צרור המור על שיר השירים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ב · פסוק יד
יונתי בחגוי הסלע. מוסב על ענה דודי ותוך סיפור טובת הקב"ה בא לתרץ שלא יקשה מה שאנו רואין לפעמים צדיקים בצרה גדולה וכן לפעמים אנו רואין איזה צדיק שראוי לפי מעשיו לעלות במדרגה גדולה וטובה ואינו עולה והטובה נסתרת ממנו. התשובה בזה שהצרה להצדיקים אינו בדרך עונש רק בדרך נסיון כמו אברהם אבינו שנתנסה בעשר נסיונות לפרסמו בעולם. והסתרת הטובה הראוי' לצדיקים הוא על צד שהקב"ה מתאוה לתפלתן כמו יצחק ורבקה שאמרו בש"ס שהיו עקרים לפי שהקב"ה מתאוה לתפלתן. וז"ש יונתי. היינו הצדיקים שנמשלו ליונים:
בחגוי הסלע. אם תראה אותם נתונים בצרות גדולות עד שמטמינים עצמן בחגוי הסלעים ובנקיקי המערות כמש"ה (ישעיה ב) ובאו בנקיקי הסלעים וגו'. וכן בסתר המדרגה אם תראה אותם שהם נסתרים ונמנעים מן מדריגות הטובה שראויים הם לפי מעשיהם לעלות עליה אל תתמה על החפץ כי כוונתו הוא.
הראיני את מראיך. סיבת היסורין כי לנסותך באתי להראו' צדקך ויפיך לעיני העולם:
השמיעני את קולך. ומה שהסתרתי מדריגות הטובה ממך הוא רק בשביל שתשמיעני את קולך בתפלה:
כי קולך ערב. אצלי לכך אני מתאוה לתפלתך:
ומראיך נאוה. להעולם. ואמר זה לומר שהצדיקים שהיו אז בתוכינו בגודל הצרה וכן אותן שנסתר מהם הטובות הוא הי' רק בשביל להראיני את מראיך וגו':