קהלת יעקב (ברוכין)· רבי יעקב ברוכין
ברכות · דף ד:
לעולם כר"ג סבירא להו ודקאמרי עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העברה כדתניא וחכמים עשו סייג לדבריהם שלא יהא אדם כו' הנה הרמב"ם והסמ"ג פסקו כחכמים דמתני' דלכתחל' זמן ק"ש עד חצי הלילה ונדחק הב"י (סי' רל"ה) לדעתם דקשה הא (בדף ח' ע"ב) פסק רב יהוד' אמר שמואל הלכ' כר"ג ור"ג לא פליג על חכמי' אלא בסייג דהא גם חכמי' מודו לי' דבדיעבד זמנה עד עמוד השחר ור"ג פליג ולא בעי להרחיק אף לכתחלה. וכ"פ הרא"ש. ולי נראה לפרש דר"ג לא פליג כלל על רבנן ואיהו ג"כ סובר הסייג והוא רק מפרש דברי חכמים שלא אמרו עד חצות בדווקא משום דדרשי בשכבך כר"א אלא לא אמרו כן רק לסייג. וזו כוונת הברייתא דמייתי על מה ששאל חכמים כמאן סבירא להו ומייתי דחכמים עשו סייג לדבריהם כו' היינו אותו סייג שמחוייב לקרות עד חצות ולא מן הדין כדי שלא יהא אדם בא וכו' פירוש שאם לא קבעו הזמן עד חצות היה אדם אומר אלך לביתי כו' ואישן קימעא אף שהוא אסור בזה אעפ"כ כיון שהיה לו זמן רב כל הליל' לכתחלה היה מיקל בזה ולא היה מתקיים תקנת חכמים שאסור לאכול ולישן ועכשיו שקבעו זמן עד חצות מתיירא הוא שלא יעבור הזמן בשינה. אבל אדם בא מן השדה אם רגיל לקרות קורא כו' היינו עכשיו שתקנו עד חצות הוא עושה כן וזה נראה לי בפירוש הסוגיא ברור עם שלא פירשו המפרשים כן עיין באבות דר"נ פ"א שכתוב שם דתורה עשתה סייג לדבריה וחכמים עשו סייג לדבריהם. ומפרש שם כיצד עשו סייג לדבריהם שחכמים אומרים ק"ש של ערב עד חצות ר"ג אומר עד קרות הגבר כיצד שלא יהא אדם בא וכו' וכל הברייתא עד סופה הרי להדיא שהסייג ההוא מוסכם להלכה באין חולק מדמייתי ליה לראיה שחכמים עשו סייג לדבריהם ואם כדברי המפרשים שבברייתא סייג אחר הוא מה ענין דברי חכמים ור"ג לשם ומפרש עליהם כיצד. אלא ודאי חדא מלתא היא ואין כאן מחלוקת כלל ולכן סיים ונמצא ישן כל הלילה ודוק היטב כי דבר ברור הוא. דר"ג אית ליה הסייג ההוא ג"כ. לכן יש לפסוק כן להלכה אף דאמרינן הלכה כר"ג היינו דלא נימא רבנן פליגי דדרשי בשכבך כר"א וכשאלת בניו ושאלת הגמרא כאן. וכן הוא דעת הרי"ף שפסק הא דאמר ר"ג ורשב"י דיעבד הוא כו'. ולכתחלה אסור כדתניא כו' וזה מבואר כמה שכתבתי שם אמר ריב"ל אע"פ שקרא אדם ק"ש בבה"כנ מצוה לקרותה על מטתו לכאורה נראה דריב"ל לשיטתו דאמר לעיל ק"ש סמוך למטתו. וא"כ לפ"ז ס"ל דאף ת"ח העוסק בתורה צריך לקרות על מטתו וכן משמע קצת לשון מצוה. רק אנן לא קיי"ל כוותיה בהא דתפלות באמצע תקנום וא"צ לקרות על מטתו רק להגן מן המזיקים לכן אמר ר"נ אם ת"ח הוא אינו צריך ועיין בירושלמי על פסקא וחכמים אומרים שכל האמוראים קרו ק"ש על מטתם וגם ריב"ל מוזכר התם ולא סמכו על תורתם ובאמת קצת צ"ע בעיני דלכאור' לצוואת רבא את בניו לקמן (דף ח ע"ב) לא תגנו בלא ק"ש. משמע דאין חילוק בין ת"ח לשאר אדם ואולי פליג על ר"נ. וברייתא פ' הרואה (דף ם) הנכנס לישן על מטתו אומר שמע עד והיה אם שמוע לא מחלקא כלל וכן ר' יצחק אמר לקמן (דף ה) כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדלין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה משמע שסבר כרב נחמן. שטעם ק"ש משום תורה לכן אמר ואין עוף אלא תורה שגם הק"ש משום תורה הוא דמגינה ואפ"ה איהו גופיה דריש מקודם יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם בק"ש. ש"מ שאף החסידים אשר בודאי עוסקים בתורה קוראים ק"ש על מטתם לכן כל איש אל יפטור עצמו: