צרור המור על שיר השירים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ו · פסוק א
[א הכנס"י מדברת להשכינה]
אנה הלך דודך. עכשיו משיבה הכנס"י אמרה אל השכינה ואומרת אנה הלך ממך דודך זה הקב"ה:
היפה בנשים. זה השכינה שהיא היפה במקבלי ההשפעה מאת הקב"ה כי היא היתה תחלת המחשבה סוף המעשה כידוע ליודעי חן:
אנה פנה. להשפיע טוב להאומות העולם (כי הלך נאמר על שהלך מאתנו ופנה נאמר על מה שפנה עצמו לאחרים):
ונבקשנו. נלכה ונבקשה אותו לשוב אלינו: