אור ברסלב

קדושת לוי· רבי לוי יצחק מברדיצ'ב

שמות

בראשית

שמות

ואלה שמות בני ישראל כו' ראובן כו' (שמות א, א-ב). כי הנה שמות השבטים הקדושים כאשר תראה השם של כל אחד על מה נקרא בשם זה ראובן כי ראה ה', כי אתה יאהבני אישי (בראשית כט, לב) שמעון כי שמע ה' וכו' (שם לג) לוי הפעם ילוה אישי אלי (שם לד) הנה באמת חס ושלום אי אפשר לומר שהשבטים יהיו נקראים על שום תאוה גשמיות כגון ראובן כו', וכן שאר השבטים כגון יששכר ואשר. הנה באמת שמות השבטים מורים על העלאות כל התאוה לה' לבדו. בראובן העלה כל התאות שבין איש לאשתו להבורא יתברך שמו וכן שמעון וכן לוי מורה עליות כל התחברות להבורא יתברך לכך נקראים השבטים מטות מלשון מטהו מחלון לחלון, כלומר שהתאות הגשמיות העלהו להבורא יתברך. וזהו ואלה שמות בני ישראל, השמות בעצמם מורים על עליות כל הדברים להבורא יתברך ויתעלה זכרו:

או יבואר, ואלה שמות בני ישראל, כנזכר לעיל שנראה שהאמהות קראו השבטים על שם המאורעות שלהם דהיינו ראובן כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני כו' שמעון כי שמע ה'כו', לוי הפעם כו', וכן השבטים נקראים מטות. ולבאר זה, כי הוא לבטל דעת הרשעים האומרים הקדוש ברוך הוא רם על רמים ואינו משגיח במעשה התחתונים. אבל האמת אף על פי שהקדוש ברוך הוא רם על רמים הוא משגיח על מעשה התחתונים להתנהג הכל כחפצו ורצונו. וזהו שקראו האמהות השבטים כנ"ל, להורות שהקדוש ברוך הוא הוא המשגיח על כל הנעשה בעולם התחתון ואין דבר הנעשה בעולם התחתון בלי רצונו יתברך. ולזה נקראו השבטים מטות לשון מטהו מחלון וכו', להורות שאף על פי שהקדוש ברוך הוא רם על רמים משגיח כביכול למטה על כל הנעשה למטה והכל נעשה כרצונו וזהו מטות, לשון הטיה מלמעלה למטה. ולכך נקראו השבטים י''ב גבולי אלכסון, כי זה שהקדוש ברוך הוא ברא עולמו ומשגיח במעשה עליונים זה נקרא קו הישר וזה שהקדוש ברוך הוא כביכו"ל מצמצם את עצמו להשגיח למטה להתנהג הכל כרצונו זה נקרא קו אלכסון מלמעלה למטה. וכן מה שישראל עושים רצון השם יתברך במעשה הנעשה למטה זה הוא גם כן קו אלכסון מלמטה למעלה והכל נעשה על ידי ישראל ולכך נקראים השבטים י"ב גבולי אלכסון:

ויוסף היה במצרים (שמות א, ה). יש לדקדק למה כתוב במצרים, הוי ליה לומר ויוסף היה שם. ונראה דהכי קאמר, ויוסף היה במצרים, כלומר שלא שינה שמו, כי אפילו פרעה שקרא שמו צפנת פענח (בראשית מא, מה) אף על פי כן לא קרא עצמו רק יוסף וגם פרעה עצמו אמר לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו (בראשית מא, נה) כי בשביל שלשה דברים נגאלו בשביל שלא שינו שמם וזהו ויוסף היה במצרים:

וייטב אלהים למילדות ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים (שמות א כ-כא). פירוש שעשו בתים שדרו ביראת שמים כמו אדם שדר בבית אם כן יכול להטיב להם, ואי משום שנעשה על מנת לקבל פרס כיון שדרו ביראת שמים אין חשש בזה:

וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי (שמות ב, ב). פירוש שהולידו נשמות ממשפחת לוי, כי עד כאן הוליד את אהרן והיה נשמתו משפחת כהונה. וזהו ותרא אותו כי טוב וגם מן המים משיתיהו, שהוא גבורה שבחסד כאשר ביארנו על פסוק (תהלים קלב, ט) כהניך ילבשו:

ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו (שמות א, ד). ובו יבואר הפסוק מרחוק ה' נראה לי. הכלל, כשהעולמות הם דבוקים בגשמיות שלהם אז אינם יכולים להשיג עבודת הבורא ברוך הוא וכשהם מרחקים עצמם ומפשיטים מגשמיות שלהם אז הם יכולים להשיג עבודת הבורא ברוך הוא. וזהו הרמז בפסוק מרחוק, כשאדם הוא מרוחק מגשמיות שלו אז ה' נראה לו. וזהו הרמז ותתצב אחותו, כי אחותו לשון דביקות מלשון מאחה, מה שהוא דבוק בגשמיות שלו מרחוק להתרחק עצמו מגשמיות שבו. לדעה מה יעשה לו, לדעה, מלשון התחברות (בראשית ד, כה) וידע אדם. מה יעשה לו, שהאין הוא השופע עליו תמיד ותמיד הוא מקבל חיות מאת הבורא ברוך הוא כי האין נקרא מה:

ותקרא שמו משה כי מן המים משיתהו (שמות ב, י). הכלל הוא, כי יש אור ומים ואש וזה שנשמתו מאש יכול להעלות נשמתו עד מים וזה שנשמתו ממים יכול להעלות נשמתו עד אור ונשמת משה היה ממים. וזהו כי מן המים משיתהו, משיתהו הרמז להעלות עד אור. וזהו הרמז בפסוק (שמות לד, כט) ולא ידע משה כי קרן עור וכו', הרמז משה שנשמתו היה ממים עלה עד אור:

וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים (שמות ב, כג). כלומר שראה שיהיו בני ישראל שיקבלו התורה, הגם שבעת הללו עובדי עבודה זרה וידע הוא לשון התחברות. וזהו וידע אלהים, שהתחבר כביכול את עצמו במעשיהם הטובים שיעשו בני ישראל ובמעשיהם הרעים שיעשו לא יתחבר את עצמו חס ושלום:

או יבואר, וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. בו יבואר הפסוק (חבקוק ג, ב) ה' פעלך בקרוב שנים תודיע ברוגז רחם תזכור, ויבואר על דרך משל, כי עני מבקש מעשיר למלאות שאלתו ובקשתו אשר היכולת ביד העשיר למלאות בקשתו והעשיר צריך לדבק מחשבתו בצער העני בכדי שירחם עליו, כי כאשר העשיר ידבק מחשבתו בצער העני אז בודאי ימלא בקשתו כאשר היכולת ביד העשיר לרחם על צער העני ולמלאות בקשתו. כן הדבר הזה כשישראל הם בצער צועקים להשם יתברך לרחם עליהם כאשר הקדוש ברוך הוא ממלא תמיד כל שאלות עמו בית ישראל אזי צריך האדם לדבק מחשבתו ותפלתו להקדוש ברוך הוא. וגם תפלה לשון התחברות מלשון נפתולי אלהים וגו' (בראשית ל, ח) ואז הקדוש ברוך הוא כביכול מחבר את עצמו להם כדי לרחם עליהם. וזהו וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים, וידע הוא התחברות מלשון וידע אדם. וזהו וידע אלהים וזהו בקרב שנים תודיע, כי הצער הוא בהזמן כי למעלה מהזמן אין שם לא צער ולא יגון ואנחה כלל וזהו בקרב שנים, הצער אשר בא מהזמן תודיע, מלשון התחברות כנ"ל, ועל ידי התחברות זה מסיים הפסוק ברוגז רחם תזכור:

בפסוק ויבא אל הר האלהים חרבה. כי החכמה נקראת חרבה וכן כתוב בהקדמה בספר יצירה להראב"ד ז"ל עיין שם הרמז עד מקום החכמה, ועיקר החכמה היא היראה כדכתיב (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה', וזהו כי ירא מהביט אל האלהים:

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וכו' ויאמר משה אסורה נא וגו' מדוע לא יבער הסנה וירא ה' כי סר לראות וגו' ויאמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. בו יבואר הגמרא (פסחים נז.) מלכא ומלכתא הוי יתבי בסעודתא מלכא אמר גדיא יאה ומלכתא אמרה אמרא יאה. הרמז גדיא, הוא מזל עליון מלשון גד כו'. וזהו דאמרינן (שבת קנו.) אין מזל לישראל, הרמז האי"ן הוא מזל לישראל, כי מזל הוא מלשון יזל מים מדליו (במדבר כד, ז) וזהו מלכא אמר גדיא יאה, רמז למזל העליון. ומלכתא אמרה אמרא יאה, השפע אשר בא להאותיות וזהו אמרא, מלשון אמור השפע שכבר באה לאותיות ועל בחינה זו אנו אומרים לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. וזהו דאמרינן במדרש אל תקרב הלום, הלום זה מלכות שמשה רבינו עליו השלום ביקש המלוכה ולא ניתנה לו רק על הדור המדבר, כי בחינת המלך הוא להעלות נצוצות לדבקו בבורא יתברך שמו וזהו מלחמות של מלך וזה ניצוח מלחמה. ובבחינה זאת המלך לזה משפיל ולזה ירום מי שרצה לדבק עצמו בבורא יתברך שמו ובחינת הנביא הוא היפך המלך, כי הנביא צריך להתבודד עצמו תמיד. והנה כבר ביארנו שבהעלות הנצוצות הצדיק לפעמים מתלבש במחשבת הניצוץ כדי שיעלה אותו ועל בחינה זה אמרינן בגמרא (עבודה זרה ד:) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה. ובאמת משה רבינו עליו השלום היה תמיד ומשה עלה אל האלהים (שמות יט, ג) ומחשבתו היה דבוק תמיד למעלה לכך לא היה מלך רק על דור המדבר שהם אוכלי מן והוא הוריד להם המן וזהו הרמז שמשה בקש המלוכה ולא ניתנה לו הלא כל ישראל ראוי למלוכה ולמה לא ניתנה למשה. ובזה יבואר, כי משה היה מחשבתו תמיד למעלה ולא היה מחשבתו כלל על עולם התחתון להעלות אותם:

וזהו הרמז בפסוק אסורה נא ואראה את כו', מדוע לא יבער הסנה וירא ה' כי סר לראות, מה זו לשון אסורה וגם סר, כי סנה הוא מן הקוצים בחינות סטרא אחרא ומורה על בחינות עליות, היינו על דבר הצריך לעליות וזהו אסורה נא, שרצה לסור מחשבתו אשר דבוק תמיד למעלה וזהו אסורה. וזהו כי סר לראות, בכדי להסתכל במחשבתו לעלות אותו. ויאמר כו' של נעליך מעל רגליך כו' אדמת קודש הוא. וזהו נעליך, מלשון נעילת דלת שאתה קשור ומחובר תמיד למעלה מעל רגליך שהוא רגיל תמיד להיות מחשבתו דבוק למעלה, כי המקום כו' אדמת קודש, קודש מורה על החכמה ועליות נצוצות הם למטה:

ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כו' ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי כו'. הנה לבאר, כי כשהאדם מבקש איזה טובה מהבורא יתברך אזי לא יהיה עיקר כוונתו מחמת דבר הנוגע לעצמותו רק עיקר כוונתו יהיה כדי שעל ידי זה יעבוד את הבורא יתברך שמו בטוב לב. והנה ישראל במצרים היו בקטנות השכל וצעקתם היה מחמת דבר הנוגע לאדם לעצמותו ולא צעקו שיושיע להם מצרתם בכדי שעל ידי זה יעבדו את הבורא ברוך הוא ויקראו עם ה', כי במצרים היו בקטנות השכל. והנה הקדוש ברוך הוא עשה להם שני טובות. אחד, מה שהושיע להם בצרתם מיד מצרים ועוד עשה להם טובה גדולה שקיבל צעקתם כאלו צעקו בשבילו, כלומר כאלו צעקו שיושע להם מצרתם שעל ידי זה יקראו עם ה'. וזהו רמז בפסוק ראה ראיתי את עני עמי, רמז ראיתי את עני עמי אשר רוצים להיות עמי. וזהו הרמז בפסוק ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי, כלומר כאלו עיקר צעקתם אלי בשבילי אשר רוצים וצועקים שאושיע להם בשביל לעבוד אותי. ורמז בפסוק שלפניו ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, מה שצעקו בשביל עצמם מפני נוגשיו מפני שהיו במצרים בשיעבוד והיה להם שכל קטנות:

לכה ואשלחך אל פרעה כו'. יבואר על פי מאמר חכמינו ז"ל (פסחים קיח:) על פסוק (תהלים קיז, א) הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללויה, אניסים ונפלאות דעביד בהדייהו כו'. ולכאורה דברי רבותינו ז"ל נעלמים מאתנו לומר שכוונתם היה שהאומות יודו אניסים ואנפלאות שעשה להם הלא מקרא כתיב (דברים ד, לד) או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, בזה עיקר הבטחותינו שהבורא ברוך הוא מראה גודל אהבתו ותשוקתו לעמו בית ישראל שבכל דור ודור עושה לנו ניסים ונפלאות ומשלם גמול לכל אויבי נפשנו וחלילה לומר שהשם יתברך עושה להם ניסים ונפלאות. ונבאר באמת בעזרת השם יתברך כוונת חכמינו ז"ל ונבאר מאמר הגדת ליל פסח והכתי כל בכור בארץ מצרים (שמות יב, יב) אני ולא מלאך אני ה' אני הוא ולא אחר, לכאורה קשה למה מכות בכורות היתה על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו וכל תשעה מכות הקודמים היו על ידי שליח. אמנם נבאר, דבאמת מאתו יתברך לא תצא הרעה כידוע, רק כל הטובות וכאשר יפקחו עינינו לראות גודל התועלת המגיע לרשעים עצמם מחמת הכאה שמכה השם יתברך אותם נראה בחוש התועלת הגדולה, רק הרשעים האומות בעצמם אין להם לב להבין להתלהב ולהשתוקק ולכסוף באהבה עזה וחמדה לקבל ההכאה באהבה וברוב חיבה ותשוקה וחמדה לחסות בנועם השם על ידי ההכאה זו. דידוע דעל ידי הכאת מצרים נתגדל ונתקדש שמו הגדול והקדוש בעולם אשר לא נודע עדיין ונתגלה אמיתיות מציאתו והוא הבורא ברוך הוא המשגיח אמיתי ואז החל העם לדרוש בשמו הגדול וקרבו את ישראל לאביהם שבשמים בעזיזא רחימא מחמת שראו שהוא השליט ובידו לגדל ולחזק לכל, וכן בכל הכאות רשעים נתגדל ונתקדש שמו הגדול והקדוש ככתוב בדברי הנביאים כמה פעמים, וכיון דעל ידי הכאתו נתגדל ונתקדש שמו הגדול כמה יש לו לכסוף ולהשתוקק לזכות זה שעל ידו יתגדל שמו הגדול ושאני גורם לזה מה נחמד ומה נעים ומה מתוק לחכי ומה ערב עלי כל ההכאות והיסורים שעל ידי יתגדל ויתקדש שמו הגדול בעולם. אמנם האומות הם ערלי לב ועיניהם סתומות ולבם אטום להבין טובות שיוכל להגיע להם על ידי ההכאות הללו, לא כן אם דבר כזה היה אירע לנו אז מרוב שכלינו אשר ניתן לנו מאת אדון כל ואנחנו מבינים באמת תכלית כל דבר ופעולת כל דבר, היינו מקבלים ברוב תשוקה וחמדה כל המכות והיסורין כדי שעל ידי הכאות האלו יתגדל ויתקדש שמו של בוראנו בורא הכל ואנחנו עומדים ומצפים כל הימים לזה כמו שאמרו חכמינו ז"ל (ברכות סא:) שאמרו תלמידיו של רבי עקיבא עד כאן, אמר להם בכל יום ויום הייתי מצפה מתי יבוא לידי כו'. כי זה עיקר מגמת לבבינו ותאות נפשנו וחמדת כליותינו למסור את נפשנו ורוחינו ונשמותינו בשביל אהבת בוראינו ומה ידידות וחביבות ועריבת כל היסורים וכל המכות עלינו הן לבא באש והן במים בשביל שעל ידי מכות יתגדל ויתקדש שמו הגדול כאשר אנו רואים וכל מכה ומכה ועינוי אשר עושים להם הוא להם למזור ולתרופה ויפרחו מהמכות הללו ומתענגים מהם ויגילו וישמחו לעשות רצון קונם ומצפים מתי יבוא עליהם עוד יסורים וזה חמדתם. אמנם האומות אשר בשר חמורים בשרם ולבם אטום ואינם מבינים הטובות שמגיע להם מהמכות הללו אמנם באמת ההכאות האלו כל מכה ומכה הוא טובה מכופלת שעל ידי הכאת מצרים נתגדל ונתקדש שמו הגדול והקדוש ולהכי מכת בכורות היה על ידי הבורא עצמו ברוך הוא, כי היא היתה עיקר הגורם יציאת בני ישראל ממצרים ומחמת יציאת מצרים נתגדל ונתקדש שמו הגדול נמצא המדה הזאת היתה עיקר שגרמה קדושת שמו הגדול בעולם להודיע שאל אחד לכולנו והוא רב ושליט ולכך זאת המכה היתה טובה גדולה להאומות שעל ידי שהכה בזה המכה נודע קדושת שמו בעולם ולהכי היתה זאת על ידי השם יתברך בעצמו, כי זה המכה לא היתה רעה רק טובה וגם להאומות היתה טובה שהמצריים הם נעשים כלים שעל ידם נודע מציאות הבורא וכיון שהמצרים היו הגורמים והכלים שיתקדש שמו היא טובה להם ולכן מכת בכורות היתה על ידי הקדוש ברוך הוא כיון שהיתה טובה למצרים ומאתו לא תצא רעה רק טובה מה שאין כן מכות הקודמין היו על ידי שליח, כי הם לא היו גורמים קדושת שמו הגדול כל כך והיתה מכה אשר לא הגיע ממנה טובה למצרים ומאתו יתברך לא תצא הרעה להכי היתה על ידי שליח. וזה מאמרנו באגדה והכתי כל בכור בארץ מצרים , אני ולא מלאך. וכדי שלא תקשה על מה היה המכה הזאת על ידי השם יתברך בעצמו אשר מאתו לא תצא הרעה, להכי מסיים דבאמת מכה זו היתה טובה גדולה למצרים שעל ידי המכה נתגדל ונתקדש ונתגלה כי אני ה', אני הוא ולא אחר, ונמצא שעל ידי המכה נתגדל ונתקדש שמו בעולם והיו מצרים כלים לקדושת שמו יתברך היש טובה גדולה מזו ולהכי היתה על ידי השם יתברך בעצמו אדון כל. וזהו כוונת חכמינו ז"ל דלכאורה יש לדקדק בגמרא קאמר אניסים ואנפלאות דעביד בהדייהו ולא קאמר דעביד להו. ולפי הנ"ל מבואר שכוונת חכמינו ז"ל הוא כן, דבאמת כל הניסים והטובות עושה לעם קדושתו אשר בחר בהם רק להאומות הוא גם כן טובה מה שמכה אותם כנ"ל שעל ידי שמכה אותם השם יתברך וגואל את עמו ישראל מאתם נתגדל ונתקדש שמו הגדול והקדוש בזה המכה והאומות המה כלים לקדושת שמו יתעלה אך עתה אטום לבם להבין הטובות שמגיע להם אמנם לעתיד לבוא יפקח עיניהם הקדוש ברוך הוא ואת לבבם הערל שיבינו הטובה ואז יתנו שיר ושבח לשמו הגדול שעשה עמהם השם יתברך הטובה להכות אותם:

וזה כוונת חכמינו ז"ל הללו את ה' כל גוים (תהלים קיז, א), אניסים ונפלאות שעשה השם יתברך עם עמו ישראל ונפרע מהם מכל צריהם הוא בהדייהו, כלומר עמהם כלומר שאלו הניסים והטובות הוא מחמתם והם הגורמים לאלו הניסים והנפלאות שעמהם הוא עושה הניסים והנפלאות לישראל, פירוש שעל ידי הכאתם נעשה הניסים והנפלאות לישראל שיתגדל ויתקדש שמו הגדול על ידם ולהכי דייקו בלשונם מלת בהדייהו, כלומר עמהם עושה הניסים לישראל פירוש על ידם ולכך לא אמרו דעביד להם, כי להם משמע שעושה להם ניסים ונפלאות ובאמת חלילה לומר כן. וזה כוונת הכתוב הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים, ומפרש הכתוב על איזה דבר ישבחו, כי גבר עלינו חסדו, כלומר שעשה עמנו חסדו ונפרע לנו מכל צרינו ופדה אותנו מכף כל העריצים ועשה בהם שפטים על זה ישבחו שבחסדו הגדול אשר הטה על עמו בית ישראל ועשה בהם שפטים על זה ישבחו אשר נתנו עלינו עבודה קשה בגלותינו המר על ההכאות בעצמם יודו וישבחו אותו על המכה שהכה אותם. ומפרש הכתוב, כי על ידי החסד שאהב אותנו ונפרע להם שכרם ואמת ה' לעולם, כלומר שנתגלה על ידם אמיתיות אלהותו והוא רב ושליט ולית אתר פנוי מיניה וכיון שגרמו בהכאות שלהם אמיתיות מציאותו ואחדותו זהו טובה גדולה להם ובעבור זה הללויה:

וזהו כוונת הכתוב, דידוע מה שכתוב בלקוטי תורה בשם האר"י ז"ל לכה ואשלחך אל פרעה, כי השליחות ששלח השם יתברך את משה רבינו עליו השלום היה בו טובה ורעה, טובה לישראל ורעה למצרים ומאת ה' לא תצא הרעה להכי נגד הרעה שמגיע מהשליחות אמר השם יתברך על זה ואשלחך, אני משלח אותך על כך עיין שם. ועל פי זה מבואר תשובת משה רבינו עליו השלום ואמר מי אנכי כי אלך אל פרעה, כלומר וכי אני אהיה גורם לרעה למה לי זה להיותי גורם לרעה כאדם שמדבר אתה אינך רוצה לעשות רעה ואותי אתה שולח לעשות רעה מי אנכי להיותי גורם לרעה וגם לי אינו נאה ויאה לעשות רעה. והשיב לו השם יתברך ואמר באמת לא כן יהיה כאשר אתה מחשב, רק באמת כי אהיה עמך, אני בעצמי אהיה עמך על כל השליחות, כי אין בהכאות הללו שום רעה אדרבה טובה גדולה הוא למצריים ההכאות שאכה אותם, ומפרש וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, על השליחות ולא תלך בעצמך. כי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, ונמצא שגורם על ידי מכות הללו קדושת השם יתברך שיקבלו ישראל את עול מלכותו והם יגרמו לזה וזה טובתם:

וזה כוונת הכתוב (תהלים צד, י) היוסר גוים הלא יוכיח, כלומר כשמייסר האומות ומכה אותם לא תקשה לך הלא מאתו לא תצא הרעה, כי באמת המכות הללו הם טובה גדולה להאומות, רק שבעת ההוא הם מכות ורעות למצריים, אבל אחר כך יהיה אלו המכות טובות אפילו למצרים שהם יהיו כלים שעל ידם יתגדל ויתקדש שמו הגדול ברבים, רק שכעת הוא רעה ואחר כך יהיה טובה. וכבר רמזתי הרבה פעמים שכל דבר שהוא אחר זמן נקרא אהי"ה ודבר שהוא עכשיו נקרא הוי"ה ברוך הוא. וזה כי אהיה עמך, שאחר כך יהיה טובה אפילו למצרים שהם כלים שיתגדל ויתקדש שמו הגדול ברבים שתנתן התורה על ידי הנס. וזהו פירוש וזה לך האות תעבדון את האלהים, כלומר שיהיה קידוש העולם והללו גורמים שמלמד לבני אדם דעת ויודעין שיש בורא אחד והוא השליט וזה טובה גדולה שהם גורמים אמיתות מציאותו:

ועתה נבאר מאמר חכמינו ז"ל דשאלו לאליעזר עבד אברהם כד הוי אתי מלכי מזרח ומערב במאי הוה קטלי להו, והשיב להם שקל עפרא והוי גיריה. ולכאורה יפלא מאוד למה זרק עליהם עפר דוקא ולא שאר דברים. אמנם יבואר בעזרת השם, ונשים לבבינו להבין במאי כיבש דוד המלך עליו השלום כל האומות ונקרב אל השכל, כי בעת עמדו במלחמה עם אויביו והוצרך לנצח אותם ודוד היה דבוק במדת האי"ן וידע שכל חיותו ותנועתו הוא חלק אלהות שבו וזה חיותו וכד אנת תסתלק וכו', ולית אתר פנוי מיניה והדבר שאין דבוק בו חלק אלהות אין בו חיות כמו שאמרנו על הפסוק (דברים לב, לט) ראו כי אני אני הוא, כלומר שאני הוא אני, כי כל האדם ושרף וחיות ואופנים אי אפשר לומר לשום אחד מהם על עצמו אני, שלשון אני מורה שיש בו ממשות ועצמיות, דהיינו בשעה שאומר אני צריך להסתכל על עצמו ויודע שעל מה אומר אני ומשמע שיש בו דבר יש השייך עליו לומר אני, כלומר זה הדבר ממש שאתה רואה הוא אני ובאמת על מה אומר אני, כי החיות שיש בו הוא הבורא ברוך הוא ועל זה אינו שייך לשון אני שלשון אני מורה על דבר שהוא שלו וזה החיות הוא חלק אלהי ממעל, וכיון שהחיות שלו הוא מהבורא ברוך הוא תו לא שייך לומר אני דכשיבטל החיות הוא כאין ואין בו כלום ועל מה אומר אני על דבר שאינו כלום, רק הקדוש ברוך הוא יכול להגיד על עצמו אני. וזה כוונת הכתוב ראו כי אני אני הוא, אני הבורא אצלי שייך לשון אני אבל זולתו עליונים ותחתונים לא שייך אצלם שיאמרו על עצמם לשון אני, כי על מה אומרים אני וזה מדת האי"ן ממש שידוע שחיותו הוא מהבורא ברוך הוא ולית אתר פנוי מיניה וזולת חיותו אינו כלום וכשמדבק במדה ההוא מדת האי"ן, רק שכל חיותו מהבורא ברוך הוא וכיון שהחיות הוא מהבורא ויודע שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו והדבר שאינו עושה לו כבוד אז הדין נותן שיסתלק החיות מאתו. ולכן בשעה שהוצרך דוד המלך עליו השלום לנצח אויביו דבק עצמו במדת האי"ן דעיקר החיות מהבורא ברוך הוא וברוך שמו, וכיון דהחיות מהבורא והקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו ולכן אלו הערלים הבאים עליו שאינם מכבדין אדון כל ממילא החיות נסתלק מאתם מחמת שהתעורר מדה הזאת כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו. ובזה כבש אברהם אבינו עליו השלום ארבעה מלכים ששבו את לוט שדבק גם כן את עצמו במדת האי"ן והחיות דכל דבר הוא מהבורא ברוך הוא והוא לא ברא אלא לכבודו, ובזה היה כובש אותם שגרם שיסתלק חיותם מאתם. וידוע דמדת האי"ן גבי משה רבינו עליו השלום היה המדה הזאת שאמר (שמות טז, ז) ואנחנו מה, ואצל דוד המלך עליו השלום נאמר ואנכי רמה ותולעה, ואברהם אבינו עליו השלום אמר (בראשית יח, כז) אנכי עפר ואפר. וזהו כוונת חכמינו ז"ל במאי הוי קטלי להו, והשיב שקיל עפרא ושדא עלייהו, כלומר שאוחז בידו מדת האי"ן שידע שהוא עפר ואפר וכל חיותו הוא חלק אלהי ממעל וכל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו, וממילא הוי גיריה, פירוש מחמת שדבוק במדת האי"ן גרם שיסתלק החיות מאתם כנ"ל וזהו שקיל עפרא והוי גיריה:

ועתה יבואר הפסוק (תהלים קמה, יג) מלכותך מלכות כל עולמים, למה כתיב לשון מלכות שני פעמים והוי ליה למיכתב מלכותך כל עולמים. ובעזרת השם מבואר לפי מה שכתבתי לעיל, דצריך כל אדם לדבק עצמו במדת האי"ן וכל חיותו מהבורא הכל ולמה ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע אשר הוא מסך מבדיל ביננו ובין הבורא ברוך הוא ואין אנו יכולים לעבוד בוראינו כראוי ולהבין ולהשכיל כי הוא חיינו וכד אנת תסתלק כו'. אמנם כבר ידוע מה שאמרו חכמינו ז"ל (אבות פרק ו' משנה י"א) כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו, שיש לדקדק דקאמר לא ברא אלא לכבודו דמשמע דיש עוד תכלית לומר בשביל זה ברא, כלומר דאלא שייך כשיש שני דברים לפנינו ונוכל לומר דהדבר הוא בשביל דבר אחד או לתכלית זה וכשמברר אחד מהם שייך לומר לא להשני אלא לזה, אבל כל מה שברא הקדוש ברוך הוא ליכא בו שום תכלית אחר רק זה התכלית לבד לכבדו ולהדרו ולפארו וכיון שזה לבד הוא התכלית ולא תכלית שני לא שייך לשון אלא:

ועל פי זה יבואר, דהנה הרמב"ם ז"ל כתב במורה נבוכים, על מלת יוצר אור ובורא חושך, למה נאמר בחושך מלת בורא, כי אור הוצרך השם יתברך להיות יוצר אותו מה שאין כן החושך לא הוצרך להיות יוצר אותו רק להניח כמו שהיה ולא נתן בו בהירותו רק ראה שיסתלק הבהירות מאתו שלא יבוא הבהירות וממילא היה חושך וזה מלת בורא, לשון דבר ריק וחשכות שאין בו בהירות לשון בור ריק, וזה ובורא חושך עד כאן לשון הרמב"ם. ולכן היצר הרע נקרא בור, כי הוא חושך ואין בו בהירות. והנה באמת עיקר כבוד המלך הוא כשיש בחירה לכבדו, דהיינו שיש ביד האדם אם לכבדו אם לאו ואף על פי כן הוא מכבדו זהו כבודו של מלך, מה שאין כן כשהמכבדו מוכרח לדבר ההוא לכבדו ואין בו בחירה אין זה כבודו ולכן היתה תכלית בריאת יצר הרע שיתרבה כבודו יתברך מחמת כי בחירה ביד הברואים ואף על פי כן כשיכבוש האחד יצרו הרע ויתחיל מקירות לבבו לכבדו ולהדרו ולעבדו שכם אחד זהו כבודו, מה שאין כן אם לא היה היצר הרע ולא היה בחירה ביד הברואים רק דעה אחד לא היה זו כבודו כל כך:

וזהו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא, דהיינו מה שהשם יתברך הניח דבר אחד להסתלק הבהירות ממנו והניח אותו בור וריק בחשכות. לא ברא, כלומר לא עשהו בור וריק בלא בהירות, דהיינו היצר הרע אלא לכבודו כנ"ל כדי שיתרבה כבודו יתברך כשיש בחירה ולכן שם תואר מלוכה לא שייך אלא כשיש דבר התנגדות ואף על פי כן אחר כך מטין שכם אחד לעבדו לפארו ולרוממו אז שייך שפיר שם תואר מלוכה, דהיינו כשיש בחירה. מה שאין כן כשאין התנגדות ואין בחירה בידם להיות מתנגדים אז לא שייך שם תואר המלוכה ולכך השם יתברך מניח את אומות שיגביהו עצמם וישכחו שהם מקבלים חיותם מהבורא הכל שיסברו בדעתם שהם חשובים ויכולין להבדיל עצמם מאדון כל, כי אינו עולה בדעתם שהוא היוצר הוא הבורא ברוך הוא והם כולם כאין נחשבו שאם לא היה בידם הבחירה והוצרכו לעבוד הבורא ברוך הוא אז לא היה לכבוד המלך, מה שאין כן עתה שמרוממים עצמם ומנשאים בגיאות גדול ואומרים מי אדון לנו כדי שאחר כך בהיותם ברוממותם וגדולתם וגאוותם יתחיל להתגלות כבוד אדון כל אדונינו מלכינו עלינו ואז כשיראו כולם ונלוו כולם ואמרו בית יעקב לכו ונלכה באור ה' ונלכה אורחותיו, ויבינו כי הוא אדון כל והוא חיות כל החיים ומבלעדו אין בנו שום חיות וכולנו אפס וריק ותוהו אזי יתרבה ויתגדל שמו הגדול הגבור והנורא כנ"ל, כי מחמת הבחירה שיש התנגדות ואחר כך מתחילין כולם לפאר ולרומם אזי יש כבוד גדול:

וידוע מה שכתוב בכתבי האר"י ז"ל וימלוך וימת, רצה לומר וימלך, מיד כשאדם מתחיל להתגאות ולנשא את עצמו זהו מיתתו עד כאן. הרי בזה שמתחיל להתגאות הנקרא מלוכה שממליך עצמו זו הוא מיתתו. וזה מלכותך, כלומר אימת יכונה לך בשם תואר מלוכה מלכות כל עולמים, כלומר כשיהיה אצל העולמות גם כן מדת מלוכה, כלומר שיגביהו עצמם וימליכו וינשאו עצמם והיה בידם לעשות נגד רצונך ויסברו בדעתם שמקבלים חיותם מעצמם ולשכוח שהם באים מאפס ותוהו, כי כד אנת תסתלק וכו', רק ינשאו עצמם ואז כיון שיהיה אצלם גם כן מדת מלוכה לרומם עצמם ותהיה התנגדות נגד מלכותך לקבל עול מלכותך ואז כשתתגלה אליהם ויהפכו כולם לעם אחד ושפה אחת ויבער לבם לדבק באדון כל יוצר הכל וישליכו מאתם רוע מעלליהם וידעו כי רע ומר עזבם את ה' כי הוא אדון הכל וידעו כי טח עיניהם מראות עד עתה אז מכונה לך שם תואר מלוכה כנ"ל. וזה מלכותך מלכות כל עולמים, מלכותך, תואר שם מלוכה אליך כשתהיה מלכות בכל העולמות שהם יוכלו להמליך עצמם ולנשאות עצמם ומחמת התנגדותם יכונה לך שם תואר מלוכה עד כאן ודו"ק:

ובאופן אחר על פסוק (תהלים קמה, יג) מלכותך מלכות כל עולמים, הרצון מזה שמלכותך אינו מושג רק שהוא מלכות כל עולמים אבל לא שהוא מושג עד תכליתו, רצה לומר מדת מלכות אשר כבר נצמצם בעולמות ומה שלא נצמצם כלל בעולמות זה אינו מושג כלל:

בפסוק מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל כו'. נראה לפרש על פי הפסוק (איוב כה, ב) עושה שלום במרומיו, כי מיכאל ממונה על המים וגבריאל על האש והקדוש ברוך הוא עושה שלום ביניהם כמבואר בגמרא. נמצא מלאך הממונה על החסדים אין ביכלתו לפעול גבורות, כי אין מלאך אחד עושה שתי שליחות אבל הקדוש ברוך הוא כל יכול ובידו הכל המאחד כל נפרדים. וזה היה שאלת משה רבינו עליו השלום מי אנכי כי אלך אל פרעה כו', לפעול גבורה על המעשים שיש בהם עכשיו רק הקדוש ברוך הוא צפה על העתיד להיות וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, לפעול חסדים גדולים. והשיב לו השם יתברך כי אנכי אהיה עמך ודו"ק:

וזה לך האות כי אנכי שלחתיך כו'. דהנה בשיר השירים (א, ג) כתוב לריח שמניך טובים שמן תורק שמיך על כן עלמות אהבוך. נראה לפרש בסייעתא דשמיא, וקודם נפרש הפסוק ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אהיה אשר אהיה כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם כו'. דהנה הצדיק העובד את השם יתברך צריך שידע בכל יום ובכל פעם שמשיג איזה השגה שיש עוד השגה מדריגה למעלה וזה שאינו משיגה אותה עדיין ושאין השגה זו שמשיג בתכלית השלימות שידע בכל פעם שאינו משיג וכשיבא גם להשגה זו ידע שיש עוד השגה לפני ולפנים ודבר זה אין לו סוף שכל מה שמשיג ידע שעדיין אינו בשלימות והמדריגה שלמעלה מזו צריך להשיגה ואינו משיג אותה עדיין וידע תמיד שאינו בשלימות ומה שחסר לו וכמאמר אליהו ז"ל בתיקונים ולית דידע בך כלל. וזהו הוא המובחר בעבודת השם יתברך היודע תמיד שאינו עדיין בשלימות ומתאוה ומשתוקק לעלות במדריגה למעלה מזו. ושמעתי גם כן בשם הצדיק מורינו יחיאל ז"ל, שפירש הפסוק (תהלים כז, ד) אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש לחזות בנועם ה', בדרך זה. שאחת שאלתי מאת ה' לחזות בנועם ה' אותה אבקש תמיד שאדע שיש מדריגה למעלה מזו וגבוה מעל גבוהים ואבקש תמיד לחזות בנועם ה' ולהשיג גם מדריגה זו, ואחר כך כשאשיג גם את זו אבקש עוד שאין לזה סוף עד כאן דבריו. ובזה הצדיקים מוסיפים והולכים בעבודת השם יתברך שנדמה להם תמיד שאינם עדיין בשלימות ויודעים תמיד בכל עת מה שחסר, דהיינו המדריגה שלמעלה מזו שאינם משיגים עדיין ובטוחים בהשם יתברך ובישועתו שידעו אורח חיים למעלה להשיג גם ההשגה שחסר להם עתה:

ויש לפרש מה שאמר דוד המלך עליו השלום (שם קיח, יט) פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה זה השער לה' צדיקים יבואו בו, שביקש דוד המלך עליו השלום תמיד פתחו לי שערי צדק, שידע תמיד מה שלמעלה ממדריגתו שאינו משיג עדיין וביקש תמיד פתחו לי שערי צדק, שיבוא גם כן להשגה זו וכשעבד השם יתברך גם בהשגה זו ידע גם כן מה שחסר לו ובקש גם כן על זה. ועל זה אמר זה השער לה' צדיקים יבואו בו, שמי שיודע תמיד שעדיין אינו משיג ואינו עובד השם יתברך בשלימות שיש עדיין השגה למעלה מזו שאינו משיג עד אין סוף זה השער לה' צדיקים. וזהו דרך הצדיקים אמיתים שכל מה שעובדים השם וכל השגה שמשיגים יודעים שעדיין צריכין להשיג מה שלמעלה מזו. ויש לפרש שזה נקרא אהיה, שמה שמשיג עתה הוא עתה ואהיה נקרא מה שעתיד להיות ומה שעתיד להשיג וזה הוא דרך הצדיק שידע תמיד מה שחסר לו ויבטח בהשם יתברך שעתיד להשיג גם את זו וזה נקרא אהיה שעתיד להיות ועתיד להשיג. אבל עתה אין השגתו עדיין בשלימות, רק שעתיד להשיג גם את זו וכשישיג גם זו ידע עוד יותר שאין השגתו בשלימות ויבטח בהשם יתברך שעתיד להשיג עד אין סוף. ולזה אמר ויאמר אהיה, שידע תמיד שעתה אין השגתו בשלימות ויבטח בהשם יתברך שעתיד להשיג גם את זו. וזהו אשר אהיה, שאין לדבר סוף שבכל פעם שמשיגים יודעים מה שיש עוד השגה למעלה מזו עד אין סוף וזהו דרך הצדיקים להשם יתברך:

ולפי זה יש לפרש הפסוק (שיר השירים א, ג) לריח שמניך טובים וכו'. דהנה הבעל שם טוב אמר והוא ינהגנו על מות (תהלים מח, טו) משל לאב המלמד לבנו הקטן לילך כשהולך הקטן שנים או שלשה פסיעות לקראת אביו מרחיק אביו את עצמו כדי שילך יותר ואחר כך כשהולך יותר מרחיק אביו את עצמו עוד כדי שילך יותר. ועל דרך זה השם יתברך נקרא אל מסתתר, שכשצדיק עובד השם יתברך נדמה לו שאינו עדיין בשלימות ושהוא רחוק מהשם יתברך כדי שיתקרב הצדיק יותר. וזהו והוא ינהגנו עלמות, שזה שהשם יתברך מסתתר שנקרא הוא כדי שינהגנו עלמות, כהדין עלומיא כדי שיתקרב בכל פעם יותר עד כאן דבריו הקדושים. וזהו לריח שמניך טובים, ששמן נקרא מעשים טובים כענין ושמן על ראשך אל יחסר (קהלת ט, ח) אימתי הריח שמניך טובים, כשמן תורק שמך, כשנדמה לו כל פעם שהוא ריק וחסר ואינו עדיין בשלימות ומתאוה להשיג ההשגה שלמעלה מזו וכשנדמה לו ששמן תורק שמך אז הריח שמניך טובים. וזהו על כן עלמות אהבוך, שמה שנדמה להצדיק בכל פעם שאינו עדיין בשלימות ושהשם יתברך מסתתר עמנו הוא שיתקרב יותר להשם יתברך במדריגה גדולה למעלה מזו וזהו כדרך שהאב מלמד לבנו הקטן לילך שמתרחק ממנו הוא כדי להתקרב יותר. וזהו על כן עלמות אהבוך כהדין עלומיא, שלזה נדמה לו שהשם יתברך מסתתר ממנו הוא כדרך שמלמדין את העלם לילך לזה נדמה להם בכל השגה שמשיגים שיש עוד למעלה מזו שאין משיגה הוא כדי שיתקרב יותר לכן נדמה לצדיקים בכל פעם חסרונם ומשתוקקים להשלים את עצמם ביותר:

וזהו יש לפרש בסייעתא דשמיא וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, דמשה רבינו עליו השלום אמר מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, שלרוב צדקתו היה נדמה לו שחסר לו עוד מה שלמעלה מזה והיה בעיני עצמו שפל שידע תמיד חסרונו. ולזה אמר השם יתברך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, ושאתה משיג נבואה ברורה כשאתה יודע תמיד חסרונך ואתה אומר מי אנכי זה בעצמו הוא האות שאנכי שלחתיך. שכך הוא דרכם של צדיקים אמיתים שיודעים חסרונם, דהיינו שאינן משיגים תכלית העבודה. וזה לך האות, שנבואתך ברורה. וזהו לך האות כי אנכי שלחתיך ודו"ק:

ויאמר אהיה אשר אהיה. ונבאר על מה שם העיקר של הבורא הוא שם הוי"ה יתברך, כי תדע כי שם הוי"ה ברוך הוא אלו האותיות אפילו כשתכפול אותם עד כמה פעמים תצטרך לכתוב האות הזאת בסופה ולא כן בשאר האותיות, כי כשתכפול אות ב' אז צריך לכתוב אות אחר, דהיינו דלי"ת וכשתכפול אות ג' ג' פעמים ג' הרי ט', וכן אות דלי"ת ד' פעמים דלי"ת הוא י"ו, אבל אות ה"א משמו יתברך כשתכפול ה' פעמים ה' הרי ה' בסוף, דהיינו כ"ה וכך כ"ה פעמים כ"ה הוא תרכ"ה, וכן עד אין מספר צריך אות ה' בסוף וכן אות ו', היינו ו' פעמים ו' הוא ל"ו עד אין מספר הכל אות ו' בסוף וכן י' פעמים י' אפילו שהוא מאה עיקר המספר הוא י' ולכן נכתב שם הבורא ברוך הוא באלו האותיות, וזהו הרמז בפסוק אני ה' לא שניתי:

והנה נבאר על מה נגלה הקדוש ברוך הוא כאן בשם אהיה. ועוד למה כפל השם. כי ידוע כשהבורא ברוך הוא שולח חס ושלום איזה צרה על ישראל אין הכוונה בהצרה עצמה רק עיקר שלוח הצרה כדי שאחריו ישפיע רב טוב כידוע, כי קודם ביאת הפרי הוא הקליפה ואז יקרא הבורא יתברך כביכו"ל שם אהיה, כי אהיה הוא שעתיד להיות אחריהן רב טוב ושוב כשהבורא ברוך הוא שולח הטובה אז הבורא נקרא כביכו"ל בשם הוי"ה ברוך הוא ובחינה הזאת הוא אצל טובות ישראל. ויש בחינה להיפך אצל אבדות ומפלות הגוים, כי תחלה משפיע להם טובות וזה הטובה אינה סופה ותכליתה טובה, כי אין הטובה זאת רק שאחר כך ישלח עליהם צרות רבות ורעות. והנה בשעה ששופע עליהם הטוב אז נקרא כביכו"ל בשם אהיה כו', ושוב כששולח עליהם הצרה אז נקרא כביכו"ל בשם הוי"ה ברוך הוא. והחילוק שבין שתי בחינות אלו הוא זאת, כשהוא נקרא בשם אהיה על הטוב שעתיד להיות על ישראל אז הוא נקרא על דבר המתמיד תמיד ואין סופה להבטל, כי לטובת ישראל לא יהיה קץ וסוף כשיבוא גואלנו במהרה בימינו ולהיפך כשהוא נקרא בשם אהיה על רעות שונאי ישראל שעתיד להביא עליהם אז נקרא על דבר שאינו מתמיד, כי הרשעה כלה כעשן תכלה או יחזרו בתשובה וכאן ששלח הקדוש ברוך הוא את משה להודיע לעמו ישראל שיפדה אותם מצרתם ועיקר הצרה לא היה רק שאחר כך יהיה טובה ועל בחינה זו אני נקרא בשם אהיה כביכו"ל. וזהו הרמז בפסוק אהיה, כי באמת בכאן רומז השם יתברך הטוב שעתיד להיות וכבר ביארנו כשהוא נקרא בשם אהיה על הטוב העתיד אז נקרא על דבר שאין סופה ליבטל. וזהו אשר אהיה יהיה ויהיה, שלא יהיה סוף לטוב העתיד לבוא עליהם אשר לכך אני נקרא כאן בשם אהיה ודו"ק היטב:

ובאופן אחר יבואר הפסוק, ויאמר אהיה אשר אהיה כו' אהיה שלחני אליכם כו' ויאמר עוד כו' ה' אלהי אבותיכם. כי הנה השם הוי"ה ברוך הוא מורה על דבר שהוא עתה ושם אהיה על העתיד להיות. ועיין בפרשת ואתחנן במדרש וכי לאכול מפריה היה צריך, אלא שהיה כוונתו לקיים המצות הנוהגים בארץ. והנה ישראל עם קדוש במצרים לא היה להם זכות רק על דבר העתיד להיות. וזה בהוציאך את העם ממצרים כו', שהזכות הוא שעתיד להיות. והנה הקדוש ברוך הוא רצה להביא את ישראל לארץ הקדושה והעיקר כדי לקיים המצות הנוהגים בארץ וישראל במצרים היו בקטנות השכל ולכך בתחלה אמר להם שיביאם לארץ ישראל שהוא ארץ טובה וכשיבואו לארץ ישראל שם יהיו בשכל גדול ושם יהיה העיקר בכדי לקיים מצות הבורא ברוך הוא. וזהו ה' אלהי אבותיכם, כי האבות הם היו במדריגות גדולות ולכך אצל האבות כתיב הוי"ה שהוא מורה על מה שהוא עתה:

או יבואר אהיה אשר אהיה, רצה לומר שבגלות הראשון ראו ישראל שהוא רב להושיע וכיון שראו שבידו להושיע לכן יש לנו שכל בגלות המר הזה להעתיר ולהתפלל ועיקר תענוג השם יתברך כשישראל מתפללים לפניו לכן זה הגאולה של מצרים היה הכנה לגאולה אחרונה והכנה הוא בחינת אהיה רק שבגאולה מניסים אנו משיגין מוחין דקטנות רק ממוחין דקטנות הוא הכנה לקבלת התורה למוחין דגדלות וזהו אשר אהיה:

ויאמר משה אל אדני למה הרעותה לעם הזה כו' ויאמר ה' אל משה עתה תראה וגו' כי ביד חזקה כו' וביד חזקה וכו'. צריך לדעת שמשה רבינו עליו השלום יאמר דבר זה. ונבא לבאר פרשה זאת שמשה כוון בזה לדבר גדול, כי הנה אנו מתפללים בכל יום וגאלנו כו' כי גואל חזק אתה, יש לדקדק למה לנו לשפת יתר, כי גואל חזק אתה הוי ליה למימר כי גואל אתה, כי איך שייך אצל הקדוש ברוך הוא התחזקות. ונבוא לבאר עוד פסוק בפרשת בא (שמות יג, ב) וידבר ה' אל משה לאמר קדש לי כל בכורכו', ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה כו', כי בחוזק יד כו'. והנה יש לדקדק דמשה שינה בלשונו שהקדוש ברוך הוא צוה שידבר אל בני ישראל שיקדישו כל בכור ומשה אמר להם דבר אחר ואמר זכור את היום הזה כר:

ונראה לתרץ בעזרת השם, שמשה אמר בוודאי לישראל כמו שציוה הקדוש ברוך הוא. ונבוא לבאר עוד פסוק ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי באכו', ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה. ויאמר עוד אלהים אל משה כו' ה' אלהי אבותיכם כו'. ויש לדקדק למה לישראל ציוה הקדוש ברוך הוא לאמר להם ששמו אהי"ה ואצל האבות אמר למשה ששמו הוי"ה. ונראה הכל לתרץ, כי הנה יש שני גאולות, היינו גאולה אחד כשיש בהם תורה ומעשים טובים אז הם ראוים לגאולה נמצא בזה אין הקדוש ברוך הוא צריך לעשות גבורות לזו הגאולה כיון שהם ראוים לכך. ויש עוד גאולה שהקדוש ברוך הוא גואל אף שאינם ראוים לגאולה נמצא בזו הגאולה צריך הקדוש ברוך הוא לעשות גבורות. והנה כשהיו ישראל במצרים לא היה בידם תורה ומעשים טובים שיהיו ראוים לגאולה אך הקדוש ברוך הוא לא השגיח על המעשים שיש בהם עכשיו, רק הקדוש ברוך הוא צפה על העתיד להיות שיקבלו ישראל את התורה והמצות בהר סיני. וזה נמי שאמר משה להקדוש ברוך הוא הנה אנכי בא אל בני ישראל כו', שמשה שאל את הקדוש ברוך הוא איזה מדה יש לך עתה שאתה רוצה לגאול אותם, כי לפי המעשים שלהם אינם ראוים לגאולה. ויאמר לו הקדוש ברוך הוא שעתה אני בשם אהיה מה שעתיד להיות אף על פי שעכשיו אינם ראוים אני משגיח על העתיד להיות שיקבלו ישראל את התורה אבל אצל האבות אני משגיח בשם הוי"ה על המדות שיש להם עתה. ובזה יבואר הדקדוק הנ"ל מה שאנו אומרים בתפלה כי גואל חזק אתה, כלומר אפילו אין אנו ראוים לגאול, כי מלת חזק מורה שצריך להתחזק על מדותיו, כי איזה גבור הכובש את יצרו (אבות ד, א) כלומר אם מתחזק על מדותיו נקרא גבור וכן כשעושים איזה דבר שאינה ראויה לעשות נקרא חוזק יד, כלומר שהתחזק את עצמו ועשה בעל כרחו, כי דבר שראויה לעשות אינה נקרא חוזק יד, כי כן ראויה לעשות ואינו בעל כרחו. לא כן העושה דבר ואינה ראויה לעשות ועושה בעל כרחו נקרא חוזק יד, שצריך להתחזק נגד מדותיו וזה וגאלנו למען שמך כי גואל חזק אתה, כי כשיגאלם מצד זכיות ומעשים טובים אינם נגאלים למען שמו, אפס אם נגאלים אפילו אם אין ראוים לגאול נגאלים למען שמו הגדול. וזה וגאלנו מהרה למען שמך, אפילו אם אין אנחנו ראוים לגאול, כי גואל חזק אתה והתחזק על מדותיך כו':

ובזה מבואר דקדוק מה שאמר משה לישראל זכור את היום הזה כו' (שמות יג, יג) כי בגמרא (ראש השנה יא.) אמרינן חד אמר בניסן עתידין לגאול וחד אמר בתשרי עתידין לגאול. ופירשו המפורשים דלא פליגי, דאם יהיו כולם זכאים יגאלו בתשרי ואף על פי שבתשרי שורה מדת הדין כיון שהם ראוים לגאולה אבל כשיהיו כולם חייבים חס ושלום אז בודאי יגאלו בניסן שהוא עת רחמים. ונמצא כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה קדש לי, שיקדישו לה' מפני שמצד הדין מחוייבים להקדיש כל בכור שהרג כל בכור מצרים ובכור ישראל גאל ומשה היה ירא שיאמרו לו ישראל שהם ראויים לגאול ולזה הקדים להם משה הקדמה זאת זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כו', שהשם יתברך הוציא אתכם בחודש ניסן, ועוד כי בחוזק יד הוציא ה' כו', דהיינו שהיה צריך להתחזק על מדותיו כנ"ל ונמצא מזה הוכחה שלא היו ראוים לגאול. והקדוש ברוך הוא עשה להם נס והרג בכורי מצרים וגאל בכורי ישראל ושוב לא יהיה להם פתחון פה להשיב על המצוה הזאת להקדיש כל בכור כיון שלא היו ראוים לגאולה והקדוש ברוך הוא עשה להם נס והרג כל בכורי מצרים וגאל בכורי ישראל הדין נותן להקדיש כל בכור לה':

ובזה יבואר הפסוק הנ"ל למה הרעותה לעם הזה ולמה זה שלחתני, כי הכלל כי משה רבינו עליו השלום היה תמיד דבוק בה' וראה תמיד גדולת הבורא יתברך בחוש השכל איך שכל העולמות עושים באימה וביראה רצון בוראם ומאמינים תמיד לדברי הבורא ברוך הוא, ועיין בפרשת יתרו על פסוק (שמות יט, י) ויאמר ה' אל משה לך כו'. ונמצא היה משה רבינו עליו השלום תמה תמיה גדולה על ישראל איך הם אינם מאמינים בדברי הבורא ברוך הוא מה שאמר ה' אלהי אבותיכם כו', ושהוא רוצה לגאול אותם מעבדות מצרים. וישראל במצרים שהיו מקטני אמנה ולא האמינו כל כך לדברי משה רבינו מפי ה' ואמרו לו ישפוט ה' כו', והיה זה לזר בעיני משה רבינו עליו השלום איך יהיה אדם בעולם שלא יאמין בדברי הבורא יתברך. וזה שאמר משה אל ה' למה הרעותה לעם הזה, למה נתת להם יצר הרע גדול כל כך כדאמרינן (ברכות לב:) אלמלא ד' דברים נתמוטטו וכו', ואחד מהן היצר הרע. ואמר למה הרעותה לעם הזה, למה נתת להם יצר הרע גדול שלא יאמינו לדבריך. ועוד הקשה לו למה זה שלחתני, למה שלחת אותי שאני איני יכול לסבול זה ואצלי הוא זר שיהיה אדם בעולם שלא יאמין באמונה שלימה לדבריך:

ובזה יבואר הפסוק בתהלים (צב, ו) מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, שכך אמר דוד המלך עליו השלום להקדוש ברוך הוא שבאמת מה שברא כל העולמות אין זה חידוש אצלו, כי ברוח פיו כל צבאיו ברא. אבל זה חידוש אצל הקדוש ברוך הוא שהוא כולו רוחני בלתי השגה ואין לפניו רק טוב ויברא אדם שלא יבין גדולתך ונוראותיך. וזה הרמז מה גדלו מעשיך ה', ומפרש מה גדולת מעשיך. מאד עמקו מחשבותיך, שאתה כולו רוחני בלתי מושג ואין לפניך דבר רע כלל ובראת אדם איש בער לא ידע כלל וכסיל לא יבין את זאת גדולתך ושאתה אל גדול ונורא. ונמצא כבר ביארנו שמשה הקשה שני קושיות והשיב לו השם יתברך על מה ששאלת למה שלחתני כו', אני משיב לך עתה תראה. ועיין ברש"י ולא במלחמות ל"א מלכים לא תהיה מנהיג, כי מנהיג הדור צריך להנהיג לכל אחד ואחד כפי שכלו. ומה ששאלת למה הרעותה לעם הזה כו', על זה אני משיב לך כי ביד חזקה ישלחם, כי אני רוצה להראות ידי החזקה, היינו להעביר על מדותי כו' ודו"ק:

וארא

וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם (שמות ו,ג). ויש להבין על מה בשם אל שדי מזכיר לשון ראיה ובשם ה' אומר לשון ידיעה. והנה אמרינן בגמרא כל הנביאים נתנבאו בכה זולת משה רבינו עליו השלום שנתנבא בזה. ועוד אמרינן בגמרא (יבמות מט:) כל הנביאים נתנבאו באספקלריא שאינה מאירה זולת משה שנתנבא באספקלריא המאירה. כי הנה בהירות הבורא יתברך בלתי אפשרי לקבל אלא על ידי צמצום. והנה הבורא יתברך מצמצם השפע במדה לכל העולמות והמדה אשר הוא נותן שפע לכל העולמות הוא מצמצם השפע למדה אחרונה והמדה הזאת נקראת מאירה, כי היא מאירה במדה אחרונה ומשפיע בה שפע מצומצם לכל העולמות. והנה משה רבינו עליו השלום קיבל שפע נבואתו במדה ראשונה הנקראת מאירה, וזהו דאמרינן בגמרא משה רבינו עליו השלום ראה באספקלריא המאירה, כי באמת הוא קיבל שפע נבואתו ממדה ראשונה וכל הנביאים קיבלו ממדה תחתונה אשר המדה זאת מקבלת שפע מצומצם לכל העולמות ממדה העליונה אשר ממדה העליונה המאירה הזאת קיבל משה רבינו עליו השלום שפע נבואתו. וזהו הרמז בגמרא וכל הנביאים באספקלריא שאינה מאירה, כי היא מקבלת שפע ממדה עליונה. וזהו הרמז כל הנביאים נתנבאו בכה, הרמז על המדה אשר בה כבר מצומצם השפע לכל העולמות:

והנה משה רבינו עליו השלום אף על פי ששפע נבואתו היתה ממדה עליונה, אף על פי כן המדה הזאת אינה עליונה על כל עליונה, כי המדה העליונה על זאת המדה אשר משה רבינו עליו השלום קיבל שפע נבואתו ממנה אין שום אדם יכול לקרב אליה לקבל השפע ממנה רק משה רבינו עליו השלום קיבל נבואתו ממדה עליונה על ידי זה יכול להתקרב ולהתדבק בה ועל ידי התפשטות עצמותו היה ביכולתו להתחבר ולדבק בה אבל לא לקבל שפע נבואתו ממנה רק להתחבר ולדבק בה. והנה החילוק שבין נביאות משה לשאר נביאים, כי שאר נביאים קבלו נבואתם ממדה התחתונה ובהמדה הזאת השפע מצומצם לכל העולמות ובמדת זאת שייך לשון ראיה ונקראת אל שדי, מורה על הצמצום על הרמז דאמרינן בגמרא אל שדי, מי שאמר די עליו השלום שפע נבואתו והוא למעלה וכו'. והמדה אשר קיבל ממנה משה רבינו נקרא הוי"ה. וזהו הרמז בפסוק וארא אל אברהם כו' באל שדי, לאבות לא נתגלה רק במדה התחתונה אשר בה השפע מצומצם וזה באל שדי כנ"ל. וזהו הרמז וארא, לשון ראיה כנ"ל. ושמי ה' לא נודעתי להם, דהיינו לא נתגלה להם המדה היותר גדולה אשר ממנה אתה מקבל שפע נבואתך ועל ידי זה אתה יכול להתחבר בעליונה על כל עליונים וזהו לא נודעתי להם, כי דעת הוא לשון התחברות על דרך (בראשית ד, כה) וידע אדם, לא נגלה להם המדה שיוכלו להתדבק במדה העליונה על כל ודו"ק:

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב כו' (שמות ו,ג). איתא בכתבי האר"י ז"ל נוצר חסד לאלפים (שמות לד, ז) הם בחינות השמות שהתחלתם באלפי"ן ושם יש בחינות דינין והחסד ממתיקים. להבין זאת נקדים מה שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה מז) מהיכן זכה משה לקרני הוד מטיפת דיו שנשתיירה בקולמוס. ופירש האור החיים כי כתיב (במדבר יב, ג) והאיש משה ענו מאד, ענו בלא י', כי היה קשה בעיני משה לכתוב על עצמו שבח שהוא עניו מכל האדם אך השם יתברך צוה אותו והוכרח לכתבו, אך אף על פי כן כתב בתורה בלא י', כדי למעט השבח של עצמו. ובוודאי נשאר בקולמוס הטיפת דיו שהיה צריך לכתוב בהקולמוס תיבת עניו ביו"ד ומזה הטיפת דיו שנשתייר בקולמוס, דהיינו מחמת צדקת משה שהחסיר היו"ד כדי למעט שבחו כנ"ל על ידי זה זכה לקרני הוד, כן כתוב באור החיים. ולהסביר החילוק שבין ענו בלא י' לעניו ביו"ד נקדים מה שכתוב במדרש (ויקרא רבה כד) קדושים תהיו (ויקרא יט, ב) יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני (שם) קדושתי למעלה מקדושתכם, כי באמת כל מה שאדם מקדש ומטהר עצמו יותר ועובד השם יתברך יותר יודע יותר שעדיין לא התחיל כלל לעבדו, כי אדם שסובר שהוא עובד ה' זה סימן שאינו עובד אותו כלל כי אם היה עובד אותו היה יודע שהוא רחוק מאד מהשם יתברך וזהו קדושתי מסתלקת למעלה למעלה מקדושתכם, היינו כל מה שאתם מוסיפין ומקדשין עצמכם יותר אז קדושתי למעלה למעלה, היינו שאתם רואים שאתם רחוקים מקדושת השם יתברך וקדושתי רחוקה מכם, כי כל מה שמקדשין יותר רואין שעדיין לא התחילו כלל לקדש ולעבוד אותו יתברך. או יבואר על דרך מה שאמרו חכמינו ז"ל ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה, וכל מה שישראל מקדשין עצמן יותר בזה הם מוסיפין כח וקדושה למעלה. וזהו קדושתי למעלה מקדושתכם, היינו שעל ידי קדושתכם מתעלה ומתרוממת קדושתי למעלה למעלה:

ולהבין הענין מה שכתוב יכול כמוני, כי הנה יש ב' בחינות, היינו בחינת קץ הימין הוא סטרא דקדושה, ובחינת קץ הימים הוא סטרא אחרא. כי באמת צריך לעבוד ה' בעובדות בתורה ובתפלה וצדקה, כי השם יתברך מתרומם ומתעלה למעלה מן הכל למעלה מן האותיות ואפילו נקודה לית תמן, כי אפילו קוצו של י' של השם הוא מורה על עליות אבל הוא מתעלה אפילו מקוצו של י' כמו שכתוב בזוהר הקדוש דהא אפילו כתר עליון אף על גב דאיהו חוור אוכם הוא קדם עלת העלות ולית מחשבה תפיסה ביה כלל. ומי שרוצה לזכות ולבוא להשגתו אי אפשר, כי אם על ידי עובדות בתורה ותפלה וצדקה שהם בחינת אותיות על ידי זה יכול לבוא להשגתו שהוא למעלה מן האותיות, כי על ידי עבודה כנ"ל יכול לבוא לביטול המציאות. ועל כן צריך לעבוד את ה' בתורה ובתפלה וצדקה שהם בחינת אותיות כדי שעל ידי זה יזכה לבוא להשגתו שהוא למעלה מן האותיות. אבל מי שפרוש מעולם הזה ואינו עושה שום עבודה ומבלה ימיו בהבל זהו בחינת קץ הימים סטרא אחרא, כי צריך לקדש עצמו ולפרוש עצמו מכל תאות עולם הזה ולעבוד את ה' בעובדות בתורה ותפילה וצדקה כנ"ל. וזהו קדושים תהיו, היינו לקדש עצמו ולפרוש עצמו מכל תאות עולם הזה. יכול כמוני, היינו כמו שאני מרומם ומתעלה מן הכל מן כל האותיות תרצו גם כן אתם להיות קדושים בלי אותיות, דהיינו בלא עובדות. תלמוד לומר כי קדוש אני כו', כי אתם צריכין דווקא לעובדות שהם תורה ותפלה וצדקה שהם בחינת אותיות ודווקא על ידי זה יכולין לבוא להשגתו למעלה מן האותיות כנ"ל. וזהו החילוק שבין עניו מלא יו"ד לענו בלא יו"ד, כי יו"ד מורה על הראיה כמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל יו"ד של השם הוי"ה ברוך הוא היא בחינת ראיה, דהיינו שהוא עניו שהוא בחינת אי"ן שמבטל עצמו מכל תאות עולם הזה ועובד ה' בעובדות שהם בחינת אותיות שהוא בחינת ראיה שעל ידי זה הוא רואה ומבין אותו יתברך. אבל מי שהוא אי"ן שמבטל עצמו מן העולם הזה ואין עושה שום עובדא כנ"ל זה הוא בחינת ענו בלא יו"ד, היינו בלא אותיות בלא עובדות ואינו זוכה לראות ולהבין אותו כנ"ל וזהו הבחינה הוא גרוע כו'. וזהו שמשה רבינו עליו השלום לא רצה לכתוב שבח על עצמו שהוא עניו מלא יו"ד ועל כן החסיר היו"ד כנ"ל כדי שלא לכתוב שבחו. וזה הוא בחינת נוצר חסד לאלפים, כי שם למעלה מן האותיות הוא אך טוב וחסד ואין שם שום דין כלל רק התחלת הדינין הוא למטה במקום התחלת האותיות וצריך להמתיק הדין השורה שם בתחילת האותיות על ידי בחינות העליונים שהוא למעלה מן האותיות בבחינות כי חפץ חסד הוא, הוא דייקא, כי תיבת הוא מרמז על בחינות עליונות נעלמות ונסתרות ששם הוא רק חסד וזה נוצר חסד לאלפים, כי הברת האל"ף קלה ונעלמה מאד והיא התחלת האותיות ושם התחלת הדינין כנ"ל והמתקה על ידי החסד שלמעלה מן האותיות כנ"ל:

והנה יש ב' בחינות, בחינת ראיה ובחינת ידיעה. ראיה, היינו מה שמשיגין ורואין הוא בחינת אותיות ששם יש בחינת ראיה והבנה. ובחינת ידיעה, הוא בחינת התחברות כמו שכתוב (בראשית ד, כה) וידע אדם, היינו מה שאי אפשר לראות ולהבין ואינו רק בבחינת ידיעה, היינו דביקות והתחברות שהוא בחינה למעלה מן האותיות כנ''ל ששם אין ראיה והבנה רק בחינת דביקות בחינת ביטול במציאות והבן. וזה בחינות מדריגת הנביאים שהיו כמשתגעים כי היו משיגים בחינת ידיעה למעלה מהשגת ראיה והבנת השכל ולכן היו מצטערים אפילו על פורעניות של האומות, כי הם היו רק טוב ולא היה בהם בחינת רע כלל, כי היו בבחינת ידיעה למעלה מהשכל כנ"ל וזה בחינת כי לא יראני האדם וחי (שמות לג, כ) היינו שאין שם בחינת ראיה רק בחינת ידיעה והבן. וזהו בחינת כלל ופרט וכלל כמבואר אצלינו במקום אחר, וזה בחינת עשר ולא אחד עשר:

וזהו וארא אל אברהם, היינו שאצלם לא נתגליתי רק בבחינת ראיה ששם יש בחינת דין. וזה שכתוב באל שדי, כי שם שדי הוא בתוך העולמות מי שאמר לעולמו די וכו'. אבל ושמי ה' לא נודעתי להם, נודעתי דייקא, שלא נתגליתי להם בבחינת ידיעה שהוא בחינה עליונה למעלה מהאותיות ששם הכל חסד, כי עדיין לא הראיתי להם חסדי ולא נראיתי להם כי אם בבחינת ראיה שם שדי כנ"ל. וזה שכתוב לא נודעתי, ולא כתיב לא הודעתי, כי בחינה זאת העליונה באה ממילא על ידי טרחא גדולה ויגיעה עצומה בעבודת ה' בתורה ותפלה וצדקה לזכות לעבודת אלו שהם בחינות ג' אותיות ועל ידי זה זוכין שבא אחר כך ממילא בחינת ידיעה אבל אי אפשר לקבלה בעצמה והבן זה. וזה לא נודעתי, היינו בחינת ידיעה שבא ממילא ודו"ק:

ולקחתי אתכם לי לעם כו' וידעתם כי אני ה' (שמות ו, ז). כי השם יתברך לית מחשבה תפיסה ביה כלל אבל אנחנו עמו בני ישראל משיגים אור השכינה על ידי התורה והמצות שנתן לנו הקדוש ברוך הוא. וזה ולקחתי כו', וליתן לכם התורה. ועל ידי זה וידעתם כי אני ה', יהיה לכם ידיעה מאור השכינה:

והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי (שמות ו, ח). יבואר על דרך משל, מי שדרכו להטיב לכל מצד טבעו הטוב דרכו להטיב אפילו לעוברי רצונו וכאשר רצונו להטיב רק לעושי רצונו ולמנוע הטובות מעוברי רצונו אז הוא מעלה במחשבתו השפעות הטובות למי להטיב לעושי רצונו וממי למנוע הטובות מעוברי רצונו. וזה שאמרו רבותינו ז"ל בנשיאות כפים אמור להם להעלות השפעות הטובות במחשבה כנ"ל ולברך רק את ישראל. וזהו להם רק לישראל. וזהו אל הארץ אשר נשאתי את ידי, כי מקדם היה ארץ ישראל של כנען שהם עוברי רצונו וכיון שהקדוש ברוך הוא מעלה השפעות הטובה כו' אז יהיה ארץ ישראל לישראל עושי רצונו. וזהו נשאתי את ידי:

או יאמר, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לכם מורשה. ונבאר הלשון נשיאות יד, על דרך משל, לבן מלך שהיה לו מלחמה עם שונאיו וכבש המלחמה והיה לאביו שמחה גדולה ומחמת גודל השמחה הוא ממלא רצון וחפץ כל איש ואיש אשר יבקש ממנו בעת שמחתו, כי כן דרך המלך כשהוא בשמחה אז הוא ממלא רצון כל המבקשים. והנה באמצע השמחה בא השונא של בן המלך גם כן לבקש דבר מאת המלך. והנה אם אין המלך מסתכל בשורש השמחה אזי חס ושלום הוא ממלא גם רצון השונא אבל כשהמלך מסתכל בשורש השמחה שהשמחה הוא שבן המלך כבש אותו השונא אזי בוודאי כלל וכלל אינו משגיח עליו. והנה כתיב (שיר השירים ז, יא) אני לדודי ועלי תשוקתו, כי ידוע כי ישראל עלו במחשבה, ובשביל נשמת ישראל נבראו כו'. וכשישראל עושים רצון הבורא כביכול השם יתברך שמח ויש לו תענוג מעמו בית ישראל אשר בשביל זה התענוג ברא כל העולמות והבורא ברוך הוא משפיע טובה על ישראל ועל כל העולמות ומצמצם השפע במדה להשפיע על כל העולמות. וכשהחיצונים רוצים לקבל שפע גם כן מזה המדה אז הבורא ברוך הוא מעלה זאת המדה אשר בה נותן שפע לכל העולמות להסתכל במחשבה הקדומה ובמחשבה הקדומה ישראל עלו במחשבה, ובשביל נשמת ישראל בא השפע על כל העולמות ואז השפע בא רק על ישראל לבדם ואין החיצונים יכולים לקבל שפע מזאת המדה. והנה זאת המדה נקראת בבחינת יד, כי יד הוא הנותנת ומשפיע. וכשהקדוש ברוך הוא רוצה להושיע לעמו ישראל מעלה זאת המדה להסתכל במחשבה הקדומה כנ"ל ואז המדה אשר בה ניתן השפע להשפיע אינה משפיע רק על ישראל עם קדושו:

וזהו הרמז בפסוק (דברים לב, מ) כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם, כי אשא אל שמים ידי, המדה הנקראת ידי להסתכל במחשבה הקדומה כנ"ל. וזהו ואמרתי חי אנכי, כי המחשבה הקדומה נקראת חי עלמא דחירות והמדה אשר בה ניתן השפע אינו בחירות ואינה נקראת חי, כי חיים תלוים לה מנגד, כי באם זכו העולמות היא מקבלת השפע ובאם לאו חס ושלום לא. וזהו והבאתי אתכם אל הארץ, היינו אתן השפע רק לכם ואיך יהיה זאת הבחינה אשר נשאתי את ידי אעלה המדה הנקראת יד להסתכל במחשבה קדומה כנ"ל. ועל ידי זה לתת לכם מורשה, לכם להשפיע ולא לחיצונים. וזהו סוד נשיאות כפים שלמעלה הידים הוא המדה אשר בה ניתן שפע לכל העולמות להעלות אותם בכדי להסתכל בשורש עליון ועל ידי זה אין להחיצונים לקבל השפע ויבוא השפע רק על ישראל כנ"ל. ובזה הכהנים אומרים בשעת נשיאת כפים יברכך, הרמז שעל ידי זה לא יבא השפע רק לישראל עם קדושו ודו"ק:

ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים (שמות ו, יג). הענין, דהנה יש ב' מיני צדיקים המוכיחים את העם לילך בדרכי השם. יש צדיק אשר בדיבורו עושה רושם להכניע לב עושה רשעה ולהטותם לדרך השם ואין צריך ליתן שום טעם לדבר וזה אין צריך להיות פטיט בלשונו, כי אינו צריך להסביר הדבר רק כשאומר הדרך הישרה לעשות כן דיבורו עושה רושם ונכנס בלב השומע. ויש צדיק אשר אין דיבורו עושה רושם רק שהוא מוכרח להביא ראיות וטעמים לדבר שזהו דרך הישרה וזה צריך להיות בעל לשון שיוכל להסביר הדבר להשומעים כדי שיכנסו דבריו בלבם. וזה שאמר לו השם ויצום אל פרעה, כי משה אמר הן אני ערל שפתים, ואמר לו השם אתה אין צריך להיות בעל לשון להסביר לפרעה בדיבורים רק אתה תצוה אליו ודיבורך עושה רושם שמוכרח הוא לשמוע לך ויצום אל בני ישראל, כי הקדוש ברוך הוא מקבל תענוג כאשר הוא נותן טובות לישראל וישראל המקבלים הטובות עושין בזה רצון ומצות ה' כי בקבלת הטובות יש להקדוש ברוך הוא מזה תענוג. וזהו וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם כו', כלומר בזה שאוציא אתכם מתחת סבלות ותקבלו הטובות בזה יהיה לכם מצוה שתגרמו התענוג להקדוש ברוך הוא שהשפיע לכם טובות. וזהו ויצום אל בני ישראל, לשון מצוה, שאצל ישראל הוא מצוה כאשר הקדוש ברוך הוא מוציאם ממצרים וכו' ודו"ק:

הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם כו' הם המדברים אל פרעה כו' הוא משה ואהרן כו' (שמות ו, כו-כז), . ופירש רש"י ז"ל יש מקומות שקודם אהרן למשה ויש שמשה קודם לאהרן מלמד ששניהם שקולים. נראה, דהנה למשה דבר ה' לבדו כמו שכתוב וידבר אלהים אל משה, ולכן היה הדעת נוטה שמשה גדול מאהרן, לפיכך אמר הכתוב הוא אהרן ומשה אשר אמר ה', היינו אף על פי שהדיבור היה אל משה, אף על פי כן היה אהרן שקול אל משה לענין זה. והנה אל פרעה דבר רק אהרן, כי משה אמר הן אני ערל שפתים, וכתיב ואהרן אחיך יהיה נביאך, ולענין זה היה הדעת נוטה שאהרן גדול ממשה. לכן אמר הפסוק הם המדברים אל פרעה הוא משה ואהרן, היינו לענין הדיבור אל פרעה היו גם כן שניהם שוים. וזהו על פי פשוט:

או יאמר, דהנה האדם צריך לעבוד את הבורא בכל עת ורגע ביראה ואימה וללמד זכות על ישראל ושלא לצער לשום אדם מישראל. והתחלת העבודה הוא יראה ומהיראה בא לתענוג ויראה הוא משה שזכה לחכמה וראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא, ג) ותענוג הוא אהרן שאותיות אהרן הוא נהר א', היינו מאלף שביראה בא לתענוג שנקרא נהר כמו שכתוב (בראשית ב, י) ונהר יוצא מעדן, שמיראה בא לתענוג. אבל אצל הבורא לא שייך כלל יראה והתענוג הוא קודם שרוצה להשפיע טובות וברכות לישראל ויותר מה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק. וזה שאמר הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא וכו' הוא משה ואהרן, משה קודם, כי אצל האדם היראה קודם שהוא משה כנ"ל הוא אהרן ומשה אשר אמר ה', אהרן קודם שאצל הקדוש ברוך הוא התענוג תיכף שהוא כנ"ל. ושמעתי בשם מורי הרב מוה' דוב בער ממעזריטש, שאמר על פסוק (משלי י, יא) בן חכם ישמח אב כו', דהנה כשאדם עובד את הבורא יש להבורא נחת רוח מזה ולכן כשאחד מלמד זכות על ישראל יש להבורא מזה תענוג והאדם צריך לעבוד את הבורא לא בשביל הנאת עצמו כלל רק כדי שיהא להבורא תענוג ולא בשבילו, אף על פי כן אנחנו מתפללים בתפלת י"ח בשבילנו כגון וחננו, השיבנו, רפאנו, ושאר ברכות. אך כיון שיש להבורא תענוג מזה כשיש לישראל טובות וברכות ולכן בקשות בשבילנו הוא גם כן טוב, כי הבורא יש לו תענוג מטובות וברכות שלנו. וזהו שאמרו חכמינו ז"ל (בראשית רבה ג) מהיכן נבראת האורה מלמד שהקדוש ברוך הוא נתעטף באורה, כי אורה לשון נקבה, דהיינו קבלת השפע. ומתמה הגמרא מהיכן נבראת האורה שהוא קבלת השפע, כי הלא האדם צריך לעבוד רק בשביל תענוג הבורא ולא בשביל קבלת טובות וברכות. והשיב מלמד שהקדוש ברוך הוא נתעטף באורה, רצה לומר כיון שיש להקדוש ברוך הוא תענוג מהשפעות הטובות לנו לכן אפילו כשאנו מתפללים בשבילנו הקדוש ברוך הוא נותן לנו הטובות והברכות ויש לו תענוג מזה התפלה, כי יש לו תענוג מהשפעות הטובות לנו כנ"ל. וזהו וידבר אלהים אל משה, שהוא מדת הדין. ויאמר אני ה', דהיינו רחמים שהקדוש ברוך הוא נותן לנו טובות וברכות אמן ודו"ק:

ואני אקשה את לב פרעה וכו' ולא ישמע אליכם פרעה כו' (שמות ז, ג-ד). ועיין באור החיים דמקשה אחר שאמר ואני אקשה את לב פרעה, מה מקום לומר ולא ישמע אליכם פרעה. ונראה לבאר בתחילה, כי אצל מכות צפרדעים אמר משה לפרעה למען תדע כי אין כה' אלהינו, ואצל מכות ערוב אמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. ונראה לתרץ השינוי לשון, כי באמת השם יתברך עשה בכאן שני ניסים גדולים בשני בחינות הנס. האחד, מה שהכה את המצריים בדצ"ך בכדי להכות אותו במכות גדולות. וזה הרמז וכו'. והנס השני מה שהקשה את לב פרעה בפסוק אני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בזה אני מרבה מופתי ואותותי. ולא ישמע אליכם פרעה, כלומר בזה אני מרבה הניסים זה שלא ישמע אליכם זה יהיה נס אחד ונתתי את ידי במצרים זה יהיה הנס שני. (חסר):

כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך כו' (שמות ז, ט). ולכאורה מלת לכם הוא מיותר, והיה ליה למימר תנו מופת. והכלל הוא, דהנה האר"י ז"ל כתב צריך כל האדם להאמין שדיבור שלו עושה נחת רוח לבוראו ופועל כל פעולות טובות לישראל על ידי הדיבור וכשאדם מאמין שהדיבור עושה נחת רוח לבוראו צריך האדם לשמור הדיבור מאד מכל שטות והבלים רק ללמד זכות על ישראל לפיכך צריך לדבר רק בדברי תורה, וכשאדם עושה זה בוודאי הדיבור עושה נחת רוח לבוראו והקדוש ברוך הוא עושה לו כל מה שצריך על ידי הדיבור שלו שהדיבור פועל פעולות טובות. וזהו שאמר הכתוב תנו לכם מופת, דהיינו שיודעים אנחנו שם אלהי אבל אינם יודעים אם יש כח לכם לעשות כל זה על ידי הדיבור שלכם, בכן ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין, דהיינו שיש להם כח לעשות ממטה תנין ומתנין מטה על ידי הדיבור:

והנה לא שמעת עד כה (שמות ז, טז). לכאורה יש להבין, דהא זה היה במכה ראשונה של דם ועדיין לא עשה שום מכה שישמע לדבריו ואיך שייך לומר והנה לא שמעת עד כה. ונראה לפרש, דהנה אמרו רבותינו ז"ל משה רבינו עליו השלום נתנבא בזה ושאר כל הנביאים נתנבאו בכה. והנה גם משה רבינו עליו השלום אמר כה אמר ה' כמה פעמים. אך הענין הוא, דהריב"ש ז"ל בחיבוריו פירש (שמות יט, ט) בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, שיש באדם הפרש בין מה שרואה בעיניו ממש ובין מה שהוא יודע ומבין בשכלו שהוא אמת, שהגם שיודע ומבין שבודאי הוא אמת, על כל זה יותר נתאמת אצלו מה שהוא רואה בעיניו ממש. וככה בענין יציאת מצרים וקבלת התורה הקדושה הגם שראינו אותותיו ומופתיו יתברך במצרים ונתאמת אצלינו בבירור כל אמונתו יתברך על כל זה בהר סיני שזכינו בעצמינו כל ישראל לנבואה ופנים בפנים דבר ה' עמנו, וראינו ממש בעינינו במעמד הר סיני ואתה הראת לדעת כי ה' הוא וכו' (דברים ד, לה) וזה בעבור שישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, שבמעמד הר סיני שישמעו העם בדברי עמך שיראו עינינו ממש. וגם בך יאמינו לעולם, שזה עיקר האמונה שראינו ממש בעינינו במעמד הר סיני עיין שם:

ויש לומר שזה שמבין ויודע שהוא כך מחמת אותותיו ומופתיו יתברך זה נקרא כה, שבדבר שאינו רואה בעיניו ממש רק שמשיג ויודע שהוא כך נקרא כה, שמשיג ומבין שבוודאי הוא כה כמו שמבין ושייך בזה לשון כה. ומה שראינו בעינינו במעמד הר סיני נקרא זה, שמה שאדם רואה בעיניו אומר זה הדבר ראיתי ושייך בזה לשון זה, שזה הדבר ראינו בעינינו ולכן משה רבינו עליו השלום נתנבא בזה שבמעמד הר סיני פנים בפנים דיבר השם יתברך עמנו ובעינינו ראינו ממש שייך לשון זה ולכן אמר גם משה רבינו עליו השלום כמה פעמים כה אמר ה', שזה היה קודם מתן תורה בשעת יציאת מצרים שעדיין לא היינו בהר סיני רק שראינו אותותיו ומופתיו יתברך אמר משה רבינו עליו השלום בשעת יציאת מצרים כה אמר ה'. ואחר כך כשהיינו במעמד הר סיני ופנים בפנים דיבר השם יתברך עמנו וראינו ממש בעינינו והשגנו מדריגת הנבואה אמר משה רבינו עליו השלום זה הדבר ונתנבא בזה שבדבר שראינו בעצמנו שייך לשון זה. והנה אם לא היה פרעה מחזק את לבו והיה שולח אותנו ממצרים תיכף, היינו תיכף על הר סיני ולא היה לפרעה העשר מכות וכיון שלא היה לפרעה העשר מכות לא היו צריכין כלל לומר כה, כיון שתיכף היינו במעמד הר סיני וראינו בעינינו והיה תיכף נבואה זו בלשון זה. והנה השם יתברך ברוב רחמיו על כל מעשיו היה מתרה לפרעה שישלח את בני ישראל תיכף ושלא יצטרך להכותו, והיינו תיכף במעמד הר סיני והשגנו מדריגת הנבואה בלשון זה, ולא בלשון כה, כיון שהיה שולח אותנו פרעה ממצרים תיכף קודם שהכה בעשר מכות. וזה שאמר משה רבינו עליו השלום והנה לא שמעת עד כה, שלא שמעת תיכף ומיד לשלוח את ישראל קודם שהכית בעשר מכות שאז היה תיכף מעמד הר סיני והיה הנבואה בלשון זה ופרעה לא שלח את בני ישראל עד שהוכה בעשר מכות והיה הנבואה בכה כנ"ל. וזה והנה לא שמעת, תיכף ומיד. עד כה, עד שהוצרך פרעה להכותו והיה מדריגת נבואה בכה עד שבאנו להר סיני שהיה הנבואה בזה הדבר:

ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת כו' (שמות ז, כג). ויבואר על דרך מה שאמרו חכמינו ז"ל בזאת יבוא אהרן אל הקודש (ויקרא טז, ג) בזאת רומז על כנסת ישראל. ובאמת למה זאת רומז על כנסת ישראל, כי באמת כל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל הם העיקר הגורם לבריאת העולם ובזה מרומז כנסת ישראל במלה זאת, כלומר זאת הוא עיקר והגורם. וזהו הרמז (דברים לג, א) וזאת הברכה אשר ברך משה. וכאן שמשה הראה לפרעה ואמר לו שישראל הם עיקר ופרעה לא רצה להאמין זה וזהו ולא שת לבו גם לזאת:

ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך וכו' ויאמר למחר ויאמר כדבריך למען תדע כי אין כה' אלהינו (שמות ח ה-ו). ובמכת ערוב כתיב והפלתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. וקודם מכת ברד כתיב, כי בפעם הזאת אני שולח את כו' בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. ובמכת ברד כתיב כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' הקולות יחדלון למען תדע כי לה' הארץ. וצריך להבין שינוי הלשון. ונראה לפרש בסייעתא דשמיא דהענין הוא כך, דהנה איתא בזוהר הקדוש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, אני ראשון דא חול"ם, ואני אחרון דא חיר"ק, אלהים דא מלאפו"ם שור"ק. ולהבין זה המאמר, כי הנה זאת מודעת לכל שישראל נקראו ראשית שישראל עלו במחשבה, ובשביל ישראל שנקראו ראשית נבראו כל העולמות כולם כמאמר חכמינו ז"ל בראשית (בראשית א, א), בשביל ישראל שנקראו ראשית, והם נקראים ראשית המחשבה והשם יתברך ברוך הוא מתפאר בהם כמו שכתוב ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט, ג) והצדיקים הם פועלים בתפלה מה שהם רוצים ומהפכים מדת הדין לרחמים וחסדים על ישראל ומביאים בתפילתם שפע וברכה לכל העולמות. וזה בחינת אני ראשון דא חול"ם, רצה לומר שישראל עמו הם בבחינת חול"ם כמו שחול"ם הוא על גבי האותיות כך ישראל עמו נקראו ראשית המחשבה. והנה יש ניסים שהקדוש ברוך הוא עושה לעמו ישראל והניסים הם מלובשים בדרך הטבע כמו בימי מרדכי ואסתר שהיו הניסים והנפלאות רק בדרך הטבע ולא היה שום שינוי בטבעיים, וזו בחינות מלאפו"ם שור"ק, כמו ששורק הוא בתוך התיבה כך השם יתברך הוא בגו כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה ואפילו בטבעיים הוא עושה לנו ניסים ונפלאות רק שהוא מלובש בטבעיים. ויש בחינה אחרת מה שהשם יתברך ברוך הוא ברוב גדלו מכרית ומגדע הרשעים שיכירו שמלכותו בכל משלה כמו שיהיה אם ירצה השם לעתיד לבא לאחוז בכנפי הארץ ולנער רשעי ארץ והאלילים כרות יכרתון והיה ה' למלך על כל הארץ, ויכירו כולם כח מלכותו. וזו אני אחרון דא חיר"ק כמו שהחירי"ק הוא למטה מהאותיות כך השם יתברך ברוך הוא ממלא כל עלמין ותחות כל עלמין, רצה לומר שאפילו המדריגות התחתונים והם הנצוצות שנפלו בקליפה כולם יתבררו ויעידון כולם ששם ה' אחד ושמו אחד כמו שכתוב (צפניה ג, ט) אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא בשם ה':

ונבא לבאר הפסוק, הנה משה רבינו עליו השלום אמר לפרעה במכות צפרדעים התפאר עלי וכו' ויאמר כדבריך למען תדע כי אין כה' אלהינו, כי השם אלהינו הוא מורה שהוא אלהינו אלהי ישראל דייקא שעלו במחשבה תחילה ובשבילם נבראו כל העולמות והם ראשית המחשבה ובהם מתפאר השם יתברך. ולכך אמר משה רבינו עליו השלום לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך, כלומר שהודיע לפרעה שיש כח בתפילת הצדיק לפעול מה שהם רוצים ומהפכים מדת הדין למדת הרחמים וגם השם יתברך עושה להם לעמו ישראל ניסים ונפלאות למעלה מהטבע, כי הם ראשית המחשבה שהוא למעלה מהטבע וזו כי אין כה' אלהינו דייקא כו', וזו בחינות אני ראשון ואני אחרון, שהוא חול"ם. ובמכות ערוב הודיע לו לפרעה והפלתי ביום ההוא וכו' לבלתי היות שם ערוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, רצה לומר שאפילו בטבעיים שם כבודי וזו בקרב הארץ, דייקא. כי זה הנס שהיה שהפלה ה' את ארץ גושן שלא היה שם ערוב לא היה שם שינוי בטבעיים, רק שהיה הנס מלובש בטבעיים וזו מבלעדי אין אלהים, דא שור"ק בחינה שניה. ועוד הפעם הודיע לו משה רבינו עליו השלום לפרעה המדריגה השלישית אני אחרון דא חיר"ק, במה שאמר לו בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם וכו' למען ספר שמי בכל הארץ, רצה לומר כמו שאמרנו לעיל שהשם יתברך מכרית ומגדע את הרשעים שיכירו כח מלכותו יתברך ואפילו המדריגה התחתונה הם הנצוצות שנפלו בקליפה רחמנא ליצלן מוכרחים הם להכיר כח מלכותו יתברך. וזו שהודיע לו משה רבינו כי אין כמוני בכל הארץ, אפילו במדריגה התחתונה שם כבודו ולית אתר פנוי מיניה ובכל הארץ דייקא, אפילו בארציות שם כבודו יתברך. והנה במכת ברד הודיע לו משה רבינו עליו השלום למען תדע כי לה' הארץ, רצה לומר שהודיע לו עוד מדריגה אחת שלא כדעת הפילוסופים שדעתם חס ושלום שהשם יתברך אין משגיח בעולם התחתון כי הוא רם ומתנשא ומשה רבינו הודיע לו שאינו כן. אבל האמת שהשם יתברך משגיח בכל הנבראים שבעולם ומחיה אותם בכל רגע מאין ליש והשגחתו בכל הנמצאים בעולם שאפילו בשעה שהנכרי מתפלל אליו יתברך השם יתברך שומע תפילתו ועוזר לו כמו שהתפלל שלמה המלך עליו השלום וגם אל הנכרי וכו'. וזו שהודיע לו משה רבינו עליו השלום כי לה' הארץ, רצה לומר שהשם יתברך משגיח בתחתונים וממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ. והנה במכת ברד לא התפלל משה רבינו עליו השלום עבור שישלח את העם, כי משה רבינו ידע שלא ישלח את העם כמו שאמר לו ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלהים. ותפילת משה רבינו עליו השלום היה מפני שאמר ה' הצדיק וכו', התפלל עבורו למען תדע כי השם יתברך שומע אפילו תפלת הנכרי, כי הוא המשגיח בכל הנבראים שבעולם. וזה כי לה' הארץ, דייקא ודו"ק בכל זה כי דברים עמוקים הם:

בא

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו כו (שמות י, יא)'. ראוי לדקדק למה נאמר בא אל פרעה, ובמקום אחר נאמר לך אל פרעה. עוד, למה במכת ארבה נאמר כי אני הכבדתי את לבו. ויבואר, כי הענין הוא שיש שני סוגי ניסים הנעשים לישראל. אחד, שהשם יתברך מעניש את המריעים לישראל ואזי חדלו הרע, שנית שהשם יתברך מהפך לבב השרים ויועצים עליהם לטובה. והנה באחשורוש לא מצינו שנענש רק המן אבל אחשורוש הפך השם יתברך לבבו לטובה על עמו בית ישראל. וזהו הרמז בתורתינו שהנה כל מכה שימש חודש אחד, ובחצי ניסן היה מכת בכורות, ומכת ארבה היה בתחילה בחצי שבט שלושים יום קודם לפורים. וזה הרמז כי אני הכבדתי את לבו, שלבו מסור אצלי ומדה טובה מרובה נמצא אם מסור אצלי להכביד את לבו מכל שכן שאוכל אני להפוך לבב השרים והיועצים לטובה על עמו בית ישראל. וכמו ששואלין ודורשין שלשים יום קודם כו', כן היה הרמז שלשים יום קודם לפורים שיהפוך לבב אחשורוש לטובה במה שאמר כי אני הכבדתי כו'. ועל פי זה נפרש בא אל פרעה, כי לכאורה האיך יקרב משה את עצמו לפרעה הרשע. ולזה אמר לו השם יתברך למשה בא אל פרעה, היינו לקרב את עצמו אליו. ואם תאמר האיך אקרב לאדם רשע, אמר כי אני הכבדתי את לבו, ובידי הוא מסור ומדה טובה מרובה ויכול אני להפך טובה על עמי בית ישראל:

עוד יבואר בא אל פרעה, כי בסדר תשר"ק הסוף הוא אותיות בא, כי תשר"ק מורה על דין. וזה שאמר הפסוק למען שתי אותותי אלה בקרבו:

או יאמר, בא אל פרעה וכו' את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו. לכאורה צריכין להבין הלא זולת כבדות לב ראוין למכות דצ"ך עד"ש באח"ב כמו שמבואר בתנא דבי אליהו ובפרט שכל המכות מדה כנגד מדה שהצירו לישראל. ולפי מה שבארנו יתכן שמתוך כבדות לב אין פתחון פה להמצרים להתנצל ולומר שקיימו גזירות הבורא ברוך הוא, דכיון שהשם יתברך שלח על ידי משה עבדו לפרעה שלח עמי ויעבדוני ולא רצה פרעה לשלוח נראה בעליל שלא רצה פרעה לקיים גזירות הבורא ומצותיו, אם כן מה שעבד עם בני ישראל אינו כי אם בזדון לבו לענות את עמו ולכן ראוי למכות הללו. וזהו שאמר הכתוב כי אני הכבדתי את לבו למען שתי אותותי אלה בקרבו, שלא יהיה להם פתחון פה למצרים לומר כי הוא עבור גזירת הבורא שהרי פרעה מרד בה' ואמר מי ה', ולא רצה לשלוח לקיים מצותיו:

תוכן העניינים

קדושת לוי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה