אור ברסלב

צפנת פענח· רבי יעקב יוסף כ"ץ מפולנאה

תרומה

משפטים

פרק א

בפסוק ויקחו לי תרומה (כה, ב). בתנחומא (תרומה ב) זה שאמר הכתוב (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו וכו', אמר להן הקב"ה, התורה היתה שלי ולקחתם אותה, קחו אותי עמה, הדא הוא דכתיב ויקחו לי תרומה. ויקחו לי, אמר הקב"ה לישראל התורה היתה שלי, למען תהי' תורת ה' בפיך (שמות יג, ט), והמשפט שלי, שנאמר כי המשפט לאלקים הוא (דברים א, יז), נטלתם אותה קחו אותי עמהם, הדא הוא דכתיב ויקחו לי תרומה, ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי, עכ"ל.

כדי לבאר זה נבאר מדרש (שמ"ר לד, א-ב) ועשו ארון עצי שטים (שמות כה, י), הדא הוא דכתיב (איוב לז, כג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח וכו', בצל שדי יתלונן (תהלים צא, א), בצל אל בצל רחום וכו' אין כתיב, אלא בצל שדי, בצל שעשה בצלאל, לכך נאמר בצל שדי יתלונן וכו'. אמר רשב"י ג' כתרים הם, כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה, כתר מלכות זה השולחן דכתיב בו (שמות כה, כד) זר זהב סביב, כתר כהונה זה המזבח, דכתיב בו (שמות ל, ג) זר זהב סביב, וכתר תורה זה הארון דכתיב בו (שמות כה, יא) זר זהב. זכה נעשה לו זר, לא זכה וכו'. ומפני מה בכולן כתיב ועשית לו זר, ובארון כתיב ועשית עליו זר, ללמדך שכתר תורה מעולה מכולן, עכ"ל.

כדי לבאר זה, נבאר דקדוק אחד בפסוק (שמות כה, כג-כה) ועשית שולחן וגו' ועשית לו זר זהב סביב, ועשית לו מסגרת טופח סביב, ועשית זר זהב למסגרתו סביב. והוא תמוה מ"ט הזכיר בשולחן ב' פעמים זר. ורש"י ז"ל פירש - הוא זר האמור למעלה. מקשים למה הוצרך לכתוב ב' פעמים זר.

ונראה לי, דאיתא בש"ס דכתובות דף קי"א ע"ב וזה לשונו: אמר רבי אל(י)עזר, עמי הארצות אינן חיים, שנאמר (ישעיה כו, יד) מתים בל יחיו וגו' וכו' אמר לו רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי וכו', אמר לו מקרא אני דורש (שם כו, יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון, כי טל אורות טליך, כל המשתמש בטל תורה התורה מחייהו וכו', כיון דחזיי' דקמצטער אמר לו רבי מצאתי להם תקנה מן התורה (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, וכי אפשר לדבק וכו', אלא כל המהנה לתלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה. פירש רש"י - על ידי דבוקן של תלמידי חכמים יזכו לחיות.

ובזה יובן ויקחו לי תרומה, זה שאמר הכתוב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי, מה שנתתי לכם התלמידי חכמים שנקראים תורתי, להיות מהנה תלמיד חכם מנכסיו, לא יהי' זאת לכם לטורח ולמשא, כי לטובתכם היא למען יחיו בתחיית המתים כנ"ל, לכך אל תעזובו מלפרנס ולהנהותם מנכסיו. אפס שלא יהי' עיקר כוונתם בזה לתועלת עצמן, רק לעשות יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי' על ידי הנותן והמקבל כנודע, וז"ש הקב"ה התורה היתה שלי ולקחתם אותה קחו אותי עמה, שנאמר ויקחו לי תרומה, דהיינו לי לשמי, והבן.

והנה כתבתי ביאור מדרש שוחר טוב (תנחומא משפטים ט) ישב עולם לפני האלקים (תהלים סא ח), והשיבו לו חסד ואמת מן ינצרוהו (שם). דקשה הל"ל רק וחסד, ל"ל ואמת. והעולה משם, ששאל שני שאלות, א' שאלת העושר שאינה שוה בכל. וב' שאלת החכמה שאינה שוה בכל. והשיבו לו על שניהם, חסד היינו עושר, ואמת היינו תורה, שהעושר ישפיע מעושרו לתלמיד חכם, והחכם ישפיע מאור תורתו להעושר, וזש"ה (קהלת ז, יב) בצל החכמה בצל הכסף, זה ישפיע בצל הכסף וזה ישפיע בצל החכמה, וק"ל והבן, ובזה נעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.

ובזה יובן ויקחו לי תרומה, אמר הקב"ה התורה היתה שלי ולקחתם אותה להיות מהנה תלמיד חכם מנכסיו כדי שיחיו בתחיית המתים כנ"ל. והמשפטים היו שלי, שהם תוכחת מוסר שנקרא משפט, ולקחתם אותם להוכיח את העם, ומזה נמשך להם פרנסתן. ובאמת אין זה עיקר הכוונה בשניהם, רק לקחתם אותם קחו אותי עמהם, הדא הוא דכתיב ויקחו לי, דהיינו לשמי, לעשות יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי', להיות זה משפיע תורה ותוכחת מוסר, וזה ישפיע לזה מעשרם שנקרא תרומה שיפרישו ממונם נדבה כפירוש רש"י ז"ל.

ובזה כתבתי ביאור ש"ס (תמיד כח.) כל זמן שתוכחה בעולם ברכה בעולם וכו'. וביאור פסוק (דברים טז, יח) ושפטו את העם משפ"ט צד"ק, יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי', עיין מה שכתבתי במקום אחר מזה.

ובזה יובן מדרש הנ"ל, ועשו ארון עצי שטים, דקשה, מפני מה בכל הכלים כתיב ועשית ובארון ועשו, כמו שהקשה במדרש אח"ז (שמ"ר לד, ב), ומשני, אמר הקב"ה יבואו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה וכו', יעו"ש.

ועדיין קשה, תינח בדור ההוא שעסקו בארון זכו כולם לתורה, מה שאין כן עכשיו שאין ארון מה יעשו רוב העולם, שהם המוני עם, להיות זוכים בכתר תורה. וכי תימא על ידי שיעסקו בתורה, הא אמרו חז"ל במשנה ט' פרק ב' דאבות: אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, ופירש במדרש שמואל כי גוזרים על הטיפה משעת יצירה אם יהי' חכם או טפש, וזש"ה (ירמיה ט, כב-כג) אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי באלה חפצתי, וגזרתי עליך, ומאתי היתה זאת לך וכו', יעו"ש. אם כן איך יעשה האדם נגד גזירתו של הקב"ה שגזר על הטפה שלא יהי' חכם בתורה.

לכך ביאר המדרש הדא הוא דכתיב שדי לא מצאנוהו שגיא כח להטיל על הבריות יותר מדי, כי על ידי שמהנה תלמיד חכם מנכסיו נחשב לו כאלו עסק בתורה, כי נעשה תמכין לאורייתא, ושפיר אמר שדי לא מצאנוהו שגיא כח, כי שדי פירש רש"י (בראשית יז, א) לשון די, כי מה שמשפיע העושר לחכם די מחסורו אשר יחסר לו, אז הוא על ידי הכסף הוא בצל החכמה, ובצל שדי יתלונן, וק"ל.

או יש לומר, דכתבתי במקום אחר ביאור בהעלותך דכתב רבי משה אלשיך (במדבר ח, א) דיש ב' מיני מנורות, א' במשכן תחתון וא' במשכן חנוך מט"ט וכו', יעו"ש. ובזה יובן בצל שדי יתלונן, גימטריא מט"ט גימטריא שדי כמבואר בש"ס, והמשכן שעשה בצלאל שהוא צל שדי - של מט"ט שנקרא שד"י, יתלונן. וזהו גם כן שדי לא מצאנוהו שגיא כח, גם שיהיה משכן בצלאל צל שדי של מט"ט משכן עליון, מכל מקום לא מצאנוהו שגיא כח, רק ך' קרשים בצפון וכו', כמפורש במדרש שם, והבן.

ולכך בא לפרש רשב"י ג' כתרים הם, כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה, כתר מלכות זה השולחן והוא העושר, כתר כהונה וכו', וכתר תורה זה הארון, ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכולם. הכוונה, כי מעלת כתר תורה נמשך מכולן, כי על ידי כתר שולחן שמשפיע מעשרו לתלמיד חכם נעשה כתר תורה, שהיא תמכין לאורייתא. וגם נמשך מכתר כהונה שהוא קו הימין, שכתבתי במקום אחר על פסוק (דברים יז, יא) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, אם משתמש בגופו לצורך נשמתו נעשה משמאל ימין, ואם משתמש בנשמתו לצורך גופו נעשה מימין שמאל, יעו"ש. אם כן כתר תורה נמשך מכתר כהונה קו ימין, דהיינו כשעוסק בגשמי באכילה ושתי' ועסק פרנסה כדי שיוכל לעסוק בתורה ולהתחזק בתורה יותר על ידי זה, על דרך שכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס (עירובין קד:) לא התירו לך אלא משום שבות, וביאור ש"ס (מנחות צט.:) לפעמים בטולה של תורה זהו יסודה, יעו"ש, אם כן מקשר הגשמי שהוא שמאל, בימין שהוא כתר כהונה קו ימין. וז"ש כתר תורה מעולה מכולן, דהיינו כשנמשך מכולן אזי הוא מעולה יותר.

ובזה מבואר קושיא הנ"ל, למה הזכיר ב' פעמים זר בשולחן, להורות כי מכתר שולחן נמשך כתר תורה כנ"ל. וזש"ה ועשית זר זהב למסגרתו, כשהוא סוגר ומקשר עם זר האמור למעלה. והוא על דרך שאמרו חז"ל (אבות פ"ד מי"ג) ג' כתרים הם, וכתר שם טוב עולה על גביהן, והקשה הרב משה אלשיך דה"ל לחשוב ד' כתרים, וביאר כי כל כתר אינו נקרא כתר כי אם על ידי כתר שם טוב, והבן. ושפיר אמר אם זכה להשתמש בתורה על ידי שקושר הגשמי ברוחני וכנ"ל, אז נעשה זר, וממילא נשמע וכו', והבן.

ועל פי זה נבאר פסוק פ' ואלה המשפטים (כא, ב-ו), כי תקנה עבד עברי וגו' אם אדוניו יתן לו אשה וילדה לו בנים ובנות האשה וילדי' תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו, ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני ואת אשתי ואת בני לא אצא חפשי, והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם. והספיקות עם ביאורן כתבתי במקום אחר.

והרב משה אלשיך (שמות כא, ו) כתב, כי אדם שיש לו זכיות ועוונות, ובמותו יעלו הזכיות למעלה, והוא ירד למטה בגיהנם עד שיטהר וכו', וזש"ה אם אדוניו יתן לו אשה, היא נשמה קדושה. וילדה לו בנים, היא מצות עשה. או בנות, היא מצות לא תעשה. האשה וילדיה, הנשמה והמצות, יהיו לאדוניה, ויתדבקו אליו יתברך, והוא יצא בגפו משולל מהם, עד אשר יטהר. ואומר אהבתי את אדוני יתברך וגו', והגישו אל הדלת, שיפתח לו שערי תשובה. ורצע את אזנו, על ידי השמיעה שנאמר (ישעיה נה, ג) שמעו ותחי נפשכם, וזהו ועבדו יתברך לעולם וכו', יעו"ש.

לבאר זה, נבאר פסוק (שמות כג, כה) ועבדתם את ה' אלהיכם ובירך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך. והספיקות עם ביאורן עיין במקום אחר.

וכעת נראה לי, דכתבתי ביאור ש"ס דיבמות (מט:) אמר רבא מידן דייני' וקטליה, משה רבך [אמר] כי לא יראני האדם וחי (שמות לג, כא), ואתה אמרת (ישעיה ו, א) ואראה ה' יושב על כסא רם ונשא וכו', אמר ישעיה ידענא בי' דלא יקבל מה דאימא לי' וכו'. וכתבו התוספת (ד"ה אשוייה) פירש רבינו חננאל, שרצה להשיבו במשה נמי כתיב (שמות כד, י) ויראו את אלקי ישראל. ויש להקשות מה בעי תוספות בזה. וכתבתי שם ביאורו. וגם ביאור קושיא, דאכתי גם לפי תירוץ התוספות קשה סתירת הפסוקים אהדדי, דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי, והאיך כתיב ויראו את אלקי ישראל, ובארתי שם, יעו"ש.

וכעת נראה לי, דאמרו חז"ל באבות פרק ג' משנה ד': רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים שנאמר וכו', אבל שלשה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משלחנו של מקום, שנאמר (יחזקאל מא, כב) וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'. והקשה במדרש שמואל (אבות שם) למה נקט לשון שאכלו לשון עבר, וגם תיבת אחד מיותר. וביאר זה על פי פסוק ועבדתם את ה' אלהיכם ובירך את לחמך, והקשה דפתח בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד. וביאור דתפלה דרבים הוא מעולה, כי ברוב עם הדרת מלך, מה שאין כן אכילה דביחיד היא מעולה וכו', לכך אמר שלשה שאכלו בדיעבד וכו', יעו"ש. והר"י בן שושן הקשה למה נקיט ג' שאכלו, ולא אמר שנים שאכלו. וביאר שם וכו', יעו"ש.

ונראה, דאיתא בש"ס פרק ז' דיומא (עב:) אמר רבי יוחנן, ג' זרים הם, של מזבח של שולחן של ארון, של מזבח זכה אהרן ונטלו, של שלחן זכה דוד ונטלו, של ארון עדיין הוא מונח, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, שמא תאמר פחות שבהן הוא, תלמוד לומר (משלי ח, טו) בי מלכים ימלוכו וגו'. ופירש רש"י (ד"ה בי) וגדול הממליך מן המלך וכו', יעו"ש. ולגבי כהונה כתיב (משלי ג, טו) יקרה היא מפנינים, מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים (הוריות יג.). רבי יוחנן רמי, כתיב זר וקרינן זיר, זכה נעשה לו זיר לא זכה נעשה לו זרה הימנו. רבי יוחנן רמי, כתיב (דברים י, ב) ועשית לך ארון עץ, וכתיב (שמות כה, י) ועשו ארון עצי שטים, מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו. הרי כתר תורה גדול מכולם. ובמדר"ש גם כן אמר ג' זירים הם וכו'.

ונראה לבאר ג' מאמרי רבי יוחנן הנ"ל, כי בא לפרש ענין עולם הזה, שנקרא שלחן אחד ויש בו ג' סוגי' אנשים האוכלין על שולחן אחד. והענין, דכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס דעירובין (קד:) רבי שמעון אומר [מקום] שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך, שלא התירו לך אלא משום שבות וכו'. וביאור ש"ס דמנחות (צט.:) אמר ריש לקיש לפעמים בטולה של תורה זהו יסודה. וביארתי שם על פי מה ששמעתי ממורי זללה"ה ביאור פסוק (יחזקאל א, יד) והחיות רצוא ושוב וגו'. והעולה משם, כי הנה כאשר אדם עוסק בצרכי גופו, דהיינו אכילה ושתי' ועסק פרנסתו רק כדי שינוחו המוחין ולחזור לתורתו ולעבודתו יתברך, אז נעשה עסק העולם הזה כסא לעסק העולם הבא, וזה שלא התירו לך אלא משום שבות וכו', יעו"ש. הרי יש בחינה אחת מג' סוגי אנשים הנ"ל האוכלין על שולחן אחד, ובחינה זו מעולה שנכלל בו ג' זירים הנ"ל, וזש"ה (עי' שמות כה, כה) ועשית למסגרתו זר זהב סביב, שסוגר ומקשר ג' זירים יחד, זר שולחן. זר מזבח, שנקרא זה השולחן אשר לפני ה' (יחזקאל מא, כב) הנאמר במזבח. וזר של ארון כתר תורה, שאמרו עליו דברי תורה. ובזה יובן שלשה שאכלו על שולחן אחד דייקא, ג' סוגים הנ"ל הם על שולחן אחד, והבן.

בחינה ב', כתבתי במקום אחר ביאור פסוק (עי' בראשית כח, ל) ויאהב יעקב את רחל מלאה וגו', דכתב הרמב"ן (דברים יא, כב) ב' מיני דביקות וכו', יעו"ש. והעולה משם, שמקשר את עצמו תחלה בו יתברך, ואח"כ יוצא לעסק פרנסתו, גם ששוהא מלחזור לתורתו כל היום גם כן מהני.

בחינה ג' שכתבתי שם, וירא ה' כי שנואה לאה (בראשית כט, לא), שאינו מקשר את עצמו תחלה בו יתברך, אז רחל עקרה וכו', יעו"ש. אמנם אם אינה שנואה לאה לגמרי, רק שאינו בר הכי שיוכל לקשר את עצמו תחלה בו יתברך, מכל מקום עצה יעוצה לשמוע דברי תורה מזולתו, ואח"כ יצא לעסקיו, אז מקיים שמעו אלי ותחי נפשיכם (ישעיה נה, ג), נקרא גם כן עובד ה', כמו שכתב רבי משה אלשיך הנ"ל, ועבדו יתברך לעולם.

ובזה יובן ג' שאכלו על שולחן אחד, דהיינו ג' סוגי אנשים הנ"ל שאכלו על שולחן אחד, בחינה [א'] גם שעסק בעסק עולם הזה, שנקרא שלחן, מכל מקום הי' כוונתו שיוכל לומר עליו דברי תורה, לחזק המוחין לתורה ועבודת ה' כנ"ל. בחינה ב', שכבר אמר דברי תורה לקשר את עצמו בו יתברך, ואח"כ עסק בצרכי עולם הזה להיות לו מה לאכול על שולחן. בחינה ג', שאמרו דברי תורה בפניו והטה אוזן לשמוע דברי תורה תחלה, ואח"כ יצא לפרנסתו, קיים גם כן שמעו אלי ותחי נפשכם. מה שאין כן אם ג' שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כלל, שהוא אפילו בחינה ג' אינו, אז נקרא זבחי מתים. מה שאין כן ג' שאכלו בג' בחינות הנ"ל, שאמרו עליו דברי תורה כל אחד לפי בחינתו, אז נקרא השלחן אשר לפני ה', והבן.

ולכך ג' מאמרי רבי יוחנן הנ"ל שייך אל ג' סוגי אנשים הנ"ל, בחינה אחד הוא בחינה מאמר אחד של רבי יוחנן. בחינה ב' הנ"ל הוא מאמר ב' של רבי יוחנן, שאם זכה לקשור עצמו תחלה בו יתברך אז נעשה זיר, ואם לאו נעשה זרה, שנקרא זבחי מתים. בחינה ג' הנ"ל לשמוע תורה מן תלמידי חכמים, ואח"כ ילך לעסקו, ונגד זה מחויב לעשות מלאכתו של תלמיד חכם, כי זה משפיע לזה מעשרו שיעשה מלאכתו, כמו שכתבתי לעיל במדרש שוחר טוב, והבן.

ובזה יובן פסוק הנ"ל ועבדתם את ה' אלהיכם וגו', כי בפסוק זה מרומז ג' בחינות הנ"ל. בחינה אחד ועבדתם את ה' אלקיכם, כי עסק העולם הזה הוא טפל אל עבודת ה', וזה מרומז תיבת את שהוא טפל, כי ענין אכילה ושתיה ושארי עסק פרנסה הוא רק משום שב"ות כנ"ל.

וברך את לחמך, הוא בחינה ב', גם שאין כוונתו לעשות עיקר מעסק התורה רק עושה העיקר מעסק העולם הזה שיתברך לחמו ומימיו, מכל מקום מאחר שמקשר את עצמו בו יתברך תחלה, ואח"כ יוצא לעסק פרנסתו, מכל מקום מאחר שעבדתם את ה' תחלה, ואח"כ יוצא לעסק פרנסתו, לכך ובירך את לחמך ואת מימיך.

בחינה ג', והסירותי מחלה מקרבך, גם שאינו בבחינה א' הנ"ל, וגם אינו בבחינה ב' הנ"ל, שאינו יודע לקשר את עצמו בו יתברך, מכל מקום יש בחינה ג' ועבדתם את ה', על ידי שישמע תורה ומוסר ואח"כ יוצא לעסק פרנסה, ואז נקרא שמעו אלי ותחי נפשיכם. אמנם לפעמים יש בזה מניעה שמונעין ממנו בחינת השמיעה, כמו שכתב הרמב"ם פרק ו' מהלכות תשובה (הלכה ג) וזה לשונו: ויש אדם שהרבה לחטוא מדעתו ורצונו, עד שמונעין ממנו דרכי התשובה כדי שיאבד בחטאו, שנאמר (ישעיה ו, י) השמן לב העם הזה וכו', יעו"ש. וכזה כתבתי במקום אחר (שמות טו, כו) כל המחלה אשר שמתי במצרים, למנוע מהן השמיעה שלא ישמעו ולא יעשו תשובה, לא אשים עליכם כי אני ה' רופאך, על ידי השמיעה יזכה לתשובה שנקרא רפואה כמו שכתב הרמב"ם (הל' תשובה שם) וכו', יעו"ש. ונגד זה אמר והסירותי מחלה מקרבך, כי המחלה אשר שמתי במצרים למנוע השמיעה שלא ישמעו ולא יקבלו מוסר, אסיר מקרבך, והבן.

ובזה יובן אם אדוניו יתן לו אשה, דכתב בעל העקידה (שער צא) שעסק הפרנסה נקרא אשה וכו', יעו"ש. וכן כתב בעל עוללות אפרים המגרש אשתו ראשונה (גיטין צ:), כי יש לאדם שתי נשים, אחת בעסק הפרנסה ושני' בעסק התורה וכו', יעו"ש. ואמר אם אדוניו, שהוא הקב"ה, יתן לו אשה, שהוא עסק הפרנסה, ועל ידי זה וילדה לו בנים דייקא, שנשתמש בגשמי לצורך הרוחני והבנים שייכי לו ולא לה, לכך האשה וילדי' תהי' לאדוניה, כי גם הבנים שנולד מן הגשמי של האשה נעשה רוחני, והיינו בחינה א' הנ"ל.

ואם אמור יאמר וגו', היינו בחינה ב' הנ"ל, אהבתי את אדוני ואת אשתי, גם שאהבתי את אדוני מכל מקום אהבתי אשתי גם כן, שרוצה לעסוק הרבה בעסק הפרנסה שנקרא אשתי יותר מכדי שינוחו המוחין שהוא בחינה א' הנ"ל, לכך עצה יעוצה והגישו אל האלהים, כמו את האלהים התהלך נח (בראשית ו, ט), שהוא בחינת דביקות וקישור בו יתברך, והכי נמי יקשור את עצמו תחלה בו יתברך ואחר ילך לעסק פרנסה.

בחינה ג', והגישו אל הדלת, שהוא שער התשובה, על ידי ורצע את אזנו, שיהי' מרוצע לשמוע חכמה ומוסר מן החכמים, ועל ידי זה ועבדו לו יתברך לעולם, כמו שכתב הרמ"א הנ"ל. אח"כ ילך לעסק פרנסתו, גם שאינו כב' בחינות הנ"ל, מכל מקום גם בחינה ג' הוא נכון לפניו יתברך, והבן.

ונחזור לביאור קושית תוספות הנ"ל, דכתבתי במקום אחר ששמעתי ממורי זללה"ה ביאור פלוגתא בית שמאי ובית הלל (כתובות טז:) כיצד מרקדין לפני הכלה, בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה וכו'. והעולה משם, כי בידיעת האדם שידע ומאמין שהשם יתברך מלא כל הארץ כבודו, בכל תנועה ומחשבה הכל ממנו יתברך, אז יתפרדו כל פועלי און וכו', יעו"ש. ובזה כתבתי ביאור משנה (אבות פ"א מ"א) והעמידו תלמידים הרבה, והבן. והיא בחינת (דה"י א כח, ט) דע את אלהי אביך, ששמעתי ממנו גם כן בענין זה.

ובזה יובן קושיא הנ"ל, דלא קשה סתירת הפסוק הנ"ל, כי הוא ודאי מה שאמר משה רבינו עליו השלום כי לא יראני אדם וחי היא האמת, ומה שנאמר ויראו את אלהי ישראל, היינו כי ראו והבינו שהכל בחינת כבודו יתברך, כל תנועה ומחשבה הכל הוא כבודו יתברך בעצמו, שהיא בחינת דע את אלהי אביך. וזה הענין גם כן מה שאמרו (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו, בכבודו נגלה להם והיו מראין אותו באצבע כפירוש רש"י, והוא גם כן על דרך הנ"ל, והבן.

עוד יש לומר ביאור משנה ג' שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה נקרא זבחי מתים, ואם אמרו דברי תורה נקרא זה השולחן אשר לפני ה' (יחזקאל מא, כב). ונבאר גם כן קושיא מה שהקשה המדרש שמואל ל"ל אחד.

דכתבתי במקום אחר ביאור משנה (שבת פ"ז מ"ב) אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וכו'. וביאור משנה (כתובות פ"א מ"ח) ראוה מדברת עם אחד בשוק וכו', יעו"ש. ובסגנון זה יבואר משנה זה גם כן, כי נודע מה שנאמר בזוהר (ח"ב קנג:) כי מן בחינת השלחן נמשך שפע ופרנסה בעולם הזה, וזהו סוד שולחן עם לחם הפנים שבמקדש וכו', יעו"ש. ויש ג' סוגי בני אדם האוכלין משולחן שבעולם הזה, בחינה א', כי עסק צורך פרנסתו הוא בסוד החיות רצוא ושוב שכתבתי לעיל, וזה נקרא שולחן אחד, עם אחדות יתברך. בחינה ב', שמקשר את עצמו תחלה בו יתברך על ידי שמתבודד תחלה בעסק תורתו יתברך ובעבודתו, אח"כ יוצא לעסק פרנסתו, וזה נקרא גם כן שולחן אחד. ובחינה ג' ורצע את אזנו לשמוע תורה ומוסר, ואח"כ יוצא לעסק פרנסתו, ונודע כי על ידי שומע ומשמיע נעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי', כי זה טעם שאמרו בש"ס (תמיד כח.) כל זמן שתוכחה בעולם ברכה וכו', ובזה נעשה גם כן שולחן אחד. ובזה יובן ג' שאכלו על שולחן אחד, דייקא.

אמנם יש לבאר ולא אמרו עליו דברי תורה וכו', שתיבת עליו מיותר. וגם מה ענין זבחי מתים לכאן. ונראה לי, דנודע מה שכתב בזוהר דאמר הינוקא בעית לאכול בקרבא, שהלחם יש לו ב' משמעות, א' כפשוטו שהסעודה נקרא לחם, כמו עבד לחם רב (דניאל ה, א). פירוש ב' משמעות לחם לשון מלחמה, כמו לחם את לחמי (תהלים לה, א), כי אם יוכל לברר הניצוצות על ידי כוונת האכילה אז נקרא השולחן בסוד המזבח, זה השולחן אשר לפני ד'.

ועם זה יובן ג' שאכלו על שולחן אחד, היינו ג' בחינות הנ"ל, וכל אחד נקרא שולחן אחד כנ"ל, אבל עיקר חסר ולא אמרו עליו דברי תורה, כי הכוונה והמחשבה נקרא אמירה כנודע, וז"ש ולא אמרו עליו דברי תורה, על המאכל, שהוא כוונת האכילה לברר הניצוצין מהקליפה אל הקדושה, אז נקרא זבחי מתים, כי נשארה הניצוצין בקליפה שנקרא מתים, מה שאין כן אם אמרו עליו דברי תורה נקרא זה השולחן מזבח, עליו נאמר זה השולחן לפני ה', והבן.

ובזה תבין ביאור ש"ס הנ"ל, ג' זירים הם, שהם כנגד ג' בחינות הנ"ל, של ארון היינו בחינה אחד הנ"ל, כי עסק פרנסתו הוא שנתחזק בתורה, וזה נקרא ארון. בחינה ב' בחינת מזבח. בחינה ג' בחינת שולחן סתם, והבן.

ועל פי זה נבאר פסוק בפ' כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה', זה יתנו מחצית השקל (שמות ל, יב-יג). והספיקות יבוארו במקום אחר, כל השונה הלכות וכו' (מגילה כח:, נדה עג:).

וכעת נראה לי על פי מה ששמעתי מהרב המנוח מוהר"ם שיש בעניני בני אדם ד' מיני זיווגים, אחד, זיווג פנים בפנים, כשלומד ומתפלל בתכלית השלימות. בחינה ב' בחינת זיווג אחור בפנים, דהיינו כשהוא טרוד בעסקיו ואין פנאי ללמוד, ומכל מקום חושק תמיד שימצא עת הפנוי שיוכל ללמוד. בחינה ג' היא זווג פנים באחור - גם שילמד ומתפלל מבלבלין אותו מחשבות זרות מחמת טרדתו. ויש עוד בחינה ד' זיווג אחור באחור, הגרוע מכל ג' בחינות הנ"ל.

והנה בחי' ג' זיווגי הראשונים נראה לי שיש לרמזם בג' בחינות שיש בו לאכול על שולחן אחד, מה שאין כן בחינה ד' בחינת זיווג אחור באחור אין בזה תקנה כי אם במה ששמעתי ממורי זלל"ה ואשר יוציאם ואשר יביאם (במדבר כז, יז) וכו', ודפח"ח, והבן.

פרק ב

בש"ס דמגילה (יב:) איש יהודי הי' בשושן הבירה ושמו מרדכי (אסתר ב, ה), מה נפשך אי ליחוסה קא אתי, ליחס[י]ה וליזיל עד בנימין בר יעקב, מאי שנא הני תלתא ותו לא. תנא כולן על שמו נקראו, בן יאיר, בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו. בן שמעי, ששמע אל תפלתו. בן קיש, שנקש על דלתי רחמים ופתחו לו. קרי לי' יהודי וקרי לי' ימיני וכו'. וי"ל, הא הסדר הוא איפכא, תחלה נקש על דלתי רחמים, ואח"כ שמע אל תפלתו, ואז האיר עיניהם של ישראל. ושאר הספיקות יבוארו ממילא.

ונראה לי לבאר משנה (אבות פ"ד מ"א) איזהו חכם הלומד מכל אדם, שנאמר (תהלים קיט, צט) מכל מלמדי השכלתי. והספיקות בזה כתבתי במקום אחר.

ונבאר משנה (אבות פ"ד מי"ג) רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן. והקשו דה"ל ד' כתרים הם.

ונראה לי דכתב בפרי עץ חיים הלכות סוכה ביאור מכל מלמדי השכלתי, כי דוד שהי' בחינת המלכות אמר זה, מכל - שהוא יסוד ז"א הכולל ב' יסודות אחד דאבא ואחד דאמא, השכלתי, כי משפיעים בי, וזהו השכלתי כי עדותיך שיחה לי, הם ב' דעות שהם ב' יסודות דאו"א, שיחה לי, משפיעין ומאירין בי בלחש ובהסתר תוך יסוד של זעיר אנפין וכו', יעו"ש.

ולהלביש דבר זה איך שייך זה בכל אדם, ונ"ל דכתב בספר נוף עץ חיים: כשעוסק בתורה ובתפלה יכווין בסוד (תהלים מב, ח) תהום אל תהום קורא, כי כל עשר ספירות דבינה היא בפה אדם, והם מאירין ומשפיעים למלכות בשעה שהוא קורא בתורה ותפלה, כי תהום היא מלכות בחינת מיין נוקבין, אל תהום בינה קורא וכו'. והעינים הוא מחכמה, כי גם הם מאירין למלכות וכו', יעו"ש.

ונודע מה שכתב בספר הקנה כי גם אם למד כל התורה לא נקרא חכם כי אם למדן, כי אם המתכוין להשפיע למלכות הנקרא זאת, וז"ש (דברים לב, כט) לו חכמו ישכילו זאת וכו'.

ובזה יובן, איזהו חכם, הלומד ומשפיע למלכות, מכל אדם - מן יסוד אבא שנקרא אדם, בחינת עינים, ועל ידי הסתכלות גורם להמשיך מן החכמה למלכות. ומן יסוד אימא שנקרא גם כן אדם, בבחינת תהום אל תהום קורא כנ"ל, כי ב' יסודות הנ"ל נסתרים בתוך יסוד זעיר אנפין הנקרא גם כן אדם, כי החיות שבו הוא רביעית דם ועם א' נעשה אדם, כמו שכתב בפרי עץ חיים הנ"ל. וז"ש שנאמר מכל מלמדי השכלתי, והוא על דרך שכתב בפרי עץ חיים הנ"ל, והבן.

ובזה יובן משנה הנ"ל, ג' כתרים הם וכו', כי מלכות יש לו ג' יחודים, א' בנה"י דזעיר אנפין, יחוד ב' נגד חג"ת דזעיר אנפין, יחוד ג' נגד חב"ד דזעיר אנפין, וזהו סוד נר חנוכה. ועל ידי המשכת אור מן ג' מקומות אלו למלכות תוכל היא לעלות על גבי ג' מקומות הללו, כנודע בסוד כוונת הקדושה ובסוד כוונת הברכות.

ובזה יובן משנה הנ"ל ג' כתרים הם, כתר תורה, כי מבואר בכתבים כי יסוד אבא שהוא חכמה, נקרא תורה, וכשהוא עולה בבחינת חב"ד, חכמה עיקר, קו ימין. וכתר כהונה כשעולה אל חג"ת, וחסד בימין, בסוד אתה כהן לעולם (תהלים קי, ד). כתר מלכות נגד נה"י, כי עד שם מגיע קומתה לבד, ששם מקומה. וכתר שם טוב עולה על גביהן, כי תואר שם היא בחינת מלכות, טוב בחינת יסוד, ועל ידי יסוד עולה על גביהן, כי נודע יסוד עולה עד הדעת, והבן.

ובזה יובן איש יהודי וגו', דשמעתי בשם מורי זללה"ה ביאור פסוק (קהלת ט, י) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, כי חנוך מט"ט היה מייחד על כל תפירה וכו'. וכאשר מלכות עולה בכחך שהיא חכמה, כח מה, אז נתבטלו כל גזירות קשות, ודפח"ח. וכן כתב מוהרח"ו זללה"ה בשער יחודים: אם תשיב משבת רגליך (ישעיה נח, יג), כאשר רגלי' עולים בקודש אין שטן ואין פגע רע וכו', יעו"ש.

ובזה יובן איש יהודי הי' בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר, שהאיר עיניהם של ישראל, הכוונה כי מרדכי הי' בחינת יסוד אבא כמבואר בכתבים, והוא תואר בחינת עינים, ומשם המשיך הארה למלכות, ואז הי' כח למלכות לעלות עד החכמה, ושם אין שטן ואין פגע רע, על דרך בכחך עשה, ועל ידי זה נתבטל הגזירה, שהאיר עיניהם של ישראל, כי מלכות היא עיניהם של ישראל, ועל ידי שהאיר שם נעשה הישועה.

בן שמעי, על ידי שמשפיע למלכות מן הבינה שנק' שמע, כנודע בסוד שמיעה שהיא בבינה, והיינו על ידי תהום אל תהום קורא, ועל ידי זה הי' כח למלכות לעלות עד הבינה, לכך שמע אל שהיא הבינה את תפלתו.

בן קיש, שנקש על דלתי רחמים ופתחו לו. הכוונה, דכתב בפרי עץ חיים (ש' ר"ח חנוכה ופורים פ"ו) ביאור (תהלים ל, ב) ארוממך ה' כי דליתני, כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כד, טז), שהצדיק בחינת ו' זעירא נכנס בתוך הד' ונעשה ה', ועל ידי זה וקם וכו', יעו"ש. והכי נמי שהקיש על דל"ת ונעשה מן ד' ה' שהוא רחמים, לכך פתחו לו.

ולכך נקרא יהודי, לרמז הנ"ל, שהכניס אות י' בתוך הד' ועל ידי זה וקם. ואתי שפיר גם כן שנקרא ימיני, שקישר מלכות בימין, בחב"ד אל החכמה שהוא קו ימין, לכך נקרא כתר תורה. בחג"ת אל חסד שנקרא כהן, ואז היא כתר כהונה. וכאשר מקשר מלכות בימין אז ימינך ה' תרעץ אויב (שמות טו, ו) כמבואר בזוהר, וזה גרם ישועה, והבן.

עוד יש לומר, ונבאר פסוק פ' תצוה (שמות כט, מו) וידעו כי אני ה' אלקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני ה' אלהיהם. ופירש רש"י לשכני בתוכם - על מנת לשכון בתוכם. והקשה הרמב"ן וזה לשונו: ושימוש הלמ"ד בתנאי כזה איננו נמצא וכו', יעו"ש.

ונראה לי לבאר ש"ס (מגילה ז:) חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי וכו'. ונראה לי, דכתב בעל עקידה כי תכלית הבריאה שנברא אדם מחומר וצורה כדי שיעשה מחומר צורה, ואז יהי' הקב"ה מיוחד בתחתונים כמו שהוא מיוחד בעליונים וכו', יעו"ש. ובזה כתב רבי משה אלשיך בפ' שלח לך בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב, ה) וכו', יעו"ש. ואני כתבתי בזה ביאור פסוק (בראשית יח, יא) חדל להיות לשרה אורח כנשים וכו', יעו"ש.

ובזה יובן חייב אדם לבסומי בפוריא, הכוונה, כי שמחה של השתי' בפורים יהי' הכוונה כי על ידי שמחת החומר יוכל הצורה לדבוק בו יתברך בסוד (ביצה טו:) לוו עלי ואני פורע שכתבתי במקום אחר. ובזה נתבסם ונמתק הדין של החומר, שנעשה כסא אל הצורה שהוא רחמים בקדושה. וזהו עד דלא ידע בין ארור המן, שהוא החומר והקליפה שנקרא ארור, ובין ברוך מרדכי, שהיא הצורה שנקרא ברוך, שנעשו כסא זה לזה. וזהו הענין אליעזר עבד אברהם שיצא מכלל ארור לכלל ברוך (בר"ר ס, ז), והבן. וכן כתבתי לעיל בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר (הושע יא, ט), דכתבו התוספות (תענית ה. ד"ה לא) וכו', העולה משם כשנעשה חומר וצורה אחדות אחד אז בקרבך קדוש שורה וכו'.

ובזה יובן פסוק הנ"ל אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם, כי עניני עולם הזה נקרא ארץ מצרים, שיש לו מיצר וגבול, מה שאין כן רוחני נחלה בלי מצרים, ואמר אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, מן הגשמי אל הרוחני, על ידי שעשה מחומר צורה, אחדות אחד, כדי לשכני בתוכם, ואז בקרבך קדוש כנ"ל, והבן.

ונחזור לענין הנ"ל, כי שמעתי פירוש המשנה (אבות פ"ב מ"א) עין רואה ואוזן שומעת, כי ראוי להיות עין רואה מסוף עולם ועד סופו, ואוזן שומעת קול כרוזים של מעלה, רק הגשמי והחומר הוא מפסיק. ובזה כתבתי ביאור פסוק (תהלים קטו, ד-ה) עצביהם כסף וזהב וגו', עינים להם ולא יראו וכו', עיין שם במקום אחר.

ובזה יובן איש יהודי היה בשושן הבירה, שהחומר והצורה נעשו מרכבה אל שם הוי"ה הנרמז בתיבת יהודי, כי י' אחרונה נכנס בתוך הד' ונעשה שם הוי' וכנ"ל, לכך שמו מרדכי מרי דכיא כולו טהור, שהחומר נעשה צורה. ואחר שהוסר החומר שהוא מסך מבדיל אז הי' בן יאיר, שהאיר עיניהם של ישראל, שיהי' עין רואה. בן שמעי, שיהי' אוזן שומע. בן קיש, גימטריא קדוש, שנתקדש חומרו ועשאו צורה. איש ימיני, שקושר שמאל בימין, כי החומר הנמשך מן הקליפה שהוא שמאל, הכניעו אל הצורה שהיא הקדושה שהיא בימין, והבן.

פרק ג

פן ב' ויקחו לי תרומה (כה, ב). במדרש (שמ"ר לג, ז) הדא הוא דכתיב (דברים לג, ד) תורה צוה לנו משה, דרש רבי שמלאי תרי"ג מצות ניתנו לישראל על ידי משה, שכן מנין תורה, ואם כן אינן אלא תרי"א ושנים היכן הם, אלא אמרו רבנן, אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמעום, ותרי"א אמר להם משה, שנאמר תורה צוה לנו משה וגו', אל תקרי מורשה אלא ירושה היא לישראל לעולם. והוא פלאי. והסוגיא, דיש בפסוק איזה קושיא לכך ביאר המדרש קושיא זאת, ואמר הדא הוא דכתיב וכו'.

כדי לבאר זה, נבאר עוד מדרש שם (שמ"ר לג, א) ויקחו לי תרומה, אמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה, שנאמר ויקחו לי תרומה, משל למלך שהי' לו בת יחידה וכו'. דבר אחר, ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (תהלים סח, יט) עלית למרום שבית שבי, כל עלוייך לא היו אלא מן המרום, עלית למרום, ומשה עלה אל האלקים וכו' (שמות יט, ג). דבר אחר, ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (משלי ג, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו וכו'. מדרש כולו מקשה. ובפסוק יש להקשות, ויקחו תרומה הל"ל, תיבת לי מיותרת, ודרשת חז"ל ידוע.

ונראה לי, דכתבתי לעיל ביאור משנה דאבות (פ"א מי"ח) על שלשה דברים העולם קיים על האמת ועל הדין ועל השלום וכו'. והקשה הבית יוסף בטור חושן משפט (סי' א) וכו', ותירץ רבינו יונה וכו'. ועוד כתבתי לעיל ביאור דכאן אמר ג' דברים וכו', ושם משמע דהתורה לחוד הוא עמוד קיום העולם, וכתבתי שם ביאורו, יעו"ש.

וכעת נראה לי, דאיתא בש"ס דיומא (עב:) אמר רבי יוחנן ג' זירים הם, של מזבח זכה אהרן, ושל שולחן זכה דוד, ושל ארון הוא התורה עדיין מונח וכו'. וכתבתי ביאור זה לעיל.

וכעת נראה לי דכתבתי לעיל ביאור ש"ס (מכות כג:) אמר רבי שמלאי תרי"ג מצות נתנו למשה בסיני וכו', עד בא חבקוק והעמידן על אחת. וכתבתי שם ביאור פלוגתא (סנהדרין קיא.) ופערה פי' לבלי חק (ישעיה ה, יד) וכו'. וזש"ה (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן, וקשה היאך אפשר לכל אחד לקיים כל תרי"ג מצות, ומשני ה' יברך את עמו בשלום, יעו"ש.

העולה מזה, כי באמת עמוד התורה היא עיקר קיום העולם, אמנם צריך לעמוד זה עוד ב' עמודים, כי בלאו הכי אין עמוד זה מקיים העולם. והוא מה שכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס דנדרים (לח.) ענוה עם החכמה וכו'. וזש"ה (ירמיה ט, כב-כג) אל יתהלל חכם בחכמתו כי אם בזאת וגו', ר"ל שימעט וישפיל עצמו, שהיא ענוה עם כל אחד, אז למעלה יחשב, מה שאין כן בלאו הכי. וכמו שכתבתי לעיל ביאור פסוק (שמות כ, כו) לא תעלה במעלות ע"ל מזבחי דייקא וכו', יעו"ש. נמצא עמוד התורה שיהי' קיום העולם צריך לזה מדות השפלות, מה שאין כן בלאו הכי. ונודע כי מידת השפלות הנקרא זאת בחינת המלכות שנקרא דין, בסוד דינא דמלכותא דינא. ועוד צריך אל עמוד התורה בחינת עמוד השלום, כמבואר לעיל בפסוק, ה' עוז התורה לעמו יתן, היינו כי יברך את עמו בשלום, מה שאין כן בלאו הכי אי אפשר לקיים התורה עם כל התרי"ג מצות, כנ"ל.

ובזה יובן משנה דאבות הנ"ל, על ג' דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום. הכוונה, כי התורה שנקרא אמת היא עיקר עמוד קיום העולם, ולכך אמרו חז"ל (נדרים פא.) על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי וכו' (ירמיה ט, יא-יב), דמשמע התורה לחוד היא קיום העולם. אמנם שיהי' עמוד זה קיום העולם צריך לצרף לזה עוד ב' עמודים לסמוך עמוד התורה שיהי' קיום העולם, דהיינו דין בחינת מלכות שנקרא זאת, לשון מיעוט ושפלות, דאל"כ אין התורה נחשב למעלה שיהי' קיום העולם כנ"ל. וגם צריך עמוד השלום, דאל"כ אי אפשר לקיים כל אחד מישראל התורה עם כל תרי"ג מצות כנ"ל, והבן.

ובזה יובן ש"ס דיומא הנ"ל, אמר רבי יוחנן ג' זירים הם, של מזבח זכה אהרן, שהוא בחינת השלום, כמ"ש במשנה (אבות פ"א מי"ב) הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום. זר שולחן זכה דוד, בחינת המלכות שנקראת זאת, לשון מיעוט ושפלות, לכך דוד המלך עליו השלום שהי' מרכבה למדה זו אמר (תהלים קלא, א) ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני, כמבואר בסבא פ' משפטים דף ק"א עמוד ב' וזה לשונו: פתח הסבא ואמר ה' לא גבה לבי וכו', ותדיר שפיל לבי' קמי מארי' וכו', לא הוה בי['] גסות רוחא כלל וכו'. ושל הארון היא התורה, הוא העיקר, שנאמר בי מלכים ימלוכו, וגדול הממליך מן המלך, כפירוש רש"י שם (ד"ה בי), אם כן מבואר כי זר הארון שהוא כתר התורה הוא העיקר, רק שיהי' מצורף לזה זר של מזבח שזכה אהרן שהוא בחינת השלום, וזר השולחן שזכה דוד שהוא בחינת שפלות שנק' זאת בחינת מלכות, כי בלא אלו השני הזירים גם זר הארון לא נחשב למעלה שיהי' נקרא זר, לכך צריך צירוף ג' זירים ביחד דוקא, דהא בלא הא לא אפשר, והבן.

והנה נודע מ"ש בש"ס דברכות כי הקב"ה נקרא שלום שנאמר (שופטים ו, כד) ויקרא לו ה' שלום. ולשון תרומה אמרו בתיקוני זוהר (תי"ז לא:) שהוא תור"ה מ', כי התורה ניתנה במ' יום וכו'.

ובזה יובן ויקחו לי תרומה, קשה, תיבת לי מיותר. ומתרץ המדרש הדא הוא דכתיב תורה צוה לנו משה, דרש רבי שמלאי כי תרי"ג מצות ניתנה לישראל על ידי משה כמנין תורה וכו', דהיינו שצריך כל אחד מישראל לקיים רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה כמבואר בש"ס דמכות (כג:) שהוא כנגד איבריו של אדם, שכל מצוה מחי' אבר אחד כפירוש רש"י שם (ד"ה רמ"ח). וקשה, היאך אפשר לכל אחד לקיים כל התרי"ג מצות. וצ"ל דלזה בא חבקוק והעמידן על אח"ת דייקא, כשיש אחדות ביניהם אז אפשר לקיים כנ"ל. אם כן הכי נמי מבואר קושיא חדא באידך, דלכך אמר ויקחו לי תרומה, הכוונה כשתקחו התרומה, שנקראת תרומה תורה מ', תקחו לי גם כן, דהיינו הקב"ה שנקרא שלום, דהיינו ממש כמבואר בפסוק (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, ואז על ידי שלום הנמשך משפלות נק' התורה ירושה, כתבתי לעיל מזה ממתנה נחליאל וכו' (במדבר כא יט, עירובין נד.), והכי נמי אז נקרא ירושה כמ"ש במדרש הנ"ל, וק"ל.

ובזה מבואר כל המדרשים הנ"ל, ויקחו לי תרומה, וקשה, לי ל"ל, ומתרץ המדרש אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי שנקראת תרומה, נמכרתי אני בחינת שלום עמה, שנאמר ויקחו ל"י תרו"מה דייקא, משל למלך וכו', וק"ל.

ובזה יובן המדרש ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וכו'. דכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס (סנהדרין קט:) ויקח קורח (במדבר טז, א), אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו. כי התורה נקראת מקח טוב על ידי שפלות ושלום, כי אז בקיום מצוה אחת ניצול מגיהנום, מה שאין כן על ידי פירוד קרח שנפרד לעצמו אז התורה הוא אצלו מקח רע וכו', יעו"ש. וז"ש ויקחו לי תרומה קשה כנ"ל, ל"ל לי, ומתרץ המדרש הדא הוא דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וכו', ואימת נקרא מקח לקח טוב, על ידי שלום. ואם כן אתי שפיר ויקחו ל"י תרומה, שיקחו אותי בחינת שלום עם התורה שנקראת תרומה, ואז נקראת התורה לקח טוב, וק"ל.

ובזה יובן המדרש, ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב עלית למרום וכו', כי יש איזה קושיא בפסוק זה ויקחו וגו', וגם בפסוק עלית למרום יש איזה קושיא, וכוונת המדרש לתרץ קושיא חדא באיד(י)ך, דבפסוק עלית למרום קשה קושית הש"ס (סוכה ה.) שמעולם לא ירדה השכינה למטה ולא עלה משה למרום וכו'. ובפסוק ויקחו לי, קשה ל"ל לי כנ"ל. לכך מתרץ המדרש, כי עלית למרום אין עליי' ממש למרום, אלא עלוייך למרום שנאמר עלית למרום, והכוונה כי רום המעלה ועלויו, שהיה בו מדת ענוה ושפלות יותר מכל אדם, כמ"ש (במדבר יב, ג) והאיש משה עניו מאוד מכל אדם שעל פני האדמה, הוא שייך דוקא אל התורה שקיבל במרום, כי השפלות גורם אל השלום, כמו שכתבתי לעיל ולקחתם אגודת א(י)זוב (שמות יב, כב), כי מה שהם אגודה אחת נמשך מן בחינת אזוב שהוא השפלות וכו', ולכך אמר גם כן ויקחו לי תרומה בחינת שלום עם התורה, ובזה אתי שפיר גם כן הדא הוא דכתיב עלית למרום, והבן.

אמנם לבאר המשך הפסוקים בעצמם, ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו', וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת וגו' (כה, ב-ג). והספיקות עם ביאורן כתבתי במקום אחר.

וכעת נראה לי, דכתבתי לעיל ביאור קושית התוספ[ו]ת דפסחים (נ: ד"ה וכאן) רבא רמי כתיב על השמים חסדך וכו' (תהלים נז, יא). וכתבתי שם ג' אופנים, אופן ג' הוא על ידי הירושלמי דתענית (פ"ב ה"ז) לבש שמואל חלוקן של ישראל וכו'. העולה משם, כי רשאי להתפאר ולהתרומם תחלה שלא לשמה, כדי שיבא לשמה, שיהיו דבריו נשמעין בדברי תוכחת מוסר וכו', יעו"ש.

ובזה יובן ויקחו לי תרומה, דקשה כנ"ל ל"ל תיבת לי, וצריך לומר כפירוש רש"י לי לשמי, הכוונה שרשאי להתפאר ולהתרומם אם כוונתו לי לשמי.

ואחר שאמר דרך כלל, חזר ופירש דרך פרט, שיש בזה ג' בחינות, א' זהב, ב' כסף, ג' נחושת, דמבואר בפרי עץ חיים (ש' ספיה"ע פ"ג) ביאור פסוק (משלי כז, ה) טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, כי תוכחת מוסר נמשך מצד הגבורות, שהם בחינת אור מקיף שהוא מגולה וכו', יעו"ש. אם כן תוכחת מוסר שהוא מצד הגבורה נקרא זהב, כי מצפון זהב יאתה (איוב לז, כב), דהיינו שיאמר תחלה איזה פשט חריף להתרומם ולהתפאר, כדי שיהיו דברי מוסרו נשמעין אח"כ וכו'.

בחינה ב' כסף, דכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס (קדושין ג:) בכסף מנלן, אם אינו חושק וכוסף בעסק התורה ועבודה לשמה, אז ילמוד שלא לשמה להתפאר, ומתוך שלא לשמה בא לשמה וכו'. וכן כתבתי לעיל דשמעתי בא נא אל שפחתי (בראשית טז, ב).

בחינה ג' נחושת, שיהי' מצחו נחושה להעיז נגד המלעיגים, כמו שכתוב בטור אורח חיים סימן א': ולא יתבייש מן המלעיגים וכו', יעו"ש. או שלא יהי' מרמס לרגלי עם הארץ, כמו שכתב במדרש שמואל (אבות פ"ב מ"ה) במקום שאין אנשים השתדל להיות איש וכו', יעו"ש.

וזה שכתוב ויקחו לי תרומה בא' מג' בחינות הנ"ל זהב וכסף ונחושת, והבן.

עוד יש לומר, דכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס (סוטה יג.) חכם לב יקח מצות (משלי י, ח) דייקא וכו', יעו"ש. ובזה יובן ויקחו לי תרומה להרים ולקשר הה' שהיא מלכות, דהיינו בחינת המעשה, עד המחשבה שהיא בינה שנקרא לי, והבן.

פרק ד

פן ג', בתנחומא פרשה תרומה (ב) בפסוק הנ"ל, ויקחו לי תרומה (כה, ב), אמר הקב"ה לישראל התורה היתה שלי, שנאמר וכו' והמשפטים שלי, שנאמר וכו', נטלתם אותם קחו אותי עמהם, הדא הוא דכתיב ויקחו לי תרומה, ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי וכו', יעו"ש. והוא תמוה.

ונ"ל בב' אופנים, פן אחד, דכתבתי במקום אחר דשמעתי ביאור ש"ס (עירובין נד.) האי עלמא כבי הלולא דמיא, כמו הלולא שיש בו כמה טרחות ותכלית הכל לתיבת לי שאומר החתן להכלה וכו'. והנמשל מובן, כי תיבת לי הוא שורש בדביקות וכו', יעו"ש.

ובזה יובן, כי לקחתם התורה שהיא תרומה, להתרומם ולהתגדל בו. וכן המשפטים להתגדל בו, או להתפרנס על ידו, להיות דיין או רב. אבל עיקר ויקחו לי עם התרומה, והבן.

פן ב' דכתבתי במקום אחר ביאור משנה (אבות פ"א מ"ב) על ג' דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים וכו'. והספיקות עם ביאורן מבואר שם. והעולה משם, כי עיקר עסק התורה שהיא עמוד העולם, כשהוא עם היראה, מה שאין כן בלאו הכי נקרא ונרגן מפריד אלוף (משלי טז, כח) וכו', יעו"ש. ובזה יובן כי ג' דברים שהעולם עומד הכל אחד, כי דין ואמת היא קודשא בריך הוא ושכינתי' מתחברין על ידי שלום וכו', יעו"ש. ובזה יובן לקחתם התורה שהיא זעיר אנפין. ולקחתם משפטים, שהוא דין, מלכות. קחו אותי, כי הקב"ה נקרא שלום, ואז הם ג' דברים שהעולם עומד עליהן, והבן.

פרק ה

בפסוק ועשו ארון עצי שטים וגו', וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב (כה, י-יא), ודרשו בש"ס דיומא דף ע"ב (ע"ב) שלש ארונות עשה בצלאל וכו'. ויש להבין מ"ט באינך כתיב ועשית, וכאן כתיב ועשו וגו', ובש"ס דרשו וכו'. ב' מ"ט עשה ג' ארונות ולא עשה ארון אחד כולו של זהב, שאין עניות במקום עשירות (שבת קב:). ג' מ"ט עצי שטים דוקא. וכתב הגור אריה כי התורה עץ חיים והציפוי זהב כי אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד (משלי ג, טז) וכו'. והרב משה אלשיך כתב כי יש ג' בחינות בעסק התורה, א' עבור עולם הזה, ב' עבור עולם הבא, ג' לדבק בחיים וכו'.

ונראה לי לבאר זה בב' אופנים, ותחלה נבאר משנה סוף פרק ב' דעדיות (מ"ט) הוא היה אומר האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים ובמספר הדורות לפניו, והוא הקץ, שנאמר (ישעיה מא, ד) קורא הדורות מראש, אף על פי שאמר (בראשית טו, יג) ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה, ונאמר (שם שם, טז) דור רביעי ישובו הנה. והקשה הראב"ד וזה לשונו: תימה למה הוא נותן שני קיצים, בשנים ובדורות. ועוד קשה לי, הא דקתני אף על פי שנאמר ועבדום וענו אותם וכו' ואומר דור רביעי ישובו הנה, מאי אף על פי איכא הכא, הלא זה קץ לשיעבוד וזה קץ לביאת הארץ, ובין זה לזה ארבעים שנה שעמדו במדבר וכו', יעו"ש.

ולי נראה תמוה, הלא אלו ב' קיצים סותרים, כי מספר שני דורות אינה עולה למספר ת' שנה, עד שבש"ס (מגילה ט.) דחקו לומר ומושב בני ישראל שישבו במצרים ובשאר ארצות, אז עולה ת' שנה, ומספר ד' דורות הנ"ל הי' רד"ו שנה. וכן הקשה בפרקי רבי אליעזר (פמ"ח) עיין מזה לקמן, ומשני וכו', אפס דקשה על תירוץ זה וכו'.

לבאר זה נבאר תחלה פסוק בפ' שמות (ג, יא-יב) ויאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, ויאמר כי אהי' עמך וגו', בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה. ודרשו חז"ל מי אנכי, מה אני חשוב. וכי אוציא, מה זכו ישראל וכו'. ויש לתמוה וכי משה רבינו עליו השלום הי' מקטרג על ישראל לומר מה זכו וכו'. ועוד שהשיבו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, ולמה הודיעו זה ללא צורך, רק הל"ל כי אהי' וגו'.

ונבאר פסוק (תהלים כד, ג-ד) מי יעלה בהר ה' וגו', ובעוללת אפרים (מאמר נה-נו) ביאר זה, עיין שם.

ונבאר תחלה ש"ס דראש השנה (יז:) רב הונא רמי, כתיב (תהלים קמה, יז) צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, בתחלה צדיק ולבסוף חסיד. רבי אליעזר רמי, כתיב (תהלים סב, יג) לך ה' החסד, וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, בתחלה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, ולבסוף ולך ה' החסד. אילפי ואמרי לה אילפא תמה, כתיב (שמות לד, ו) רב חסד, וכתיב ואמת, בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד. ויעבור ה' על פניו ויקרא (שם), אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפלה, אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם. ה' ה', אני הוא קודם שיחטא, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. אל רחום וחנון, אמר רב יהודא ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר וגו'.

וכתבו התוספות בד"ה בתחלה כי אתה תשלם: והכי קאמר קרא, ולך ה' החסד לכנוס לפנים משורת הדין כשאתה רואה שאין העולם מתקיים כשאתה תשלם לאיש כמעשיהו, עכ"ל.

לבאר ג' מאמרות אלו עם דברי תוספות הנ"ל, נראה לבאר תחלה ש"ס דסוכה דף נ"ג (ע"א), תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהי' שמח שמחת בית השואבה היה אומר - אם אני כאן הכל כאן, ואם אין אני כאן מי כאן, למקום שאני אוהב רגלי מוליכות אותי, ואף הקב"ה אומר אם אתה תבוא לביתי אבוא לביתך וכו'. וכתבו התוספות בד"ה אם אני כאן - פירש בקונטרס שהי' הלל אומר בשמו של הקב"ה, אבל בירושלמי משמע שהיה אומר על עצמו, דפריך ולקילוסין הוא צריך, והא כתיב (דניאל ז, י) אלף אלפין ישמשוני', ומשני וכו', ומיהו הא דקאמר אם אתה תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך לא אפשר אלא בשכינה, דהא דריש לי' מדכתיב (שמות כ, כא) בכל מקום אשר אזכיר את שמי וגו'.

ולי נראה דרש"י ותוספות מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס דנדרים (לח.) אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר עניו, וכולם ממשה וכו'. והעולה, כי ענוה כשהיא עם כל אחד מהמעלות אזי למעלה יחשב וכו'.

אמנם קשה מנלן לפרש כך, דלמא כפשוטו. וכתבתי שם ביאור קושית התוספות על רש"י בש"ס דזבחים פרק ט' (פג.) במשנה המזבח מקדש את הראוי לו וכו' עד שנאמר (ויקרא ו, ב) היא העולה על מוקדה וכו'. ופירש רש"י (ד"ה היא) היא משמע בהוויתה תהא, שאם עלה לא ירד. והקשו התוספות (ד"ה היא) והא לקמן דרשינן היא מעוטא ולא רבויא וכו', יעו"ש ביאור תירוץ זה.

ובזה יובן אם אני כאן, מדת ענוה שהי' בהלל, אז הכל כאן, שכל א' נקרא מעלה להשראת שכינה, ולכך אמר בשמחת בית השואבה ששם שואבין רוח הקודש (בר"ר ע, ח), כמו שכתבו התוספות (נ: ד"ה חד תני) ביונה בן אמיתי שזכה בשמחת בית השואבה לרוח הקודש, כי המעלות חכמה ועושר נשארו ואינן מסתלקין, מה שאין כן בהיפך וכו', והבן.

למקום שאני אוהב רגלי מוליכות אותי וכו'. לבאר זה, נראה לי דכתבתי ביאור ש"ס דגיטין (צ:) כתיב (מלאכי ב, טז) כי שנא שלח, רבי יהודא אומר אם שנאת שלח, רבי יוחנן אומר שנאוי המשלח, ולא פליגי, הא בזווג ראשון הא בזווג שני וכו', יעו"ש כי הארכתי.

וכעת נראה לי לבאר פסוק (שמות יט, ב-ג) ויחן שם ישראל נגד ההר ומשה עלה אל האלקים ויקרא אליו ה' וגו'. ויש להקשות, א' ל"ל להודיעינו שחנו נגד ההר, מה נפקותא יש לי בזה אם חנו בהר או בעמק וכו'. ב' ההר בה' הידועה, מה רמז בזה. ג' ומשה עלה אל האלקים אח"כ ויקרא אליו ה', איפכא הל"ל ויקרא אליו ה' ומשה עלה, וכן הקשו המפרשים.

ונראה לבאר תחלה מדרש בפרשה צו (ויק"ר ז, א) וזה לשונו: אמר משה לפני הקב"ה, הבור שנואה ומימי' חביבים, חלקת כבוד לעצים בשביל בניהם, ולאהרן אי אתה חולק כבוד בניו. אמר לו הקב"ה חייך שבשבילך אני מקרבו, ולא עוד אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים, שנאמר (ויקרא ו, ב) צו את אהרן ואת בניו. והספיקות רבו, וכתבתי במקום אחר ביאורו.

ותחלה נבאר משנה סוף בבא מציעא (פ"י מ"ו, קיח:) שתי גנות זו על גבי זו והירק בנתים, רבי מאיר אומר של עליון, רבי יהודא אומר של תחתון, אמר רבי מאיר אם העליון רוצה ליקח את עפרו אין כאן ירק, אמר רבי יהודא אם ירצה התחתון למלאות גינתו עפר אין כאן ירק. אמר רבי מאיר מאחר ששניהם יכולין למחות רואין מהיכן ירק זה חי. אמר רבי שמעון כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי הוא שלו והשאר של תחתון. ובגמרא איתא על זה, אמרוה קמי' דשבור מלכא, אמר להו אפריון נמטיי' לרבי שמעון. ופירש רש"י (ד"ה קמיה) שבור מלכא ממש וכו', וקלסה ואמר אפריון נמטיי' לרבי שמעון, יקבל חן מאתנו על דבר זה, ואית דאמרי שבור מלכא שמואל וכו'. וכתבו תוספות (ד"ה שבור מלכא) נראה לפרש כפירוש הקונטרס דשבור מלכא ממש וכו'. הספיקות רבו, וכתבתי ביאורו במקום אחר, וכעת נראה לי בסגנון זה, וקצת בענין אחר.

ונבאר משנה דעוקצין (פ"ג מי"ב) אמר רבי יהושוע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אמר רבי שמעון בן חלפתא, לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא שלום, שנאמר (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ויש להקשות, א' ל"ל ב' פעמים צדיק וצדיק. ב' למה דוקא ש"י עולמות, והקדמונים ביארו ענין זה, יעו"ש. ג' מה הוא ענין אין כלי מחזיק ברכה וכו'.

ונבאר סתירת הש"ס בעירובין (כא.:) הדודאים נתנו ריח וכו' (שה"ש ז, יד). נגד הש"ס דראש השנה (טז:) ג' כתות וכו'. ופלוגתת הרמב"ן והראב"ד, זכרתי לעיל.

ונבאר פסוק פרשה ויקרא (ויקרא א, ב) אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. הספיקות ביארתי במקום אחר, יעו"ש.

ונראה לי, דכתבתי ביאור ש"ס דמנחות (צט.:) אמר ריש לקיש פעמים שבטולה של תורה זה הוא יסודה, דכתיב (שמות לד, א) אשר שברת, מלמד שאמר לו הקב"ה יישר כחך ששברת. והוא תמוה, איך אפשר שביטולה זה יסודה. וכתבתי שם, והחיות רצוא ושוב (יחזקאל א, יד), שהנשמה מתלהב תמיד וכו', ופן יהי' ח"ו בטל במציאות, ועל ידי עסק בצרכי גופו כגון אכילה ושתי' ובעילה ומשא ומתן, אז נחה הנשמה מהתלהבותה, וגורם קיום וחיזוק הנשמה וכו', ודפח"ח. ובזה יובן, אמר ריש לקיש פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה, בסוד החיות רצוא ושוב, והבן. ובזה שעוסק בצרכי העולם הזה לתכלית הנשמה, אז נעשה עסקי עולם הזה כסא לעולם הבא וכו', יעו"ש.

ונודע כי האדם מורכב מחומר וצורה, והחומר הוא מורכב מעולם הנפרדים מד' יסודות. אמנם הצורה היוצא מעולם האחדות מעצמותו יתברך, שנאמר (בראשית ב, ז) ויפח באפיו נשמת חיים, וכל הנופח מעצמותו נופח וכו', ושם העצם של הצורה הוא אדם, ושם העצם של החומר הוא בשר אדם, כמ"ש בזוהר (ח"א כ:) אדם מלגאו, והגוף נקרא בשר אדם, אם כן אצל הצורה שייך לשון יחיד ואצל הגוף שייך לשון רבים.

ובזה יובן, אדם כי יקריב מכם קרבן לה', ר"ל כשירצה להתקרב להשם יתברך, יראה שיהי' הקירוב מכם, מעולם הנפרדים, דהיינו מן הגוף והחומר, על ידי שיעסוק בצרכי החומר והגוף לתכלית הנשמה, בסוד והחיות רצוא ושוב הנ"ל, שאז נעשה כסא זה לזה, ובזה יהי' הנשמה והגוף קרבן לה', והבן.

והנה כמו שיש בפרט אדם אחד חומר וצורה, ועצה יעוצה לקרב שניהם לה' יתברך. כך יש חומר וצורה בכללות העולם, שיש אנשי החומר ואנשי הצורה, וצריך לעשות גם כן כך לקרב את שניהם להשם יתברך, אמנם הוא בענין אחר, כי לא שייך ענין קירוב פרטי הנ"ל לקירוב הכללי.

דכתבתי במקום אחר פירוש הפסוק מן הבהמה מן הבקר וגו', דכתב הש"ך על התורה (ויקרא א, ב) מן הבהמה, שיהי' דומה לבהמה, שלא ירגיש שום צער ובזיון, [וזהו מדריגה גדולה לעבודת ה']. מן הבקר, שיעמוד בבוקר בבחרותו וכו', יעו"ש.

ולי נראה, דכתבתי ביאור ש"ס דברכות פרק ב' (יז.) מרגלא בפומי' דרבנן דיבנה, אני בריה וחבירי ברי', אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה, אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו וכו'. והעולה משם, כי יש יתרון האור מן החשך של זולתו, כי חכם הלומד מכל אדם, דהיינו מאנשי החומר שרואה שהם משכימים למלאכתם בגשמי כך הוא משכים למלאכתו לעבודת השם, ובזה נעשה כסא אנשי החומר שנקרא בהמה לאנשי הצורה וכנ"ל.

ובזה יובן, אדם כי יקריב מכם קרבן, דהיינו בפרטות אדם אחד, הצורה עם החומר, כנ"ל. ועצה יעוצה שגם בכללות יעשה כך, מן הבהמה, שהם אנשי החומר, יראה שיעשה אותם כסא אל אנשי הצורה - דהיינו מן הבקר, על ידי שילמוד מהם שהם משכימים למלאכתם בעסק העולם הזה כך יהי' הוא משכים בבוקר למלאכתו, בעסק מלאכתו בתורה ועבודת ה', ובזה נעשה כסא זה לזה, ומשניהם נעשה קרבן לה', והבן.

אמנם מה שאמר ומן הצאן, נ"ל דאמרו חז"ל למה נמשלו ישראל לצאן, מה צאן לוקה באחד מאיבריו וכולם מרגישין, כך ישראל וכו'. והענין, דהנה כתבתי ביאור ש"ס דחלק (סנהדרין קא.) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך (שמות טו, כו), אם לא שם מחלה רפואה למה, ומשני וכו'. דכתב הר"ן בדרשותיו (הדרוש השישי) לפעמים מתחדשים מקרים רעים כדי שיתעוררו ישראל בתשובה מפחד שלא יגיעם הפורעניות, וזש"ה (עי' צפניה ג, ו-ז) הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תראו אותי ותקחו מוסר וגו', וכשאינו מתייסר ברעות אחרים אז נתקרב אליו וכו'. ובזה כתבתי מה שכתב הרמב"ם (הל' תעניות פ"א ה"ג) אם תלכו עמי קרי (ויקרא כו, יא) וכו'. ובזה יובן כל המחלה אשר שמתי במצרים, שלא קבלו מוסר, ואמרו מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה, ב), והוצרכתי להודיע להם על ידי מכות ופורעניות כי אני ה', ובזה רופאך, כי יראו ולקחו מוסר מהם וזה רפואתם, וק"ל. ובזה יובן ומן הצאן, שיקחו מוסר מן הצאן הלוקה באחד מאיבריו וכולם מרגישין, כך כשלוקה ח"ו אחד מישראל ירגישו כולם ויראו ויקחו מוסר כנ"ל, ובזה אני ה' רופאך. וכשלוקח מוסר מן הנלקה אז גם הנלקה נעשה כסא ונתקרב אליו יתברך, וז"ש ומן הצאן תקריבו את קרבנכם, והבן.

עוד יש לומר אדם כי יקריב מכם וגו', דכתבתי במקום אחר מ"ש בעקידה (פ' בראשית ש"ו) ביאור מדרש (בר"ר ח, יא) כשברא הקב"ה את האדם נמלך במלאכי השרת ואמר להם, אם אני בורא אותם מן העליונים יחי' ולא ימות, ואם מן התחתונים ימות ולא יחיה, מה אעשה אברא אותו מן העליונים ומן התחתונים, שאם יחי' ימות ואם ימות יחי' וכו'. וביאר, כי אחר שברא השם יתברך כל אלו הנמצאים עליונים למעלה ותחתונים למטה, ורצה שיתאחד העולם כולו, כי הוא הנאות לכללות הנמצא המושפע מבורא אחד, כמו שכתב הרב המורה פרק ע"ב, לזה הי' חכמתו יתברך לברוא האדם ממוצע מעליונים ותחתונים ועל ידו יהי' החיבור להיות העולם אחד. וזהו כוונת המדרש אם יברא מעליונים יחי' ולא ימות, יהי' דבוק בחיים ולא יהי' לו דביקות במתים, והוא הדין איפכא ימות ולא יחי', ולא יהיה העולם מחובר ומקושר, לזה הסכים לחבר בו ב' ענינים, שאם יחי' חלק התחתון בעצת העליון, אף על פי שיחשוב לו למיתה וצער נפלא הוא את נפשו יחיה, ר"ל שיחובר אל העליונים וימשוך תמיד קשר אמיץ בין עליונים ותחתונים. ובהיפך, שאם ימשוך חלק העליון אחר התחתון שיחי' ויתענג, הוא בעונו ימות ויושקע עם שוכני עפר, ויופרד הקשר בין הנמצאים אלו, ויפסד העולם כמו שהי' במבול, וז"ש (דברים ל, טו) ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וכו', יעו"ש.

ובזה יובן אדם כי יקריב מכם קרבן לה', ר"ל כוונת המאציל שהוא אדם העליון, בבריאת אדם התחתון מחומר וצורה שהוא ממוצע מעליונים ותחתונים, כדי שיקרב ויקשר מכם, עולם התחתון בעולם העליון, שיהיה קרבן לה', כמו הוא יתברך ושמו אחד כך יהיו העולמות אחדות אחת, וז"ש מן הבהמה, עולם התחתון נמשל כבהמות נדמו. ומן הבקר, כי הבוקר אור (בראשית מד, ג) הוא עולם העליון שהוא אור נגד עולם התחתון שנקרא חשך ולילה כנודע. ומן הצאן, שעל ידי אדם התחתון הממוצע מחומר וצורה, שעל ידו יתייחד עולם התחתון בעולם העליון ונעשה יחוד וחיבור ב' שמות הוי"ה אדנ"י גימטריא צ"א מן צא"ן, והשפע מושפע משם והוא התפשטות הן'. כעין זה שמעתי ממורי זללה"ה, והבן.

עוד יש לומר, דכתבתי ביאור פסוק (בראשית יח, ה) ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, אמר ר' אחא מכאן שאין יצר הרע שולט במלאכים (בר"ר מח, יא) וכו', יעו"ש. והעולה משם, שתכלית השלימות, שיוכנע היצר הרע לעבוד ה' עם שני לבבות, יצר הטוב ויצר הרע. ובזה יובן אדם כי יקריב מכם, לשון רבים, ר"ל ב' לבבות, יצר הטוב ויצר הרע יתקרבו קרבן לה', ומפרש אח"כ, מן הבהמה, כי בהמיות החומר הוא מצד היצר הרע, ומן הבקר כנ"ל הבוקר אור הוא היצר הטוב, ומן הצאן ביחוד שני ה[ל]בבות נעשה יחוד ב' שמות הנ"ל גימטריא צ"א מן צא"ן, ון' פשוטה הוא התפשטות כנ"ל, והבן, והשם יתברך יכפר.

ומעתה מבואר פסוק אדם כי יקריב וגו' בסוד עולם שנה נפש, כביאור בעל העקידה הנ"ל הוא בעולם - איך יקורב העולם התחתון בעולם העליון כנ"ל. וביאור יחוד ב' לבבות הנ"ל הוא בשנה - כי היצר הרע הוא שטן גימטריא השנ"ה. וביאור אופן א' הנ"ל איך יקרב החומר עם הצורה, הוא בנפש האדם בכלל ובפרט, והבן.

ומעתה נבא לביאור ב' משניות הנ"ל, שתי גנות וירק בינתים וכו'. ומשנה צדיק וש"י עולמות וכו'. ויש להבין מאי טעמא פרט התנא במשנה ירק יותר משאר מיני צמחים. ונראה לי כי יש ג' סוגי אנשים, א' צדיק, ב' רשע, ג' בינוני ממוצע בינתים בין צדיק לרשע. אמנם יש בזה ב' סוגי רשעים, א' יודע בעבירה שעושה. ב' שסובר בדעתו שעושה מצות, כמו שכתבתי במקום אחר (פסחים קטז. במשנה, הגש"פ) מה נשתנה הלילה הזה, אריכות הגלות הזה הנקרא לילה, מכל הלילות. והתשובה כי בכל הלילות וגו' והלילה הזה כולו מצה, שסובר שהכל מצות וכו', יעו"ש. אך יתברר טעות הרשע בבואו כל אחד לאכול פרי מעלליו, כמו שכתבתי במקום אחר בשם הרב מוהר"י אברבנאל (נחלת אבות) והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה (אבות פ"ג מט"ז), כי שם בעולם הבא יתוקן ויתורץ שהדין של הקב"ה אמת וכו', יעו"ש. הגם שיוכל לידע בעולם הזה גם כן, כמ"ש שם במשל השועל והזאב שנכנס בחצר היהודים בערב שבת וכו', יעו"ש.

והנה תיבת ירק יש לו ג' צירופים, יר"ק קר"י יק"ר, והוא נגד ג' סוגי אנשים הנ"ל. כי הרשע עליו נאמר (עי' ויקרא כו, כא) והי' כי תלכו עמי קרי. והצדיק המוציא יקר מזולל כדאיתא בש"ס דבבא מציעא דף פ"ה (ע"א) וכל המלמד בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר (ירמיה טו, יט) אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד, ופירש רש"י אם תשיב ישראל למיטב בתוכחותיך, ואושיבך אלי ולפני תעמוד וכו'. כל המלמד בן עם הארץ תורה, אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו, שנאמר (שם) ואם תוציא יקר מזולל כפי תהי' וכו'. וכן אמרו בזוהר פ' תרומה זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא וכו'. ומהפך מן רשעים שערים גימטריא כת"ר, וזה שאמרו חז"ל (ברכות יז.) צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן, ר"ל עטרות של עצמן שזיכו הרשעים והפכו מן רשעי"ם שערי"ם, זה השער לה' צדיקים יבואו בו (תהלים קיח, כ), כי בשמעו תוכחת מוסר והרהר בתשובה מיד נקרא צדיק, כמו שאמרו בש"ס (קדושין מט:) המקדש את האשה על מנת שהוא צדיק, אפילו שהוא רשע מקודשת, שמא הרהר בתשובה, אם כן נעשה מצירוף קר"י צירוף יק"ר, וזש"ה ואם תוציא יק"ר מזולל דייקא. והבינוני נקרא ירק, שהוא בנתים ממוצע בין צדיק לרשע.

והנה בש"ס דראש השנה (טז:) אמרו, בינונים זכו נכתבין לחיים וכו', והרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ג) כתב, בינונים אם עשו תשובה וכו'. והקשו המפרשים, בינונים ל"ל הא אם זכו מטה כלפי חסד וכו'. ובארתי קושיא זו לעיל. וכעת נראה לי אם זכו, ר"ל שזכו שיקח הצדיק מוסר ממנו בגשמי אל הרוחני, כמו שהוא משכים למלאכתו הנ"ל, וכיוצא בזה, אז נעשו כסא זה לזה. וזה הוא גם כן זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא וכו', ר"ל שלוקח מוסר לעצמו מן התענוג של הרשע בעבירה, לוקח הצדיק זה התענוג לרוחני בעבודת ה'. וכמו שכתבתי במקום אחר ביאור פסוק (איוב יד, ד) מי יתן טהור מטמא, ואם זכה הרשע גם כן נעשה כסא. ובזה יבואר סתירת ש"ס דראש השנה עם ש"ס דעירובין הדודאים נתנו ריח וכו', עיין לעיל מזה, והבן.

ובזה יובן המשנה דבבא מציעא, שתי גנות זה על גבי זה, ר"ל שיש גן בעולם העליון בקדושה ליתן שם שכר לצדיקים, ויש גן בעולמות התחתונים בקליפה לשלם שם שכר להרשעים, לפי מה שזרע כך יקצר ויאכל פרי מעלליו. אמנם הבינוני שנקרא ירק הוא בנתים כנ"ל.

וסבר רבי מאיר שהוא של עליון, כי כך הוא המדה ורב חסד, ומה שנאמר בש"ס דראש השנה בינונים אם זכו דייקא, יבואר אח"כ. וגם יש לומר טעם שהוא של עליון, כמו שכתבתי במקום אחר דכתב הרמב"ם (הל' גירושין פ"ב ה"כ) גבי גט מעושה וכו', יעו"ש. וגם דוקא שהרשע יודע רבונו ומכוין למרוד בו, זהו הולך עמו יתברך קרי, מה שאין כן ברשע שסובר שעושה מצוה כנ"ל, המחשבה עיקר ושייך לעליון, שזה נקרא ירק שהוא בינתים, כי המעשה רע ומחשבה טובה. ורבי יהודא אומר שהוא של תחתון, כמפורש בש"ס הנ"ל, בינונים אם זכו דוקא וכו'.

אמר רבי מאיר רואין מהיכן ירק זה חי. דכתבתי במקום אחר דשמעתי ממורי זללה"ה פירוש הפסוק (ישעיה ס, ב) הנה החושך יכסה ארץ וגו', ועל פשעים תכסה אהבה (משלי י, יב), כי היסוד הוא עיקר ושורש הבנין, ואם היסוד רעוע כל הבנין נופל, כך האדם אם היסוד רעוע, כמו האדם שיש לו גסות הרוח, אז כל מעשיו הטובים נבנו על יסוד רעוע, מה שאין כן ביסוד נכון גם השנאה ופשע תכסה אהבה, ודפח"ח. וז"ש מהיכן ירק זה חי, רוצה לומר אם יניקתו מיסוד רעוע הנ"ל או לאו.

עוד יש לומר מהיכן ירק זה חי, כי התענוג נקרא חי, אם יש לו תענוג בעבירה יותר מתענוג המצוה או לא, כמו שכתבתי מזה במקום אחר. או יש לומר אם יונק וחי להתקרב אל צדיקים, או אל רשעים וכו'.

רבי שמעון אומר כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטלו הרי הוא שלו, ר"ל כמ"ש בינונים אם זכו, רוצה לומר שזכה שיקח הצדיק מוסר ממנו בגשמי אל הרוחני ונעשה כסא וכנ"ל, וז"ש כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטלו, על ידי שזכה זה שלקח ממנו מוסר ונעשה כסא וכו', וזהו שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטלו הרי הוא שלו, וכו'.

אמרוהו קמי דשבור מלכא, אמר להו אפריון נמטי' לרבי שמעון. דשמעתי ממורי זללה"ה כי התענוג שיש לבעל עבירה נמשך מן הניצוצות של מלכים קדמאין שנפלו בשבירה בקליפות נוגה וכו', ודבר פי חכם חן. והנה נגה גימטריא ח"ן כמו שכתבתי במקום אחר חן מקום על יושביו (סוטה מז:), יעו"ש.

ובזה יובן אמרוהו קמי דשבור מלכא להא דרבי שמעון כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטלו, שהעליון לוקח מוסר מן הבעל עבירה, שזכה ונעשה כסא, ונמתק קליפת נוגה שנעשה כסא לקדושה, לכך אמר אפריון נמטי' לרבי שמעון. וזהו שפירש רש"י יקבל ח"ן, והבן.

ובזה יובן ש"ס דעירובין, הדודאים נתנו ריח, אם זכו שלקח הצדיק מוסר ממנו, שזהו שנתן ריח טוב, אז נעשה כסא וכו'. וש"ס דראש השנה אתי שפיר גם כן, כי מצד רשעו ראוי למות. וזה שכתב הרמב"ם מיד מת ברשעו, מצד רשעו, זולת אם זכה כנ"ל, והבן.

ובזה יובן משנה דעוקצין הנ"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק וכו', דכתבתי במקום אחר, דביאר רבי שלמה אלקבץ (אלשיך הק' שמות ל, יג) טעם מחצית השקל ולא מטבע שלימה, להורות שאין האדם שלם כי אם בצירוף חבירו, וכל אחד הוי מחצה וכו', דהיינו לקשט עצמו ואח"כ לקשט אחרים, וזה הי' מעלת משה רבינו עליו השלום שזכה וזיכה את הרבים וזכות הרבים תלוי בו וכו', יעו"ש.

אם כן הצדיק שהוציא יקר מזולל, שעשה והיפך לזולתו שהי' בחינת קר"י, ועל ידי מוסר זכה שיהי' גם כן צדיק יקר, אם כן הוי ב' פעמים צדיק, כי זכות זולתו תלוי בו. ונוצר תאנה יאכל פריו, לפי שהוציא יק"ר מזולל, לכך יש לו ש"י עולמות גימטריא יק"ר, וב' פעמים צדיק, שלו ושל זולתו, יש לו ב' פעמים ש"י, גימטריא כתר, אז יש לו כתר שלם, מה שאין כן בלא זולתו יש לו חצי כתר.

וז"ש לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא שלום, דאמרו בש"ס (תמיד כח.) כל זמן שיש תוכחה בעולם, שנאמר (משלי כד, כה) ולמוכיחים יונעם ועליהם תבא ברכת טוב וכו'. והכי נמי על ידי תוכחת מוסר שזכה וזיכה את אחרים נעשה כלי שלם, וזהו גורם ברכה. מה שאין כן בלאו הכי היה מחצית השקל בלא ברכה, נמצא כלי שלם מחזיק ברכה הוא שלם בשלימות, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, והבן.

ונחזור לביאור הנ"ל, דכתבתי לעיל ביאור קושית התוספות (פסחים נ: ד"ה וכאן) רבא רמי כתיב (תהלים נז, יא) עד שמים, וכתיב (תהלים קח, ה) מעל שמים חסדך, כאן בעושין לשמה וכאן בעושין שלא לשמה. והקשו התוספות וכו'.

ונראה לבאר ענין לשמה ושלא לשמה, כי לשמה היא למעלה מהטבע ושלא להנאת עצמו, ושלא לשמה הוא על פי הטבע העבד, לשרת כדי שיקבל שכר, והוא להנאת עצמו. וכל זה הוא בחי' ג' עושה טוב מצד היצר הטוב.

וכן יש ב' בחינות אלו מצד היצר הרע, וכאשר נבאר, דכתבתי לעיל ביאור ש"ס דגיטין (צ:) כי שנא שלח (מלאכי ב, טז), רבי יהודא אומר אם שנאת שלח, רבי יוחנן אומר שנוי המשלח, ולא פליגי, כאן בזיווג א' וכאן בזיווג ב', ושם הארכתי וכאן אקצר, כי ב' סוגי אנשים העומדים נגד יצרם, כמו שכתבתי במקום אחר עבדיך נשאו את ראש כל אנשי המלחמה אשר בידנו (במדבר לא, מט) בביאור משנה (אבות פ"ד מ"א) איזהו חכם הלומד מכל אדם, איזהו גבור הכובש את יצרו - כי יש כת אנשים העומדים נגד יצרם, שיעשו היפך היצר הרע, והוא הנכון, כמו ששמעתי מה שאמרו חז"ל (קדושין כו:) לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, פירוש שיעשו ההיפך, כי לפעמים וכו'. ויש כת אנשים במדריגה עליונה יותר מכת הנ"ל, והוא תואר חכם הלומד מכל אדם, גם מיצר הרע, ותוכו אכל וקליפתו זרק, כמו רבי מאיר (חגיגה טו:), ולבחינה זו צריך שיהיה גבור וכו', יעו"ש. ולהרחיב זה שמעתי משל, שהי' עבד מורד באדונו לנסות המדינות בעצת אדונו המלך הגדול, והיו ג' סוגי אנשים, א' שנכנעו מיד אל העבד למרוד באדונם. ב' עשו מלחמה ומסרו נפשם שלא למרוד באדונם. ג' בחכמה כיוונו האמת, אמרו לו וכו', עיין זה במקום אחר.

ובזה יובן פסוק ויחן שם ישראל נגד ההר, הוא סוגי האנשים העומדים נגד יצרם שנקרא הר כמפורש בסוף ש"ס דסוכה (נב.), והוא ההר הידוע. אמנם משה הי' מסוג ב', בחינת חכם הלומד מכל אדם גם מיצר הרע לעבודת ה' בב' לבבות, ביצר הטוב וביצר הרע, כמו שמצינו באברהם אבינו (נחמיה ט, ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך, שהי' ב' לבבות נאמן לפניו יתברך, וזהו שאמר ומשה עלה אל האלהים, ר"ל על ההר שהוא היצר הרע, לעבוד עבודת ה' עם היצר הרע אל האלקים, ולכך ויקרא אליו ה', אליו ה' דייקא יותר מזולתו, כי הוא עבודת ה' יותר נבחר מכת הנ"ל.

אמנם האדם צריך לעלות אל ה' דרך ב' מדריגות הנ"ל, תחלה נגד ההר, אח"כ על ההר, כמו שכתב במדרש שמואל ביאור משנה (אבות פ"ב מ"א) איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם, תחלה צריך שתהי' תפארת לעושיה ואח"כ וכו', יעו"ש.

ובזה יובן הש"ס הנ"ל, תחלה שנוי שלח, שהוא השונא הגדול היצר הרע, שצריך לשלחו לעשות הכל נגד היצר הרע, והיינו מזיווג ראשון, שרוצה לזווג עצמו להתקרב אליו יתברך בתחלה. מה שאין כן אח"כ הנקרא זיווג ב', אז שנוי המשלח, שצריך להתקרב אליו יתברך עם היצר הרע ולא לשלחו, והבן.

ובזה יובן קושית התוספות הנ"ל, שצריך שיעלה דרך ב' מדריגות הנ"ל, תחלה שלא לשמה, דהיינו בדרך הטבע נגד היצר הרע, ואח"כ לשמה למעלה מהטבע לעבוד ה' יתברך עם השונא, הוא היצר הרע, ולעשות הכל אחדות אחת שהוא מעלה נפלאה. וזהו כוונת הש"ס בפסחים (נ:) עד שמים חסדך, בעושין שלא לשמה, דהיינו על פי הטבע, נגד היצר הרע. והא דכתיב מעל שמים וכו', כשעושה לשמה, היינו למעלה מהטבע, שעובד ה' עם היצר הרע. ומעתה לא קשה קושית התוספות הנ"ל מהא דאמר רבא בברכות (יז.) נוח לו שלא נברא, דאין זה ענין לזה, דשלא לשמה האמור כאן הוא שעושה נגד היצר הרע והוא הנכון, והבן.

ובזה יובן מדרש פ' צו הנ"ל, הבור שנואה, הוא היצר הרע שנקרא בור כנודע, והוא שנואה, כי הוא השונא הגדול, ומכל מקום מימיה חביבין, כי רבי מאיר תוכו אכל, והוא מדריגה עליונה תואר חכם הלומד מכל אדם, דהיינו מיצר הרע, ששותה מימיו כשיודע לזרוק קליפתו ותוכו אכל, והבן.

ובזה יובן המשנה דעדיות, אף על פי שנאמר ועבדום וכו', ארבע מאות שנה, ונאמר ודור רביעי ישובו הנה. וקשה שהם ב' קיצים סותרים כנ"ל, ולדברינו אתי שפיר, כי הבחירה מסורה לאדם שיתנהג על פי הטבע, ואז עד שמים חסדך, שמתנהגים עמו מן השמים גם כן על פי הטבע. או שיהי' הבחירה למעלה מן הטבע, ואז מתנהגים עמו גם מן השמים גם כן למעלה מן הטבע.

ובזה מבואר דצריך ב' קיצים, או ד' מאות שנים, או דור רביעי, כפי הבחירה, דאיתא בפרקי רבי אליעזר פרק מ"ח: אמר רבי אליעזר בן עזריה, כתיב (בראשית טו, יג) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, והלא לא ישבו במצרים אלא רד"ו שנים, אמר לו רבי אליעזר בן ערך שהתחיל ארבע מאות שנה משנולד יצחק, ואמר לו והא כתיב (שמות יב, מ) ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ארבע מאות ושלשים שנה, אמר לו רד"ו שנה ישבו כל ישראל במצרים, וחמשה שנים עד שלא ירד יעקב למצרים נולד ליוסף ב' שבטים מנשה ואפרים. הרי רט"ו שנה, וחשוב גם לילות הרי ארבע מאות ושלושים שנה, שדילג הקדוש ברוך הוא על הקץ בזכות אבות, עד כאן וכו' יעו"ש, עיין בילקוט פ' לך לך (רמז עז).

ויש להקשות מה נפשך, אי סתם שנה הנאמרה בתורה הוא עם הלילות, אם כן מה שנגזר וענו אותם ד' מאות שנה הוא גם כן עם הלילות, ואיך אמר חשוב גם הלילות, והלא גם על הלילות נגזר. ואי סתם שנה היא בלא לילות, אם כן מה שנגזר ת' שנה הוא גם כן בלא הלילות, ולכך ישראל שנשתעבדו גם בלילות שפיר השלימו לחשבון הנ"ל, אם כן האיך מסיים שדילג על הקץ בזכות אבות, הא דינא כך ואין זה דילוג.

ונראה לי, כי באמת סתם שנים האמורה בתורה משמע הכי ומשמע הכי, ולפעמים יום אחד בשנה חשוב שנה. אמנם בשני דורות של אדם אין הלילות בחשבון ימיו ושניו, דאיתא בפרק ט' דשבת (פט:) אמר רבי יצחק כמה היו שנותיו של אדם וכו', דל כ"ה דלילות פשו להו כ"ה וכו', הרי דלילות אינו נחשב בשני דורות, וסברא זו נזכר במפרשים ובסמיכת חכמים, יעו"ש.

ומעתה יובן ענין ב' קיצים הנ"ל, בשנים ובשני דורות, אם יתנהגו על פי הטבע אז יהי' הקץ ת"ל שנה כסתם שנים, וצריך שיהי' ת"ל. וכשיתנהגו למעלה מן הטבע אז יהי' כשני דורות שהוא בלא לילות, והלילות ישלימו, ורט"ו שנים נחשב ת"ל שנים, וזה גדול מעל השמים חסדך, שהוא זכות אבות שהם למעלה מן השמים כנודע, והבן.

ובזה יובן ביאור הפסוקים פ' שמות הנ"ל ויאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, ר"ל כי ידע משה שיש ב' קיצים, ת' שנה ושני דורות, והיינו כפי בחירתם שיתנהגו או למעלה מהטבע, וע"כ הגואל שיגאל אותם צריך שיהי' בו א' מב' בחינות הנ"ל, כפי בחי' בחירתם של ישראל. וז"ש מי אנכי לעשות נגד הטבע, כל זמן שלא נשלם הזמן ת' שנה שהוא על פי הטבע, וכי תימא שאתה רוצה להוציאם למעלה מהטבע מי אנכי בבחינה זו. ועוד וכי אוציא וגו', מה זכו בני ישראל שיזכו לגאולה למעלה מהטבע, והם אינם במדריגה זו רק על פי הטבע.

והשיבו הקב"ה לפי שיטתו, כי אהי' עמך, כי הבינה הנקרא אהי"ה היא המוציא אותם, ונודע כי הבינה היא למעלה מן הטבע, וכמו שאמרו (שמות יג, יח) וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים, וכמ"ש בזוהר (ח"ב מו.) כי מצד הבינה יצאו לחירות ממצרים.

ומה ששאלת וכי אוציא, מה זכו ישראל וכו', השיבו על זה שפיר בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלקים על הה"ר הזה, הוא היצר הרע, כמו משה רבינו ע"ה שעלה על הה"ר אל האלקים, והי' היציאה ממצרים בזכות העתיד, כמפורש במדרש, כי לרעה אין הקב"ה דן על העתיד, שנאמר (בראשית כא, יז) באשר הוא שם, אבל במדה טובה הוא דן על העתיד, והבן.

ועל פי זה ענין פקידה כפולה, פקוד יפקוד אלקים אתכם וגומר (בראשית נ, כה). כי אלקים גימטריא הטבע, ואתי שפיר, א' פקידה למעלה מהטבע, ב' פקידה על פי הטבע, וז"ש פקוד יפקוד אלקים אתכם, והבן.

אפס דקשה קושית הרמב"ם (הל' תשובה פ"ה) הבחירה וידיעה וכו', עיין מזה במקום אחר.

ובזה יובן ג' מימרות דראש השנה הנ"ל, רב הונא רמי, כתיב צדיק בכל דרכיו, וכתיב וחסיד בכל מעשיו, בתחלה צדיק ולבסוף חסיד. רבי אליעזר רמי, כתיב ולך ה' החסד כי אתה תשלם וכו', בתחלה כי אתה תשלם כמעשהו, ולבסוף ולך ה' החסד. אילפא רמי, כתיב ורב חסד ואמת, בתחלה ורב חסד ולבסוף ואמת וכו'.

תוכן העניינים

צפנת פענח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה