צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תשובה· רבי יוסף רוזין
פרק ג · הלכה ב
אדם שעונותיו כו'. ועי' בהשגות ועי' בתוס' ר"ה דט"ז ע"ב והנה בירושלמי דקדושין סוף פ"א מבואר כשיטת התוס' דזה רק לעוה"ב, אך בירושלמי פ"א דר"ה אמר שם על אדם שמת בעשי"ת כהאי גוונא כדברי רבינו והנה בבבלי שם דט"ז ע"א נקט לשון מקרה ואונס ר"ל דהוא נשאר קיים עד אחר יוה"כ והקב"ה רואה את הנולד שלא יעשה תשובה אז איגלאי מלתא למפרע ונידון ועי' בירושלמי ר"ה פ"ג הל' ה' גבי השמטת כספים וסוף פ"ח דיומא גבי שעיר המשתלח ע"ש ועי' בתוס' חגיגה דף ד' ע"א ד"ה לא נצרכה דאם מת לא מקרי עומד לשחרור ועי' סוטה די"ח ע"ב לא שהמים בודקין אותה מיד ועכשיו כו' ר"ל שא"כ שוב לא תתטמא ועי' בהך דבכורות דכ"ז ע"ב דלמד שם דבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד מהך דשנה בשנה ע"ש וקשה מאי ראיה דלמא ר"ל אלילה הראשונה של ר"ה וא"כ הוי שני שנים וצ"ל דכיון דאין מקדשין את החודש בלילה עדיין לא מקרי שנה הבאה, עי' ברכות דף ל' ע"ב אך הלא מבואר בירוש' סוף פ"א דר"ה דהלילה קדוש למפרע ובעצם זה הוי מחלוקת בגמ' דסנהדרין די"ב ע"ב בין רבא לר"נ גבי אם בטל העיבור ע"ש וצ"ל כך דהא דאמרינן שחל למפרע זה רק כשהדבר ישנו בעין אבל אם אינו קודם שבא הדבר לא חל, וע' ע"ז דס"ג ע"א גבי אתנן כשקדמה והקריבתה, ועי' תמורה דכ"ד ע"א בהך דר"א בר"ש, ועי' חולין דל"ו ע"א גבי נתז דם על הדלעת ובדברי רבינו בפ"י מהלכות טומאת אוכלים הל' ג' דפסק דאם נתקנח הדם בין סימן לסימן הוי ספק אף דקי"ל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וצ"ל משום דכיון דהדם אינו בעין לא חל עליה למפרע, ועי' שם דף ע' ע"א ודק"מ ע"ב גבי שחט מיעוט סימנים והחזירם לקן וע"ש דף מ' ע"ב ועי' בכורות דל"ט ע"א גבי בעיא דפנחס ע"ש בדברי רבינו מה שכתבתי שם ובזה א"ש הך דזבחים די"ב ע"א בתוס' ד"ה יום דליל שמיני הוי לענין הקרבה מחוסר זמן ואף דלענין הקדש לילה אין מחוסר זמן כמבואר שם זה רק כשהדבר נשאר עד למחר אז חל הדבר למפרע כמש"כ ולא כשיקרב בלילה, וכוונת הראב"ד כאן כעין שכתב התוס' ביצה דכ"ב ע"א ד"ה המסתפק דהוי כיבוי תיכף כשנוטל ממנו מעט שמן ע"ש ה"נ כשנוטל ממנו מעט שנים נקרא מיתה מיד וזה ר"ל בהך דיבמות דף נ' ע"א:
[השמטה מש"כ שם גבי לילה למפרע דאם הדבר אינו לפנינו לא שייך למפרע וה"ה ג"כ אם אמרינן גם בלילה מקצת היום ככולו. עיין תוס' חולין דף נ' ע"א ד"ה אפילו דכ' שם דלא אמרינן דאם נימא דאמרינן ופסקה ממנו האבלות שוב לא חלה עליו ביום שלמחרת אבילות כלל וא"כ שוב א"א לאמר למפרע. וע' תוס' פסחים דף פ"א וכ"מ בזה וא"ש הא דפסחים דף נ"ה ע"א ברש"י שם בד"ה מנכש דנקט שם עד שעת הקרבתו ואף דזה הוי מחלוקת במנחות דף ע' ע"ב אם השרשה קודם קצירת העומר או קודם הבאת העומר וע' בירושלמי חלה פ"א וע' ר"ה דף ז' ע"ב גבי ב"ת וברש"י שם ובתוס' ד"ה והרי דגם בלילה כן וע"כ כמש"כ: ע"כ השמטה]