צרור המור על שיר השירים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק א · פסוק ג
לריח שמניך. אז בעת הגאולה לריח שמניך הטובים:
שמן תורק שמך. מחמת שאז יהיה שמן תורק שמך (ותורק לשון שפיכה כמו (ירמיהו מ״ח:י״א) לא הורק מכלי אל כלי) ואז יורק השפע בשפע גדול עד שיריחו בו כל אפסי ארץ כמ"ש (יואל ג׳:א׳) ואשפוך רוחי על כל בשר ומחמת זה יריחו בו כל האומות ויתגיירו:
עלמות. היינו האומות:
אהבוך. כענין שנאמר (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד: