קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
ברכות · דף יד.
בעי מיניה תנא דבי ר' חייא מר' חייא. בהלל ומגילה מהו שיפסיק ק"ש דאורייתא פוסק הלל דרבנן מיבעיא או דילמא פרסומי ניסא עדיף. פרש"י ז"ל מהו שיפסיק לשאילת שלום משמע מדבריו דדווקא לענין שאלה מפני הכבוד מיבעי ליה ולא לענין מפני היראה וכן לא להשיב ורש"י לטעמיה שפירש מפני היראה כו'. ופשוט שאין לאסור משום פרסומי ניסא בחשש סכנה ואפילו לפי' המפרשים כבוד רבו שחייב לירא ממנו. ג"כ אין שייך להקל בכבודם דהוי מ"ע דאורייתא מפני פרסומי ניסא ולכן פירש לשאלת שלום סתם והיינו מפני הכבוד ולהכי מחלק רבה בימים שהיחיד גומר בהם את ההלל בין פרק לפרק בין באמצע הפרק דלא נימא כיון שהוא מדרבנן שוב אין לחלק ואפילו באמצע הפרק יפסיק מפני הכבוד קמ"ל רבא דלא שרינן טפי מבק"ש דאורייתא אבל בימים שאין היחיד גומר בהם את ההלל אפילו באמצע פוסק מפני הכבוד. וזה ברור:
ומוכח מסוגיא זו דס"ל לר' חייא ק"ש דאורייתא אפילו פרק שני דהא עיקר האבעיא הוא בין פרק לפרק ובהא הוא דפסק ר' חייא פוסק ואין בכך כלום כדאמר רבה הא באמצע הפרק אפילו בק"ש לא שרינן רק מפני היראה ובהא לא מבעיא לן כמ"ש מדברי רש"י ז"ל אלא ודאי בין פרק לפרק ואפ"ה אמר ק"ש דאורייתא ואי נימא דרק פסוק ראשון או פרק ראשון הוי דאורייתא א"כ אדרבה הלל ומגילה עדיפי שהן תקנת נביאים כדאמרינן:
(אולי צ"ל בתענית דף כח כי בערבין ובערכין ליתא זה הלשון ומ"ש דיו"ט דאורייתא עיין בלחם משנה פ"ג דחנוכה ה"ו):
בעירובין (דף יו"ד) הלל דר"ח לאו דאורייתא משמע הא ביו"ט דאורייתא אבל ק"ש פרשה שנייה הוי מדרבנן לגמרי אלא ודאי ס"ל לר' חייא כולה ק"ש דאורייתא ודו"ק: