קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
ברכות · דף נד.
ריש פרק הרואה במשנה משקלקלו הצדוקים ואמרו כו' התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם והתקינו שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם שנאמר והנה בועז גו' ואומ' כו'. תימה מה ענין הך התקינו שיהא אדם שואל לכאן גם לשון והתקינו משמע דקאי אשלפניו. ונראה דהך תקנה היתה ג"כ משקלקלו האפיקורסי' ואמרו אין העול' אלא זה. וכיון שכפרו בעוה"ב לית דין ולית דיין ח"ו כחשו בה' ויאמרו לא הוא התקינו שיהא אדם שואל שלום חבירו בשם כדי להרגיל שם שמים בפי כל הבריות וע"ד שאמרו בר"ה (דף י"ח ב) שגזרו מלכות עובדי כוכבים גזירה שלא להזכיר שם שמים ע"פ וכשגברו בית חשמונאי ונצחום התקינו שיהיו מזכירין ש"ש אפילו בשטרות וכך היו כותבין כו' וזה שדרשו מקרא עת לעשות לה' הפרו תורתך ואמר רבא ע"ז בגמרא האי קרא מרישיה לסיפי' מדרש ומסיפיה לרישיה מדרש כו' עיין רש"י שלא פירש כלל מאי שייכות דברי רבא למשנתנו במה שאמר מרישי' לסיפא כו' אבל לפמ"ש הפי' מרישיה לסיפיה מידרש עת לעשות לה' הפרו תורתך היינו בדור שהפרו תורה משקלקלו האפיקורסי' אז יש לעשות לה' היינו לעשות תקנה להזכרת השם ומסיפיה לרישיה מדרש הפרו תורתך כו' היינו לעשות דבר הנראה אסור. משום עת לעשות לה' וע"ז מביא הברייתות. דבשעת המכנסים המכנסים פזר כו' ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס שנאמר עת לעשות לה' וגו':