אור ברסלב

צרור המור על שיר השירים· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק ב · פסוק ז

פסוק ו

השבעתי וגו'. וכל כך היה ימינו תחבקני עד שאמר הקב"ה להאומו' הנקראים בנות ירושלים השבעתי אתכם שאל תוכלו להצר לישראל כלו' שגזר בגזירותיו יתברך עד שהאומות יהיו כאילו הם מושבעים (כי שבועה הוא משל לדבר שבלתי אפשרי להשתנות כמ"ש הבעל עקידה בפ' נצבים ע"ש):

בצבאות או באילות. כי כשהישראל עושין רש"מ הם מוכנין בשם צבאות וכשאין עושין רש"מ מכונים בשם אילות וחיות השדה כלו' בין שיהיו הישראל טובים או רעים (וב' השימוש של בצבאות באילות הוא במקום על והכוונ' השבעתי אתכ' על ישראל בין שיהיו בגדר צבאות או בגדר אילות):

אם תעירו. משביעם שאם תעירו שאין אתם יכולי' להצר להם כל כך עד שתרשיעי אותם עד שתשניאו (כי תעירו הוא לשון שנאה כמו ויהי ערך) אות' להקב"ה זה א"א לכם. וכן אם תעוררו את האהבה. שאין ברשותכ' להצר להם כ"כ עד שיגרמו ריבוי הצרות לעורר בתשוב' את האהב' שבין ישראל למקום זה א"א לכם כי הקב"ה ממתין אולי ישובו מבחירתם הטובה רק כשיגיע הזמן שא"א להתאחר עוד ואם אז לא ישובו ח"ו מבחירתם הטובה אז הקב"ה בעצמו יעמיד עליהם מלך כהמן לעוררם בתשוב' בכדי לעורר האהב' שבינם לבין הקב"ה וזהו אמרו:

עד שתחפץ. דהיינו עד שתהא חפץ ה' לגואלם ויהי' רצונו בכך שתצירו לישראל כ"כ עד שיעוררו בתשובה:

תוכן העניינים

צרור המור על שיר השירים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה