קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
ברכות · דף מ:
ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו. פירש רש"י היא ברכת אשר קב"ו להפריש תרומה ומעשר עיין בתוי"ט סוף מעשר שני תמה על דברי המזרחי והגור אריה שפירשו הך ברכה היא הודאה ושבח ולא נוסח ברכה שהיא תקנת אנשי כנסת הגדולה והיאך דרשינן לה מקראי. ותמה על זה מסוגיא זו דמשמע להדיא דקאי על נוסח הברכה כדמקשה מינה על ר' יוחנן שאמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה:
והנה מה שהקשו המזרחי והגו"א דנוסח הברכה הוא דרבנן היא קושיא גדולה ומ"ש התוי"ט לתרץ דהוי אסמכתא ואסמכינהו לברכה אקרא לא משמע כן דהא כל הפרשה דריש לה התם במשנה וכלהו דאורייתא ועוד דבאמת קרא יתירא הוא להך דרשא. דהא כבר אמר עשיתי ככל מצותך אשר צויתני ומה מוסיף עוד לא עברתי ולפיכך דרש שלא הקדים כו' ולא שכחתי דרש מלהזכיר שמך כו' אבל מ"ש דנוסח ברכות הוא מתקנת אנשי כנסת הגדולה צ"ע לפענ"ד דהא מקרא מלא הוא כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים מבואר להדיא שהיו מברכים על הזבח וע"כ היינו אשר קב"ו לאכול הזבח כמ"ש רש"י לקמן פרק שלשה שאכלו ובמשנה שלהי פסחים וכדאיתא בתוספתא סוף פסחים. אלמא דבימי נביאים ראשונים כבר נהגו בהם. ואף דברכת המזון לפניו היא מדרבנן כמבואר פרק היה קורא ע"כ צ"ל דאכילה דמצוה שאני והוא ברכת המצות ונהגו בהם מימות נביאים ראשונים ומסתמא ה"ה ברכות הפרשת מעשרות ועכ"ז דחוק הוא לומר דברכת המצות יהיה מה"ת דא"כ בעל קרי הקורא ק"ש יהא מותר לו לברך ועוד מבואר בסוגיא דחרש לא יתרום לעיל (דף טו) דהך ברכה דרבנן הוא ואלולי דמפרשי רש"י ותוס' בהפרשת מעשר היה נראה לפרש דקאי אאכילתו כמו שנאמ' לא אכלתי באוני ממנו גו' ומתוודה שלא שכח לברך עליו באכילתו וברכת שבעת המינים לאחריו הוא מדאוריית' לדעת הרבה פוסקים וכ"ש לרבן גמליאל דסבר מברך עליהם ג' ברכות הוי מדאורייתא דלא ס"ל ארץ הפסיק הענין וא"ש כפשוטו ומינה ילפינן לכל הברכות לענין שם ומלכות:
שם בגמרא מייתי מתניתין הקלין שבדמאי כו' והנצפה ומפרש בגמרא פרחא קשה לכאורה לדברי בה"ג שפסק לעיל (דף לו) דקפריסין לאו פירא הוא כלל אף לענין ברכה. דהא לעיל שם משמע דפרחא היינו קפריסין מדאמרו שם דלהכי לא מתחייבי קפריסין בערלה משום שומר. דכי שקלי ליה לא מיית פירא הוה עובדא ושקלוה לפרחא דבוטיתא ואיקיים בוטיתא ופירש"י בוטיתא אביונות ומדלא מפרש כאן הגמרא דנצפה בוטיתא רק מפרש פרחא משמע דהיינו קפריסין. ודווקא ספיקן הוא דפטור הא ודאן חייב והרי הוא דלא כר"ע דאמר אין מתעשר אלא אביונות בלבד והוא סתם משנה. ואולי יש לומר לדברי בה"ג דפרחא סובל לפרש בין קפריסין בין אביונות כדרך שאמרו שם צלף נטעי אינשי אדעתא דפרחא. ומש"ה פרשו כאן פרחא שיוכל להתפרש לכל אחד כדאית ליה בין לר' עקיבא בין לחכמים ולא ירדה כאן הגמרא להכריע בפלוגתתם: