מסכת מקואות פרק ז' (אותיות נשמה) · משנה ו רע'ב
{[הטביל בו את המטה]. שרגליה גבוהות, ואי אפשר להטבילה כולה כאחת במקוה קטן כזה ששיערו מצומצם אא"כ רגליה שוקעות בטיט: [העבה]. שאינו נרוק ואין מטבילין בו: [שהמים מקדמין]. להטביל הרגלים קודם שישקעו בטיט, ובמים הוטבלו: [שמימיו מרודדים]. שאין המים עמוקים, מחמת שהמקוה רחב והמים מתפשטים בכולו. ואע"פ שיש בו ארבעים סאה אין כל גופו מתכסה במים בבת אחת: [כובש]. לצד אחד של מקוה: [אפילו חבילי עצים וקנים]. ואע"ג דנראה כמקוה שחלקו, אפילו הכי הואיל והמים נכנסין ביניהן לא הוי חלוק. וכובש דנקט, מפני שהעצים והקנים צפים על פני המים, וצריך לכבוש עליהם אבנים כדי שיכנסו תחת המים: [היה מוליך ומביא במים]. מנענע המים בידיו: [כיון שעבר הגל]. של מים על המעלה של מקוה שהמחט מונח בה וצפו מי הגל על המחט, טהורה. ולפי שהמחט דקה וקטנה וירא פן תפול במים, דרך להטבילה כן:}