קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי נחום טרייביטש
פרק ג · הלכה טז
השליח נעשה עד. עי' הה"מ מ"ש וכ' הרשב"א וכו'. ובחי' ביאר הדברים דבאינה מכחישתו א"ל דאפ"ה אינה מקודשת דעדות אין כאן וכו' והו"ל כשניהם מודים וי"ל ג"כ דמקודשת דהשתא לאו נוגעין בעדותן ואע"פ שבהכחשה אין נאמנים הא אין פסולן אלא משום נגיעתם ונסתלק הגורם וחוזרו להכשירן ועי' בריטב"א משמע כסברה הראשונה וכן עיקר ומה שהעתק הירושלמי יש מחלוקת בפי' הירושלמי אית דמפרשי להך דירושלמי קודם שנתקנה שב"ה ולדידהו ניחא דברי ר' יוסי וקש' מ"ט דר' בא ב"ח אית דמפרשי להך דירושלמי דמיירי לאחר התקנה וכמ"ש התוס' שם בסוגי' ולהך פי' הק' הרשב"א והר"ן א"כ מ"ט דר' יוסי ונראה לפי פי' הראשון י"ל טעמא דר' בא יעוי' בס' תמים דעים סי' רי"א ומ"ש שם על הא דקיימ"ל המפקיד אצל חבירו בשטר נאמן בשבועה חמורה ויש מי שאומר כיון דהאי שבועה שבועת התורה כדין נאנסו לא מצו לאפוכה וכו' ויש מי שאומר מה"ד לא הי' לנו להמנא לנפקד כיון דשטר ביד המפקיד ומדין מגו מהמני' לי' וכו' מצי למימר הנפקד השבע אתה דלא ניחא לי בתקנתא דרבנן דיהי' נאמן מדין מגו וצ"ע הנה יראה מדבריו בהא דהמניני' לאדם במגו הוא סברה דרבנן ובאמת לא משמע כן בסוגי' דשבועות בהא דמק' שבועת השומרי' היכא משכחת לה וכ"כ הרמב"ן במס' ב"ב דמגו סברה דאוריי' היא א"כ ר' בא אפשר דהוא סובר דמה"ת לא אמרי' מגו וע"ז בא ר"י ואמר מכיון שהאמינתו תורה והוא סבר דמגו סברה דאוריי' הוא וא"כ לאו נוגע בעדות הוא קודם שנתקנה שב"ה. ולפי' השני י"ל דטעמא דר"י דכיון דמה"ת היא מקודשת עדות מעליותא היא לא תקינו רבנן ש"ה להפקיע קדושי דאוריי' ולא שייך כאן אפקעינהו רבנן דמה להם לתקן דבר זה והניחו על דין תורה דעיקר שב"ה במק"ע בעניני ממון לבד וכעין שכ' הר"ן דלא תקנו ש"ה כ"א בשו"כ ולא בפרוטה ואפשר נמי לפרש דר' בא ור"י פליגי בהנך תרי לישנא דר"נ שבועות דף מ' ע"ב אי בעי' גבי שב"ה דררא דממונא ומיירי פלוגתתם בעשאן שלוחי' שלא בפני עדים דהא לא בעי' עדים בשליחות קידושין כמ"ש רבינו בה' הקודמת וא"כ יש להם מגו דלהד"ם וסבר ר' בא דלא בעי' דררא דממונא ולאחר התקנה הוא נוגע בעדות דגבי להד"ם צריך שב"ה ור"י סובר דבליכא דררא דממונא לא בעי' שב"ה ושפיר קאמר כיון שהאמינתו תורה יש לו מגו דלהד"ם ואין כאן נגיעת עדות. ועפ"ד אלה יש מקום לומר הא דאמרי' בגמ' קידושין דף מ"ג והשתא דתקון רבנן ש"ה וכו' ויל"ד הא מימרא דר"נ היא ור"נ גופא תיקן ש"ה ולפי שיט' הסוברים דאם מחל לו השבועה מהני י"ל דמיירי ר"נ במחל לו אבל לשי' החולקי' עי' בחוה"מ סי' קכ"א ס"ט ק' דא"כ נפל דינא דר"נ ולדברינו י"ל דר"נ קאמר דינו להך לישנא דבעי' דררא דממונא ומיירי דמסר להם שלא בעדים ויש לו מגו דלהד"ם והתלמודא דנקט מגו דהחזרתי משום דקודם שנתקנה שב"ה גם בכה"ג נאמנים וע"ז מסיק והשתא דתיקון רבנן ש"ה בכ"מ אפי' היכא דליכא דררא דממונא ל"ש מסרו בעדים ול"ש מסרו שלא בעדים דגם בטענת להד"ם צריך שב"ה ובזה ארוח לנו מה דהחליטו הפוסקים דאפי' בליכא דררא דממונא ג"כ צריך שב"ה והתוס' שבועות דף מ"א ד"ה מאן דתני האריכו בזה ויש שם שיטות דלא מחייבי' לדינא שב"ה כ"א היכא דאיכא דררא דממונא ולפי מה שכתבתי מבואר מסוגי' דקידושין דקיימ"ל כהך לישנא דבכ"ע אפי' היכא דליכא דררא דממונא. ולשי' רבינו שפסק בפ"א מה' טוען שאפי' היכא דליכא דררא דממונא מחייב ג"כ ש"ה וכאן משמע בדבריו שפסק כר' יוסי צ"ל כפי' הראשון.