צרור המור על שיר השירים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ד · פסוק י
מה יפו דודיך. בשכר שעבדת אותי בכל לבבך מה יפו יהי' דודיך כשיגיע עת דודים היינו בגאולה העתידה:
אחותי כלה. כשתתחבר אצלי ותקרא בשם אחותי:
מיין. פי' יותר מיין כי היין הוא כינוי לדבר טוב שיש לו גבול כמו יין כששותה יותר מגבולו משתכר כן היה גבול לשכלינו עד שבן עזאי הציץ ונפגע משא"כ בעת הגאולה לא יהי' גבול לשכלינו:
מכל בשמים. היינו שיהיו מעשיך הטובים נותנים ריח טוב יותר מכל מיני בשמים וכל כך יהי' הריח חזק עד שיריחו בו כל אפסי ארץ ויתגיירו ויטו שכם אחד לעבדו כדכתיב (צפניה ג) לעבדו שכם אחד ולזה אמר מה יפו ומה טובו בכפל כי טוב נאמר על מה שהוא טוב לעצמו ויפה נאמר על מה שהוא יפה לאחרים ונגד מה שההשגחה יהי' בגודל הערך עד בלי גבול אמר מה טובו שיהי' טוב לעצמו שיוכל להשיג בשכלו גדולות ונפלאות מה שלא הי' יכול להשיג מקודם ונגד ריח שמניך שיריחו בו כל אפסי ארץ אמר מה יפו: