אור ברסלב

צרור המור על שיר השירים· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק ב · פסוק ה

פסוק ד

סמכוני באשישות וגו' חולת אהבה אני כ"כ היה האהבה גדול' אצלי עד שהייתי חולה לאהבתו ובקשתי ואמרתי סמכוני באשישות היינו אשישי ענבים כדכתיב (הושע ג) ואשישי ענבים. והיינו כי כמו שהיין היוצא מהענבים הוא משכר אבל כשהוא מובלע בהענבים אינו משכר כן היה הדיבור שיצא מפי הקב"ה משכר מרוב חולת האהבה והתאוה להתדבק הנפש שהוא החלק בהכל שהוא הקב"ה כמו שאמרו חז"ל (שבת פ"ח) שיצאה נשמתם והוצרך למזג היינו שיהי' הדיבור מדבר מתוך גרונו של משה והיה הדיבור דומה כיין המובלע באשישי ענבים שאינו משכר כל כך ואפי' בזה הוצרך לרפדוני בתפוחים. כמבואר בדברי חז"ל (שם) שיצאה נשמתם עד שהוצרך להוציא רוח מג"ע שנקרא שדה תפוחים להחיות נפשם וכ"ז היה מחמת חולת האהבה כדכתיב נפשי יצאה בדברו:

תוכן העניינים

צרור המור על שיר השירים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה