צרור המור על שיר השירים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ב · פסוק ג
כתפוח בעצי היער. ומ"מ ראה כשרותי שאף שעכשיו אנחנו כשושנה בין החוחים והקב"ה לנגדינו הוא רק כתפוח בעצי היער כי התפוח אין לו צל משא"כ עצי היער צילן מרובה:
כן דודי. זה הקב"ה:
בין הבנים. בין האומות כי כל האומות יושבין תחת צל השרים של מעלה המגינים עליהם ואנכי אין לי צל לישב תחתיו והשמש מכה בי בגודל הצרות. ועם כל זה בצלו חמדתי. ופריו מתוק לחכי. מחמת שפריו שאני מקוה שעתיד לבוא מתוק לחכי היות כי כבר טעמתי מפריו בעת שהביאני אל בית היין וגו'. (פי' אחר דהנה בשבת דף פ"ח אמרו על פסוק זה למה נמשלו ישראל לתפוח וגו' ותמהו התוספת שם הא בפסוק זה לא נמשלו כלל הישראל לתפוח דהא כתיב כן דודי בין הבנים ולתרץ זה אפשר לומר דחז"ל הבינו שגם זה מוסב על הכנס"י כי כמו שהתפוח הנמצא בין עצי היער הוא חביב מאוד כן מצאת אותי בין האומות כדכתיב (הושע ט׳:י׳) כענבים במדבר מצאתי ישראל וזהו מאמר הכנס"י כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים פי' כן מצא אותי דודי בין הבנים בין האומות ובצילו חמדתי וגו'):