קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
ברכות · דף לה.
הניחא למאן דתני נטע רבעי אלא למאן דתני כרם מאי איכא למימר דאתמר כו' ולמאן דתני כרם רבעי הניחא אי יליף גז"ש דתניא רבי אומר נאמר כאן להוסיף לכם תבואתו ונאמר להלן ותבואת הכרם מה להלן כרם אף כאן כרם משמע מהכא דרבי סבר כרם רבעי ובירושלמי משמע דרבי סבר נטע רבעי דאמרו התם ריש פרק כרם רבעי זוגא שאול לרבי מה נתני כרם רבעי או נטע רבעי א"ל פוקו ושאלו לר' יצחק רובא דבחנית ליה כל מתניתא נפקי שאלו ליה אמר להם קדמייתא כרם רבעי אחריניתא נטע רבעי ובודאי נראה כפי' הגר"א ז"ל שפי' דג' משניות הראשונות לא משכחת דינן רק בכרם להכי תני בהו כרם רבעי אבל באחריניתא ששייך גם בשאר נטיעות תני נטעי הרי דעכ"פ סובר דנוהג רבעי בכל וכן משמע בספרי דדריש פרי אתה מביא ולא בוסר ולא פגין ופגין הן פגי תמרה ודווקא פגין שלא נגמר פרין הא גמרו חייבין ברבעי וכן משמע במשנה פ"ק דערלה ענקוקלות כו' קליפי רימון והנץ כו' אסורין בערלה ובאשרה ומותרין ברבעי כו' משמע דשאר פירות כל שנגמרו חייבין ברבעי ומסיים במשנה והנובלות כולן אסורין והיינו תמרים ואסורות ברבעי וכן סתם משנה פ"ב דבכורים אתרוג שוה לאילן בג' דרכים לערלה ולרבעי ולשביעית היינו כמאן דאמר נטע רבעי והן דברי ר"ג ודוחק לומר דרבי פליג עליה:
וראיתי בתוי"ט שכתב דר' יוחנן שאמר בש"ס דילן ביצה (דף ה) (ר"ה לא) כדי לעטר שווקי ירושלים בפירות ס"ל שהיתה התקנה על כל הפירות ולא ס"ל כטעם הירושלמי שפירש טעמא דמתניתין כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד משום נסכים. ולפ"ז היה מוכרח שלא לפרש הא דאמר קדמייתא כרם רבעי על כל הג' משניות כו' רק כפי' התוי"ט שם אבל אין נראה דלפי דבריו הרמב"ם שפסק פ"ט מהל' מע"ש ענבים של כרם רבעי עולין כו'. היינו כהירושלמי ולא כגמרין והא הלכתא כגמרא דילן ועוד דהא ר' יוחנן גופיה מרא דתלמוד ירושלמי ולא הזכיר דעתו אבל האמת נראה להדיא דאף להירושלמי הטעם כדי לעטר רק אמרו שם דדווקא בכרם לפי שהיו עושין נסכים ודורכין ענבים ליין ומחמת זה לא היו הפירות של ענבים מצויין בירושלים מטעם זה תקנו שיעלו הענבים מכרם רבעי אבל בשאר פירות לא הוצרכו לזה שאין עושין מהם משקין כלל וממילא מצויין הרבה פירות ואין צריך לתקנה זו ומפורש שם בירושלמי שהטעם כדי לעטר דאיתא שם אפילו דבר קל היה מעטר השוק. ע"כ חלקו שם במשנה בין משרבו הפירות כו' ולפ"ז נראה לומר דגם ר' יוחנן בודאי לא פליג על הטעם האמור בירושלמי דהא הוא מרא דגמרא ירושלמי רק שהוא מפרש טעם המשנה השנויה בפירוש כרם רבעי ועלה קאי כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות. פי' שעי"ז שגם ענבים יהיו מצויין יהיו מעוטרין בכל הפירו' וגם כי פרכילי הענבים הם עיקר העיטור ובלא"ה לא היה מעוטר בענבים המשובח שבמינים משום שרוב ענבים היו נדרכים לנסכים ולמה לא נפרש מה שאמר ר' יוחנן על המשנה כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות היינו ענבים. כמו שנאמר ע"כ לטעם הירושלמי בפי' המשנה שאמר ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה ומש"ה אמר ר' יוחנן משחרב בית המקדש היה התנאי הזה משום שלאחר החורבן לא היו עושין יין לנסכים ושוה כרם לשאר פירות ואתי שפיר דברי הרמב"ם שכתב דהך תקנה היתה רק בכרם לבד. וכדברי הירושלמי שאין סותר לש"ס דילן וכמ"ש:
ואגב אפרש הירושלמי דאיתא התם על משנה זו שהוא בלי מובן לכאורה והכי איתא התם אמר ר' אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד דכתיב ודם ענב תשתה חמר ודבריו נפלאים ובפי' ר' אלי' מפולדא הגיה שצ"ל כתיב ודם ענב גו' ופי' שהוא מלתא באפי נפשיה וגם לדבריו אין לו פירוש כלל שפירש זאת אומרת מדלא אמרו במשנה ותנאי היה הדבר כשיבא משיח ב"ב אלא אמרו תנאי כו' כשיבנה ביהמ"ק כו' ש"מ שבנין ביהמ"ק יהיה קודם ביאת משיח דאל"ה מיד שיבוא ירושלים תחת מלכות בית דוד יש לעטר שוקי ירושלים וקשה דהא מפורש בירושלמי הטעם משום ענבים שדורכין למנחות וכל זמן שלא יבנה בית המקדש לא יצטרכו יין למנחות ויהיה די לעטר בפירות בלא כרם רבעי וגם מ"ש כתיב כו' ואת אמרת הכין אין לו פירוש כלל אבל ברור ופשוט פי' הירו' דקאי על מתניתין דקתני אמר ר' יוסי משחרב בית המקדש היה התנאי הזה ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש יחזיר הדבר לכמות שהיה משמע שיצטרכו עוד לאחר בנין בית המקדש ב"ב לעטר שוקי ירושלים שמחמת יין נסכים לא יהיו ענבים מצויין בירושלים ואם איתא דמלכות בית דוד קודמת לבנין בית המקדש ב"ב קשה הא כתיב ודם ענב תשתה חמר ואת אמרת הכין. פי' דקראי קאי על ימות המשיח שירבו ויגדלו הפירות מאוד כמו שדרשו בכתובות מהני קראי שענב אחד עושה חמר ומקרא דאוסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו וכתיב כבס ביין לבושו וכתיב כי עץ נשא פריו וכתיב עוד תטעי כרמים בהרי שומרון גו' וכמה מקראות כמו ביום ההוא יטפו ההרים עסיס גו' וכה"ג וזה יהיה הכל בקיום מלכות בית דוד כמבואר בקראי כולהו. ובודאי לא יצטרכו עוד בתקנה זאת כדי לעטר שוקי ירושלים אף שידרכו ענבים לנסכים ואיך אמר במשנה ותנאי היה כו' וזה שאמר ואת אמרת הכין אלא ודאי מדאמר רבי יוסי ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש כו' שמע מינה שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד ועדיין לא תהיה הברכה כ"כ עד שוב מלכות בית דוד למקומה ויין לנסכים יעשו מיד שיבנה בית המקדש וימעטו הענבים בירושלים ומפני כן יצטרכו לתקנה הזאת:
ובמסכת ב"מ (דף קא) על משנה דשטף נהר זיתיו משמע כמ"ד כרם רבעי דאמר ר"ל לא שנו אלא תוך שלש אבל לאחר שלש הכל לבעל הקרקע משום דלא מהני ליה גושיה לבעל הקרקע וקשה הא גם בשנה הרביעית מהני ליה להוציא מידי רבעי שצריך לאוכלו בירושלים או לפדותו ובודאי אין הפירות שוים רק מעט ואין חשוב ממונו כלל דממון גבוה הוא כמעשר שני והיכי אמר דלא מהני ליה מידי ואין לומר דמיירי בחו"ל ואתי שפיר לפי שיטת הרמב"ם דנטע רבעי אין נוהג בחוץ לארץ זה אינו דהא תני עלה לקמן אם אמר הלה זיתי אני נוטל אין שומעין לו מפני ישוב ארץ ישראל ובלא"ה כולהו מתניתין בארץ ישראל איתאמרי. אע"כ שסובר כרם רבעי. ומתניתין בזיתים איירי ואין רבעי נוהג בהם:
והנה חכם אחד רצה לומר דהך פלוגתא דכרם רבעי או נטע רבעי תליא בפלוגתא דראב"י ורבנן בסוטה (דף מג) גבי חזרה מעורכי המלחמה דסתם משנה ס"ל אחד הנוטע כרם ואחד כל אילני מאכל ולא חללו חוזר עליו ור' אליעזר בן יעקב סובר בברייתא כרם כמשמעו ורצה לומר דלראב"י ס"ל דא"צ חלול רק בכרם מדכתיב אשר נטע כרם ולא חללו ושאר אילנות אין צריך חילול ואין זה נכון כלל דהא רבי דסובר כאן כרם רבעי מקרא אחרינא נפיק ליה מגז"ש דתבואתו כו' ואי ס"ל כראב"י תיפוק ליה מהתם ועוד דלא מוכח כלל לפוטרו מחילול אף דאינו חוזר עליו דבחזרה מעורכי המלחמה הוה הטעם מפני שאין חביב כל כך ואין דאגתו עליו ואין בו שמחה ובפרט לדברי הרמב"ן בפי' על התורה שכתב שהיו נוהגין ללכת בחלילין ולשמוח בשנה הרביעית והיו נוהגין כך בשמחה יתירה בכרם המשמח אלהים ואנשים וראב"י דריש כרם כמשמעו לא מטעם חילול כמו שדרש שם בית כמשמעו נטע כמשמעו וגם לת"ק צריך לחלק כן דהא גם לת"ק אינו חוזר רק בחמשה אילני מאכל אבל בארבעה אילני מאכל אינו חוזר אף דודאי צריך חילול אף לנטיעה אחת כדין ערלה. וכמ"ש הרמב"ם בפרק יו"ד מהל' מעשר שני דהא ת"ק לא דריש גז"ש דתבואתו מכלאי הכרם להיות מקום לומר שאינו נוהג באילן אחד וכמו שיתבאר ולא הוזכר כלל ברבעי כרם דנבעי שתים כנגד שתים ואפ"ה אינו חוזר משום שאין שמחה כל כך כ"א בכרם שלם וה"נ לראב"י לא תליין אהדדי ומקרא ולא חללו דריש בירושלמי את שמצוה לחללו פרט לנוטע כרם בחו"ל שאין מצוה לחללו אינו חוזר וכאן מבואר כדברי הרמב"ם פרק ט' מהל' מע"ש ונטע רבעי שכתב דנטע רבעי אינו נוהג בחו"ל והראשונים הקשו עליו והאריך בזה הרשב"א בחידושיו בפ' מרובה ובמיוחסות להרמב"ן מאין הוציא הרמב"ם דין זה והתימא עליהם שהעלימו עין מהירושלמי הזה מפורש במס' סוטה שכרם בחו"ל אין מצוה לחללו ואם איתא כדבריהם דרבעי דינה כערלה ובערלה הלכה למ"מ דנוהג בחו"ל והלמ"מ כדין תורה דמיא א"ו מוכח כדברי הרמב"ם ז"ל שדינו לענין זה כמעשר שני. והפוסקים הביאו בשם ר' אחאי בשאלתות דלמ"ד כרם רבעי יש קולא אחרת עוד. אף בגפן אינו נוהג אלא בשתים כנגד שתים כדין כרם. אבל לא בגפן יחידית. וכי היכי דבעינן כרם ולא שאר נטיעות הכי נמי דבעינן כרם ולא גפן יחידית והר"ן במס' ר"ה הקשה עליו בשם הרמב"ן ז"ל דהא כרם דבעינן ילפינן מכלאים ובכלאים אפילו בגפן יחידי בעי הרחקה ומקדש ע"ש ולענ"ד קשה טובא על הרמב"ן דמצינו בירושלמי בהדיא סוף פרק רביעי מכלאים דר' ישמעאל סבר אין עבודה לגפן יחידית ומייתי עובדא דרב הונא זרע כרשינין בכרם ואינו אסור משום כלאים. מעורבבין הויין וכר' ישמעאל דאמר אין עבודה לגפן יחידית ומסיק שם כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל וא"כ דברי השאלתות נכונים כי היכי דמקלינן לפסוק כמ"ד כרם רבעי משום דהמיקל בארץ כו' ממילא אליביה יש לומר דדווקא בכרם שלם נוהג אבל לא בגפן יחידית דומיא דכלאים לר' ישמעאל והלכה כמותו בחו"ל. וכן דעת רש"י כדברי השאלתות בסוטה (דף מג ע"ב) דאיתא התם כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן משום ראב"י ילדה פחותה מטפח חייבת בערלה כל שנותיה דמתחזיא כבר שתא וה"מ שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב אבל כוליה כרם קלא אית ליה ופירש"י דלהכי נקיט שתים כנגד שתים דסבר ליה כמ"ד כרם רבעי שאין ערלה נוהגת בנטיעה אחת אלא בכרם שלם אלמא להדיא דעת רש"י כדברי השאלתות דלמ"ד כרם רבעי בעינן שתים כנגד שתים כו' אלא שדברי רש"י תמוהים ממקום אחר כמו שכתבתי במקומו ע"ש:
ובעיקר דינא דכרם רבעי או נטע רבעי קשה הדבר להקל ע"פ הקושיות שכתבתי מהירושלמי ומכל המשניות גם ממשנה דסוטה דאיתא להדיא בשאר אילני מאכל ולא חיללו. אבל כיון שגם להרמב"ם שפסק נטע פטור לגמרי בחו"ל וע"פ הירושלמי דסוטה שכתבתי לעיל בצירוף הב' דיעות יש להקל בחוץ לארץ ולענין מה שכתבתי ראיה ממס' ב"מ דהו"ל כרם רבעי לדעת הרמב"ם יש לתרץ דמדבריו פ"ד מהל' שכנים נראה דלא גריס בגמרא משום ישוב א"י רק משום ישוב ארץ ומשמע דאפילו בחוץ לארץ ואתי שפיר לפי שיטתו דמיירי בחוץ לארץ דאין רבעי נוהג לשיטתו וצ"ע ברמב"ם ובכ"מ שם: