אור ברסלב
קב חן פרשת כי תצא

קב חן· רבי נח מקארוב

פרשת כי תצא

פרשת ראה

כי תצא דמלחמה על איביך כו' הדקדוקים בזו הפרשה כבר קדמו בהם כל הקדמונים. כתיב בראשית ברא. אלקים כו' והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך אמרו בגמרא וחושך זה יצה"ר עוד אמדו בגמרא בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין ולהבין הדבר למה הוצרך הקב"ה לברוא יצה"ר עד שיצטרך לברוא לו תבלין הלא יותר טוב היה שלא יברא יצה"ר ולא יצטרך לתבלין. והאמת הוא כי הכל הוא מאתו יתברך ומרצונו הטוב לטובת ישראל כי על ידי שיש לאדם מסית להטותו אל הרע וביד האדם הוא בחירתו לשמוע אליו אם לא וכאשר יכניע את היצה"ר בתורה אז הוא מכניע את כל הסט"א הבאה ממותרות המידות הקדושים היינו מאחוריים דבינה ועי"ז יקבל האדם העובד אור נוסף לנפש רוח ונשמה שלו ויתעלה למעלה למעלה וגם יוסף אור נוסף לכל המידות הקדושים ויתעלו למעלה במקום המוחין ועל ידי זה נעשה שמחה וחדוה גדולה בכל העולמות וז"ש דהע"ה לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד. דהסט"א נקרא תכלה כי הוא קץ הימים כי כל תאותו הוא לכלות את הכל הוא יש לו קץ וסוף אבל המדות הקדושים הנקראים מצוה הגם שיש להם מדה וגבול בערך המוחין העליונים שלכך נקראים מדות מ"מ ע"י מעשים טובים של ישראל הם נתעלים ממדריגה למדריגה למקום המוחין העליונים אשר שם אין שום מדה וגבול כלל ומכ"ש כאשר עולים עוד מעלה מעלה ומתדבקים ונכללים באור א"ם ב"ה וב"ש אבל הסט"א אין לה עלייה לעולם ולכך יש לה קץ וסוף ועיקר עבודתינו להכניע את הסט"א הוא שיוציא ממנה ניצוץ הקדוש המאיר בה. והוא שע"י אותה דבר עצמו שבא אליו היצה"ר לעשות עבירה יביט בדבר ההוא מאין בא השורש של המעשה ויעשה בזה הדבר בעצמו מצוה למשל אם נתעורר לו תאוה רעה לחמוד דבר אחד הנה זה הדבר שורשו הוא אהבה שאוהב את הדבר אשר חומד אליה והאהבה בשורשה הוא קדושה יעבוד בזה האהבה את הבורא כל העולמים וכן אם בא אליו היצר ורוצה להכשילו במידות הכעס שירשו הוא מגבורה וכן שאר כל המידות ידע האדם בבירור כי שורש הדבר הוא קדש וידבק עצמו בשורש הדבר ויעבוד בזה להבורא ב"ה כי א"א כלל שיתהוה הרע בעולם אם לא שיש בו ניצוץ אחד מצד הקדושה ומאותו הניצוץ יונק הרע וכאשר האדם עובד בזו הבחינה להבורא ב"ה אז מוציא הניצוצין המאירים לקליפה ומשיב את הנצוצות לאביהם שבשמים והקליפות נכלים ונאבדים. וזהו כוונת דהע"ה באומרו כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כו' הגם שאויביך ג"כ המה ה' שמאיר בתוכם ניצוץ הקדוש מ"מ כי הנה אויביך יאבדו ע"י שיתפרדו כל פועלי און מניצוץ הקדוש שבתוכם ולא יינקו ממנו אז ישארו חרבים ויבשים ויאבדו. וזהו מרומז בזו הפרשה כי תצא למלחמה על אויביך הוא הסט"א ואז בוודאי ונתנו ה' אלקיך בידך כי הבא לטהר מסיעין אותו וזה תעשה לו ושביתה שביו שאותו השבי הוא הניצוץ הקדוש אשר הוא בתוך הקליפה תשוב אותה אל הקדושה והוא כאשר תראה בשבי של היצה"ר אשת יפ"ת הוא הניצוץ הקדוש וחשקת בה ולקחת לך לאשה שתוציא אותה מהקליפה ולקחת לך לאשה הוא העבדות שתעבוד בה להשם וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה כי הקליפות יונקים משערות דנוקבא ומצפרניה בבחינת אחוריים ומותרות המדות כידוע ולכך וגלחה את ראשה שתעבור ממנה מותרות המוחין שלה אבל הצפרנים שהם לבוש אדם הראשון צריך לתקן זה המותרות ומלת ועשתה הוא מלשון תיקון ומזה הטעם אנו מביטין בנר במוצאי שבת על הצפרנים כדי להמשיך להם האור כידוע מכוונת האר"י ז"ל:

ועם זה יובן המאמר בפרשה שלאחריה אשר אין לה פירוש למה אמר האחת בה"א הידועה ולמה אמר בהחלט והיה הבן הבכור לשנואה לבד שאר הדקדוקים כידוע אכן לפי דברינו אשר התורה הורה לנו בזו הפרשה דרך העבודה אליו יתברך יתבאר זו הפרשה על נכון כי כאשר האדם עובד את ה' במה שמכניע את היצה"ר גורם בזה שני דברים. האחד שמכניע את הקליפות ת"י הקדושה והשני שעושה בזה יחוד באורות העליונים. והנה אמרו בגמרא דהיצה"ר עם האדם מיום הולדו והי"ט אינו בא אל האדם עד שנעשה בן י"ג שנה ולכך נקרא היצה"ר מלך זקן ונקרא ג"כ בכור. גם כל דבר הקודם במעלה נקרא ג"כ בכור וכשהאדם עושה מצוה נקרא בשם בן מלשון בינה כי ע"י מעשי מצות שלו הוא בונה את כל העולמות ומוסיף בהם אור וזה פי' הכתוב כי תהיינה לאיש שתי נשים היינו היצ"ט ויצה"ר והיה הבן הבכור לשנואה שהבכורה ומעלת המצוה יהיה לשנואה שעמו יעבוד את ה' ויכניעו להוציא ממנו ניצוצות קדושות לא יוכל לבכר את בן האהובה הוא היצ"ט לומר כי לו משפט ומעלת הבכורה שבו עיקר העבדות לא כן הוא כי עיקר העבדות לעבוד את ה' הוא עם היצה"ר כמ"ש במדרש והנה טוב זה יצ"ט מאוד זה יצה"ר ומפרש הכתוב הטעם כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים שמעלת המצוה הוא שיעשה אותה עם תשוקת היצה"ר כי גורם בזה פי שנים הכנעת הסט"א ויחוד קב"ה ושכינתיה כנ"ל וכזה שמעתי מפה קדוש הרב הצדיק ר' עזריאל יצחק מבעלזין נ"ע על הכתוב במה יזכה נער את אורחו לשמור כדבריך כי זכה הוא לשון ניצוח כמ"ש בגמרא ולא זכיתי שתאמר כו' והיצה"ר נקרא אורח כמ"ש בגמרא ואמר הכתוב במה יזכה וינצח הנער את אורחו הוא היצה"ר ואמר הכתוב שישמור כדברך שיאמר להיצר הני מוכן לעשות כדבריך אך לא את העבירה רק מה שאתה מסיתנו לעשות כעת בחינת אהבה או התגברות או שאר המידות כן אעשה ובזה יוכל לנצח את היצר הרע והם ממש כדברי הנ"ל ועם המאמר הנ"ל יובן ג"כ הפרשה שלאחריה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה ואמרו בגמרא בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות אמר ר' יהונתן אני ראיתי וישבתי על קברו. והגמרא הזו הוא פליאה כי לפי דברי ר"י יהונתן דברו הם שקר חלילה שאמרו נא היה ולא עתיד להיות ועוד למה אמר ר"י וישבתי על קברו ולמה ישב על קברו. ובזוהר איתא אמר משה להקב"ה שביק מלא דא כו' א"ל אנת ידעת ואנא ידענא יותר דרוש וקבל שכר. ומי גילה להם זה אם לא אשר דבר ה' היתה בפיהם והנה לפי דברי ר"י אין מקום לדברים אלו כלל כי הוצרך הפרשה לעיקר הדין. ובחמת שניהם דברי אלקים חיים כי בן סורר לא היה ולא עתיד להיות רק העיקר הוא בזה הפרשה דרשת הסוד. וזהו שאמר ר"י אני ראיתי וישבתי על קברו היינו בסוד שלו כי קבר הוה הסתרת הדבר אשר אינו נראה כי האדם בקבר הנה שהגוף כלה ונאבד מ"מ הנפש אשר אינו נראה הוא שנשאר גם אחרי מותו וזהו שאמר ר' יהונתן אני ראיתי זה הדבר ומפרש במה ראה ואמר וישבתי על קברו שעמדתי בסוד שלו. והנה בזוהר אמרו על זו הפרשה בן סורר דא ישראל בקול אביו דא קב"ה ובקול אמו דא כנ"י ורגמוהו לס"ס ואנו נפרש אותו ע"פ דרכנו הנ"ל שבן סורר הוא היצר הרע המסית לאדם לעבור עבירה ולמרוד בקב"ה ושכינתיה ואז והוציאו אותו אל שער עירו שיוציאו ממנו ניצוץ הקדוש אל תוך הקדושה הנקרא שער הוא עשר ורגמוהו לס"ס כי אז לא יהיה לו החיות כלל והרצון הקדוש אשר בתוכו יתעלה אל הקדושה העליונה:

חסלת פרשת כי תצא

תוכן העניינים

קב חן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה