צרור המור על שיר השירים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ו · פסוק ט
אחת היא יונתי. כל אותן הששים המירו אותי באל אחר רק אחת היא יונתי שלא המירי אותי כיונה שאינה ממירה בן זוגה.
תמתי. שמקבלת ייסורין בתמימות ואינה קוראת תגר:
לאמה. היא השכינה כלומר רק אחת היא ראוי שתשרה עלי' השכינה:
ברה. שתפסוק זוהמתך ותהי' ברה וזכה:
בנות. היינו שרי האומות אשר הן כבנות להשכינה.
ויאשרוה. יחזקו את ישראל כמו בשעת מתן תורה שכל המלאכים נתנו מתנות לישראל.
מלכות ופלגשים. כי אפי' האומות יהללו אותה כדכתיב (דברים ד׳:ו׳) ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הזה: