אור ברסלב
קדמוניות היהודים ספר א › פרק יח

קדמוניות היהודים· יוסף בן מתתיהו

ספר א · פרק יח

פרק יז

תולדות יעקב ועשו בני יצחק.
אחרי מות אברהם, פקד ה׳ את רבקה אשת יצחק ותהר, ויתרוצצו הבנים בקרבה, וַתֵּלַהּ לשאת את עצבונה ואת הֵרונה, ויתעצב יצחק אל לבו אדות אשתו, וילך לדרוש את ה׳*) ויאמר ה׳ לו, שני בנים בבטן רבקה ומהם יצאו שני גוים אשר יקראו על שמם, והבן אשר לפי ראות עינים הוא הקטן, יגדל מהבן הגדול. וימלאו ימי רבקה ללדת והנה תומים בבטנה כדבר ה׳, ויצא הראשון אדמוני כלו, ומכף רגלו ועד ראשו מכֻסה בשער כאדרת שער, ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב אחיו הבכור. ויגדלו הנערים ויאהב יצחק את הבכור הנקרא בשם עשו או שעיר על כי היה איש שעיר, ורבקה אוהבת את הבן הצעיר הנקרא בשם יעקב על אשר אחז בעקב אחיו בהולדו.

ויהי רעב בארץ, ויחפוץ יצחק לרדת מצרימה לגור שם בימי רעבון, אך ה׳ נראה אליו ויאמר אל תרד מצרימה, גור בעיר גרר בארץ פלשתים ואהיה עמך ואברכך. ובבואו גררה קדם אבימלך מלך גרר את פניו באהבה ובכבוד, ויזכור לו את אהבתו לאברהם אביו, ויעש עמו אך טוב וחסד. אפס כי ברבות הימים הפך לבו לשנוא אותו בקנאתו אשר קנא בו בראותו כי ינוב חילו וכל אשר יעשה יצליח; והקנאה העזה ההיא הסבה כי לאחרונה גרש אותו מארצו*). וילך משם יצחק ויחן במקום הנקרא בשם נחל, לא רחוק מעיר גרר*). ויהי כי החל לחפור שם באר, ויתנפלו עליו רֹעי אבימלך להלחם בו ולא נתנו אותו לבצע את מעשה הבאר; אך הוא לא אבה להתיצב לפניהם בחזקת היד, ויאמינו הרֹעים כי ידם רמה. ויעתק יצחק משם ויחפור באר אחרת, אך רֹעים אחרים נקבצו ובאו ויריבו גם עליה, ויעזוב גם את המקום ההוא, כי לא אבה להיות איש ריב ואיש מדון, ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עוד עליה, ויקרא שמה רחֹבות, ויאמר כי עתה הרחיב ה׳ לנו. ואת הבארות אשר חפר תחלה קרא לאחת מהן עֵשֶׂק, כי התעשקו עמו עליה, ואת השנית בשם שטנה, כי רֹעי אבימלך נצבו לשטן לו על אדותיה.

ויצחק הלך הלוך וגדול, ויהי איש מצליח מאד, ויירא אבימלך פן יפקוד עליו יצחק את הרעה אשר עשה לו חנם, ויקח ממנו נקם בהיות לאל ידו לעשות זאת, וילך אליו מגרר עם פיכל שר צבאו לכרות עמו ברית שלום ולחדש את אהבתם כקדם. ויצחק הצדיק והטוב לכל, סלח לו על הרעה אשר עשה לו, ויזכור לו אהבתו הראשונה, וימלא את כל משאלות לבו, וילך אבימלך מאתו בשלום.

ועשו אהוב יצחק אביו, לקח אשה בהיותו בן ארבעים שנה ושמה עדה בת אֵילֹן, ואת אהליבמה בת צבעון*), בנות שני כנענים עשירים ובעלי נכסים רבים, ואת פי אביו לא שאל, כי לוּ שאל את פיהו, כי אז לא נתנו לקחת מבנות ארץ כנען, כי לא אבה להתחתן את הכנענים. אך בכל זאת לא עצב את רוח בנו ולא צוהו לגרש את נשיו—.

ויהי כי זקן יצחק ותכהיןָ עיניו מראות, ויקרא את עשו בנו הגדול ויתאונן באזניו כי ימי הזקנה ועורון עיניו לא יתנוהו לעבוד את ה׳ כבימי קדם, גם צוהו לצאת השדה ולצוד לו ציד ולעשות לו מטעמים כאשר אהב, ואחרי אכלו מצידו יתפלל אל ה׳ בעדו כי יסתירהו בסתר כנפיו וישמרהו כל ימי חייו על הארץ, ויען כי איננו יודע את יום מותו, נכספה נפשו להתפלל בעדו אל ה׳ ולברכהו בטרם ימות.

וילך עשו השדה לצוד ציד להביא, ורבקה אשר ידעה כי ברכת הצדיק יאתה יותר ליעקב מאשר לעשו, צותה אותו, (מבלי אשר ידע זאת יצחק) לקחת שני גדיי עזים ולעשות אותם מטעמים לאביו כאשר אהב, ויעש יעקב כאשר צִוַתּוֹ אמו. ויהי כאשר הוכן האכל, ויקח יעקב את עֹרות גדיי העזים וילבשם על ידיו ועל חלקת צואריו*), (כי זולת היות יעקב איש חלק, נדמה מאד בקומתו ובדי עורו לעשו אחיו בהיותם תאמים), ואז הביא את המטעמים אל יצחק אביו, אך לבו היה חרד פן יודע לאביו עָרְמָתו ויקצוף עליו ויבא עליו קללה תחת ברכה. אולם יצחק אף כי הכיר כי הקול קול יעקב, קרא אותו לגשת אליו וימשש אותו והנה ידיו שעירות כידי עשו, ויאמר: הקול קול יעקב, אך הידים ידי עשו, ומבלי חקור עוד יותר, התפלל אל ה׳ אחרי אכלו את המטעמים, ויאמר: ״ה׳ אלהים אשר מלכותך מלכות כל העולמים ואשר עשית את השמים ואת הארץ וכל צבאם, אתה הבטחת לאברהם אבי להיטיב עמו ועם בניו אחריו, ובידך מלאת את הבטחתך, כי ברכת אותו בכל, וגם אותי הבטחת להיטיב לזרעי אחרי ולברכם ביתר שאת עוד. אנא ה׳! עשה נא עתה כאשר הבטחתני, ואל תבישני מִשִׂברי לעת זקנתי ככלות כחי כי אם לא תסעדני עתה, ונחשבתי כיורדי בור. אנא ה׳! הושיעה נא לבני זה, בן עבדך, הפלה נא חסדך לו, שמרהו מכל רע, ברכהו נא בחיים מאֻשרים כידך המלאה, יחתו יריביו וינוסו משנאיו מפניו, אך מברכיו יברכו, וחפצי שלומו ישליו ויתענגו על רוב שלום*).

כה התפלל יצחק אל ה׳ בהאמינו כי הוא מתפלל בעד עשו בנו. אך כמעט אשר כלה את תפלתו, שב עשו הביתה מצידו, אז ידע יצחק כי ערם הערים יעקב, אך ישב במנוחה*). אולם עשו חִלה את פניו כי יברך גם אותו כאשר ברך את אחיו. וימאן יצחק לברכו באמרו כל ברכותי נתתי ליעקב, ולכה איפוא מה אעשה בני? ויתאונן עשו על מרמת יעקב ויצעק צעקה גדולה ומרה, וישא את קולו ויבך, ויאץ באביהו לברך גם אותו. אז נעתר יצחק אליו, ויאמר: ״על חרבך תחיה, והיית גבור ציד ואיש מלחמה ותעש לך שֵׁם בארץ, גם בניך אחריך יהיו גבורי כח ואנשי חיל ושמם יודע בגוים, אך בכל זאת תעבוד את אחיך."

ויירא יעקב פן יהרגהו אחיו על אשר לקח את ברכתו, גם רבקה יראה מאד פן יקום עליו עשו ויהרגהו, ותקרא ליעקב ותיעצהו לברוח אל לבן אחיה חרנה, ותדבר גם על לב יצחק לשלח את יעקב שמה לבעבור יקח לו שם אשה מבנות לבן. כי עשו הוסיף עוד לקחת אשה על נשיו למֹרת רוח יצחק, שם האשה ההיא בשמת בת ישמעאל*). כי יצחק לא אבה להתחתן את הכנענים, ויחר לו על אשר לקח עשו את בשמת לו לאשה ויאהבה מאד*).

תוכן העניינים

קדמוניות היהודים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה