אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי יוסף רוזין

פרק א · הלכה כו

הלכה כד

התרומה בזה"ז כו'. ע' בהשגות משה"ק מלע' ה"ה דשם מבואר דירושה שניה הוי מה"ת וכ"כ בזה לעיל. והנה בירוש' פ"ו דשביעית ופ"א דקדושין אמר שם ר' אלעזר דבית שני רק מדרבנן ואף דשם א"י חל לקדה"ג ע' בירוש' דמאי פ"ב ה"א דפליגי ר"א ור"י דר"א ס"ל דרוב א"י נתונה ביד גויים ור"י ס"ל דנתונה ביד ישראל ע"ש. והנה זה כ"כ לע' דאף דקי"ל אין קנין לעכו"ם זה רק לענין דין ואיסור של טבל אבל הקדושה פקעה וכיון דס"ל דרובה נתונה ביד גויים נמצא דפקעה כל הקדושה וכע' שכ' התוס' כתובות דף מ"ה ע"ב גבי מוקף חומה ובירוש' פ"א דמגילה גבי כרך וע' חגיגה דף כ"ה ע"א דגזרו טומאה בגליל משום רצועה של כותים דהוי בגדר חו"ל לע"ז וע' תוס' פ"א דדמאי ופ"ה גבי עיירות של כותים ואוצרות של יבנה וע' כתובות דף קי"א לעולם ידור אדם כו' ובתוס"א ע"ז פ"ו ע"ש וא"כ י"ל דלכך ס"ל לר"א דבית שני לא הוי הקדושה רק מדרבנן אך רבינו ז"ל כיון דמצריך ב' דברים א' שיהיה א"י וזה לענין קדושת מקום והשני שיבואו שם כל ישראל ובל"ז לא חל הדין ונ"מ דאם באו כל ישראל לאחר שהתבואה גדלה שליש וכ"ד דבכיבוש ראשון הוי פטור לכמה שיטות ע' ר"ה דף י"ג ובירוש' פ"ב דחלה ובכיבוש שני חייב וע' מש"כ התוס' ערכין דף י"ג ע"א גבי הני שית שנין:
אך באמת נ"ל כך דרבינו ס"ל דהטעם דגבי חלה בעי ביאת כולכם משום דחלה כ"ז שלא נטבלה דהיינו שלא נתגלגלה ולא נתחייבה אין עליה שום חיוב כלל וא"כ עיקר חיובא בא ע"י אדם ולא ע"י קרקע משא"כ בתו"מ דרק החיוב טבל שבה בא ע"י אדם ולא ע"י קרקע כמבואר בנדרים דף נ"ח וע' חולין דף ק"כ ע"ב דמבואר שם דטבל מקרי איסור הבא מאיליו ע"ש ובתוס' קדושין דף ל"ח ע"ב אבל מ"מ אם קרא שם תרומה אף באותו שלא נגמרה מלאכתו חל עליהם וה"נ בתו"מ בבית שני דהחיוב תרומה לא הוי רק מדרבנן אבל אם קרא עליהם שם תרומה שפיר יש בה קדושת תרומה מה"ת אך אם היתה של גוי אז נפקעת לגמרי ולא חל עליה שם קדושת תרומה מה"ת והך דנדה דף מ"ז ע"א מה דאמר שם דר' יוסי סבר תרומה בזה"ז דאור' לא קאי אהך דשם דף מ"ו ע"ב מקטן שלא הביא ב"ש דשם די בזה כיון דהטבל לא הוי מה"ת רק דנ"מ לגבי דמוע דכיון דהתרומה רק מדרבנן והדמוע דרבנן היך מפקיע חיוב חלה דהוי רק חד דרבנן וע"כ דהתרומה הקדושה שבה מה"ת ולכך הדמוע שלה מפקיע את החלה שהיא רק דרבנן אך יהא נ"מ אם יש שיעור חלה לבד מהתרומה המדומעת או הוא משלים לחמשת רבעין וע' בירוש' פ"א דחלה הוי מחלוקת בזה ותרומות ספ"ז אך נ"מ לפי שי' רבינו לק' בפ"ב ה"א דגם מעשר פירות הוי דאור' וכן תרומה לא כשי' הראב"ד בתו"כ פ' בחקותי דס"ל לחלק בין תרומות למעשרות דבמעש' חייב ובתרומה פטור וע' תוס' בכורות דף נ"ד ור"ה דף י"ב דס"ל דכל הני קראי הוי רק אסמכתא בעלמא והר"א ס"ל דתרומה לא הוי רק דיש עליו שם טבל וזה רק במילי דמדגן וע' נדרים דף נ"ה ע"א גבי הך מחלוקת דר"מ ורבנן אם דגן מקרי גם שאר מינים וע"ש ברא"ש דהא דיליף מקרא משום דתקנא הוי כלשון בנ"א וכן כ' התוס' ב"ב דף קמ"א ע"א דתנאי ב"ד הוי כלשון בנ"א ולא כלשון תורה ע"ש גבי טמטום ובירוש' פ"ו דדמאי ה"ג דהיכא דאמר ע"מ שיהא המעשר שלי וליורשי אב ר"ל רק יורשים ד"ת או אף יורשים שאינם ד"ת ור"ל כגון ירושת הבעל אם נימא דהוי רק דרבנן ונ"מ ג"כ להך דב"ב דף קכ"ג ע"ב גבי מכירי כהונה אם גם שם הבעל יורש אם נימא כמו בהך דחולין דף קל"ב דאכל בשביל אשתו אם מתה אשתו לאחר שחיטה אם הבעל נוטלם וכן נ"מ מה דנוטל בשביל אשתו אם הוא משום דידו כידה וכמו שהגיע ליד אשתו או דהוא בעצמו נוטל:
והנה מלשון רבינו ספ"י מהל' בכורים נ' דגבי רה"ג צריך ליתן להכהנת אשת הישראל ולא לבעלה רק גבי מתנות שם בפ"ט ה"כ פסק כן דהבעל נוטלן משום דגבי רה"ג כ"ז דלא אתי ליד כהן אינו כלום ולכך חייב באחריות ע' תוס' ב"ק דף ס"ו ולכך א"א להבעל ליטלם משא"כ במתנות דכבר חל עליהם שם ודלא כתוס' קדושין דף ח' דגם פדה"ב יכול ליתן. ונ"מ ג"כ אם הבעל ישראל יכול ליתן רה"ג לאשתו כהנת אי נימא דידו כידה וע' בתוס' פ"ג דמעש"ש דאף למ"ד יש קנין לאשה בלא בעלה מ"מ אסור ליתן לה מ"ע דהוי גדר להזהיר עני על שלו ובנדרים דף פ"ג ע"ב יכולה ליהנות וב"מ דף י"ב ע"א גבי בנו ואשתו וע' תענית דף כ"ד גבי הך דאלעזר איש ברתותא דמבואר שם דהיכא דהבעל הפקיר דבר לעניים גם אשתו מותרת ליטול מזה וע"ש בפס' תוס' וכן נ"מ גבי מנחה דמבואר בזבחים דף ה' ע"ב דליורשים יש בה זכות אם מתה אשתו אי בעל זכה בזה וע' ב"מ דף ל"ד ע"ב גבי כפל ובגיטין דף מ"ז ע"ב גבי בכורים אי מתה בדרך ומש"כ רבינו הל' בכורים פ"ד ה"ו אע"פ שמתה ור"ל אף דקי"ל דירושת הבעל דרבנן וא"כ הוי כמו מכר כיון דמה"ת הקרקע שייכא ליורשי אשתו וס"ד דאינו קורא ע' בכורות דף נ"ב ע"ב דיוצא ביובל אך רבינו לא פסק כן בהל' שמיטה רק ס"ל דאינו יוצא ביובל וכ"כ בזה וע' ערכין דף כ"ה ע"ב גבי הקדישו שדה אחוזה דבעל הוי כמו שפדתה היא עצמה וכן פסק רבינו בהל' ערכין פ"ד הכ"ב ע"ש מש"כ בזה וכן נ"מ גבי מתנת שכ"מ דקי"ל ב"ב דף קמ"ח דכירושה שויוה רבנן ור"ל כך דכל דבר שעפ"י דין אינו כן רק התנה שיהי' כן אי שוב הוי כמו יורש או רק מחמת תנאי וע' במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' אישות פכ"ב ה"ד גבי חרש שנשא פקחית אם יורשה ר"ל כיון שהיא בת דעת הוי כאילו הקנתה עצמה לו שתהיה כאשתו לענין ממונות וממילא הוא יורש אותה או זה רק בגדר קנין ומה שיהי' לאחר מיתה לא מצי מקני ליה וע' גיטין דף פ"ה ע"א דהוי שם בעיא אם ירושת הבעל היא ממילא מחמת האישות או רק דבר פרטי ונ"מ אי הוי שיור בגט או לא וע' מש"כ התוס' ב"ב דף מ"ט ע"ב דיורשי האשה כנכרים הם כיון שיש בעל ותוס' שם דף קי"ג ע"א ד"ה מתה ובירוש' פ"ט דכתובות דמק' שם דאם התנה ע"מ שלא יירשנה בעלה מי יורשה ר"ל דהא אשה שיש לה בעל אין לה כלל יורשים וא"כ י"ל דשם אין נ"מ בין אב לאח או בן זכר לנקיבה כיון דלא הוי גדר ירושה וכמש"כ לעיל בשם הרמב"ן דגבי חרשית ליכא דין טענת בתולים כיון דבה ליכא תקנת חכמים בכתובה וכ"כ בזה בח"א בהל' אישות פי"א אי זנות גופא הוי מום או רק דנ"מ בדין כתובה ע' בירוש' כתובות פ"א ה"ד דאין זה מק"ט ושם דף י"א ע"ב ודף י"ב ע"א דמשמע דזנות לא הוי מום רק משום דיש שינוי בדין ונ"מ אי הא דקי"ל דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דהוי מק"ט היכא דהוי בעולה מחמת אישות או כגון שהיתה בעולה שלא כדרכה בזנות דאז לשי' התוס' כתובות דף ל"ט ע"ב יש לה כתובה מאתים אי הוה מק"ט אך הירוש' פ"א דכתובות ה"ג ס"ל דבעולה שלא כדרכה יש לה כתובה מנה וע' נדה דף ח' ע"ב גבי ג' בתולות הן ואמר בתולת אדם כ"ז שלא נבעלה כו' וזה ודאי מאי קמ"ל אך דר"ל אף אם עדיין נשארה בתולה בדין כמו שלא כדרכה והעראה מ"מ אסורה לכ"ג וכתובתה מנה וע' יבמות דף נ"ט ובתוס' שם. עכ"פ זה מבואר מדברי הגמ' והירוש' בעצם הזנות לא הוי מק"ט רק מה דאינה בתולה אף היכא דאין נ"מ לענין ממון כמו הך דדף י"ב ע"א והאי מק"ט דקאמר ר"ל לענין שמפסדת כתובתה אבל הנשואין נשואין גמורים ולא הוי כמו סמפון דדף נ"ח בכתובות וביבמות דף נ"ו וקדושין דף י' והא דאמר שם דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ר"ל דכיון דאין לה כתובה אסור לדור עמה ומ"מ גבי חרשית ושוטה אין זה מק"ט כמש"כ הרמב"ן וצ"ל דהטעם משום דהוא מכח עצמו ולא מכח ב"ד וע' רש"י שבועות דף ל"ג ע"א דאחר דפגם הוא דפגמה מכתובתה ממאתים לק'. ונ"מ ג"כ למי שנשא אשה מח"כ אף דאין בה גדר נשואין כלל מ"מ שם נשואין בלשון בנ"א יש כמבואר בגיטין דף פ"ה ע"א דעבר ואינסיב וכן מוכח בתוס"א הובא בתוס' גיטין שם דף פ"ג ע"א ד"ה ועמדה ובתוס"א דילן שם הגירסא אחרת ומוכח שם דהוי ביטול התנאי ומ"מ מבואר בתוס"א דיבמות פ"ב דא"ל שום זכות השייך בנשואין וע' יבמות דף פ"ה ע"ב בתוס' גבי פירות שאכל אי מוציאן מידו ושם דף מ"ד ע"ב וכ"כ בזה במק"א ראיה להיפך מדלא מוקי בסנהדרין דף ע"א ע"א מה דמקשה שם דאשה מנין לה מעות דילמא מיירי כגון שהיו מחייבי כריתות כמבואר שם בגמ' ויש לדחות. עכ"פ בלא תנאי ב"ד אין לה דין מה ששייך לנשואין וכן בהך דכתובות דף נ"ד ע"ב גבי תנאי כתובה בכתובה דהק' שם בתוס' היך יכול לשעבד עצמו היכא שאין לו אך ר"ל שהוא עושה זה שיהא בגדר כתובה וממילא משתעבד וכן גבי ב"ד של כהנים שם דף י"ב ע"ב ס"ל ג"כ דהוי כמו כתובה וכן ר"ל בהך דב"מ דף ק"ד גבי דורשין לשון הדיוט ר"ל דשוב הוי כמו דין ומזיק ממש או תנאי ממש ולכך צריך לשלם ממיטב דהיינו מעדית וכן דאין שמין כמו הך דב"ק דף נ"ח ע"ב גבי המבכיר כרמו כו' וקמ"ל דזה הוי כמזיק פירות גמורים וע' בד' רבינו פ"ב מהל' שכירות ה"ג ופ"ח הי"ג ושם נקט כגי' הירוש' דמשזכה בו הובירה ר"ל דהחזיק בה ולא מטעם הירוש' דמבטל שדה חבירו ולכך לא אמרינן דשמין לכחש גופני ע"ש בתוס' דף ק"ד ע"ב. וכן נ"מ לגבי תנאי דאנשי אלכסנדריה אף דהתנאי לא הוי אך בכתובה מ"מ מהני כמו שהיה בקידושין וכן גבי מדרש כתובה ע' בירוש' דחשיב לה גבי לשון הדיוט ונ"מ היכא דנישאת באיסור כגון ממום שאל"ס דאם נישאת לא תצא מה הדין בכתובה ע' בהל' נחלות פ"ז בהשגות וכ"כ בזה:
וכן גבי הך דמשכון דאמר שם דאהני כתיבה לגרעון ונ"מ מי הפסיד המשכון אם הלוה או מאליו אם ר"ל דהמשכון הוא כמו שלו ונפרע כבר החוב או הוא רק כמו משכון על החוב וע' ב"מ דף ל"ה ע"ב גבי אגביה איהו בחובו אי הוי קנין בחוב שהוא חייב לו או ע"י שעי"ז נפטר מן החוב וע"ש דף מ"ח גבי ייחד לו כלי ובמה קנה אם נימא דמלוה לא הוי קנין לקנות וע' רש"י פסחים דף ל"א דאמר שם דקונה הקרקע בהחוב ומ"מ מבואר בכתובות דף צ"ח דאם שם לעצמו לא עשה ולא כלום רק ע"י ב"ד דצריך אחר להקנות לו וע' פסחים דף י"ג וב"מ דף ל"א דאמר שם הטעם משום חשדא ואמאי לא נימא דא"י ליקח לעצמו וכמש"כ ה"ה ז"ל בשם הרשב"א ע' הל' עירובין פ"ו ה"כ ובהל' אישות פי"ז הט"ו וע' תוס' קדושין דף ח' ע"ב ד"ה צדקה. עכ"פ ר"ל דהוי כמו שזה הדבר יש עליו שם כמו שיהי' זה עפ"י דין ולא בגדר קנין וחיוב וע' נזיר דף כ"ד ע"א בהני תרי לישני אם אח"כ נתגלה שא"צ הקרבנות אי פקעה הקדושה לר' יהודה ובתוס' סוטה דף ו' ע"ב וב"ק דף ק"י ע"ב גבי ש"מ כסף מכפר מחצה וע' ירוש' פ"ד דכתובות על הך דין דבבלי שם דף מ"ט ע"ב גבי הכותב נכסיו לבניו דאשתו נזונת מהם אי מתו הבנים אם היא נזונת מבני בנים אי שוב הוי הנכסים שלהם מחמת אביהם ואינם משועבדים למזונות או דמ"מ זה בא להם מחמת מתנת אבי אביהם וניזונת מהם וע' יבמות דף י"ב וי"ג וק"ז בהך מחלוקת אי ממאנת לזיקתו אף דזה בא מחמת הקדושין מ"מ כעת הוא דבר חדש ממילא ולא מצי ממאנת. וכן נ"מ להיפך לפה"מ בגיטין דף מ"ח ע"א דכיון דהדין הוא שיוצא ביובל נמצא דהמכירה לא הוי רק לזמן והיכא דנתבטל היובל באמצע היך הדין ולפי שי' רבינו בהל' בכורים פ"ג דתליא ביובל שני למכירת הקרקע וע' ב"מ דף ק"ט ע"א דאדרבה המכירה היא לעולם דבל"ז אין היובל מפקיע כמבואר שם דף ע"ט רק אפקעתא דמלכא הוא וע' רש"י ערכין דף ל"ג ע"א דמוכח שם דאם נתבטל היובל שוב נשארה השדה ביד הלוקח וכ"כ בזה בח"ג בהל' מת"ע גבי הא דירוש' פ"ו דדמאי דאם התנה ע"מ שהמעשר שלו דמבואר בב"ב דף ס"ג דהמוכר שייר לעצמו מקום מעשרות איך הדין אם זרע דבר שאינו חייב במעש' אי צריך ליתן לו חלק עשירי או רק אם יש בו דין מעשר וע' בירוש' פאה פ"ג ה"ו דאמר שם דנ"מ אם הא דצריך להפריש מן הקמה על הקציר אי משום דהדין כן או דהוא רק משום תנאי ונ"מ דאם נשרפה הקמה שנשארה ביד המוכר דשוב לא היה צריך להניח פאה על הקציר של הלוקח אם הלוקח מנכה לו בעבור שלא נתן הפאה על חלקו דאם נימא דמשום דמוכר לו חוץ מחובתו צריך לנכות כיון דלא שילם ואם נימא דהוי דין א"צ לנכות. וכן נ"מ להך דמבואר בב"מ דף ק"י ע"ב גבי משכיר שדהו לשבוע דשביעית מן המנין אף דאין בו שום זריעה ואיך הוא הדין אם דמשכיר לו רק לזרוע שש שנים או דמשכיר לו לשבע שנים רק דזה ממילא ונ"מ אם חזר בו באמצע כמה יתן לו עבור שנה. וכן יהי' נ"מ לגבי המשכיר לשנה ונתעברה השנה אי הוי כמשכיר לי"ג חדשים או זה רק ממילא וכן יהי' נ"מ ג"כ למה דמבואר בד' רבינו בפ"ה מהל' ממרים דגבי ציצית ליכא דין דיהא נ"מ למיתה וקרבן וכבר מקשים ע"ז מהא דשבת דף קל"ט ע"ב גבי יוצא בטלית שאינה מצויצות כהלכתה אך כך דהטעם כמש"כ רבינו בפ"ט מהל' שבת ה"כ דהיכא דהוא צורך הבגד ה"ה מן הבגד ולא משום מצוה רק דהמצוה משוי ליה כצורך וכע' הך דשבת דף פ' ע"ב קלקולו זהו תקונו וע"ש דף נ"ב ע"א גבי שאני פרה דדמיה יקרים ולא הוי המוסירה כמשוי וכ"מ. וה"נ כיון דאם נימא דזה כשר לציצית שוב הוי צורך הבגד ולא הוי משוי ואף דבאמת אין הדבר כן מ"מ משוי לא הוי ובטיל לגבי בגד ומבואר בדברי רבינו בהל' ממרים פ"ד ה"ב דצריך שיהי' בה חיוב כרת מב' הצדדין וכאן לא משכחת לה כה"ג וע' מש"כ בזה בח"א בהל' שבת גבי ספק ציצית וכ"כ בזה בהל' מת"ע אמש"כ התוס' ב"מ דף כ"ה ע"ב דספק אבידה הוי ספק ש"ש לרב יוסף ולכא' ק' ממ"נ אי נימא דספק כה"ג נפטר מצדקה הוי ש"ש ודאי ואי לא נפטר לא הוי ש"ש ודאי אך כך דבאמת הני ב' לישני דב"ק דף נ"ו ע"ב אי משום פרוטה דר"י או משום דרחמנא שעבדיה בע"כ כ"כ בזה במק"א דפליגי היכא שצריך ליטול או ליתן איזה דבר אם התורה יכולה לאמר דהוי כמו נטל או נתן ע' ב"ב דף קע"ג גבי הך דערב במאי משתעבד וסנהדרין דף ע"ב ע"א גבי הך דרב דאמר בדמים קנינהו וכן הך מחלוקת דר"י ורבנן בכ"מ דעשו את שאינו זוכה כזוכה ר"ל ג"כ כן אי יכולין לעשות דבר שאינו כישנו. וכן בהך דגיטין דף נ"ב ע"ב גבי אפוטרופוס אי הוי ש"ש ורק משום גדר הנאה ובל"ז לא ובזה פליגי נמי הני תרי לישני דזה ודאי לכ"ע הוי שעבוד של תורה לר"י רק דנ"מ דהתורה אמרה שעי"ז שיוכל להיות שתהי' לו הנאה הוא ש"ש או חייבה אותו התורה בע"כ. ונ"מ למה דמבואר בב"מ דף צ"ג ע"ב דבאמת היכא דנטר כדנטרי אינשי הוי גדר אונס רק משום דכיון דנוטל שכר מחויב לעשות זה ולשמור שמירה מעולה איך יהי' הדין גבי שומר אבידה כה"ג וזה תליא בהני טעמים וא"כ שוב א"ש מש"כ התוס' ב"מ הנ"ל דזה רק דין דנעשה ש"ש וא"כ אם אינה אבידה לא הוי ש"ש וכ"כ כה"ג במש"כ רבינו בהל' איסו"ב פ"א גבי עד טומאה לאחר קינוי וסתירה דרק בכהן לוקה על אשתו משום זונה ולא בישראל משום דע"א לא הוי בירור רק התורה האמינתו וזה רק היכא דהוי דין זונה אבל היכא דמפורש בקרא אשר הטמאה זה לא שייך רק אם היה מעשה טומאה ולא ע"י ע"א וע' בהל' ממרים פ"ה ה"ט דמשמע שם דאף אם הוחזק שזה בנו פטור על מכתו ועל קללתו ול"ד להך דקדושין דף פ' דסוקלין ושורפין דשם פועלת החזקה על שניהם על הבן ועל האב וזהו דר"ל הגמ' בקדושין שם זה על זה ר"ל הבן החיוב שלו משום האם דהיא הוחזקה שהיא אמו וכן האם משום הבן משא"כ גבי הכאה וקללה החיוב הוא רק מצד אחד ולא מקרי הוחזק דהוחזק בעצם הדבר לא מהני רק ע"י דבר אחר ולק' אבאר זה. עכ"פ אם נימא דהיכא דתקנו או התנו אם ר"ל שיהא חל עליו זה הדין וממילא כל הדינים יהיו שייכים בו או זה רק גדר תקנה וע' במש"כ בזה בס' הל' גירושין לחלק כה"ג גבי סימנים דהיכא דהסימן הוא רק שזהו מין פלוני בזה מהני לכ"ע אף אם יהי' נ"מ לדאור' וכן נ"מ לנאמנות ע' קדושין דף י"ב ע"א דמשמע שם דאי לאו שקידשה אחר היתה האם נאמנת שהיה בה שו"פ בהכוחלא וממילא הוי קידושין ותוס' שם דף נ"ב ע"א ד"ה אפילו דנאמנת לאמר שנתכוונה לזכות בהקדושין בשבילה וע"ש דף ח' ע"א דהיא נאמנת לאמר דהיה שם דינר של נחושת ובטלו הקדושין ואף דגבי תנאי מבואר בתוס"א דקדושין דאם התנה ע"מ שיש לי מנה ביד פלוני מקודשת מספק ע"ש פ"ג ובקדושין דף ס' ע"ב דהוא אינו נאמן לאמר שאין לו ובגיטין דף פ' ע"ב גבי גט יוצא מתחת ידי איש ושובר תחת ידי אשה דאינם נאמנים וביבמות דף קי"ב בשניהם אומרים דלא נבעלה דאינם נאמנים ע"ש בתוס' אך שם י"ל דזה הוי כמו דבר שבערוה וע' תוס' גיטין דף ל"ג גבי ביטול הגט דהוי ג"כ דבר שבערוה אך שם י"ל לא מחמת דלא מהימן רק מחמת דלא מהני בלא עדים וכע' הך דיבמות דף ק"ה ע"ב גבי חלצה בינו לבינה ושם ג"כ ר"ל דלא משום דלא מהימני רק משום דלא מהני בלא עדים. וכן ר"ל הך דף ס"ד דשם העדים לא מחמת נאמנות רק מחמת דלא מהני בלא עדים ומה דאמר שם דשליש נאמן ר"ל דהשליש אומר שהיו עדים וע"ש בתוס' ור"ן גבי חזקה שליח עושה שליחותו וא"ש ג"כ מה שהק' שם בתוס' דף ס"ג ע"ב אי זה הוי חצי דבר דזה לא שייך רק בעדי בירור ולא בעדי פעולה ול"ד להך דב"ק דף ע' ע"ב דשם ר"ל מה שאומרים בפנינו קידש היינו הבירור של הקדושין ולא על הפעולה של הקדושין וע' מה דס"ל לרבינו בהל' גירושין פ"ט הל"ב דהיכא דליכא עדים שנעשה שליח וגם ליכא עדי חתימה לא מהני מה שנתן לה הגט בפני עדי מסירה ומש"כ שם רבינו דהוי ספק מגורשת ר"ל משום שהשליח אומר שעשאו שליח בפני עדים. ויהי' נ"מ לפ"ז דבמדינת הים כיון דתקנו שצריך לאמר בפ"נ לקיום הגט וכ"ז שלא אמר בפ"נ שוב אין לנו בירור שהוא שליח ולכך פסק רבינו בפ"ו מהל' גירושין הי"ד וט"ו דלא קראוהו הוי ספק מגורשת וכן אם נתן לה בינו לבינה צריך לחזור וליטול ממנה וע"ש בהשגות אך ר"ל כך דכיון שלא קראוהו שוב אינם יודעים כלל שהוא שליח ומה מהני בפ"נ וא"ש מה שהק' שם הראב"ד ז"ל וע"ש בפ"ז ה"ה גבי מש"כ אפי' היו שמות מובהקין דלא מהני דשוב אין עדים שהוא שליח ובזה יש לבאר דברי הרא"ש ז"ל שהבאתי לעיל דאין שליח להולכה מצטרף לשנים למסירת הגט אך שם ר"ל שאין עדים שהוא שליח וא"כ לא מהני רק ע"י עדי חתימה כמש"כ רבינו דנעשה כמו שנחקרה עדותם בב"ד כמבואר בגיטין דף ג' ע"א וגבי גט לשי' הראשונים דס"ל דצריך גם עדי מסירה לגירושין וא"כ לא נגמר הגט עדיין בלא עדי מסירה ולא שייך לאמר כמי שנחקרה עדותן וא"כ שוב ליכא עדים שהוא שליח עד שימסרנו בעדי מסירה וא"א שיהא הוא מועיל לעצמו וע' בירוש' רפ"ד דגיטין אם השליח נאמן לומר שנתן הגט להאשה והא שהגט בידו הוא משום שהחזירתו והפקידה אצלו וע' בתוס"א גיטין פ"ב דנאמנת אשה לאמר שזה הגט הוא שנתן לה השליח כדי שיכול השליח לאמר בפ"נ וע"כ מיירי שהשליח אינו מכיר את הגט וע' כתובות דף כ' אי מהני שיהא הבע"ד מזכיר את העדים ובהך דהוריות דף ה' ע"א גבי ידעו שהורע וטעו מה הורו ומש"כ רבינו בפר"ד מהל' שגגות ה"ד דלא מהני אם הזכירו אותם החוטאים וכ"כ בהל' אישות פ"ג הט"ו במה דרבינו ס"ל דשליח הקדושין לא בעי עדים ומ"ש מגט ומש"כ רבינו שם כמו שליח הגט ר"ל דע"ז בעי עדים כמש"כ והטעם משום דהקדושין כ"ז שלא קידש אין כאן כלום ומיירי בקדושי כסף משא"כ בגט דהגט כבר נעשה והוי דבר שבערוה ולא מהני בלא עדים:
וגם יהי' נ"מ במה דפליגי רבינו ובעל ה"ג אי בקדושי ביאה די בעדי יחוד כמש"כ רבינו בהל' אישות או צריך עדי ביאה דוקא כמש"כ בה"ג בהל' קדושין אך י"ל דרק גבי קדושין דקדושי ביאה לא הוי עצם הקדושין רק פרט דהרי יש עוד מיני קידושין משא"כ גבי יבמה דשם אינו מועיל הך ביאה לחוד י"ל דצריך עדי ביאה ממש וע' תוס' קדושין דף י"ב ע"ב דמשמע שם כן אך מהך דיבמות דף קי"ב גבי הוא אומר בעלתי משמע להיפך ע' בתוס"א כתובות פ"ד דמשמע דבעי ביאה גמורה לא בגדר חזקה וביבמות דף קי"א ע"ב מה דמייתי שם מהך דנסתרה ובאמת ל"ד כלל דשם הביאה דוקא עושה הפעולה ולא החזקה וכע' מש"כ שם התוס' דף נ"ג ע"ב דאפי' למ"ד משמש מת כו' חייב מ"מ גבי ייבום לא מהני דבעי הקמת שם וה"נ כן דעכ"פ דרך הקמת שם לא הוי וזה תליא אם בכל דבר חזקה דמהני אם ר"ל דודאי נעשה המעשה או דלענין דינא מהני כאילו נעשה וכשי' רבינו דס"ל בהל' איסו"ב ובהל' נב' ובהל' אישות דנשואין אף דודאי לא נבעלה הוי כמו שנבעלה וכן ס"ל לענין גירות ולענין שחרור ולענין קנין דכל שנעשו דברים המראים לנו שנעשה כבר הפעולה הוי כמו שזה גופא הוא הפעולה ע' פ"א מהל' מכירה גבי הך דאי דליליה צנא דפירי ובהל' איסו"ב פי"ג ה"ט ובהל' עבדים פ"ח ובירוש' פ"א דסוטה דמביא שם ד' התוס"א פ"ז דגיטין גבי מגרש את אשתו ונתייחדה עמו בעד א' שחרית ועד א' בין הערבים ואמר שם דא"צ גט כ"כ בזה במק"א דע"כ ר"ל דמיירי שכ"א אומר שנתייחדה בפניו ובפני עוד אחד דאל"כ מה זה ראיה להך בעדי סתירה דהא בלא שני עדים אינו כלום אף אם אמת הדבר כיון שזה הפעולה בעצם לא ראיה שנפעל אך א"כ לפ"ז למה באמת א"צ גט כיון דזה רק בירור וצ"ל כך דהא דאמרינן דכיון דנתייחדה הוי זה גופא קדושין בגדר ביאה זה לא שייך רק היכא דהוא נ"מ לדינא אבל כאן כיון דלפי דברי העד הראשון שאומר שבשחרית נתייחדה בפניו ובפני עוד אחד א"כ היא א"א ולפ"ז העד הב' המעיד שבערב ג"כ נתייחדה אין לנו בזה רק מילי בעלמא וליכא כלל ע"ז גדר עדות וא"כ א"א לקבל כלל עדותו ולכן לא מצטרף דמה נ"מ לנו כיון שהיא אשתו וכמש"כ הבעה"מ ז"ל על הך דר"ה דף כ"ה גבי ראינו את הישנה כו' ע"ש דזה אינו נכנס כלל בגדר עדות:
ובאמת כן הוא כוונת הגמ' ביבמות דף קי"ח ע"א כל לא מת בעדות איש לאו הכחשה היא ע"ש ברש"י ותוס' אך ר"ל כך דגבי עדות אשה מי שאומר לא מת כל זמן שאין לנו אחר המכחישו אין עליו שם עד כלל דהא היא א"א בלעדו וא"כ הפעולה שלו לא שייך רק היכא שיש אחר שאומר להיפך ולכך גבי צרה כיון דמה שאמרה מת לא מהני בשום דבר להשניה שוב הכחשה דידה לא מהני כלל וע' סוטה דף ל"א ע"ב בהך דע"א אומר נטמאת וע"א אומר לא נטמאת וע"ש ברש"י ד"ה ושנים דפי' דהשנים אומרים שאנחנו היינו עמך באותה שעה ולא ראינו שנטמאת. ולא פי' שאומרים שאתה היית עמנו אך באמת כך דהנה באמת לכא' למה דחקה הגמ' שם בהך מחלוקת גבי ע"א אומר כך וע"א אומר אינו שותה דילמא ר"ל כך דלמ"ד לא היתה שותה ר"ל דהעד שאומר לא נטמאת הכוונה דאומר שכל הזמן שאתה היית שם גם אני הייתי שם והלכנו משם שנינו ועדיין נשארו בסתירה וא"כ אף לפי דבריו כ"ז שלא שתתה היא סוטה ועדותו לא מהני רק בזמן שיש עד שאומר להיפך לכך אמרינן דלא תשתה דהעד הראשון אינו מניח לה לשתות משא"כ למ"ד היתה שותה ר"ל כך דהעד הב' אומר להיפך שהיה שם כל זמן הסתירה וראה שלא נטמאת וא"כ לפי דבריו היא מותרת לבעלה וכ"כ בזה בח"א וכן משמע בירוש' ספ"ו דסוטה דאם היה קינוי וסתירה וע"א אומר שראה שלא נטמאת באותה הסתירה מותרת לבעלה וא"כ נמצא דאף בלא עד הראשון היתה עדותו מועלת להתירה לבעלה ולדברי העד הראשון היא בודאי אסורה לבעלה ונשאר ספק ולכך היא שותה ולמה נדחקו בזה בגמ' שם אך באמת המעיין בירוש' שם וכ"כ בזה קצת בח"א בהל' אישות ובהל' סוטה. נ' כך דיש בזה ג' דינים דאם היה סתירה טובה דהיינו רק ב' ואמר ע"א שנטמאה באותה סתירה אז הוי כמו זנתה ודאי ונ"מ דאם מת בלא בנים פטורה מן החליצה ומן הייבום כמו סוטה ודאית ואז לא מהני ע"א לאמר שלא נטמאת להתירה לבעלה ואם לא היתה סתירה טובה כגון שהיו ג' או שהיתה סתירה טוב' רק שעד אומר שנטמאה שלא באותה סתירה אז מהני העד רק לענין שלא תשתה דאסורה רק בגדר ספק ואם לא היתה סתירה כראוי כגון שהיו ג' וע"א אומר שנטמאת של' באותה סתירה אז לא מהני עדותו ושותה. והא דמבואר בירוש' דבע"א אומר שלא נטמאת דמותרת זה רק כשלא היתה סתירה טובה כמו ג' כמבואר שם ואז ע"א שאומר נטמאת לא הוי בגדר עדות ולא שייך כאן כ"מ שהאמינה ולכך פירש"י ז"ל במשנה דהב' אומרים עמך היינו כדי שלא תהי' סתירה גמורה וכ"כ בזה בהל' סוטה. וע' נדה דף כ' ע"ב דנאמנת אשה לאמר כזה ראיתי דההוראה שמורה לה החכם נעשה עפ"י החכם ולא עפ"י עצמה משא"כ באומרת כזה טיהר לי החכם א"כ היא מורה לעצמה וזה לא מהני וע' תוס' רפ"ב דהוריות וע' כתובות דף ע"ב ע"א פלוני חכם טיהר לי כו' והחכם מכחישה דנאמן ע"ש ברא"ש וזה תליא אם הוראה הוי כמו עדות שכך הוא הדין או התורה האמינתו וע' קדושין דף ע"ד דבזמן שאין בע"ד עומדים לפניו אינו נאמן כו' ובאמת הטעם דבמו"מ ובהוראה כ"ז שבע"ד עומדים לפניו הוי בגדר עסוקין באותו ענין כמבואר ב"ב דף קי"ד ושם דף קכ"ח ע"א ע"ש בתוס' וכתובות דף צ"ג ע"א ודף צ"ד ע"ב ושבועות דף ל"ט וסנהדרין דף כ"ד ע"ב דכ"ז שהם בב"ד יכולין הבע"ד לחזור בהם וע"ש דף ל"ב ודף ל"ג ע"ב דנקט שם בגמ' יצא מב"ד זכאי משמע אבל לא יצא מב"ד מחזירין אותו וע"ש בירוש' פ"ד ה"ה גבי המלמד זכות אינו חוזר ומלמד חובה דכל שהם מחוסרים מו"מ יכולים לחזור וללמד חובה וב"מ דף נ"ה גבי ישיבת הדיינים בפחות מש"פ ע"ש ברש"י דכ"ז שלא עמדו הוי חד ישיבה ובר"ה דף ל' ע"א גבי תקיעות ר"ה בשבת:
וכן ר"ל בירוש' סנהדרין פ"ג ה"ג דהדיינים יכולים לחזור בהם קודם גמ"ד וע"ש בתוס"א פ"ו וט"ס שם. עכ"פ י"ל דלכך נאמנים משום דיכולים לחזור בהם אבל אח"כ לא אך שם שאני כיון דהוי רק שודא לכך אינו נאמן וע' סנהדרין דף ו' ע"א גבי פשרה כי היכי דליהוי סהדי צריך שנים אך מה ר"ל שם אי סהדי על הפסק או שסמכו עליהם וע' במש"כ רבינו בהל' טוען פי"ב ה"ב אם שייך בזה שהם גופא יהיו עדים על עצמן וע' תמורה דף כ"ח ע"א ברש"י דנאמנות בהוראת חכם הוי רק בגדר עדות ובאמת הך דכתובות דף ע"ב ע"א הנ"ל מה ר"ל אי שהכתם לפנינו ואנו רואים אותו שהוא טמא והיא אומרת שקודם לזה היה דיהה והחכם טיהר אותו או להיפך וכ"כ בזה בח"א בהל' איסו"ב דלגבי דיהה או עמוק תליא בהוראת חכם בשעה שראה ולזה צריך סמוך וזהו באמת כוונת הגמ' נדה דף כ' ע"ב שאני התם דליתא לקמן ור"ל כך דמראות הדם צריך החכם לטהר ותליא בפי החכם רק דגבי דמים די אם מראה מראה כתמה ולא עצם הכתם והחכם מטהר לה משא"כ באומרת שכזה טיהר וזה הכתם לא טיהר לא מהני דזה הכתם לא היה קמיה חכם וכ"כ בזה בהל' איסו"ב במה דאמר בנדה שם הך טיפתא קמייתא כו' בין טמאה לטהורה ודאי חזינן ר"ל דהא דצריך חכם זה רק בין דיהה לעמוק אבל בין דם טמא לדם טהור זה לא תליא בהוראת חכם וזה ג"כ ר"ל הא דאמרינן בר"ה דף כ"א לא שמעתי מפי ב"ד מקודש ומאי נ"מ אך כך דעפ"י חשבון היה אמת כאנשי בבל רק משום דקי"ל אתם ואפי' שוגגים כו' אך זה רק לאחר שגמרו וקידשו את החודש אבל קודם לזה יכולים הב"ד לחזור בהם ולכך לא היה יכול להעיד. וע' תוס' מכות דף ו' ע"א אי נאמנין לאמר לאסהודי באנו ושם ע"ב דכ' בהא דקי"ל דמתרה מצרפן לעדות אחת דמיירי שיש עדים שהמתרה ראה אותם אך מד' רבינו בהל' עדות פ"ד לא משמע כן וע"כ משום דזה הוי כמו גילוי מילתא וע' סנהדרין דף ל"ו ע"ב בהך מחלוקת דר"י ורבנן אי צריך שני עדים שיעידו מה אמר הדיין ובירוש' שם מבואר דצריך ב' עדים ורבינו בפה"מ פי' דפליגי בזה ר"י ורבנן ובירוש' פ"ז דגיטין על הך דלא תתייחד עמו כו' ודי בעבד ושפחה ואמר שם דצריך עדים דהיו שם עבד או שפחה וע' תוס' דנגעים הובא בר"ש ספ"ה דנאמן הכהן לאמר נגע זה טמאתי ונגע זה טהרתי וצ"ל דכיון דזה בא על פיו דבלא פיו אין הנגע טמא ולא טהור ולכך נאמן וע' בדברי רבינו בהל' שבועות פ"ב הי"ג דאמר שם דהבעל או האב נאמן לאמר דביטל הנדר בלבו ומשמע שם דמיירי אף לאחר שעבר מעל"ע של שמועה וע"כ משום דכיון דגבי ביטול די בלב כשי' רבינו בהל' נדרים פי"ג לכך בזה נאמן אף בשעה שאין בידו וכן הוא בתוס' דטהרות הובא בר"ש שם פ"ה מ"ט:
ובזה י"ל ג"כ ד' רבינו דגבי מזיק פסק בהל' חובל פ"ב ה"ח דרק אם הוחזק שהוא חרש אז חייב לשלם ובהל' ממרים פ"ה ה"ו לא כתב כן רק דנהרג וע' מש"כ בזה בהל' נ"ב פ"א בח"א דהנה ע' בד' רבינו ספ"א מהל' חובל פסק דצריך שיביא' החפץ לב"ד ולא כמו גבי מיתה ע' ב"ק דף צ' ע"ב בהך מחלוקת דר"ע ושמעון התימני ובמש"כ רבינו בהל' רוצח פ"ג וכ"כ בזה בח"ב בהל' ערכין פ"ח ה"ב דנ"מ אם טעו באומד דאי נימא דזה ג"כ שייך לב"ד אז גם ע"ז שייך אם יצא מב"ד זכאי וע' רש"י סנהדרין דף ע"ח ע"ב גבי אמדוהו לחיים ומת דאמרינן דאח"כ נתקלקל ובאמת בזה פליגי ר' נחמיה ורבנן דר"נ ס"ל שם דע"ז לא צריך קרא דהרי יצא מב"ד זכאי ר"ל דס"ל דזה הוי דין לא גלוי מילתא רק דצריך קרא דהיכא דאמדוהו למיתה והיקל דבהבריא לגמרי לכ"ע פטור אף אם אח"כ מת רק היכא דהיקל דהוא עוד חולה ע' גיטין דף ע"ב ע"ב גבי שכ"מ שניתק מחולי לחולי דאם הלך על משענתו בעי אומדנא אי נתרפא מחולי הראשון וס"ל לר"נ דהך אומדנא פוטר' אף אם אח"כ מת ורבנן ס"ל דאין אומד אחר אומד והנה רש"י מפרש דר"ל דלא מהני האומד דכיון דמת אח"כ הוי כמו הך דיבמות דף פ' ע"א כיון דתחלתו וסופו לקוי אמרינן דודאי גם באמצע לקוי אך יהי' נ"מ אם מת מחמת חולי אחר דלזה מהני האומד כמו בהך דגיטין דף ע"ב ע"ב הנ"ל:
אך י"ל כיון דהחולי השני בא מחמת המכה הראשונה י"ל דחייב מיתה דלא גרע ממצמצם דמבואר שם דף ע"ז דחייב מיתה ואף דגבי אמדוהו לחיים ומת כ' רש"י דאמרינן אח"כ הכביד וע"כ שם איירי דהיה חולה ולא נתרפא לגמרי דאל"כ גם באמדוהו למיתה ואח"כ נתרפא פטור אך י"ל דשם הטעם מחמת דיצא מב"ד זכאי וכע' דאמרינן שם דף ל"ג ע"ב דאומד הוי ג"כ דין ונ"מ דצריך להיות האומד בב"ד של כ"ג אך ע' בתוס"א דב"ק פ"ט שם מבואר להדיא דאף לרבנן דפליגי אר' נחמיה זה רק אם אמדוהו שמת מחמת מכה הראשונה ולר"נ אף בזה פטור משום דס"ל דהאומד פוטרו וע' בירוש' סנהדרין שם דהוי מחלוקת בזה אי אמרינן דאומד של טעות היה או דגזה"כ הוא ונ"מ דאמאי באמדוהו למיתה וחיה לא אמרינן לגבי ממון דיהי' פטור כאילו יצא מב"ד זכאי ע' תוס' כאן ובירוש'. וכן להיפך אם אמדוהו לחיים ומת וע' מכות דף כ"ב ע"ב דהיכא דחזינן דהוי אומד של טעות דהיינו שבו ביום אמדו אומד אחר אז נתבטל האומד הראשון ולא אזלינן בתרי' כלל והוי כמו ביבמות דף צ"ב ע"א גבי הורו ב"ד ששקעה חמה דהוי טעות אבל ביום אחר י"ל דאח"כ נשתנה ונפטר וע' ב"ק דף צ"א ע"א דמבואר שם דאם אמדוהו ליום אחד ונתרפא באמצע היום דמן השמים רחימו עליה ולא אמרינן כהך דמכות הנ"ל דאומד של טעות היה:
והנה באמת הך מחלוקת דב"ק דף פ"ה ע"א גבי עלו בו צמתים ומבואר שם דאף אם חיתה לגמרי אם נסתרה אח"כ צריך לרפותה ולא כמו גבי מיתה ע"ש ברש"י ונ' דר"ל כך אם כיון דחיתה אמרינן דחיתה לגמרי או י"ל דרק נתחברה ואח"כ נסתרה וע' שבת דף קל"ג ע"ב ויבמות דף ע"ו ע"א גבי כרות שפכה דסופו לסתור וכמו גבי קרום שעלה מחמת מכה ובאמת מה ר"ל שם ביבמות אם רק בעת שנסתרה הסתימה יש עליו שם כ"ש או כיון שסופו לסתור לא הוי סתימה כלל וזהו הנ"מ שם גבי הך דניקב ונסתם רואין כו' דאז לא מקרי סתימה כלל ובין הך דשם במד"א בגדול איכפולי מיכפל ר"ל דאח"כ נפסל ובמק"א הארכתי בזה וע' גיטין דף פ"ו ע"א דאם החולי נתרפא ובתוך ב' שנים חזר הוי מום דהוא מחמת חולי הראשון אך י"ל דשם מחמת דכן הוא התנאי וע' ירוש' ב"ק פ"ח ה"ב מוכח דהטעם משום דחזינן דהתורה חדשה לנו שצריך ליתן שבת ורפוי אף היכא דעפ"י דין אינו מחויב וה"נ כן וע' תוס' ב"ק דף נ"ט וכתובות דף ל"ט אי גרמא חייב בחבלות וי"ל דזה תליא דאף אם נימא דמצמצם פטור בנזקין ע' סנהדרין דף ע"ו ע"ב זה רק בנזקי ממון משא"כ בנזקי גופו וכע' דס"ל לרבינו גבי אומד דגבי בור פסק בהל' נ"מ פי"ב דגם כ"ש חייב משא"כ בנזקי גופו כמבואר ספ"א בהל' חובל וע' פ"ה שם דס"ל ג"כ דצריך עדים ע"ז ובלא עדים לא מיחייב מן התורה דזה הוי כמו חיוב גמור וד"נ ולכך מבואר בב"ק דף צ"א דאם אמדוהו לכך וכך ואח"כ נשתנה אזלינן בתר אומד רק דגבי שבת פליגי בב"ק דף פ"ה אי זה ג"כ בגדר נזקי גופו או רק ד"מ ואף דרפוי ג"כ הוא כמו ממון כמו שפסק רבינו פ"ו ה"ז שיש ב' מיני רפואות א' לרפאות המכה וא' לרפא כל הגוף שנחלה ע"י המכה ובושת ע' מש"כ רבינו פ"א הי"ח ופ"ה ה"ז ובאמת זה תליא בהני תרי לישני דב"ק דף פ"ו ע"א אי שמין הבושת אף באותו שאין לו דין בושת וע' תוס' ב"ק דף כ"ד ע"ב דמועד לא הוי עד שיתייעד במחויבין משום דלא שייך עמידה בב"ד רק במחויב אך באמת רבינו ז"ל לא ס"ל כן בהך דב"ק דף מ"א ע"א גבי כופר וס"ל דאף אם הרג ל"ג טריפות חייב לשלם כופר וכן לכל פטורים וע' תוס"א ספ"ג דשבועות אי מה ד"נ לעדים כו' ר"ל דתליא רק בעדים ובלא עדים לא כלום:
והנה האומד של מלקות בסנהדרין דף י' יליף לה משום דבעינן אגבא דחייא ובעינן אחיך ובכריתות דף י"א ע"א יליף מקרא דבקרת תהיה וזה תליא אי האומד הוא גזה"כ או מטעם דסנהדרין הנ"ל וע' ב"ק דף פ"ד ע"א דמיית לימית ובאמת לפה"נ מגמ' דילן ומתוס"א מכות שם מוכח דהאומד צריך שיהא יכול לקבל מ' ומלקין אותו רק ל"ט וזה ר"ל בתוס"א דמכות אמדוהו שאינו יכול לקבל אלא מ' כו' גורעין ר"ל דנותנין ל"ט ונ"מ דאם אמדוהו שא"י לקבל רק ל"ט אז אין נותנין רק ל"ו וזהו כוונת הגמ' מכות דף כ"ג לימד על הראשונות שהן מכה רבה ר"ל דהארבעים שצריך לאמוד אותו הוא מכה גדולה ולא ילקו אותו כך:
ועוד צריך אומד שלא יהי' נקלה אח"כ כמבואר שם במכות ובאמת אם נימא דהאומד הוי גדר דין י"ל דלא די בג' כמו מלקות רק צריך עכ"פ אומד י' ע' סנהדרין דף ט"ו ודף י' והנה בכריתות דף י"א במד"א דצריך לאמידה שם קאי אשפחה חרופה וי"ל כמו דאמרינן בירוש' הובא בתוס' מגילה דף כ"ג ע"ב דלכך עבדים אין אומדין בי' שמא יברחו וה"נ כן וע' כתובות דף ק' ע"ב וכן יהיה נ"מ בהך מחלוקת דסנהדרין דף מ"ה אם האשה נסקלת ערומה ואיך יהי' הדין גבי מלקות דגמ' דילן במכות דף כ"ג יליף משום דכתיב ונקלה וע' תוס' סוטה דף ח' ע"א ושם קאי אאשה ורבינו בהל' סנהדרין פט"ז וכן הוא בספרי פ' תצא יליף לה מדכתיב והכהו ולא בכסותו וגבי אשה מאי וכן נ"מ גבי שפחה אי חיישינן לקלון ע' נדה דף מ"ז ע"א ובדברי רבינו בס' הל' עבדים וגם י"ל דגבי שפחה הוי זה בגדר ממון משום האדון כמו הך דסנהדרין דף י"ט ע"א ע"ש בתוס' ונ' דנ"מ אם עבד הרג את הנפש בשוגג דגולה כמבואר בגיטין דף י"ב דאסור לגואל הדם להרוג אותו משום ממונו דאדון וא"ש מה שהק' בח"ב וח"א לשי' הירוש' ב"ק וסנהדרין דעבד היוצא לסקול הוי יאוש אמאי לא נימא כן גבי עבד שהרג בשוגג משום גואל הדם ובמק"א אבאר זה. עכ"פ צריך אומד ב"ד להדבר והנה ע' בירוש' רפי"א דסנהדרין דחבורת נזקין צריך שיהא חסרון וחבורת שבת א"צ ובבן לאם הוי שם בעיא דלא איפשטא וע' ב"ק דף פ"ו ע"א דלכך חרשו חייב משום טיפתא דדמא דנפל כו' ושם דף פ"ד ע"ב בהך מחלוקת דבן עזאי גבי מאי נאמר תחילה וע' שבת דף ק"ז ע"ב דבעי חבורה שאינה חוזרת וחולין דף מ"ו ע"ב גבי שאר שרצים כו' וב"ק דף פ"ו גבי שבת הפוחתו בדמים אך כך דגבי נזקין צריך שיחסר לו איזה דבר ואף אם חסרון וההיזק ב' דברים לא איכפת לן וצריך לשלם עבור ההיזק וכע' שכ' רבינו בפ"ב מהל' חובל ה"ד גבי מגלח דאף דהנזק הוא מה שהזיק לראש בהכויה וזה חוזר מ"מ צריך לשלם לו עבור השער שחסר שאינו חוזר לעולם וא"כ נמצא שההיזק והפעולה הם ב' דברים ומ"מ חייב וע' ב"ק דף מ"ט ע"א דחייב על דמי ולדות אף אם הכה אותה במק"א רק שיהא מגיע השיחמא לולד וע"ש דף נ"ט ע"א גבי כחש גופנא ובתוס' שם גבי צער הבא אח"כ וזהו ר"ל בב"ק דף פ"ד הנ"ל כויה נאמרה תחילה ר"ל כהך דחולין דף ח' ע"א גבי ליבן שפוד והכה בו אם חבטה קדים או הבלא קדים וע"ש דף פ"ה ע"ב גבי שיבר את ידו ואח"כ כו' וא"כ נמצא דהחיוב הוא לא על הפעולה שעשה רק על הנזק שנעשה אח"כ וזה שייך לב"ד ולכך צריך להביא החפץ לב"ד ולא סגי בעדים כמו גבי מיתה וזה ר"ל התוס"א דשבועות הנ"ל דדיני נפשות סגי בעדים והנה גבי חרשו משלם לו דמי כולו והפעולה לא הוי רק דע"י נפלה טיפתא דדמא ונסתמה השמיעה והתשלום הוא על החרשות ולכך לא מהני מה שאומר שנחרש כיון שע"ז אנו דנין משא"כ גבי מכה אביו דהחיוב הוא לא על החרישה כ"א דע"י מה שנחרש נתברר הדבר שנעשה ע"י הכאה שלו חבורה דטיפת דם וע"ז שפיר נאמן והוי רק גילוי מילתא וכמש"כ וכע"ז ר"ל הגמ' ביבמות דף פ' ע"א דלגבי סימני סריס לא חיישינן שמא הבריא בינתים ולגבי מום של בהמה חיישינן ואמר שם דזה לכולא גופא וזה לחד אבר ור"ל ג"כ כן דגבי מומין ר"ל כך דאם אמרינן שזה הדבר לא נפסק באמצע הזמן הוה מום ואי לא לא הוי מום ואיך יכולים להביא ראיה ממנו עליו דע"ז גופא אנו דנים ואמרינן דנפסק ואין זה כלום משא"כ בסימני סריס הסימנים אינם כלום דהם פרטים והסירוס הוא בעצם הגוף רק שזה בירור שהוא סריס ולכך אמרינן דמתחלתו וסופו כך גם באמצע כך וא"כ ראיה שהוא סריס וע' נדה דף ס"ט ע"א בהך מחלוקת דרב ולוי וכ"כ דזה ג"כ המחלוקת דר' נחמיה ורבנן בסנהדרין דף ע"ט אם הקיל ממה שהיה ואח"כ מת ומה דנקט שם במשנה שרגלים לדבר פי' רבינו וכן מבואר בירוש' דזה קאי את"ק ובעצם זו המחלוקת ר"ל אי זה בירור שאומד האמצעי הוא בטעות כמבואר בירוש' שני אומדים רבים על אחד או דר"ל דעי"ז חזינן דהמכה גרמה לו שימות ובאמת רבינו ז"ל בהל' רוצח פ"י דהך דאין אומד אחר אומד ר"ל דאין אומד כיון דכבר אמדוהו ובדבר הצריך לאמוד לא אמדינן ליה עוד הפעם וכן מוכח במכות דף כ"ב ע"ב דאם אמדוהו לקבל מ' ולמחר אמדוהו שהוחלש ואינו יכול לקבל כ"כ פטור לגמרי דכיון דאומד הראשון היה טוב ונדחה שוב אין אומדין אותו כלל וא"כ לפ"ז יהיה נ"מ דר' יהודה דס"ל דמלקין אותו מ' יהיה עי"ז קולא דאם למחר אמדוהו דא"י לקבל רק ל"ט יפטר לגמרי אך לפמש"כ לעיל י"ל דגם לרבנן כן. ויהיה נ"מ ג"כ לגבי ע"כ אי צריך שיוחזק דוקא דשם הוא רק על החרישה ועל הסימוי ואף אם הכהו על מק"א ועי"ז נסתמא או נתחרש יוצא לחירות כמבואר תוס"א דב"ק פ"ט וע' תוס' ב"ק דף צ"ח ע"א רק שם צריך שיעשה בו מעשה כמש"כ התוס' ב"ק דף צ"א בשם התוספתא דכיון דבאמת לא חסר לו כח השמיעה ולא גוף האבר רק שביטלו במלאכתו ע"י סבה אחרת וע' מש"כ בזה בהל' כלאים פ"ט בח"ג. וכן נ"מ במה דשפחה חרופה לוקה דמאן לימא לן דהוי גמר ביאה ע' בכריתות דף י"ב ע"ב ובפרט לשי' הירוש' פ"ו דיבמות דס"ל דאינו חייב עד שיפלוט דלא כתוס' יבמות דף נ"ה ע"ב דבשלמא גבי קרבן אדם מביא ע"י עצמו וצ"ל דזה רק כמו גילוי מילתא וע' תוס' קדושין דף ס"ד דדבר שעליו מוטל הוי כמו בידו אך שם רק לענין קרבן ולא לענין מלקות אך לפמש"כ בהל' איסו"ב ובהל' אישות דרק לענין קרבן צריך כל הני אבל לענין מלקות לא צריך גמר ופליטה ובפרט לשי' רש"י ביבמות דף נ"ה ע"א דס"ל דיש לאו דלא יהיה קדש גבי שפחה חרופה וע' רש"י סנהדרין דף נ"ז ע"א גבי בן נח שייחד שפחה כו' ושם ר"ל רק בשפחה נכרית לעבד נכרי דאל"כ לא שייך כלל גדר אישות ואין ב"נ נהרג ובפרט לשי' רבינו בהל' מלכים פ"ח דס"ל דהטעם משום אישות דלא כרש"י דפי' משום גזל ואמר שם בגמ' דעכו"ם בישראל חייב ופירש"י רק בשפחה חרופה לעבד עברי דבע"כ לא נקרא מיוחדת כלל כמבואר נדה דף מ"ז וע' מש"כ רבינו בהל' עבדים פ"ג ה"ח דא"י ליתן ב' שפחות לעבד אחד ולא שפחה אחת לב' עבדים ולכך נקראת מיוחדת אף למ"ד דלא תפסי בה קדושין ע' גיטין דף מ"ג וכ"מ וע"ע אחר אסור בה משא"כ בשפחה כנענית לע"כ כמבואר בנדה דף מ"ז הנ"ל:
אך קשה למ"ד בכריתות דף י"א דשפחה כנענית לעבד כנעני הוי ג"כ בגדר חרופה ובמק"א אבאר זה. עכ"פ אמרינן דהיכא דנקרא ע"ז שם הדבר הוי זה כמו הדבר בעצמו וזה ר"ל בירוש' דדמאי הנ"ל אי הוי באמת כמו דין ירושה דמאליו וכמו לשי' רבינו גבי ירושת הבעל דאף דרק מדרבנן מ"מ אינה חוזרת ביובל דכירושה שוויוה רבנן כמבואר ב"ב דף קל"ט ע"ב או דהוי רק גדר תנאי ובאמת בכה"ג פליגי הבבלי והירוש' בגיטין ספ"ז גבי עכו לענין תנאי גיטין דבגמ' דילן דף ע"ו ע"ב פריק דעכו הוי כא"י ובירוש' שם אמר דרק לענין דין הוי כא"י ולא לענין תנאי גיטין. חזינן דהירוש' ס"ל דאף דבר דנ"מ לענין דין מ"מ בלשון בנ"א לא הוי כך וגמ' דילן לא ס"ל כן וכן נ"מ להא דמבואר בקדושין דף י' גבי כל הבועל דעתו אגמר ביאה ע"ש בתוס' אי זה רק לדין או גם בתנאי ונ"מ אם גירשה ע"מ שתבעל לפלוני אי צריך ג"כ גמר ביאה וזהו כוונת הירוש' גיטין פ"ט ה"א ר"מ בעי למה זה דומה כו' בתחלה אסור לבעול ע' בה"ה ז"ל פ"ח מהל' גירושין הי"ג ובהשגות:
אך באמת ר"ל אי נימא דעל מנת לאו כמעכשיו א"כ לפ"ז בתחלת ביאה דלא נתקיים עדיין התנאי הוי כבועל א"א ויהי' אסור לקיימה וע' תוס' יבמות דף נ"ט ע"ב אך בירוש' הירוש' ס"ל פ"ו דיבמות דכה"ג יכול לקדש אשה בביאה וע"כ דס"ל דתחילת ביאה קונה וה"ה לענין תנאי. עכ"פ הגמ' דילן ס"ל דדבר הנוגע לדין התקנה והתנאי הוי כלשון תורה דלא כשי' התוס' ר"ה דף י"ב ע"א דזה הוי רק לשון בנ"א וע' ירוש' בכורים פ"א מה דהביא ראיה דדבש דאמר בקרא לענין בכורים לא ר"ל דבש תמרים רק תמרים ממש שיוצא מהם דבש דדבש תמרים אינו חייב ע' ירוש' תרומות פי"א ה"י מוכח שם דכרשינין מה"ת יש עליהם דין תרומה רק תלתן אמר שם דלא ומה דמבואר שם בפ"ט ה"א דזרע תרומת כרשינים אין בהם דין גדולין משום דהוי רק גזירה כ"כ בזה בח"א בהל' מא"ס פי' ה"כ דר"ל רק לדין טומאה שיש על הכרשינים ע' תוס' ס' עוקצין ולק' אבאר זה. אך מ"מ דין טבל ודאי ליכא עליהם וע' יומא דף פ"ג ע"ב גבי כרישין אך שם הוא ירק וירק לכ"ע דרבנן וכמש"כ לק' פ"ב וכמבואר בזבחים דף ע"ו דגם תרומת ירק הוי דרבנן וע' תוס' בכורות דף נ"ד דגם אסמכתא אין לו ובהך דמכות דף כ"ג ע"ב דבבית שני תקנו מעשר לפירות האילן וזהו משום מש"כ דרבנן דאז הוי כל המעשרות דרבנן וכמש"כ בה"ג בהל' פאה ובהל' חלה דרק בדרבנן יכולין חכמים לעשות תקנה דהיינו השיעור דפאה וחלה משא"כ בשל תורה וזהו ג"כ כוונת הגמ' שבת דף כ"ד ע"א גבי מהו להזכיר של חנוכה בבהמ"ז ר"ל משום דבתפלה דהוי דרבנן ודאי יכולין להוסיף משא"כ בבהמ"ז דהוי דאור' אין בידם כח להוסיף ולשנות וע' בשאלתות דרא"ג דנ"מ אי חל בשבת ושכח ולא הזכיר של חנוכה בבהמ"ז דאז מחויב לאכול מאי וע' תוס' ברכות דף ט"ו ע"א בד"ה אי ר"י דהק' ג"כ כה"ג ובחולין דף פ"ה ע"ב ע"ש ברש"י ותוס' גבי חיה בעזרה דכיון דבעי שריפה מוכח דס"ל דחולין שנשחטו בעזרה הוי בכ"מ רק דרבנן וע' נדה דף ל"ד ע"א חלקת בשל תורה ותוס' שם דף ע"ב ע"א ד"ה אף אתה דהיכא דהוי מדרבנן מחמרינן טפי וכע"ז מבואר בנזיר דף כ' ע"א גבי חו"ל אי משום אוירא אי משום גושא ע"ש בתוס' ד"ה לימא כה"ג ויהי' נ"מ לשי' רבינו דס"ל דמשקין מטמאין כ"ח מגבן ע' פ"ז מהל' אה"ט ה"ג ובהשג' שם ובהל' כלים פי"ג ה"ד וי"ב וכן ס"ל לרש"י יבמות דף ט"ו ע"ב איך יהי' הדין גבי משקה זב וזבה אי מטמא כ"ח מגבו כיון דהם מה"ת שם לא גזרו ובמק"א אבאר זה. ואף אם נימא כמש"כ לעיל דאף לשי' רבינו דין טבל אז לא היה מה"ת בבית שני אבל מ"מ אם קרא עליהם שם תרומה חל מה"ת ומדרבנן תקנו שיהא טבל לכך תקנו גם בפירות האילן כן וכמש"כ:
השמטה במש"כ בשיטת רבינו דס"ל דבית שני תרומה רק דרבנן:
ובאמת נ"ל די"ל דכבר כתבתי דרבינו ס"ל כשיטת הירוש' תרומות ספ"ג דלר"ש מה דתרומות עכו"ם אין חיבים זה רק דאין בהתרומה גדר קדושה משא"כ הטבל הוה מה"ת והתרומה פוטרת אותו ה"נ י"ל לדידן בבית שני דהוה רק איסור טבל ורק הקדושה ליכא גם בהתרומה וס"ל דבתרומה כאן גם האיסור לא נשאר וכמו בטבל של מעשר עני חייב מכות דף ט"ז ע"ב ובשיטת רבינו בפ"י מהל' מא"ס דס"ל דרק מלקות על טבל של מ"ע וכבר כתבתי בזה בח"א אך כאן לא ס"ל כן גבי טבל של א"י בזמן בית שני ועכשיו ס"ל דהטבל הוא מה"ת ומיתה והתרומה הוה רק פטור ובזה א"ש מה דפסק בהל' מא"ס פי"ד הי"ז דטבל מיתה ונבלה לאו ומשמע אף עכשיו ובירוש' שם אמר דמאכיל תרומה לא נבלה וטעם דמאליהם קבלו המעשרות ורבינו ג"כ פוסק כן רק דס"ל דזה רק התרומה לא הטבל אך בירוש' דמאי פ"ג ה"ז משמע דגם לגבי טבל הוה רק מאליהם גבי המפקיד אצל הנכרי ע"ש אך לפי מ"ש רבינו בהל' מעשר ספי"א י"ל זה דפשיטת הירוש' משמע דודאי החליף והוה טבל ודאי ופיטר טבל שלו ואמר משום דזה רק מאליהם ורבינו מפרש להפך ועיין בירוש' פי"א דתרומות גבי הך דכ"ח מגעיל ומ"ש רבינו בהל' תרומות בסוף אך באמת עי' בחולין דף קכ"א ע"א דהוה מחלוקת ברש"י שם אם מצו לבטל איסור שיהוה כמו עפרא וכמו עור גבי אלל ע"ש: ועין בתוס' זבחים דף פ"ו גבי עצמות קדשים דאמר שם שיכל לבטל הבשר שיהוה כמו העצם אך זה רק קודם שנעשה נותר ועין בפסחים דף פ"ג גבי עצמות שיש בהם מוח וכ"כ בזה בח"א:
וכן נ"מ בהך דפסחים דף ל"ד ע"ב גבי אין זריעה להקדש הוא משום גדר ביטול וזה א"א בהקדש וכמו בהך דחולין דף קל"ט ע"א דלא שייך מרדו בהקדש ונאבד ע"ש וכ"כ בזה במ"א מהך דאין הקדש בטל בפסחים דף כ"ז ע"ב ובתוספ' מע"ש הוא משום דכל היכי דאיתא בבי גזא כו' רק דנ"מ היכי דמבטל לה לדבר אחר שם י"ל דהוה כמו זה ועיין מנחות דף מ' ע"ב גבי ציצית ובדברי הרמב"ם שם ומ"ש התוס' ב"ב דף כ' ע"א גבי הך דמגילה דף כ"ו ע"ב גבי חציצה ע"ש ועיין בתוס' מנחות דף ס"ט ע"א וכ"כ בזה וכן נראה במה דרבינו בהל' בכורות פ"ז פסק דגבי מן החדש על הישן דאם עשר דיעבד הוה מעשר ע"ש ובתרומה פסקינן דדיעבד לא כלום וצ"ל דשם להפך דרק האיסור לא נפטר וממילא לא קדש אבל היכי דרק משום קדושה לבד דיעבד חל גם בזה ולכך פסקינן גבי אכל תרומה שוגג דמשלם מן החדש על הישן ומין על שאינו מינו לא וכמבואר בתרומות ספ"ו וכבר הקשו ר"א לר"ע שם בתוספ' כמ"ש רק דנ"מ בין לסלק האיסור ובין לחול הקדש ועין בתוספ' בכורות ר"פ מעשר בהמה במה דפליגי ר"ע ורבנן וט"ס שם וצ"ל אין מעשרין אך נ"מ לדיעבד וזה שיטת רבינו הנ"ל ועין בחלה פ"ג גבי חלה דהוה מחלוקת ומ"ש רבינו בפה"מ דמאי פ"ו דלמה אסור להפריש חלה גבי לוקח קמח ע"ש בירוש' ורבינו פירש משום מן החדש ע"ש בזה:
וכן נ"מ למ"ש בגדר בטיל של טבל אם מחמת איסור ודשיל"מ או מחמת הקדושה או מחמת כהתירו דע"ז דף ע"ב ע"ב ועיין במנחות דף ל"א וכ"כ בזה בח"א ואף דר"י ס"ל בירוש' תרומות פ"ד דיש שיעור לתרומה ע"ש וצ"ל דנ"מ בין סילוק האיסור ובין קדושה וזה הגדר דגבי הקדש כמו הקדש שוה מנה שחלל על ש"פ דאף דהקדש פקע מ"מ יש בו חיוב ממון מה"ת עין ב"מ דף נ"ז ותמורה דף נ"ז ע"ב ובירוש' כתובות פ' אלמנה נזונות דר"י ס"ל דמעל מה"ת מה שגרם להוציא הקדש לחולין ע"ש א"כ חזינן דאיסור הקדש פקע ומ"מ יש בו מעילה אף דמהדין נפקע וה"נ גבי תרומה נהי דצריך שיעור מ"מ ההקדש של הטבל נפקע בחטה אחת ולכך לא שייך בטיל כיון דאין הדבר גדר כמות רק איכות והאיכות הוה עצם ועצם לא יתבטל ולא ישתנה ואכמ"ל: ע”כ השמטה].

[מקונטרס ההשלמה: (השמטה. לדף ס"ו.)
במ"ש דטבל הוה בבית שני ג"כ מה"ת רק התרומה אין בה קדושה רק מדרבנן ובזה מבואר דברי התוספ' יומא פ"ד דטבל ונבלה מאכילין לחולה נבלה ותרומה ונבלה מאכילין אותו תרומה וע"כ כמ"ש וא"ש: ע"כ מקונטרס ההשלמה]

[מקונטרס ההשלמה: השמטה לח"ד לדף כ"ו.
במ"ש שם בנאמנות על מציאות. ע"ש מ"ש. אם זה הוה כמו גילוי מילתא. ובזה יש לבאר דברי רבינו בהל' רוצח פ"ח הי"ג עד סוף הפרק ע"ש דדבריו הם תמוהים לכאורה וסתרי אהדדי דכיון דס"ל דגבי נשים גם בזא"ז אם מכחישים עורפים למה נקט שם אח"כ ובהל' י"ז דהולכים אחר רוב מנין ע"ש אך המעיין שם בדברי רבינו יראה דבאיזה מקומות נקט לשון הכחשה ובכמה מקומות לא נקט. אך כך דבגמ' ד' מ"ז ובירוש' יליף מקרא דכל שאחד בסוף העולם יש לו ידיעה א"צ להביא ע"ע אפי' אשה כו' וכמו גבי טומאת התהום עי' פסחים דף פ"א אך כאן צריך שני דברים אחד הידיעה והב' שנאמין לו שהוא יודע. וכ"כ בהל' נזירות מה דפליגי רבינו והר"א ז"ל גבי טומאת התהום דממעט הרוג אם מטעם דרוצח מכיר בו עי' כריתות דף כ"ו וכ"כ דאזלי לשיטתייהו במכות דף ו' אם ידיעת הבעל דבר יש עליו שם ידיעה:
עכ"פ כאן הוה ב' פעולות הידיעה ומה שאנחנו יודעים שהוא יודע. ויש נ"מ לפי גירסת הירוש' דלא כגמ' דידן דאם ראו שהרג רק שאין מכירין אותו עורפין והם יודעים שאשה מכרת אותו. א"כ מה שאחר אומר לו לא ראית יש בו ב' גדרים אם מכחיש על המציאות או על הידיעה וכה"ג כתבתי בח"א ולכך היכא דנקט לשון הכחשה ר"ל שאומר לו שההורג הי' עמו בזה גבי אשה ליכא נאמנות ואף בזא"ז עורפין אם שוין אבל אם אמר לו שאתה היית עמי א"כ לא הוה הכחשה בהדבר רק בידיעתו ובזה נשאר הספק וכ"ז שאין רוב כנגדו אין עורפין והך דהל' ט"ו או דמיירי כשבא ע"א מעיקרא והרי הוא כשנים ולכך שינה הלשון מהל' סוטה פ"א הי"ח או דלמא דלא הוי הכחשה רק לדבר אחר וכמ"ש וזה תליא אם הוה גדר עדות או גדר גילוי מילתא כמ"ש: ע"כ מקונטרס ההשלמה]

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה