צרור המור על שיר השירים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ו · פסוק ד
[ב הקב"ה משיב לישראל]
יפה את. תשובת הקב"ה ואמר לא תתייאשי כי סופך להיות יפה וזה אומרו יפה את רעיתי ואימת:
כתרצה. כשתרצה ותפייס אותי (כמו ויקרא כ״ו:ל״ד: אז תרצה הארץ ופירש"י תפייס את כעס המקום) כלו' כאשר תפייס כעס המקום סופך להיות יפה:
נאוה כירושלים. ואז סופך להיות נאה היינו שאשר' עליך שכינתי כמו ששרתה בירושלים:
איומה. סופך להיות איומה שיראו ממך כל האומות כדכתיב (דבדים כח) ויראו ממך:
כנדגלות. כמלאכים שהם עשויים דגלים כמו שפרש"י: