אור ברסלב
קהלת יעקב - ב קונטרס מדות חכמים › אות ע

קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי

קונטרס מדות חכמים · אות ע

אות ס

ריט

עביד איניש דמקרי ואמר פרק ח"ה ד"ל ע"ב ההוא דא"ל לחברי' מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפ' זבינא ואכלתיה שני חזקה א"ל פ' גזלנא הוא א"ל והא אית לי סהדי, דאתאי אמלכי בך ואמרת לי זיל זבין א"ל הב' נוח לי מן הראשון אמר רבא דינא קא"ל ופריך כמאן כאדמון דתנן העורר על השדה וחתום עליה בעד אדמון אומר הב' נוח לי כו' וחכ"א איבד את זכותו ומשני אפילו תימא רבנן התם עבד ליה מעשה אבל הכא דיבורא עביד איניש דמקרי ואמר. ומהרשד"ם ח"מ סי' רכ"ג דף קנ"ו סע"א העלה שם בתשו' דכל דהוה דיבור אפי' אמר המערער קני כי אין לי זכות בה דיבורא מקרי ולא איבד את זכותו כי דוקא מעשה לא עביד איניש אבל דברים אלפים ורבבות לא מעלות ולא מורידות. אמנם מהרימ"ט ח"מ סי' י"ח כתב על מה שנחלקו הדיינים בדבר זה י"א דבדיבורא בעלמא מקרי איניש ואמר מטעם הב' נוח לי והראשון קשה הימנו ופי' דאמר דרך הודאה ויש מהם אומרים דבהודאה מעליא לא שייך לומר בזה הב' נוח לי כו' ותשובתו הרמתה ז"ל כן דעתי נוטה דבהודאה לא שייך לומר טעמא דהב' נוח לי כו' דאיך ינוח לו לתבוע מהב' מאחר שכבר הודה שאין לו בה כלום הא סילק תביעתו לגמרי ולא הוזקקו בפ' ח"ה לחלק בין דיבור למעשה אלא במלתא דלאו הודאה היא כגון דאתאי לאמלוכי ביה ואמר זיל זבין דודאי אומר לו השבתי אותך עצה לפי דרכי לפי שנוח לי להוציאה ממך וכן בההיא דחתום עליה בעד אין שם הודאה אלא שמעיד שפ' מכר לפ' שהרי אין ראיה מהשטר שהוא שלו מתוך חתימת העדים דעדים אחתימה הוא דחתמי כדאמרי' אמנה שבשטר הם מעידים אף אני על מעשה המכירה הפבפי ואעפ"כ אמרינן דכולי האי לא עביד איניש לעשות מעשה בחתימה כ"ש דכולי האי לא עביד דמודה שאין לו זכות בה שהיאך יחזור אח"כ ויערער הרי אין אמתלאה כלל. ויש להביא ראיה לזה מדברי התוס' בפ' דייני גזירות דק"ט ד"ה אדמון אומר כו' וז"ל אע"ג דהלכה כחכמים דאמרינן איבד זכותו לא תיקשי הא דמסקי' בח"ה עלה דההיא דמכר לו את השדה אין מעיד לו עליה ומוקי לה בראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי ואתא יאודה וקא מערער לא ליזיל שמעון הנגזל לאסהודי ללוי משום דניחא ליה דתיקום ארעא ביד לוי ואמר הראשון נוח לי והב' קשה הימנו דשאני האי דהכא דלא הי"ל לחתום ולעשות דבר הנראה הודאה משום ניחותא דב' אבל התם לאו הודאה היא ע"כ. והשתא אמאי לא תי' התוס' בלישנא דתלמודא בפשיטות שתי' בגמ' פ' ח"ה דיבורא עביד איניש דמקרי ואמר מעשה דחתימה לא עביד אלא שבאו להודיענו דאי האי דמסהיד ליה לוי חשיבא הודאה אי עדיפא טפי ממעשה לכך כתבו דהתם לאו הודאה שאין עיקר עדותו שם אלא שאינה של יאודה המערער שאם היו בדבריו הודאה שהיה של לוי לא מיהב טעמא דהב' נוח לי כו'. ועוד יש לדקדק מדברי הרמב"ם ז"ל בפט"ז מה' טוען שהוסיף על דברי הגמ' דא"ל זיל זבין כתב בא שמעון ונמלך בלוי ואמר הריני קונה שדה מפ' בעצתך אקנה אותה א"ל לוי לך וקנה אותה טובה היא כו' זה הלשון שהוסיף הרב ז"ל טובה היא בא להשמיענו שלא היתה ההמלכה על עסקי ערעורה אלא על מקח השדה הטובה היא אם רעה שאילו בא להמלך עמו אם יקננה מדאגת מעוררים וא"ל קנה ואל תחוש חשיבא הודאה ולא שייך בזה טעמא דהב' נוח לי דמשום נחת רוח שלך לא הי"ל להזיקני ולהשיא עצה שתאבד ממוני ממני שהרי על פיך קנאתי והוצאתי המעות ואע"ג שלא אמר אתם עדי חשיבא הודאה דלא שייך הכא טענת משטה הייתי בך ע"ש מלתא בטעמא. ובתשו' מהראנ"ח ח"ב ריש סי' מ"ב כתב עוד בסוגיא זו דע"כ לא אמרינן הכי אלא בההיא דאתא ביה וא"ל זיל זבין דדבורא קאמר ליה ועבידי אינשי דאמרי דבורא בעלמא אבל ראובן שהי' מחזיק בבית א' שנים הרבה ובא שמעון לערער עליו מאי בעית בהאי בית וא"ל ראובן מאבוך זבינתיה והא שטרא ושמעון מוציא שטר מוקדם משטרו של ראובן איך אביו של שמעון מכר לו החזקה ההיא ונמצא שמכר לראובן קרקע שאינו שלו וראובן טוען איך אתה אומר שהיא שלך שהרי אתה היית אמצעי וסרסור במכירה שמכר לי אביך כל כה"ג דהיה סרסור ומסייע במכירה לא דמי לאתאי אמלכי בך אלא להתם עליה בעד דאמרי' אבד את זכותו דהיינו טעמא דחתם עליה בעד אבד את זכותו משום דמסייע בקנין וכל היכא דמסייע אבד את זכותו וכ"כ רשב"ם ז"ל בפ' ח"ה דאפי' אדמון וחכמים לא פליגי אלא בדעביד המערער מעשה לסייעו ללוקח לקנות שדהו אבל בדבורא בעלמא כ"ע מודו לדרבא ע"כ אבל סרסור עביד מעשה מקרי ע"כ וע' במורה צדק ז"ל בסי' קמ"ז כתב בשם הריטב"א ז"ל דהא דאמר אבל דבורא עביד איניש דמקרי ואמר דלא אמרו מקרי ואמר אלא בעצה בעלמא אבל אם העיד אפי' בעל פה וה"ה אם יצא ערב או קבלן דכל כה"ג לא אמרו עביד איניש דמקרי וקאמר. וע' בכה"ג סי' קי"א ב"י כ"ד בפרט זה ובתשו' הרשב"א שהביא מרן ז"ל בח"מ סי' קמ"ו:

רכ

עביד איניש דזבין דיניה שם בפ' ח"ה ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפ' זבינתיה ואכלתיה שני חזקה א"ל פ' גזלנא הוא א"ל והא אית לי סהדי דאייתת באורתא ואמרת לי זבנא ניהלי א"ל אמינא איזבון דינאי אמר רבא עביד איניש דזבין דיניה. וכתב רשב"ם ז"ל עביד איניש דזבין דיניה איש תם שאינו רוצה להתקוטט אפי' על שלו עשוי הוא להוציא מעותיו ליטול את שלו בלא דין ומחלוקת ובפירוש ר"ח ז"ל מפורש אמינא למזבן דינאי לקנות המריבות כלומר אע"פ שהיא שלי איני מוציאה מידו בלא דברי ריבות ודינין אקנה אותן הדינין והמריבות באלו המעות אע"פ שעיקר הארץ שלי וע' בפרט זה במהרשד"ם י"ד ס"ס ק"ז ומהרימ"ט בח"א סי' צ"ג ומדברי תשו' מהרשד"ם בח"מ סי' שכ"ד יש לדקדק דלא אמרו עביד איניש דזבין דיניה אלא בדבר מועט לא בהרבה יותר משוויו ע"ש:

רכא

עבידי אינשי דמקדשי בצנעא פ"ב דכתובות דכ"ג ע"א ב' אומרים ראינו שנתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה ה"ז לא תינשא ואם נשאת תצא פשיטא לא ראינו אינו ראיה לא צריכא דדיירי בחצר א' מהו דתימא אם איתא דנתקדשה קלא אית ליה למלתא קמ"ל דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא וכתב בתשו' דברי ריבות סימן קס"ו ז"ל וליכא למימר דאע"ג דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא אבל מ"מ לא עבידי אינשי דנכנסים לחופה בצנעא שהרי בברכת ארוסין כתב הרא"ש דבעי נמי י' ועכ"ז אמרי' עבידי אינשי דמקדשי בצנעא אלו דבריו בקצרה. ובתשו' מוהרימ"ט א"ה סימן ל"ז כתב עוד במדה זו דאע"ג דקי"ל דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא ולא ראינו אינו ראיה אינו אלא דוקא בכה"ג דדיירי בחצר בלבד אבל באומרים שלא זזה ידינו מאצלם הא ודאי עדות גמור הוא דלא יכלי אינשי לאצנועי מינייהו כולי האי ויש ללמוד דין זה מדין הלואה לקדושין שהרי כתב הרמב"ם פי"ח מה' עדות דעדים שהעידו פ' הלוה לפ' במקום פ' ובאו ב' אחרים ואמרו במקום זה וביום זה היינו עם אלו כל היום ולא הלוה זא"ז ה"ז הכחש' ע"כ ובהלוא' אמרינן בפרק ח"ה דמ"ב מלוה כי יזיף בצנעא יזיף כו' ועכ"ז כל שאמרו היינו עם אלו במקום זה הוי הכחשה וה"ה לקדושין וכתב ודברים אלו מבוארים בתשו' מהר"י בירב ז"ל הובאה בתשו' הרלנ"ח סי' קצ"ו והביא ראי' מהמרדכי בשם בעל העיטור ז"ל גם רי"ו ז"ל נתיב כ"ג ח"ג כתב בשם הרשב"א ז"ל שאם היו כולם יחד במעמד א' אותם שאומרים לא ראינוה הוי הכחש' דכולי האי לא עבדי בצנעא ע"כ. ותמה אנכי על הרדב"ז ז"ל סימן נ"ו סוף דף י"ב שכתב בשם הרשב"א ז"ל דאפילו אמרו לא זזה ידינו מתוך ידה לא ראינו אינה ראיה ע"ש ובדברי רבי' ירוחם ז"ל בשם הרשב"א ראיתי בשטה מקו' לה"ר בצלאל ז"ל פ"ב דכתובות ז"ל כתבו תלמידי הרשב"א מכאן דקדק רבינו נר"ו דדוקא בחצר הוא דאמרינן לא ראינו אינה ראי' משום דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא אבל אם אמר קדשתיה במעמד פ' ובאותו מעמד היו פ' ופ' ושאלו לאותן שהיו במעמד ואמרו לא ראינוה שנתקדשה אינה מקודשת ולא אמרינן הכא לא ראינו אינו ראי' דלא עבידי אינשי דמקדשי בצנעא כולי האי וכן השיב רבינו בתשו' וה"ה נמי לגרושין דלא עבידי אינשי דמגרשי בצנעא כולי האי ע"כ:

רכב

עביד איניש דטעי דאמרינן בכמה דוכתי כתב הר"ב כנה"ג ח"מ סי' ס' דבמידי דעביד איניש דטעי אמרינן יד בעל השטר על התחתונה:

רכג

עבידי אינשי דמגרשי בצנעא שם בכתובות ב' אומרים ראינוה שנתגרשה וב' אומרים לא ראינוה שנתגרש' ה"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא מאי קמ"ל אע"ג דדיירי בחצר א' היינו הך מהו דתימא גבי קדושין הוא דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא אבל גבי גרושין אם איתא דאיגרשה קלא אית לה למלתא קמ"ל דעבידי אינשי דמקדשי ומגרשי בצנעא וע' בפרק יש נוחלין דקל"ד ע"ב האומר גרשתי את אשתי איני נאמן ופרשב"ם ז"ל דאי איתא דגרשה קלא אית לה למלתא הלכך לא אמרינן מה לי לשקר דאי בעי מגרש לה השתא דכמו מה לי לשקר במקום עדים דמי ע"כ ושי"ל דהא דאמרי' דעבידי אינשי דמגרשי בצנעא ר"ל דזמנין מגרשי בצנעא אבל אה"נ דכל דמגרש קלא אית לה למילתא:

רכד

עבידי אינשי דמזבני קרקע בצנעא אם איתא דזבן לית ליה קלא עבד אי איתא דזבן קלא אית ליה פ"ק דקדושין דכ"ח ע"א עד היכן גלגול שבועה עד דא"ל תשבע ני שלא נמכרת לי בע"ע ופרכי' האי טענתא מעלייתא היא ומאי רבותא דהאי משאר גלגול ומשני אתיא כמ"ד ע"ע גופו קנוי אי הכי היינו קרקע והא תנינן לה במתני' דמגלגלים ומאי רבותא דעבדי מהו דתימא קרקע הוא דעבידי אינשי דמזבני בצנעא אם אי' דזבן לית ליה קלא עבד אם איתא דזבן קלא אית ליה קמ"ל ונראה דבהא נמי צריך לומר דזימנין דעבידי בצנעא אבל עבד ודאי אית ליה קלא אבל אין הכונה דבקרקע לעולם מזבני בצנעא ובכן נסתלקה הקושיא הכתוב' בגליון למסורת הש"ס שבידינו ממרן שכתב על הא דאמר הש"ס דעבידי אינשי דמזבני בצנעא ז"ל צ"ע דבפרק חזקת הבתים דמ"ב אמרי' מלוה אזביני קא רמית מלוה כי יזיף איניש בצנעא קא יזיף כי היכא דלא ליתזלו נכסי עליה זביני מאן דזבין ארעא בפרהסיא זבין כי היכי דליפוק לה קלא כלומר ואם היו הלוקחים חוקרין הוו מצי למיקם עליה ומש"ה אינהו איהו דאפסידו אנפשייהו וטרפי ב"ח מינייהו ולפי מה שכתבנו אין מקום לקו' זו דהכא והתם זמנין קאמר זמנין דזבין בצנעא וזמנין דלית ליה מלתא למצנע ואדרבא מפרסם לה ובר מן דין איני מוצא מקום לתמיהא זו דהכא סד"א הוא דקאמר דהוה ס"ד למי' דקרקע מזבני בצנעא אבל לקמ"ל לא קאי הכי אלא דאידי ואידי אית לי' קלא וכדאמרי' בפרק חזקת בפשיטות. והנכון כדשנין מעיקרא דזמנין הכי וזמנין הכי קאמר וכן נראה מתשו' הרשב"א שהביא מרן ז"ל בסי' קע"ה שכתב במחודשים ה' ומה שטוען שמעון שלא נודע לו הדבר בתוך זמן זה לפי שלא נמכר בכרוז אינה טענה שכל שנמהר כדמכרי אינשי בקנין ועדים קלא אית ליה שכל המוכר בבפרהסיא הוא מוכר כי היכי דליפוק ליה קלא ולזה גובין מנכסים משועבדים אלא שיש לחלק אם הקונה והמוכר נתכוונו להעלים את הדבר כדי שלא ידע השותף את המכירה ע"ש:

רכה

עבידי אינשי דקרו לשני טובא שני חזקה שם בפ' ח"ה ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפ' זבנא ואכלתיה שני חזקה א"ל והא נקיטנא שטרא דזבני לה מיניה הא ד' שני א"ל מי סברת שני חזקה ג' שני קא אמינא שני חזקה טובא קא אמינא אמר רבא עבידי אינשי דקרו לשני טובא שני חזקה:

רכו

עביד איניש דזבין ארעא ליומיה פ"ק דב"מ די"ד ע"א אבוה בר אידי זבין עלייתא מאתתיה אתא ב"ח טרפה מיניה אתא לקמיה דמר שמואל א"ל כתבה לך אחריות א"ל לא א"ל א"כ זיל לשלמא א"ל והא מר הוא דאמר אחריות ט"ס הוא א"ל ה"מ בשטרי הלוא' דלא יהיב איניש זוזי בכדי אבל בשטרי מקח וממכר לא דעביד איניש דזבין ארעא ליומיה ופרש"י בשטרי הלואה ט"ס הוא כיון דלא אכיל פירות ולא מתהני מידי לא שדי זוזי בכדי לאוזפי בלא אחריות וזה ימכור נכסיו וכשיבא לגבות לא ימצא כלום אבל בשטרי מקח וממכר עביד איניש דזבין ארעא ליומא לספק יום א' שמא לא יטרפוה ממנו ואם יטרפוה שמא לזמן מרובה ואוכל בתוך כך פירות הרבה ע"כ וע' בתשו' מהר"ם ריקאנטי ז"ל סימן תכ"ד כתב בשם רשב"ם ורבינו ברוך ז"ל שפסקו כשמואל דבשטרי מקח וממכר לא אמרינן אחריות ט"ס אבל הרמב"ם והטור בסי' רכ"ה פסקו כרבא דהוא בתראה דמסיק הכא בסוגיא זו דלא כשמואל ואחריות ט"ס בין בהלואה בין במכר וע' בזה ברבינו כנה"ג סי' רכ"ה ריש הגהות הב"י ז"ל:

רכז

עביד איניש דפרע ביומא דמשלם זמניה ע"ה דב"מ דק"ב ע"ב בעו מיניה מרבי ינאי שוכר אמר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי על מי להביא ראיה ומפ' הבעיא דהוה ביומא דמשלים זמניה מי עביד איניש דפרע ביומא דמשלם זמניה או לא א"ל ר' יוחנן תניתוה שכיר בזמנו נשבע ונוטל שכיר הוא דרמו רבנן שבועה עליה משום דבעה"ב ערוד בפועליו אבל הכא שוכר מהימן בשבועה דרבנן אפי' ביומא דמשלם זמני' ופסקו הטור סי' ע"ח וסי' שי"ז וע' בב"ב פ"ק בתוס' ד"ה ע"א ד"ה ובא בזמנו כו' שכתבו דהאומר פרעתיך תוך זמני יהא נאמן במגו דאי בעי אמר פרעתיך עתה ואומר ר"י דהא לא חשיב מגו כיון דמיירי דקיימי ביום אחרון של זמן ואע"ג דמסקי' בפ' השואל דעביד איניש דפרע ביומא דמשלם זמניה מ"מ אין זה מגו דלא חציף איניש למימר פרעתיך היום אבל רגיל הוא לומר פרעתיך אתמול ושכחת ע"כ וע' בב"י סי' ע"ח ובכנה"ג ובס' ש"ך ז"ל באורך בפרט זה. ועוד כתבו התוס' ז"ל שם ד"ה הקובע זמן כו' דלא פרע גו זמניה לא איירי אלא בקובע זמן אבל בסתם הלואה אע"פ שסתם הלואה ל' יום נאמן לומר פרעתיך בתוך ל' יום דעביד איניש דפרע תוך ל' יום וביאר הרא"ש ז"ל עוד בתשו' כלל ע"ז סי' נ' דבסתם הלואה זמנין דמתרמי ליה זוזי ופרע אפי' בו ביום הילכך אי אמר פרעתיך בו ביום נאמן ע"כ וצ"ל דאיירי במלוה ע"פ או אפי' בשטר ומיירי דיש לו שובר שנכתב בו ביום שנכתב השט"ח וע' בב"ח ז"ל ובתשו' הראנ"ח ח"א סימן כ"א האריך בפרטי מדות אלה:

רכח

עביד איניש דיזיף ליומיה כתובות פ' דייני גזרות דק"י פלוגתא דאדמון וחכמים בב' שהוציאו שט"ח זע"ז אדמון אומר אלו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני וחכ"א זה גובה שט"ח וזה גובה שט"ח ומתרגמינן בפלוגתייהו דאתא חבריה למגבי בההוא יומא דמשלם זמניה מ"ס עביד איניש דיזיף ליומיה ומ"ס לא עביד איניש דיזיף ליומיה ופסק הרמב"ם בפכ"ד מהל' מלוה כמ"ד דעביד איניש דיזיף ליומיה וע' בש"ך ח"מ סי' פ"ה ובכנה"ג סי' הנז':

רכט

עביד איניש דסיאר ארעיה ולא זבין פרק ח"ה דף מ"א ע"ב עלה דרבא דאמר ר' חייא דהחזק' אע"ג דלא בעי טענה ראיה מיהא בעי אבעיא להו נראה בו המוכרו למחזיק בבית למוד כמה ארכו וכמה רחבו מאי מי חשיבא עדות ראיה כעדות דירה דא"ר חייא שצריך המחזיק שיביא ראיה דדר בה המוכרה לו יום א' ואמר אביי היא היא רבא אמר אינה ראיה דעביד איניש דסיאר ארעא ולא זבין וכ' ה"ה ז"ל פי"ד מה' טוען בשם הרשב"א דהיינו דוקא בחזקת בית אבל בשדה שיש עדים שנראה המוכר הוי ראיה שאין אדם עשוי לפרנס קרקע אלא אם כן לקחו וכיון שהחזיק בו הב' הוי חזקה:

רל

עביד איניש דכל תלתין יומין טריד בשוקא ב"ב פרק ח"ה ד"ל ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ביתא א"ל מינך זבנתיה ואכלתיה שני חזקה א"ל בשוקי בראי הוא כלומר במקום שאין השיירות מצויות ולא ידעתי ולכך לא מחיתי א"ל והא אית לי סהדי דכל שתא הות אתית ל' יומין א"ל ל' יומין בשוקאי הוה טרידנא אמר רבא עביד איניש דכל ל' יומין טריד בשוקא והרמב"ם ז"ל פסקה פי"א מהל' טוען ושם כתב שדין זה אינו אלא בכפרים וכתב מרן הכ"מ ז"ל ותמהני על זה שיותר טירדא יש בשווקים שבעיירות ממה שיש בשווקים שבכפרים ואפשר דשווקים פירייא"ש דכשהם בכפרים מתאספים עם רב ביותר משום דרווח להו עלמא והסמ"ע ז"ל סימן קמ"ג כתב ולי נראה דה"ט דבעיירות רגיל להיות יומא דשוקא בכל שבוע מש"ה אין העם טרודין בו כ"כ והב"ח ז"ל כתב טעמא דבכפרים אין בתים וחדרים כראוי להיות ממונם בטוח הילכך טרידי ביומא דשוקא טובא:

רלא

עביד איניש דשבחא דאתי מעלמא מקני שבחא דאתי מגופא לא מקני פרק המפקיד דף ל"ד ע"א עלה דמתני' דהמפקיד אצל חברו בהמה כו' ונגנבו או נאבדו שילם ולא רצה לישבע ולמצא הגנב משלם תשלומי כפל למי שהפקדון אצלו ומפרשינן התם דאע"ג דאין אדם מקנה דבר שלב"ל נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו ופרכי' אי הכי אפי' גיזותיה וולדותי' ומשני נעשה כא"ל חוץ מגזותיה כו' ומאי פסקא סתמא דמילתא שבחא דאתי מעלמא עביד איניש דמקני שבחא דמגופא לא עביד איניש דמקני:

רלב

עביד איניש דדייר בבית בלא חצר עירובין דף ס"ט ומשום הכי אמרו חכמים לענין עירוב המבטל רשות חצירו ביתו לא בטיל דדייר איניש בבית בלא חצר. ועיין עוד שם דף ס"ט ע"ב דהוי פלוגתא. ועיין שם דף כ"ו ע"ב:

רלג

עביד איניש דלא מגלי טענתיה אלא בבי דינא ב"ב דף ל"א ע"א ומודו נהרדעי דהיכא דבעל דין אשתעי מילי אבראי ולא טען ואתא לב"ד וטען דחוזר וטוען מ"ט עביד איניש דלא מגלי טענתיה אלא לב"ד ופרש"י ז"ל ומודו נהרדעי כל היכא דאשתעי מילי מאבראי לב"ד קודם שטען כלום בב"ד ולא טען מה שהוא טוען עכשיו בב"ד ואתא לב"ד לטעון טענת שעוקרות לגמרי את הראשונות דחוזר וטוען דעביד אינש דלא מגלי טענתיה שלא ילמד מהן מי שכנגדו ויתן לבו מתחלה קודם שיבואו לב"ד להשיב עליהן וכן הלכה וה"מ טענות בעלמא אבל טען בפי' בפני עדים חוץ לב"ד חייב אני מנה לפ' הרי הודה לו ושוב אינו יכול לטעון ולכפור בב"ד ודעת הרא"ש ז"ל שם דהא דחוזר וטוען בב"ד היינו אפי' סותר כל דבריו הראשונים דעביד איניש דלא מגלי כו' וע' בטור ח"מ סי' ע"ט דרבינו יונה ז"ל חולק בזה:

רלד

עד שתות מחלי אינשי במאניה דידהו. ב"מ פ"ד דנ"ב ע"א מ"ש בסלע דפליגי תנאי בשיעורי אונאה ומ"ש בטלית דלא פליגי ותנן סתמא שתות למקח ומשני אמר אביי עלית עד שתות מחיל איניש דאמרי אינשי עשיק לגביך ושוי לכריסך סלע כיון דלא סגי שאינו יוצא בהוצאה לא מחיל:

רלה

עד תלתין יומין מוקים איניש נפשיה ולא בעיל יבמות דקי"א ע"ב לענין יבמה שאמרה בתוך ל' יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה לאחר ל' יום הוא נאמן לומר שבעל דעד ל' יומין מוקים איניש נפשיה ולא בעיל טפי מתלתין יומין לא מוקים וע' מה שכתבנו באות החי"ת:

רלו

עד פלגיה דיומא ב"ד מתעצלי שליח כוליה יומא פ"ג דערובין דל"ב בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת דר"ן אמר בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו ורש"א חזקה שליח ע"ש ואמר ר"ן מה"מ דתנן משקרב העומר הותר החדש מיד והרחוקים מותרים מחצות היום לפי שיודעין שאין ב"ד מתעצלין בו ב"ד הוא דלא מתעצלין בו הא שליח מתעצל ורב ששת אמר לך ב"ד עד פלגיה דיומא שליח עד כוליה יומא מתעצל. ופי' רש"י דשליח כוליה יומא נטרינן לשליחותיה ומכי מטא לאורתא סמכינן עליה דודאי לא עבר היום עד ששמר הבטחתו. וע' בפרט זה במי ששלח שליח להתיר נדרו למאן דמכשיר עד כמה צריך להמתין בס' משנה למלך בה' בכורות:

רלז

עיגולא מגו ריבועא ריבעא. ריבועא מגו עיגולא פלגא כך שיערו חכמים במדתיהן פ"ז דעירובין דף ע"ו ריש ע"ב וכתבו התוס' שם דהיינו דוקא לענין קרקע שבתוך הריבוע והעיגול אבל בשאר מילי ליתא דהא חזינן דלאו הכי הוא שכל האורך והרוחב לא הוי אלא תרי אמי עש"ב:

רלח

ערב לערב לא עבדי אינשי. הרדב"ז בתשו' כ"י סי' מקי"ו ב' שערבו לאחד יכול לגבות מכל א' על הכל דלא דמי לב' שלוו דכל א' ערב לחברו מש"ה אינו גובה אלא משניהם אבל ב' שערבו לא' בשלמא אם כל א' מהם ערב על הכל ניחא אבל אם כל א' ערב לחברו ערב לערב לא עבדי אינשי ואדעתא דהכי לא נחית וזה טעם נכון ליודעים ע"כ:

רלט

עבד עברי צנוע לה לארמלתא עבד כנעני פרוץ לה ב"מ דף ע"א אין אשה קונה עבד עברי לימא דלא כרשב"ג דתני אף קונה את העבדים אפי' תימא רשב"ג ל"ק כאן בע"ע כאן בעבד כנעני ע"ע צנוע לה וסבורא שאם יקלקלו יחר לא יתפאר לגלות הדבר הלכך אסורא לקנותו עבד כנעני פרוץ לה ויראה היא להפקיר את עצמה לו והתם נמי אמרי' ארמלתא א תשרי בר בי רב באושפיזא משום דצנוע לה א

תוכן העניינים

קהלת יעקב - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה