צרור המור על שיר השירים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ה · פסוק א
[א תשובת השכינה]
באתי לגני אחותי כלה. זהו תשו' הקב"ה לישראל על שביקשו שיבוא לגנו על זה משיב הקב"ה הלא כבר באתי פעם אחת לגני ומחמת חטאתיכם:
אריתי מורי. לקטתי כל הצדיקים והחסידים המכונים בשם מור ובשמים:
אכלתי יערי. היינו שכליתי הבית המקדש הנקרא יער:
דבשי. הוא מקום השראת שכינה שהי' מתוק לפניו כדבש:
ייני עם חלבי. יין הוא כינוי למדת הדין וחלב למדה"ר כי תמיד אפי' בשעת הדין ממוזג בו רחמים כי ח"ו אם הי' ממצה עומק הדין היה ח"ו כליה וכביכול בכל צרתם לו צר ולכך אמר שתיתי ייני עם חלבי ומקדים מד"ה לרחמים וע"כ אמר:
אכלו רעים. א"א לי לבוא אליכם עד שיזדככו הצדיקים שבכם ע"י יסורים והרשעים יכלו מכל וכל וכינה הצדיקים אצל היסורין בשם רעים שאין היסורים אצלם רק בחיבור קטן קל ההסרה כמו רעים המתחברים לפי שעה ולפי שמקבלין היסורים מאהבה לתועלת זיכוך כינה קבלת היסורין בשם אכילה וכמ"ש (יחזקאל ג׳:ג׳-ד׳) אכול המגילה ותהי בפי כדבש למתוק וזהו אמרו אכלו רעים כלומר צריך אתם לקבל תחלה יסורי' מאהבה כדי להזדכך.
ושכרו דודים. כינה הרשעים בשם דודים מפני שנפשם מחוברת אל החומר בקשר חזק ומשועבדת כאלו נתחתנה בו ונבעלה לו וכמש"ה (יחזקאל כ״ג:י״ז) למשכב דודים. וכן מכונים הרשעים בשם זונות לכוונה זו שנתערבו בגוים ונשכבין להם וכשהקב"ה משקה את הרשעים כוס של פורעניות הוא משכר אותן להאבידם ולכלותם כענין שנאמר (איכה ד׳:כ״א) גם עליך תעביר כוס וגו'. לזה אמר שתו ושכרו דודי'.