קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
ברכות · דף ט.
ובלבד שלא יאמר השכיבנו פירש"י על הקורא קודם עמוד השחר ונראה דרש"י לא רצה לפרש על קודם הנץ החמה דכיון דלא פסקינן כר"ע לקרות אחר עמוד השחר רק בשעת הדחק ופירש"י אבל שלא בשעת הדחק לא. וע"כ צ"ל דפליגי תנאי בהא מילתא והיינו דאיכא בין אי נימא בפירוש איתמר או מכללא כדדייק בכל דוכתי ואי מכללא מאי וכמו שביארתי דבר זה בחבורי משכנות יעקב (סי' ע"ד) וא"כ מסתייא אם נחייב לקרות ק"ש אבל לברך הברכות אין לנו ובפרט ברכת מעריב ערבים ומעביר יום ומביא לילה ומאי שנא דנקט השכיבנו לכן פי' על קודם עמוד השחר ומה שהקשו התוס' דאז ודאי זמן שכיבה הוא נראה דלענין ק"ש נקרא זמן שכיבה שאין לנו לחלק בזמן הלילה ובשכבך פירש כ"ז שבני אדם שוכבין אבל לברכת השכיבנו שנתקנה ביחוד על ההולכים לשכב ולא שייך כ"כ לברכת ק"ש דמן הדין היה ראוי לסמוך גאולה לתפלה בערבית כדמקשה בגמרא (ע"ב) רק דאמרינן כיון דתקון רבנן השכיבנו כגאולה אריכתא דמי ונראה שברכה זו נתקנה בפני עצמה. דהא לא נתקנה רק להגן ולא שייכה כלל לק"ש. ע"כ הקורא סמוך לעמוד השחר שאז רוב בני אדם אינם ישנים כדאמרינן לעיל (דף ג) משמורה אחרונה אשה מספרת עם בעלה וכפרש"י שם הגיע קרוב ליום ובני אדם מתעוררים כו' ע"ש וע"ז הזמן כוון רש"י ז"ל שאין לומר השכיבנו אז ואולי מן הדין אסור לילך לישן שהוא סמוך לעונת ק"ש של שחרית ועכ"פ חצי שעה קודם מיקרי סמוך לק"ש ובפרט משום אונם שינה וכ"ש לר' אליעזר דזמן ק"ש עד הנץ זה נראה לפרש דברי רש"י ז"ל:
שם ק"ש ערבית והלל בלילי פסחים כו' מכאן משמע דהלל בלילי פסחי' תלוי ג"כ בזמן אכילת פסח ולר"א בן עזריה אין יוצאין אחר חצות וכדדרשינן בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך והרי איתא במכילתא בשם ר' אלעזר שחייב אדם לעסוק ביצ"מ עד חצות ור"א לטעמי' דאמר בסוגין אכילת פסח עד חצות. שם לר"ע האי הזה מאי עביד ליה כו' למעוטי לילה אחר הוא דאתי כו' קשה היכי הוה סברא שיהא נאכל לב' ימים הא הוי נראה ונדחה ואינו חוזר ונראה אליבא דכ"ע:
שם ר"א אומר בערב אתה זובח כו' ומועד צאתך ממצרים אתה שורף נדחק רש"י לפרש הגיע זמן שריפ' אלא לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט ממתינים לו עד בוקר שני ולכאורה אין צורך בזה דמצינו שלשה טעמים להתיר שריפת קדשים ביו"ט דלמ"ד אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך משמע דאליביה מותר לשרוף קדשים ביו"ט. דבפסחים (דף ה) אמר רבא על הא דיליף ר"ע איסור חמץ משש שעות ולמעלה מדכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וכתיב כל מלאכה לא תעשו ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה ש"מ תלת. ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה וש"מ הבערה לחלק יצאת וש"מ לא אמרינן הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך אלמא דלמ"ד אמרינן מתוך שרי לשרוף חמץ משום מצוה והוא הדין לנותר דהא חמץ מנותר אתי לשריפה ובשבת (דף כד) משמע דהיה ההוי אמינא דנותר דוחה אפילו לא תעשה די"ט אי לאו דגלי קרא דיליף חזקיה ואמוראי אחריני דלא דחי אלמא דהויא מצוה גמורה ולמ"ד אמרינן מתוך מותר לשרפו ביו"ט וכמ"ש שם במסכת שבת דחזקיה לשיטתיה בירושלמי דלא אמרינן מתוך וכן למ"ד דהבערה ללאו יצאת ולא הוי אב מלאכה שרי בי"ט כדאיתא בסוגיא הנ"ל בפסחים דאמר רבא ש"מ הבערה כו'. וכן למ"ד מקלקל בחבורה פטור כו' רק בצריך לאפרו ובהבערת בת כהן משום מבשל פתילה. אבל הבערה גרידא מקלקל הוא עיין פרק האורג (דף קו) וא"כ יש מקום לומר דר"א סובר כחד מהני אמנם האי דינא דמתוך נראה דלא ס"ל לר' אליעזר דאמרינן בעלמא ר"א שמותי הוא פי' מתלמידי בית שמאי ומסתמא אזיל בשטתייהו דלא סברי מתוך. וכמו שאמרו בירושלמי פ"ז דביצה (הלכה ד) ב"ש אומרים לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום מחלפא שיטתן דבית שמאי דתנינן תמן ועוד אמר ר' אליעזר עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מכאן אני נוטל למחר ור' אליעזר לאו שמותי הוא ע"כ. ועוד מוכח דלא ס"ל לר"א כל הני ג' טעמי מדתנינא בירושלמי פרק אלו עוברין הלכה ג' אמר ליה ר' יהושע לר' אליעזר לא נמצאת כשורף קדשים ביו"ט אמר מאליהן הן נשרפים. ולכן שפיר פירש"י הגיע זמן שריפה כו' ולענין דהבערה ללאו יצאת יש לדייק גם מגמרא דילן דלא ס"ל לר"א הכי מדאמר בברייתא דסוף פרק ארבע מיתות כשחלה ר' אליעזר כו' אמר להן כו' איך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות אבל בפרק כיצד צולין (דף פד) דפריך ולטעמיך משחשיכה נמי ניתי גומרתי וניחות עליה וניקליה ונפקא למוח מיניה לכאורה צ"ל כחד מהני טעמי דאי לא"ה קשה הא הוי הבערה ביו"ט ואי משום דהוי צורך אוכל נפש שיוצא המוח הא דרשינן לכם ולא לגבוה או אפשר דהתם היינו טעמא כיון שהתורה התירה לצלות הפסח ביו"ט גם שריפת העצם להוציא המוח בכלל היתר. ולכאורה היה אפשר לומר דלר"א דדריש קרא דמועד צאתך ממצרים אתה שורף מותר לשורפו ביו"ט כיון שהכתוב קבע זמן לשריפתו ולא דמי לשאר נותר. ובפרט למאן דדריש הוא לבדו הוא ולא מכשיריו לבדו ולא מילה שלא בזמנה ור"א הא סבר מכשירין דוחין השבת וגם ממילה שלא בזמנה לא נפיק כיון שיש לו זמן קבוע בפסח. וביבמות (דף עב ב) קרי לה נותר בזמנו לענין לשרוף בלילה ודוק:
שם אמר אביי לתפלין כאחרים לק"ש כוותיקין דאמר רבי יוחנן וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה תניא נמי הכי וותיקין כו' דעת ר"ח ור"ת ור' אפרים והרז"ה דזמן התחלת ק"ש עם הנץ ורוב הפוסקים חולקים עליהם וכבר הארכתי בזה בספרי משכנות יעקב (סי' עד) וכתבתי שם הרבה ראיות לדעת הר"ח ודעימיה והראיה הגדולה לדעתם ממשנה תמיד פ"ה אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת כו' שמע והיה אם שמוע ויאמר ובשני פרקים הקודמים מפורש סדר התמיד בבית אלהינו. אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע כו' האיר פני כל המזרח אמר להם צאו והביאו טלה כו' נכנסו ללשכת הכלים והוציאו משם תשעים ושלשה כלי שרת ואחר כך השקו התמיד ובקרוהו ושחטוהו ולא היה שוחט השוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח [ובפירוש אמרו ריש פרק ארבע מיתות דסדר התמיד נשנית דווקא כסדר מדקתני עלה זהו סדר התמיד ע"ש. וכ"כ בתו"ח] ואח"ז הפשיטו ונתוחו וסדר כל חלוקותיו עד שמלחוהו ונתנוהו על גבי הכבש ודאי כבר הגיע זמן כדי שיכיר אדם חברו כו' אפי' לכהנים שזריזים הם ואפ"ה לא אמרו רק ברכה אחת שעדיין לא הגיע זמן יוצר אור וכמו שאמרו לקמן (דף יג) וגם אמרו במסכת יומא (דף לז) הקורא עם אנשי משמר לא יצא מפני שאנשי משמר מקדימין וכן משמע בזוה"ק פ' וישלח (דף קע"ח עא) דפוס סלאוויטא ר' אליעזר ור' יצחק הוי אזלי באורחא אמר ליה בגין דכד נפיקנא לא הוי זמן צלותא ולא מטי זימנא דק"ש השתא דשמשא נהיר צלינא: