' הרש"א מאי ק' דלחשוב פנו"ט הרי הוא בכלל קודש דכבר תנן לה המקדש בחלקו וכ' דקים להו לתוס' דפיגול ונותר וטמא פקע איסור קודש מנייהו ובזה ניחא דהוה למתני' בהו מכרן וקידש בדמיהן גם הר"ן כ' מיהו שייר חמץ בפסח נותר ופיגול שאם קידש בהן אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן מקודשת הרי דגם דעת הר"ן בנותר ופיגול אינו בכלל קודש לענין שתופס את דמיו ורבים מתמיהים מהא דתנן פ"ג דכריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב עליו ד' חטאות ואשם א' טמא שאכל חלב והוא נותר ומוקדשין ביוה"כ הרי דחשיב דחייב משום מוקדשין אף בנותר ובס' א"ח כ' אולי יש לחלק בין חלב שהוא רק אכילת מזבח לא פקע איסור קודש מיני' משא"כ בבשר אלא שסיים שם מנ"ל הא והרב הגאון מו"ר כ' בחידושיו ול"נ לברר הא חלוקא מאחר דטעמא דמתני' דלעיל במקדש בחלקו שאינה מקודשת נפקא מקרא וזה יהי' לך מקדש הקדשים מן האש וסבר ר"י כאש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה ופירש"י והרמב"ם מאחר דכהנים משולחן גבוה קא זכי ולא נתן להם הקב"ה אלו החלקים אלא לאכילה ולא לד"א ע"ש ועי' ברש"י יבמות דף ע"ג ע"א שכ' אהא דהזהירה התורה לא בערתי ממנו בטמא שאסור להדליק מהן בטומאה דאין טומאתן מתירין להבערה דלא תימא אע"ג דלא ניתן מעשר אלא לאכילה כדכתיב ואכלת ה"מ טהור אבל היכא דנטמא דלא חזי לאכילה ידליק בו אלא אסור לבער בטומאה עכ"ל הרי לך גבי מעשר אלמלא דאזהיר רחמנא מלבער בטומאה היינו אומרי' דוקא בטהור הוא דאזהיר רחמנא שלא להדליק בו מאחר דלאכילה נתתיו ולא לד"א אבל אחר שנטמא שרי להדליק א"כ האי דרשא דלעיל כאש דלא נתן להם הקב"ה כ"א לאכילה היינו ג"כ דוקא כל זמן שראוי' לאכילה אבל לאחר שנטמא דליכא אכילה אזדא לה קדושתה שלא לקדש בו אשה ונ"מ אלו מכרן וקידש בדמיהן דמקודשת כ"ז שייך בבשר נוכל למדרש כל זמן שראוי' לאכילה אין אתה משתמש בו לד"א אבל חלב שאין בו רק אכילת מזבח לא פקע קדושתה והחילוק מבואר היטב עכ"ד. ויש ראי' לסברת הרש"א והר"ן מהא דכ' רש"י ברכות דף ט' ד"ה שם תזבח שבבוקר הוא נעשה נותר ובתוס' ד"ה ראב"ע שכ' וז"ל לא תעשה דבר שיבוא לידי נותר בבוקר ורבים מקשים כיון דאסור לאכול אחר חצות א"כ מאי נ"מ בזה שאין נעשה נותר עד הבוקר דא"ל שאין חייב לשרוף עד הבוקר הא אפי' אם נעשה נותר אחר חצות אפ"ה א"א לשורפו עד הבוקר משום דאין שורפין קדשים בלילה ועי' בס' עטרת ראש ב' תרוצים ולפ"ד מהרש"א נ"מ רבתא דעד הבוקר עדיין שם קודש עליו ותופסת דמים ומיד בבוקר פקע שם קדשים ואינו תופס את דמיו.