קב חן· רבי נח מקארוב
פרשת לך לך
ויאמר ה' אל אברם לך לך כו' ופירש"י להנאתך ולטובתך ודברי רש"י צריכים ביאור מפני מה בפ' שלח פירוש רש"י על מלת לך לדעתך וכאן פירש להנאתך ולטובתך, גם תמוה סדר לשון הכתוב מארצך וממולדתך ומבית אביך הלא דרך ההליכה מביתו הוא להיפך שמתחלה יוצא מבית אביו מקום תכינותו ואח"כ כשהולך נתרחק יותר עד שנתרחק מכל מקום מושב משפחתו ואח"כ נתרחק עוד יותר עד שיוצא מכל המדינה ועוד וכי יושב על הספר היה שתיכף בפסיעה ראשונה יצא מארצו, גם תמוה סיום הכתוב אל הארץ אשר אראך ופירש"י כדי לתת לו שכר על כל דיבור ודיבור נפלא מאוד הלא הדיבורים האלו לא היו מאברהם רק מהש"י ואיך שייך שיטול אברהם שכר על כל דיבור ודיבור, גם מה שאמר ואעשך לגוי גדול ופירשו במדרש זה שאומרים אלקי אברהם צריך פירוש איך נרמז זה בלשון הכתוב, גם מה שאמר הכתוב וילך אברם כאשר דבר אליו ה' קשה מאוד הלא עיקר ההליכה מבואר לקמן כמש"ה ויקח אברם את שרי אשתו כו'. ולמה כפלו הכתוב, ועיקר התמוה על הברכות האלו ואעשך לגוי גדול כו'. ואגדלה שמך ע"פ פשוטו אין לו הבנה וכי היה רוצה אברהם שיתגדל שמו בעולם ויתפרסם שהוא צדיק וחשוב, הלא מבואר בספר חובת הלבבות שמי שהולך בדרך הזה ואומר כדי שיראו צדקותי וכן יעשו הוא מדברי היצר המסית אותו להפילו ברשתו ולמה לא נתברך בברכות שנכתבו בפרשת עקב ובפרשת בחוקתי ברכות עוה"ז לו ולזרעו אחריו:
נקדים הכתוב משכיל לאיתן האזרחי צריך להבין מה זה לשון משכיל ומה זה לשון לאיתן נקדים עוד כתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ודחז"ל אל תקרי בהבראם אלא באברהם, וזה איננו מובן מפני מה היה אברהם דווקא סבה לבריאת שמים וארץ וסיים הכתוב ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים ודרשו ז"ל מתחלה עלה במחשבה לבוראו במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים שותפו למדת הרחמים והקדימו צריך להבין איך שייך שנוי רצון חס ושלום אצל השם יתברך אשר הוא אחד פשוט בתכלית הפשיטות, נבאר ידוע אשר ראשית הכל היה הרצון מהבריאה שיהיה בחסד שלא בדרך הטבע כמש"ה כי אמרתי עולם חסד יבנה וכמו שנאמר בכל מעשי בראשית וירא אלקים את האור כי טוב והרצון היה שיהיה הכל בהתעוררות התחתונים כמש"ה אשר ברא אלקים לעשות שיהיה תולה במעשי התחתונים וכמו שאמר הכתוב תנו עוז לאלקים ואמרו ז"ל במה בעובדין דכשרין, והנה לכאורה אינו מובן הכתוב אלה תולדות השמים והארץ ואינו מבאר מה הם התולדות, אולם ידוע דברי חז"ל בכל מקום שנאמר אלה פוסל את הראשונים ואמרו על פסוק אלה תולדות השמים כו' פסל תולדות דתוהו והנה רש"י פירוש על הכתוב אלה תולדות יעקב כו'. תולדות היינו סיבות. וידוע שלאחר החטא מאדם הראשון במשך עשרים דורות מאדם עד אברהם התנהג העולם רק ע"פ הטבע יען כי המה הם התולדות דתוהו ובחטאם גרמו הפירוד והגם שהיו בימיהם ג"כ צדיקים כמו חנוך ומתושלח ונח שם ועבר הם היו עובדי ה' בהצנע והסתר ולא פרסמו אלוקותו לכל העולם א"כ היו נחשבים פרטיים ובשביל הפרט אין הקב"ה משנה הנהגת עולמו שגורמים הכלל אבל כשבא אברהם והכניס גרים תחת כנפי השכינה וכמו שאמר הכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן ופרסם אלוקותו יתברך לכל באי עולם עי"ז גרם היחוד השם אלקים שגימטריא הטבע עם שם הוי"ה ב"ה וזה שאמר הכתוב אלה תולדות היינו הסיבות אשר על ידי זה נתייחד שמים וארץ ואמר הכתוב בהבראם בה' בראם ובאברהם והכל אחד כי מאברהם ואילך התחיל התיקון שבעת ימי הבנין וזה שרמז בה' בראם הוא אות ה' ראשונה משם הוי"ה ברוך הוא הוא בינה הרמוז לתשובה שפוסל את הראשונים וכמו שרמזו הכתוב כי בי"ה ה' צור עולמים כי משם התחיל ימי הבנין ועל ידי אברהם אשר יגע וחקר להתבונן עד שהכיר בן שלש שנים את בוראו ולא הספיק א"ע ולא היה די לפניו במה שהכיר הוא ועבד את בוראו אלא שייחד וקידש שמו הגדול לעיני כל הברואים ואברהם מגייר את האנשים כו' ע"כ תיכף כשהיה אברהם בבריאה נתייחדו שמים וארץ וקדם שמים לארץ שכן הוא מעילא לתתא ואמר הכתוב ביום עשות, כשבא לכלל עשייה נתייחד שם הוי"ה עם אלקים ואז נעשה ארץ ושמים כי כיון שהוא במעשה התחתונים המ"נ קודמין וזה שפירשו בזוהר על הכתוב יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וגם על הכתוב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם עיי"ש וזה שאמר הכתוב וכל שיח השדה טרם כו' ואדם אין כו' ואד' יעלה מן הארץ כי צריך להיות המ"נ מקודם וזה הפירוש ראה שאין העולם מתקיים כמו שהיה בדור המבול ואנוש והפלגה שיתף הקדוש ברוך הוא מדת הרחמים למדת הדין והקדמו היינו שהביא את אברהם ואח"כ את יצחק בנו לעוה"ז והם גרמו היחוד ה' אלקים ארץ ושמים ונתקיים העולם וזה שאמר הכתוב משכיל הוא חכמה כי יניקות אברהם מחכמה עלאה כנודע ולכך נקרא משכיל והשכיל את כל באי עולם בידיעת אלקי, לאיתן, כמבואר בדברי הרמב"ם דנקרא איתן על שחיזק באמונת ה' לעיני כל, גם ידוע שאותיות איתן הוא כלל מובהק ומפתח בדרך הדקדוק "אלך "ילך "תלך "נלך כי אברהם אבינו הי' כל הלכותיו בדרכי התורה וקיומה בכל פרטותיה ודקדוקיה גם קודם שנתנה וכמש"ה וילך אברם הלוך ונסוע הנגבה וכמו שפירשו בזוהר שנגבה הוא דרגא דיליה ולזה סיים, חסדי ה' כו' עולם חסד יבנה, הוא דרגא דיליה ואמר כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי כי הוא גרם היחוד עד בחינות המלכות:
ובזה נבוא לביאור הפרשה, ויאמר ה', דרגא עלאה, אל אברם, הוא הנשמה, לך לך היינו הכוללות. ופירשו בזוהר מסר לו מפתחאה ברכאין כידוע שהוא הכוללות ורש"י פירוש להנאתך ולטובתך שיתפשט מדת החסד בעולם וזהו להנאתך כמו שאמר ר"ע יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצת להניק, ולטובתך כמאמר המקובלים שהכוונה בכל הצימצום לטובת הנבראים השפלים שגם המה יהנו מאורו יתברך שמו, מארצך הוא כתר עליון כמו שהשכינה הקדושה נקראת ארץ בכ"מ כמו כן נקרא הכתר עליון כי נעוץ סופו בתחלתו כידוע וממולדתך דא אבא שהוא המוליד, ומבית אביך, דא אמא הנקרא בית של אביך כי אבא הוא נקודה בהיכליה אל הארץ, הוא מלכות, אשר אראך, היינו שאני מאיר בתוכה, ואעשך לגוי גדול, זהו שאומרים. כי אלקי אברהם סטרא דימינא אשר יניקתו מחכמה הוא אלוקות מאברהם בעל החסד, ואברכך, זהו שאומרים אלקי יצחק סטרא דגבורה אשר יניקתו מבינה דתמן כל חידו וכל ברכאין, ואגדלה שמך, זהו שאומרים אלקי יעקב סטרא דאמצעיתא ויונק מדעת וכ"ע והוא המגדל את השם בחינת מלכות, והיה ברכה, הוא מלכות כדאיתא בזוהר איהו ברוך ואיהי ברכה כי והוא הבריכה שכל הספירות משפיעין בה והאבות הן הן המרכבה ודוד רגל רביעי, ואברכה מברכך, כדאיתא בזוהר מכאן ולהלאה ברכה לאחריני דמתזנא מהכא מיד, וילך אברם הוא הנשמה, כאשר דבר אליו ה', היינו סדר הילוך הנשמה משרשה העליון עד הגיעה לעולם הזה היה כאשר דבר אליו ה' כסדר הנ"ל ודקדק הזוהר לשון וילך ולא כתיב ויצא ותירוץ כאשר דבר אליו ה' דאבטח ליה בכולהו הבטחות ולכאורה אינו מובן התירוץ על קושיתו ולדברינו מובן כי לשון וילך פירושו שה' יתברך הורה לו סדר הילוך הנשמה משרשה העליון עד העולם הזה, וילך אתו לוט, שבהגיעו אל העולם הזה תיכף מתחבר עמו היצר הרע וכמו שאמר הכתוב לפתח חטאת רובץ, וסיפר עוד ואברהם בן חמש ושבעים שנה כמו שפירשו בזוהר. בצאתו מחרן. היינו עד הגיע לי"ג שנה שאז מתחבר בו היצר טוב המסייעו ומדריכו לעבודת ה' וכל הנ"ל סידר הכתוב הילוך הנשמה משרשה עד הגיעה לעולם הזה ואחר כך מיום הולדו עד הגיעו לשלשה עשר שנה ואחר כך סיפר הכתוב ויקח אברם את שרה אשתו כו'. והודיע הכתוב גוף המעשה שעשה בעולם הזה וזה שאמר הכתוב ויסע אבר הלוך ונסוע הנגבה כו'. וכתיב ויצאו ללכת ארצה כנען כל מסעיו ומעשיו היו להאיר את הארץ העליונה הגם שהכנעני היה אז בארץ כי לא נתבטלה עדיין הקליפה אף על פי כן כל מעשיו היו להאיר ולהמשיך כל האורות העליונים לכנסת ישראל וזה שפירש רש"י לתת לו שכר על כל דיבור ודיבור כי כל מעשיו ותנועתיו בעולם הזה היה בדוגמא להמשיך את האורות העליונים לכנסת ישראל הנקרא דיבור: