אור ברסלב
קובץ אמונה מעשית בדין ברכת כהנים

קובץ אמונה מעשית

בדין ברכת כהנים

עבודת ה' לפני ברכת המוציא

ברכת כהנים היא כעין חידה באמונה, היכן מצינו שהשי"ת בכבודו ובעצמו מברך אותנו יום יום באופן מעשי?

התירוץ: ברכת כהנים, "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", ובזוה"ק בכ"ד מזהיר מאוד על מצוה זו, לעמוד באימה וביראה, ומרן שליט"א (ביבי"א ח"ו דף שב), מביא שיש מצוה גם על ישראל לכוון להתברך מהכהנים.

וידוע מהרב מבריסק זיע"א שעיכב פעם התפילה, בראש השנה יום הדין הגדול והנורא עד שיגיע כהן ויתפלל איתם, כדי להתברך מהשי"ת ביום קדוש כזה, וידוע מדברי מרן הב"י ס"ס קכח והובא בפירוש באר היטב ומשנ"ב שם, שאין צורך שהכהן יטבול במקוה כדי לישא כפיו, ע"ש.

נוסף לדברי הזוה"ק (שהובא בכה"ח סימן קכח ס"ק קלח), שמצוה לעמוד ביראה ויראה, ולהרגיש שהשי"ת מברך אותך, עוד מצאתי בזוה"ק (בשלח דף סו, א) שכותב, "מכאן אוליפנא, אע"ג דכהנא פריש ידוי, בקרבנא, לתקנה גרמיה בכולא, ישראל בעיין לאשתכחא בצלותיהן עמיה", ע"ש, כעין מעמדות שהתקינו נביאים הראשונים (תענית כו.), ומשמע שצריך קשר אמיץ עם הכהנים בלבד, וכן בזוה"ק (פקודי דף רסח, ב), שכותב "חביתון וכל שאר מנחות לאתערא רוחא דקדושא, ברעותא דכהנא, ושירתא דליואי, וצלותא דישראל", וכן בזוה"ק (פרשת צו דף לב, ב), "כהנא מקרב קרבנא, וליואי אתכוונן בשיר, וישראל אתכוון לבא ורעותא לתיובתא שלימתא, ואתכנע קמי מלכא קדושא", ע"ש, ומשמע שבעבודת המקדש צריכים הקהל להכנע ולכוון לעבודת הכהנים, ובזה"ז מה נשאר לנו מביהמ"ק, אך ורק "ברכת כהנים" הנוהגת לעולם (רמב"ן פרשת בהעלותך), והזוה"ק שהובא בכה"ח כדלעיל, כנראה לשיטתו אזיל שבעבודת הכהנים, מוטל על ישראל להיזהר ולהתייחס לזה בחרדת קודש. ובש"ס (סוטה מ.) "כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין, ואין מסביר פנים", ע"ש.

הצעתי לחברים היקרים לוותר על המנהג שהבנים באים להתברך מאביהם, ורק קטנים ניחא, כדי לחנכם ולזרזם, ומאחר וקיבלתי מכתב מחכם אחד שאסור לשנות מנהגי חז"ל הקדושים, וכו' וכו', כתבתי כן, והנה המכתב שכתבתי לו לפנינו, והבוחר יבחר.

בס"ד - מוצאי פורים תשע"ב

למע"כ הרה"ג רבינו ... שליט"א, שלום וברכה וחיים טובים.

כמובן שאין לנו זכות לפסול מנהגים של ישראל, אבל כאשר נשאל את אותו האבא, תראה שהוא חושב על עצמו שהוא המברך, בזמן שצריך לעמוד ביראה ופחד לפני הכהנים ולהרגיש את הפסוק "ואני אברכם", וכמש"כ בכה"ח סי' קכח ס"ק קלח בשם הזוה"ק, וביבי"א ח"ו דף שב וכדלהלן.

כנראה שעיקר המנהג היה שאבא מכסה בטלית את בניו הקטנים שלא יציצו בכהנים, ומזה יצא להם כאילו האבא מברך, ופעמים הבנים גדלים ואינם רוצים לחסות תחת כנפיו והאבא כועס, ולפעמים מקפיד גם על חתנו שלא בא "להתברך" אצלו, ולכן חשבתי שבעצם מנהג זה צ"ע ועדיף לוותר עליו.

וכשאני לעצמי ולפעמים באים להתברך אצלי בברכת כהנים, ואני מלמד ומסביר להם שאין צורך, ועדיף להיות כפופים לכהנים שהם צינור מאת השי"ת (חולין מט.), וכל טקס זה הוא סתם מיותר ואין בו צורך.

ואדרבא מש"כ בספר עשה לך רב, שהאבא רוצה ללמד את הילדים לחסות תחת כנפיו כדי להתברך מהשי"ת, כ"ז מתאים לקטנים ולא לגדולים שהם מבינים בעצמם, ולשווא נהיית המולה בבית הכנסת, שבן פלוני מגיע לאביו ממקו"א, ומי צריך את כל הכאב ראש הזה, כשאין בו לא ריח ולא טעם ולא כלום.

פעם ראיתי לשון של מרן רבינו נאמ"ן שליט"א, שבטוניס היו באים הילדים "להתברך" אצל האבא בברכת כהנים, ולא הבנתי ענין זה, גם אני בקטנותי אבא ז"ל עשה לי כן, אבל זה רק לחנכו "להתברך מהכהנים", ולא מהאבא. וכשעושים מזה ענין גדול, זו לא כוונת עיקר המנהג, ופשוט.

ולענ"ד, אדרבא, צריך להרגיש שיש הבדל בין ברכה ע"י אהרון הכהן, ובין ע"י אביו, שלא להיכנס לבעיה של זר עולה לדוכן (ועיין משנ"ב בביאה"ל ר"ס קכח ובאיש מצליח שם), ועוד, הרי יש מצוה לכהנים לברך ולישראל להתברך מהכהנים, וצריך להרגיש את המצוה כמה שיותר, שכעת הכהנים מברכים אותי, ועיין בזוה"ק שהובא בכה"ח שם שהאריך בזה, וע"ע בסעיף כ"ג שאסור להסיח הדעת, ועיניהם כלפי מטה, וכאשר האבא "מברך" , ומכסה אותם, לפעמים הם כלפי האבא ולא כלפי הכהנים, וע"ע בסעיף כ"ו שאסור לקרוא פסוקים, וגם בזה רבים טועים, בקצרה ובסיכום: מנהג זה מסובך, ומאחר והציבור הרחב אינם בני תורה ,(שבת קלט:) אינם מבינים עיקר וטפל, וחבל...

בעירנו חולון, הציבור עומדים דום כמו בעמידה ממש!!!, ואני על משמרתי לא אעמודה, והבוחר יבחר. עכ"ל.

תוכן העניינים

קובץ אמונה מעשית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה