אור ברסלב

צרור המור על שיר השירים· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק ז · פסוק ג

פסוק ב

שררך אגן הסהר. אפי' רשעי ישראל המכונים בשם שררך שהן כמו הטבור של התינוק כשהוא במעי אמו הפה סתום והטבור פתוח ובו שותה דם נדות אמו כן הן שותין הזוהמא ומ"מ נאמר עליהם שהם מלאים מצות כרמון והן ג"כ עתידיו להזדכך ויתמלא חסרונם ולכך נמשלו לאגן הסהר פי' לעוגל הלבנה בעת שהיא חסירה וסופה להתמלאות:

אל יחסר המזג. פי' שלעולם לא יחסר מהן עכ"פ טובים כשיעור מים המזוג ביין והוא שליש.

בטנך ערמת חטים. כלומר פרי בטנך היינו הילדים המנוקים מכל חטא נמשלו לערימת חטים המשולל קש ומוץ:

סוגה בשושנם. ואותן הילדים מחונכים ומוגדרים במצות ובהשפעת רוח הקודש ע"י הצדיקים המכונים בשם שושנים:

תוכן העניינים

צרור המור על שיר השירים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה