קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי
קונטרס מדות חכמים · אות ש
רסה
שטרא פירי לא עבדי אינשי ב"ב פרק ח"ה דל"ג ע"ב אמר רב זביד הטוען ואמר לפירות ירדתי מהימן פי' אם כשטענו בעל הקרקע מאי בעית בהאי ארעא אלו לא השיב לו מינך זבינת' אלא לפירו' ירדתי שמכרת לי פירות עד י' שנים דאמ"ר יאודה האי מאן דנקיט מגלא ואמר איזיל אגזריה לדקלא דפ' דזביניה ניהלי מהימן אלמא לא חציף איניש דגזר דיקלא דלאו דיליה הכא נמי לא חציף איניש למיכל פירי דלאו דילי' אי הכי ארעא נמי כי טעין זבינתא מינך ליהמנוה בלא עידי חזק' דלא חציף איניש למיחתי בארעא דלאו דילי' ולמיכל פירותיה ומשני ארעא אמרי' ליה אחוי שטרך אי הכי פירי נמי שטרא לפירי לא עבדי אינשי וע' במהרשד"ם ח"מ סי' תרכ"ו בפרט זה:
רסו
שטר שתא קמייתא מזדהיר איניש בשטריה תרתי ותלת מזדהר טפי לא מזדהר. ב"ב פרק ח"ה דף כ"ט ע"א עלה דבעי תלמודא טעמא דחזקה בג' שנים ואמר התם רבא טעמ' משום דשתא קמיית' מחיל איניש תרתי מחיל תלת לא מחיל אי נמי שתא קמיית' לא קפיד איניש תרתי לא קפיד תלתא קפיד ולכלהו אית להו פירכ' עד דאמר רבא טעמא שתא קמייתא מזדהר איניש בשטריה תרתי ותלת מזדהר טפי לא מזדהר אלא מעתה מחאה שנא בפניו לא תיהוי מחאה משום דמצי א"ל אי מחיית באפאי הוינא מזדהרנא בשטרי ומשני דא"ל תברך חברא אית ליה כו':
רסז
שליח כי משוי איניש שליח במלתא דקיימא קמיה במלת' דלא קיימא קמיה לא משוי א"נ מלתא דמצי איהו עביד השתא משוי איניש שליח מלתא דלא מצי איניש עביד השת' לא מצי משוי שליח ריש פ"ב דנזיר וע' במהרימ"ט ח"א סי' כ"ג דכ"ח א' ובס' בני יעקב דנ"א ע"ג בפרט הלז':
רסח
שהות הולד במעי אמו אמרינן בפ' הערל דף פ' ע"א עבד רב' תוספאה עובד' באשה שהלך בעלה למד"ה ואשתהי י"ב חדש ולא אתא ואכשרה דולד משתהי י"ב חדש במעי אמו וכ' מהריק"ו בשורש קי"ג שכן דעת הפוסקי' שהולד כשר והאשה מותרת לבעלה. והרא"ש ז"ל כ' בפ"י יוחסין בשם הלכות גדולו' דאפי' שהא טובא נמי כשר דאמרי' שמא בא בעל' בצנעה ושמש וההיא דפרק הערל דמשמע דבשהא יותר מי"ב ירחי הוי ממזר דלא משתהי ולד טפי מי"ב ירחי מיירי שהבעל והאשה מודים שלא בא אמנם התו' בנדה דל"ח ד"ה שיפור' גרים כו' כתבו דלא קי"ל כרב' תוספאה דפ' הערל דאשתהי י"ב ירחי ע"ש וכן פסק באגודה וע' בתשו' שהביא מרן הב"י בא"ה סס"י קע"ח ושם בסי' קנ"ו הביא מרן הב"י ז"ל תשו' הר"ש בר צמח ז"ל על הא דאמרי' בפ' יוצא דופן יולדת לתשעה יולדת לשלמים ולא למקוטעין. כבר תמהו על זה רבים שהחוש מכזיב זה והתוס' כתבו שעתה נשתנו העניינים כמו שאמרו פ"ג דבכורות פרה וחמורה אינן יולדות אלא לג' שנים ועתה יולדות לב' שנים וכן תמצא בהרבה דברים ע"כ. וע' בתשו' הרשב"א ח"א סימן צ"ח כמ"ש ז"ל טריפה אינה חיה י"ב חדש עש"ב:
רסט
שיהוי לחד יומא לא משהו אינשי ב"ק ד"ט עלה דאין נושאין נשים במועד ולחד טעמ' דאמרי' התם משום ביטול פ"ו דאי שרו נשואין בי"ט אין אדם נושא אשה כל השנה אלא ממתין עד המוע' שיהא עושה סעודה א' לי"ט ולנשואין ופרכי' מהבריית' דקתני כל אלו שאמרו אסורי' לישא במועד מותרין בערב הרגל אע"ג דז' ימים של סעוד' היו ברגל ומשני לחד יומא לא משהי איניש נפשי' כלו' כיון שאינו יכול להתחיל אלא בערב הרגל אין ממתינין עד הרגל דדלמא מתרמי מלתא דלא מצי מתחיל בערב הרגל ולא מתחיל כל הרגל ע"ש ברש"י ז"ל:
ער
שבועה כי שבע איניש חמרא, מגרונו שבע סוכה דף מ"ט ע"ב עלה דאמר ריש לקיש בזמן שמנסכין היין ע"ג המזבח פוקקין את השיתין פרש"י פוקקין את נקב שבראש המזבח שהנסכי' יורדין בו לשיתין שירא' היין עליו כגרון מלא ושבע לקיים מ"ש הסך נסך שכר דשכר ל' שתיי' ל' שביעה ל' שכרות א"ר פפא ש"מ כי שבע איניש חמרא מגרוני' שבע כלו' ע"י ששותהו בלגימו' גסות וגרון מלא הוא משביע ולא ע"י שתיה מרובה שמכניס הרבה יין במעיו ע"י לגימות דקות ואינן כאוכלין ששובע שלהם בא במילוי כרס ואמר רבא נפקא מינ' לצורב' מרבנן דלא נפיש ליה חמרא ליגמע גמוע בלגימות גסות רבא אכס' דברכת' אגמע גמועי משום חבוב מצו':
רעא
שוכר לאו דרכי' למטרח ולמזבן חמר דרכי' למטרח ולמזבן. ב"מ דף ע"ט ע"ב:
רעב
ש"מ מידק דייק והדר יהיב ב"ב דקמ"ח ע"ב:
רעג
שבועה לא עביד איניש דמשתבע אדעת' דנפשי' נדרים דכ"ח ע"א:
רעד
שטר אית לי' קלא עדים לית לה קלא. ב"ב דמ"א ע"ב והא דמוכ' שדהו בעדים בלא שטר גובה הלוקח מן המוכר אפי' מנכסי' משועבדי' מתרץ לה התם דאע"ג דמכר' בעדי' בלא שטר לית לי' קלא ממילא אא"כ יפשפשו ויחקרו הדבר לקוחו' אינהו אפסידו נפשייהו דשדו זוזייהו בכדי שהי"ל לחקור יפה ע"ש:
ערה
שיהוי אשה ששהת' אחר בעל' עשר שנים ונשאה שוב אינה יולדת אבל דעתה להנשא מתעבר' ההיא איתתא דאתא לקמיה דר' יוסף אמר' לו רבי אני שהיתי אחר בעלי עשר שנים וילדתי א"ל בתי לא תוציאי לעז על דברי חכמים עד דא"ל לנכרי נבעלתי יבמו' דל"ד ע"ב:
רעו
שליח בשליחותו אע"ג דחזק' שליח עוש' שליחותו אין חזקתו לעשות מיד ועד כוליה יומא מתעצל פ"ג דערובין דל"ב בפלוגתא דר"נ ור"ש דר"נ אמר בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו ור"ש אמר חזקה שליח ע"ש ואמר ר"נ מה"מ דתנן משקרב העומר הותר החדש מיד והרחוקין מותרים מחצות היום לפי שיודעין שאין ב"ד מתעצלין ב"ד הוא דלא מתעצלי בו הא שליח מתעצל ורב ששת אמר לך ב"ד עד פלגיה דיומא שליח עד כוליה יומא מתעצלי פרש"י ז"ל שליח כולי' יומא נטרינן לשליחותי' ומכי מטא לאורתא סמכינן עליה דודאי לא עבר היום עד ששער הבטחתו ע"כ ועיין בפרט הלז במשנה למלך הלכות בכורות פ"ד לענין מי ששלח שליח להפר את נדרו למ"ד עד כמה צריך להמתין ע"ש:
רעז
שליח סמכא דעתיה דאיניש עליה דעביד שליחות חברו לא סמכא דעתי' עלויה שליח טרח למעבד שליחותיה חברו לא טרח קדושין דנ"ט ע"א: