אור ברסלב
קהלת יעקב - ב מענה לשון ח"ב לשון חכמים › אות פ

קהלת יעקב - ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי

מענה לשון ח"ב לשון חכמים · אות פ

אות ע

תכט

פיגול כתבו התוס' בפ' תמיד נשחט דס"ג ד"ה ר"מ כו' דהא דקרי בכל דוכתא פיגול פסול מחשב' לאו דוקא דלא פסיל עד שיוציא בשפתיו ועיין פרש"י בקדושין דף מ"א עלה דפריך מה לקדשים שכן ישנן במחשבה דנראה דלא ז"ל הכי:

תל

פגום לשון פגום בכל מקום פירושו פגום לכהונה וכתב רש"ל בתשו' סי' ו' על מה שכ' הרמב"ם ז"ל פט"ו מה' איסורי ביאה ז"ל הולד הבא מנדה אע"פ דממזר לא הוי פגום מיהא הוי ע"כ דלאו פגום לכהונה קאמר לומר שאם היתה בת שתהא פסולה לכהונה להנשא לכהן אלא הולד פגום ר"ל מקולקל ועז פנים. וכתב שחכמי דורו הודו לדבריו ושגם החכם שהיה חולק עליו הודה לדבריו:

תלא

פטור כתב המאירי ז"ל בשטתו לסנהדרין עמ"ש סנהדרין שפתחו כולן לחובה פוטרים אותו כתב רבינו מאיר ז"ל ממהרים להורגו מיד ע"ד שאמרו אם אמר איני נשבע פוטרי' אותו דהיינו ממהרי' אותו לפרוע שלא יחזור בו ע"כ הרמ"ז ז"ל:

תלב

פטור דעת הרמב"ן בהשגות ס"ה שורש ח' דכל היכא דאמרו פטור או רחמנא פטריה אי עבר עליו וחייבו אינו באזהרה כמו שאמרו בספרי בפי' ולנערה לא תעשה דבר ובכל מקום אמרי' אנוס רחמנא פטרי' שנאמר ולנערה לא כו' ולא הזכירו בו אזהר' לומר דרחמנא אזהר עלי' ובס' מגלת אסתר כתב דדעת הרמב"ם ז"ל שאין חילוק בין אלו הלשונות דמאחר דרחמנא פטריה פשיטא שהעובר ויבא לחייב אותו יעבור על דברי תורה ובפ' אלו הנשרפין, אמרי' מי איכא מידי דרחמנא פטריה ואנן ליזיל

תלג

פטור בב"ק דף ל"ב אמר ו פטור פטור מגלות דתני ברישא דלא סגי ליה בגלות משום דהוי שוגג קרוב למזיד ורבינו בכנה"ג פ"א מהל' כלי המקדש כתב בשם הרלב"ג בפי' התורה שכתב דשמן המשח' אפי' עשאו לגבוה אסור. ותמה עליו הרב ז"ל דבהדיא אמרי' פ"ק דכריתו' דאם עשאו להתלמד אז ליתנו לאחרים פטור וכתב ואולי הרלב"ג יפרש דפטור מכרת דתני ברישא אבל מלקות מיהא חייב והוא דוחק דלא מצי' לשון פטור שיהא חייב מלקות עכ"ל והא דב"ק הויא תיובתי' דקאמר דתני לשון פטור מחומר השנוי ברישא דהוי בכרת. וכיוצא בזה בחולין דף צ"ה גבי בשר שנתעלם מן העין ועיין בהרא"ש ריש פ"ק דשבת על מתני' דבעל הבית והעני פטור ודוק:

תלד

פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מתלת ואמרו בשבת ד"ג דלא חשיב [אלא] פטורי דעביד מעש' אבל דלא עביד מעשה איכא טובא בשבת דפטור ומותר והתוס' ז"ל שם כתבו עוד דלא חשיב אלא פטורים דשבת השנוים במשנ' אבל בברייתא איכא טובא דפטור ומותר בר מהני ג' וכ' המרדכי בפ"ק דתעניות עמ"ש בגמ' או דילמא הנאה קביל עליה כו' עד ביומא דכפורי פטור. נ"ל דפטור ומותר קאמר מדאמרינן כל פטורי דשבת פטור אבל אסור ש"מ הא בעלמא אפי' דיוה"כ דחמיר פטור ומותר ע"ש. הרמ"ז ז"ל. וכ"כ המרדכי ריש פרק כל שעה גבי כל איסורין שבתור' שאכלן שלא כדרך הנאתן דמות' לשרוף שרץ טמא ולאוכלו ואע"ג דקאמר ר"י שאם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו דפטור הא דנקט פטור לאו דוקא אלא פטור ומותר דלאו מפטורי שבת הוא דפטור אבל אסור ע"כ ועיין לרבינו המאסף בחי"ד ריש סי' ס"ד:

תלה

פיוט ופזמון. מצאתי כתוב בשם הר' אבודרהם ז"ל דלשון פיוט הוא לשון נגון מתרגום והי' כנגן המנגן והי' כמפייט פייטא. ופזמון ענינו הגבהת קול בשיר ובזמר מלשון ותען להם מרים והוא כתרגום ויען איוב הראשון ופזים איוב ע"כ:

תלו

פלטר לדעת רש"י ז"ל הוא האופה הפת ולדעת התוס' פלטר הוא נחתום קטן בע"ז פ' ר' ישמעאל דנ"ה ד"ה אבל מוליכין פת לפלטר כו':

תלז

פסול תרגום ירושלמי פגול הוא פסול יהי והוא קרוב לענין כרית' כמו פסל לך מצאתי כתוב:

תלח

פסול בריש פ"ק דסוכה בדאורייתא תני פסולה בדרבנן תני תקנתא וכתב הרא"ם בריש הלכות סוכה דבלשון האמוראים תנו במילי דרבנן פסול כמו בדאורייתא:

תלט

פסילנא לך דאתמר בגמרא בכמה דוכתין כת' מרן הב"י ח"מ סי' ז' סי"א בשם מהריק"ו ז"ל שכתב המרדכי ז"ל ראובן אינו יכול לפסול את שמעון לפי שהוא אושפיזכני' של לוי כי האי אמרינן בכתובות אושפיזכני את פסילנא לך מן דינא פי' ר"י שהי' מחמיר על עצמו אבל אינו פסול וכן כל פסילנא לך שבש"ס כן הוא ע"כ:

תמ

פסול כתב הרמב"ם פ"ב מהלכות גרושין מה בין פסול לבטל כל מקום שנא' בחבור זה בגט שהוא בטל הוא בטל מן התורה ובכל מקום שנא' פסול הוא פסול מד"ס:

תמא

פסול כתב הרשב"א ז"ל בח"ב סי' ס"ד עלה דאמרי' בפ"ב דזבחים מה ליושב שכן פסול לעדות שיש מן הראשונים ז"ל דסברי דאף בדיעבד אין עדותן עדות דלשון פסול אף בדיעבד משמע. והרמב"ן ז"ל חולק בדבר ובדיעבד עדותן עדות מדאמרינן ת"ח יושב כו' ודאמרינן בזבחים פסול התם לכתחלה קאמר ע"כ. וכיוצא בזה כתב המרדכי בפ' לולב הגזול גבי נקטם ראש ההדס פסול דפסול לכתחלה קאמר ע"ש וצ"ע מסוגיא דפרק כיצד צולין סוף דף ע"ז ע"ב דקאמר הש"ס חדא דפסולא דיעבד משמע:

תמב

פסול כתבו התוס' פרק מי שמת דף קנ"ז ד"ה שטרות המוקדמים פסולין דלישנא דפסולין משמע פסולין לגמרי שלא לגבות גם מבני חרי:

תמג

פוסלין ומכשירין פוסלין ומתירין מסקנת הגמ' בחולין דף ח"י דאין חילוק בלשונות הללו לאפוקי מאי דהוה בעי ר' אשי למידק מדתני פוסלין ומכשירין ולא תני אוסרין ומכשירין ש"מ אין מכשירין אלא לטהר מידי נבלה ע"ש הרמ"ז:

תמד

פסוקים כתב הרמב"ם ז"ל פרק יש נוחלין עלה דכתיב ובני מנשה חפר וישעי. אין מקרא זה בשום מקום אלא מקוצר נקט דהתם בד"ה מני לישעי מבני מנשה ודרך הגמ' לקצר בלשונות הפסוקים ופעמים שמוסיף בהם ביאור כאות' ששנינו במס' תעניות לתת להם אחרית ותקוה בגולה שהוסיף בגולה על המקרא לפי שכך ענינו למעל' מאותו פסוק אבל אין בעיקר הפסוק אלא לתת להם אחרית ותקוה. יבין שמועה ז"ל:

תמה

פועל בטל נאמרו בו ד' פי' הפי' הא' לרש"י שפי' אם הי' מעיקרא מלאכתו של זה נגר או נפח אומדים כמה אדם רוצה ליטול וליבטל ממלאכ' כבידה כזו ולעשות מלאכה קלה כך נותן לו שכרו. והפי' הב' לבעלי התוס' ז"ל בפרק המקבל שהקשו על רש"י ופירשו הם ז"ל פי' אחר ובפירוש דבריהם נאמרו ב' פירושים הא' להטור ז"ל בי"ד סי' קע"ז שכתב רואים אדם בטל שאין לו שום מלאכ' כמה רוצ' ליטול להתעסק בזה העסק ואפי' הי"ל מלאכה שנותנים עליה שכר טוב ומתבטל ממנה אין אומרים כמה הי' רוצה זה ליטול ולהתבטל ממלאכתו ולהתעסק בזה שודאי זה נוטל הרבה אלא אדם בטל כדפי' והג' למרן הב"י ז"ל שם שפירש בדברי התוס' אומדים כמה אדם רוצה ליטול ר"ל פועל א' שהי' בעל מלאכה א' כמה רוצה ליטול וליבטל ממלאכתו לגמרי ויהא יושב ובטל ובין נותנים לו עתה מלאכה קלה בין נותנים לו מלאכה כבדה שעורו שוה אותו שעור נותנים לזה ע"ש. והפי' הד' לרבינו חננאל ז"ל שפי' שמשערין לו מלאכתו הראשונה דבטיל ממנה כמה היה מרויח בשעת הבטלה כגון שהי' חייט ודרכו לתפור בגד בסלע בפרוס הרגל שהמלאכ' מרובה ובשאר ימות השנה תופרו בג' דינרים או בשקל שאינו מוצא להשתכ' בה וכך הוא נוטל עכשיו בשכרו ע"כ הוא דומה לפירש"י ז"ל אלא שהוסיף לומר דלא משערין אותה מלאכ' שהניח בזמן שהמלאכ' מרובה אלא בזמן שהמלאכ' מועטת ועיין בזה בתשו' הרב בעל פרח מטה אהרן סי' קט"ו:

תמו

פועל כתבו התוס' ריש פ' האומנין דהחילוק בלשון חכמים בין פועלים לאומנים דפועל הוי שכיר ליומיה ואומן הוי כולל ליומיה ולקבלנות ע"ש:

תמז

פרוזבול כתב רש"י בפ"ק דמכות ד"ג ע"ב מוסר שטרותיו לב"ד הוא פרוזבול שהתקין הלל ע"כ נראה דס"ל דפי' פרוזבול הוא שמעיד שמסר שטרותיו לב"ד ומ"ש מוסר שטרותיו לב"ד בלא פרוזבול קאמר והר"ן ז"ל בתשובותיו בסופ' כ' שאין פי' פרוזבול שמעיד שמסר שטרותיו לב"ד אלא שטר הפרוזבול הוא שעוש' המעש' ע"ש:

תמח

פרס ההפרש שיש בין לשון פרס ללשון שכר כי השכר הוא השכר שראוי שינתן בדין פרס הוא שאדם נותן למי שעבד אותו והוא אינו חייב בדין ליתן כלום תוי"ט פ"ק דאבות. ובס' מילי דאבות פ"ק דאבות פי' כי פרס כינוי לשכר העה"ז כי פרס לשון פרוסה כי שכר העה"ז הוא חלק קטן משכר העה"ב כי הוא נפסד ושכר עה"ב נצחי והוא אומרם שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כלו' לא יצדק עליו שם שכר אלא פרס כי כל התורה מליאה לה שכר העה"ז:

תמט

פסולי עדות מקרי דיני לענין מאי דקי"ל הלכה כשמואל בדיני. הרא"ש ז"ל בסנהדרין דף קכ"ד ע"ב ונרא' דהלכ' כר"ן דלא נחלק עליו ר"ש על דבריו אלא כמתמ' ועוד דפיסול עדו' דמי טפי לדינא מאיסורא ע"כ:

תנ

פיוס בדברים נמי מקרי פיוס הריב"ש סי' ר"ן בשם הרמב"ן ז"ל מאן דמקבל עליה לחבירו לפייס את פלוני ואי לא מחייבנא לך מהשתא מנה או שדי נתונה לך מעכשיו ואזל ופייסיה ולא איפייס אי פייסיה בכל מה שבידו לעשות ולא איפייס פטור דפיוס דברים משמע והא פייסיה. וע' ברבינו הר"ב כנה"ג ז"ל סימן ר"ז שכתב דאפי' בשבוע' דין הריב"ש אמור ע"ש:

תנא

פרהסיא כל שעשרה יודעים הדבר פרהסיא מקרי אע"פ שאינן שם בשעת מעשה הרדב"ז סימן צ"ב מדפרכינן בגמ' והא אסתר פרהסיא הואי כו' והלא לא הוו עשרה בשעת מעשה אלא משום דידעי לה למלתא קרי ליה פרהסיא וזה ברור וע' בתשו' הרא"ם ז"ל חלק א' סוף סי' י"ג דצדד לומר דביתו פרהסיא מקרי ע"ש:

תוכן העניינים

קהלת יעקב - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה