צרור המור על שיר השירים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ג · פסוק י
עמודיו עשה כסף וגו'. כי בישראל יש מדרגות. צדיקים. חסידים. וישרים. ועם הצדיקים שנמשלו לעמודיו מתנהג עצמו במדת החסד שנמשל לכסף. והחסידים שנמשלו לרפידתו היינו המצע שעל העמודים שהן למעלה מהצדיקים מתנהג במדת הדין הרפה שנמשל לזהב. ועם הישרים שהן מרכבו של הקב"ה מתנהג עמהם במדת הדין הקשה הנמשל לאודם ארגמן. כי מדקדק עמהם כחוט השערה ונגד זה עשה במשכן עמודיו כסף רפידתו זהב הוא הכפורת והפרוכת שנקרא מרכבו ארגמן לרמז כל זה:
רצוף אהבה. רצפה הוא גחלת כענין שנאמר (ישעי' ו') ובידו רצפה במלקחיים כלומר תוכו של משכן רצוף רצפה של אהבה פי' אהבה רותחת:
מבנות ירושלים. יכוו בה בנות ירושלים הן האומות המכונין בשם בנות ירושלים: