צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי יוסף רוזין
פרק א · הלכה יב
מכר הגוי כו'. ואם מכרן כו'. הנה כאן רבינו פוסק דלא אזלינן אחר שליש הראשון אף דבהט"ז ולק' פ"ה הט"ו גבי עציץ שאינו נקוב וחזר וניקבו פסק רבינו דאזלינן אחר שליש הראשון וע' ספ"ב מהל' מעשרות כאן דאין נ"מ רק לממון לא אזלינן ולשיטת הר"א ז"ל לק' הכ"ב דגם גבי תו"מ של פירות חו"ל שנכנסו לארץ ונמרחו שם חייבים מה"ת וא"כ מה ר"ל התוספתא ספ"ב דתרומות בספינה הבאה מחו"ל לארץ דהצומח בה לפי חשבון מאי נ"מ הא אזלינן בתר מירוח אך י"ל דאי אזלינן בתר מירוח זה רק לענין חיוב אבל מצות נתינה ליכא ומוכרן לכהן ולגבי ספינה אזלינן בתר חשבון והנה לפי גרסת הירוש' פ"ה דמעשרות ובכ"מ להיפך מגמ' דחולין דף קל"ו ע"א רק דר"ע אזל בתר שליש הראשון והך תוספתא דתרומות הנ"ל אתיא כר"ע כמבואר בירוש' פ"ב דחלה וא"כ מוכח דלענין ממון לא אזלינן בתר שליש הראשון וע' שביעית פ"ה מחלוקת דר"א ור"י גבי לוף וע"ש בר"ש משום דממונא לא בטיל ועמש"כ בזה בח"ג. והנה רבינו מפרש הך דמנחות דף ס"ז דמקשה שם דמוכח מברייתא דגלגול עכו"ם פוטר ולכך אין חלתו חלה ומירוח אינו פוטר ולכך תרומתו תרומה ומתרץ כך דבאמת מיירי שמירח הישראל וגלגל הישראל רק דזה אתי' כר' שמעון דס"ל דאף בטבל גמור אם הפריש הגוי אף היכא דמהני הפרשתו כגון אם הפקיר הישראל לאחר מירוח או לאחר גלגל ובא עכו"ם וזכה בו מ"מ אין על החלה ועל התרומה קדושה ע' קדושין דף מ"א ע"ב בתוס' וערכין דף ו' ע"א ותמורה דף ג' ע"א וירוש' ספ"ג דתרומות ורבנן פליגי עליה וברייתא דמנחות אתיא כר"ש אך מ"מ גבי תרומה גזרו עליה קדושה מדרבנן גזירה משום בעלי כיסין שיפרישו הגויים התרומה שלהם והם יאמרו שהפקירו ועכו"ם זכה בה ונמצא שאין על התרומה שום קדושה והטבל מתוקן ולכך גזרו שתהא קדושה בתרומה אבל בחלה לא שייך זה כמבואר שם כן ס"ל לרבינו לק' פ"ד הט"ו:
והנה בירוש' מבואר שם דלר"ש ג"כ אינה מדמע ודלא כהתוס' במנחות וע' ב"מ דף נ"ה ע"ב גבי תרומת מעשר של דמאי אם חייבים עליה חומש ובירוש' דמאי פ"א ה"ב ובערלה פ"ב ה"א:
והנה רבינו בפה"מ פ"ה דגיטין כתב דגבי מציאת חש"ו למ"ד גזל גמור מדבריהם יש בהם חומש ובמעילה דף ב' ע"ב מבואר דגבי מעילה היכא דליכא קרבן ליכא חומש ע"ש ברש"י משום דחומש בהדיה קרבן מייתי ליה ע' כריתות דף כ"ו ע"ב ודף כ"ז דאדם מתכפר בכינוס חומשין וע"כ דאינו מעכב וע' ב"ק דף ק"ד דחומש דקרבן שבועה ממונא הוא ושם דף ק"י ע"א ברש"י ד"ה נתן דהא דאינו מעכב ר"ל הקרבן אבל מ"מ צריך להביא וע"ש דף ס"ה ע"א ברש"י ד"ה משלם ובב"מ דף ג' ע"ב דחומש היינו קרבן וע' תוספתא פ"ה דדמאי דעציץ שאינו נקוב אינו מדמע ואין חייבין עליו חומש והנה בגטין דף ס"ה ע"א מבואר דגבי פדיון של מעש"ש דעציץ שאינו נקוב חייב בחומש וגבי דמאי הוא להיפך כמבואר בב"מ הנ"ל ודמאי פ"א בירוש' וצ"ל כך דהנה מבואר בדברי רבינו לק' פ"ה הט"ו מהך דמנחות דף ע' וירוש' פ"ה דמעש' דאם נקבו לאחר שהביא שליש הוי עליו דין עציץ שאינו נקוב וי"ל דזה רק לדינא אך כיון דמ"מ מדרבנן צריך להפריש שוב לענין חומש דהוי נ"מ ג"כ לענין ממון י"ל דלא אזלינן בתר שליש וכמש"כ ובזה איירי הך דגטין הנ"ל וע' בפ"ג דדמאי בירוש' ובתוספתא תרומות דהוי מחלוקת אי תרומת מעשר של דמאי מדמע. והנה בתרומות פ"ז מ"ג מבואר דתרומות חו"ל אין עליה חומש והנה בירוש' שם פ"ו ה"ד הוי מחלוקת גבי תרומת הקדש אי צריך לשלם קרן וחומש לכל אחד ושם בה"א במה דמקשה ר"ל לר"י דס"ל דלא די במה שמשלם לעצמו אלא צריך לשלם לשבט וא"כ אמאי גבי תרומת הקדש צריך לשלם אחד וט"ס שם וצ"ל שנים וע' לק' פ"י הכ"ו בהשגות גבי הך דהגוזל והר"א ז"ל פי' כוונת רבינו דקאי אתרומת הקדש ומחלק בין גנב לגזלן וט"ס שם וצ"ל ובשניהם אינו משלם אלא קרן אחד אך באמת רבינו ז"ל ר"ל בגוזל תרומת הדיוט ונשבע והודה דצריך לשלם קרן וחומש מחמת השבועה מלבד אכילת התרומה ואמר דדי בחומש אחד והנה כוונת רבינו בהכ"ד היא כך דהנה בב"מ דף נ"ה ובפ"ח מהל' מעילה מבואר דגם פחות משו"פ הקדש אם אכל צריך לשלם הקרן וכן מבואר בירוש' פ"ב דפסחים וכ"כ בזה בהל' מא"ס ובהל' ערכין אם הוא רק גדר ממון הקדש או דחלה קדושה עליו וע' מעילה דף י"ב ע"ב גבי פרש ברש"י ובתוס' ואם נימא דחלה עליו קדושה רק דמעיטה קרא מחומש א"כ איך אמרינן כאן דאם יש בה כזית ואין בה פרוטה משלם לכהן א"כ מי משלם קרן להקדש וצ"ל כך דהנה בירוש' שם פ"ו פליגי תנאי אימתי חל על התשלומין שם תרומה אי משעת נתינה או משעת הפרשה והנה רבינו דס"ל דמשעת נתינה ואף דא"כ למה לא הביא דאוכל תרומת עם הארץ דצריך לזכותו כמבואר בירוש' וצ"ל דס"ל בזה כר' יוסי בבכורות דף י"ח וכ"מ דעשו שאינו זוכה כזוכה והירוש' אזיל לשיטתיה בפ"ה דפאה דלר"ל צריך לזכות אף לר"י וע' בפי"א דתרומות גבי מדליקין כו' דהוי ג"כ מחלוקת אי צריך לזכות ואנן ס"ל דא"צ עכ"פ רבינו ס"ל דרק בשעה שהגיעו התשלומין לכהן נעשין תרומה אך כ"ז בקרן ולא בחומש כמבואר שם פ"ו ובדברי רבינו בהט"ז ולכך אם אכל כזית תרומת הקדש ואין בה פרוטה משלם קרן וחומש לכהן וי"ל דאח"כ נעשה הקרן הקדש והנה מלשון רבינו שם וכן לשיטת כהנא בירוש' משמע דאם אין בו שו"פ רק כזית צריך לשלם חומש להקדש ודוחק לאמר דקאי איש בו שו"פ ויש בו כזית ולר' יוחנן לא משלם רק חומש אחד מה דנקט ב' חומשין אמרינן שם דהוי לצדדים ולא משכחת כלל לר"י שישלם ב' חומשין אך בתוס"א מבואר להדיא דצריך לשלם ב' חומשין וט"ס שם ומבואר שם דבחומש אחד מועלין ובחומש אחד לא הוי רק תרומה רק דנ"מ דחומש אחד שנותן לגזבר די שיהא חומש משויו של תרומה והחומש שנותן לכהן צריך שיהא שוה כמו אם היה של חולין וכן משמע לשון רבינו בהל' כ"ד והטעם דבאמת י"ל דאף דת"ק ס"ל בפסחים דף ל"ב וקפסקינן אנן דבתרומה תליא בכזית ומה דאמר שם אי דלית בה שו"פ אפי' קרן לא משלם זה קאי אפחות מכזית ובאמת קשה מנ"ל לאמר דת"ק ס"ל דדי בכזית דילמא ס"ל דבעי תרווייהו וקמ"ל דלא די בפרוטה רק צריך שיהא גם כזית אך י"ל משום דבברייתא קמייתא קאמר אבא שאול עד שיהא בו שו"פ מכלל דת"ק לא בעי זה ע"ש אך זה נ' דמ"מ התשלום צריך שיהא בשו"פ אך נ"מ דגם החומש מצטרף לזה כמש"כ רבינו בהל' מעש"ש פ"ח הי"ג ובפיה"מ שם ונ"מ כך דבהקדש אף למ"ד ב"מ דף נ"ג ודף נ"ה וערכין דף כ"ז דדי שיהא בקרן שו"פ ואז מוסיפין חומש וגבי תרומה צריך שיהא כזית רק צריך שיהא שו"פ עם החומש דבלא"ה לא שייך בו כדי תשלומין וא"כ לפ"ז כיון דאם אכל שיעור זה צריך להוסיף עליו חומש לגבי תרומה וגם צריך שישלם כמו שהיה שוה אם היה חולין ואז יהי' בו שו"פ ולכך חייב חומש להקדש אך מ"מ קרן להקדש א"צ ליתן רק תיכף לכשיגיע לכהן בשביל התרומה נעשה הקדש ומש"כ שם רבינו למי משלם קאי אקרן דאם יש בו שו"פ אף שיש בו כזית דדי בקרן אחד לגבוה וזהו דמקשה ר"ל לר"י בירוש' שם אמאי לא משלם ב' קרנות כיון דצריך לשלם לשבט ותירץ דיצא בו ידי גזילה אך נ"מ דצריך לשלם הקרן לפי שוי' של חולין למ"ד לפי דמים וגם חולין מתוקנים וגם י"ל דכהן מקבלו דהוי כמו גזבר ע' רש"י חולין דף קל"ט ע"א ור"ן נדרים דף ל"ד ע"ב ובהל' מעילה פ"ו בהשגות משא"כ גבי חומש כיון דיכול ליתנו לכל כהן שירצה א"כ לא הוי הכהן בעלים דידיה ולא הוי כמי שבא ליד גזבר ומשלם ב' חומשין ואף דמבואר בירוש' דלמקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך זה רק משום דכ"ז דלא בא הקרן ליד הבעלים לא חל עליו שם תרומה כמש"כ וכיון שבא לידו שוב ממילא נעשה החומש תרומה ולכך יכול ליתנו לכל כהן שירצה וע' תוס' ב"ק דף ק"ד ע"ב ד"ה נתן דגם קודם שיתן את הקרן חל על החומש שם ממון אך בירוש' שם הוי זה מחלוקת דאמוראים דרק בנתינת הקרן נעשה החומש קרן וזה תליא ג"כ בהך דשם דף ק"ג ע"ב ותוס' שם דף ק"ד גבי עד שיתמעט הקרן לפחות מש"פ אם ר"ל דלא מהני גם צירוף עם החומש:
השמטה במ"ש בשיטת רבינו בפיהמ"ש גיטין פ"ה דאף בגזל גמור של דבריהם מ"מ חייב חומש.
ועי' בהך דבכורים פ"א מ"ח גבי הפריש בכוריו ואבדו דמביא אחרים תחתיהם ואמר שם דאינו חייב עליהם חומש אם אכלם ובירוש' אמר דאתיא כר"ש ולית הלכתא:
אך באמת לפי גירסת רש"י במכות דף י"ט דבכורים כ"ז שלא ראו פני חומת הבית הוה חולין אז מה דמבואר דאין חייב עליו חומש זה רק אם הראשונים ראו כבר פני הבית וע' בתוספ' כאן דהוה מחלוקת אם עד באר הגולה ובספרי פ' ראה פסקא ע"ז ועי' בהך דמעילה דף י"ט ע"א בהך מחלוקת דר"י ור"ש ובתוספ' סוף פאה זה ודאי אם נאבדו קודם הבאה להר הבית חל קדושה על השני' ויש בה חומש:
וכן נראה מפי' הרא"ש שם רק אם נאבד אח"כ קודם שהביאם לעזרה אז אין עליהם רק כמו תוספות הבכורים וע"ש פ"ג מ"י דר"ש ס"ל דתוספות הבכורים נאכל בטהרה ופטור מן הדמאי ובתוספ' שם קאמר דגם מן הודאי פטור ועי' בדברי רבינו בהל' מעשר פי"ג הי"ד דרק מן דמאי פטור ובירוש' מעש' פ"ד סה"ח ובדמאי פ"ד ה"ה אמר שם ג"כ דפטור מן הדמאי:
אך רבינו דס"ל דתכף כשהביאן לירושלים חל עליהם שם בכורים לענין גדר תרומה וחייב עליהם מיתה רק קדשי מקדש לא הוה עד שיבואו לעזרה שפיר י"ל דאם נאבדו לאחר שבאו לירושלים שוב אין על השניים שם בכורים של תורה וכ"כ בזה במ"א מה דנ"מ בין הטעם המבואר בתוספ' דשקלים דלכך בכורים ליכא בזמה"ז משום בית ד' ובמכות דף כ' משום מזבח ונ"מ אם חל עליהם עכ"פ קדושת תרומה וכן י"ל דנ"מ גבי נוב וגבעון אם הי' שם בכורים עי' זבחים דף קי"ט ע"ש בתוס' אף דיש עליהם שם בירה מ"מ שם מזבח ד' לא הוה וע"ש בתוס' וברש"י פסחים דף ל"ח ע"ב ועי' בכורים פ"ב וסוכה דף מ"ז ע"ב דמבואר שם דבכורים טעונים שיר ובדברי התוס' ערכין דף י"א ע"א לכאורה תמוה דהא זה מבואר במשנה אך י"ל דנ"מ להני בכורים דמביאין ואין קורין אם צריך לומר עליהם שיר ובערכין דף י"א ע"ב מבואר שם דאין שיר בא רק היכא דקבוע לו זמן ועי' בתוס' פסחים שם דהיכא דהוה זמן ארוך לא מיקרי קבוע זמן וא"כ גבי הני דאין קורין ה"א דלא בעי שיר וגבי בכורי יין מוכח במכלתא ס"פ משפטים דאינו קורא:
והנה מדברי רבינו בפ"ג מהל' בכורים ה"ז והי"ד מבואר דכלי מעכב ויש שם גירסא בדברי רבינו כלי שני ועי' בתוספ' בכורים פ"ב מוכח ג"כ כן. והנה בירוש' בכורים פ"ג מוכח בה"ה דדוקא סל ולכך פי' רבינו בפיהמ"ש פ"ג דבכורים גבי הך דקלתות היו סלים מחושקים בכסף. והנה לכאורה קשה בהך דמכות דף י"ט ע"א גבי מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ אמאי לא נימא אגד כלי שמי' אגד עי' שבת דף צ"א ע"ב ופסחים דף פ"ה ע"ב ע"ש בתוס' בד"ה ונגררין ובפרט היכא דכלי מעכב:
אך באמת לפי מ"ש לעיל י"ל דנ"מ בין הבאה לירושלים להבאה לעזרה גם י"ל דבאמת הטעם הא דמבואר במשנה הובא בב"ק דף צ"ב דשל עניים ניתן לכהנים הוא משום דהוה כמו הך דמעש' פ"א מ"ג ע"ש בירוש' גבי חותלות של תמרים ובספ"ג שם דאם קרא שם לאחר שגפן חל גם על הכלים שם מעש' ובטל אגבייהו אך זה רק לא בדבר חשוב כמו בהך דמנחות דף צ"ו ע"ב ועי' קדושין דף מ"ח ע"ב גבי בו ובמה שבתוכו ועי' שבת דף קמ"א ע"ב גבי כיס לא מבטל לתינוק ושם דף קל"ט ע"ב גבי ציצית ואף דבשבת שם מבואר דלגבי מת מבטלו אגב מרירי' ע"ש ברש"י ותוס' ובחולין דף קכ"ה ע"ב גבי מת בכסותו ומ"מ מבואר בערכין דף ז' ע"ב דרק כשהן קשורין במת ומבואר שם דנוי המת אסור:
אך באמת נ"מ בין היכא דביטלו להמת לאחר מיתה ובין היכא דנשאר עליו מחיים ואף דאגב מרירי' מבטלו עי"ז לא נאסר כמבואר בסנהדרין דף מ"ח ועי' בנדה דף ס"א ע"ב דמשמע שם דגם אם יחד המיטה לספדו ג"כ אסורה בהנאה והא דמשמע בסנהדרין דרק המיטה הנקברת שם ר"ל כשלא יחדה לאחר מיתה ועי' בירוש' מגילה פ"ג ה"א ובמ"א אבאר זה. עכ"פ גבי בכורים י"ל דהכלי בטל אגבייהו היכא דלא הוה דבר חשוב ועי' שבת דף מ"ז ע"א גבי מחתה באפרה וכ"מ וא"כ י"ל דשוב לא שייך אגד כלי כיון דהכלי הוא טפל לגבייהו ועי' בירוש' שבת פ' ט"ז גבי הך דמצילין תיק הספר כו' מה דאמר שם ניחא ספר ור"ל משום דאסור לאוחזו ערום ובטלה לגבי' ושם מחלק בין מחובר ללא ואכמ"ל. ואף דלכאורה מתוספ' דבכורים משמע דרק מעש' קונה קנקן ע"ש י"ל דנ"מ בין סתם למפורש עי' בירוש' דמעש' פ"ג ופ"א הנ"ל מה דמחלק שם בין אומן המוכר או הלוקח ומשמע שם דאזלינין בתר דעת שניהם ועי' ירוש' שביעית פ"ח ה"א גבי סיאה ואיזב וקורניס גם י"ל דזה יהי' תליא בהך תוס' דבכורים שכ' לעיל: ע”כ השמטה].
והנה כ"ז לר"ש דס"ל דאם תרם הגוי תרומה אין עליה קדושת תרומה אבל לרבנן דס"ל דיש עליה דין תרומה אף דליכא גבה מצות נתינה לכהן מ"מ צריך ליתנו לכהן בשביל הקדושה שיש בה וע' בדברי רבינו בפ"ג מהל' מעה"ק ה"ג מוכח דס"ל דאף דקיי"ל דשלמי עכו"ם עולות מ"מ אם התנדב שלמים ונתנם לישראל שפיר קרבי שלמים ולא כגירסא דגמ' דילן מנחות שם דרק אם הפרשן בשביל ישראל והטעם משום דרבינו פסק כמ"ד דקדשי עכו"ם אין מועלין בהם ואין עושים תמורה ולאו משום דגוי לא עביד תמורה רק דקרבנו אינו עושה תמורה דאין קדוה"ג חלה עליהם כמבואר בדברי רבינו הל' תמורה פ"א ה"ו ומ"מ פסק דהשוחטן בחוץ חייב ונ' דאף דקיי"ל דהשוחט להדיוט חייב כמבואר בזבחים דף ק"ח ובחולין דף מ'. וכן פסק רבינו בהל' מעה"ק פי"ח וע' תוס' סנהדרין דף ס"ב ע"ב ד"ה רישא ואף דהא נפסל ע' זבחים דף מ"ה ע"ב מ"מ חייב משום שחוטי חוץ כמש"כ התוס' זבחים דף נ"ט ויומא דף ס"ג משא"כ גבי הקטרה פטור וכמו דקיי"ל דאם הקטיר לשם עצם פקע מהם שם הקטרה וכמבואר בזבחים דף ע"ז וכן גבי זריקה לשם מים כמבואר שם ובכ"מ משא"כ בשחיטה ולכך מבואר בזבחים דף מ"ו ע"ב דצריך להקטיר לשם שם ועי"ש בתוס' רפ"ק וא"כ לפ"ז אם זרק הדם להדיוט בחוץ י"ל דפטור וי"ל דזהו תליא בזה מהיכן ילפינן זריקה ע' זבחים דף ק"ז וסנהדרין דף ל"ד ובאמת נ' דזה ר"ל הגמ' בזבחים דף י' ע"א במה דנקט שם ק"ו הריני שוחט לשם פלוני כו' דרש"י ותוס' פי' דר"ל דשינוי בעלים אינו פוסל רק בזריקה ורבינו בהל' פסוהמ"ק פט"ו לא נ' כן והפסול רק בשחיטה וכשיטת היש מפרשים ברש"י פסחים דף ס"א ע"ש ודברי הגמרא דכאן מפרש במה דאמר הריני שוחט לשם פלוני דכשר ר"ל דלא שחט לשם וגבי שחיטה לא נפסל ולגבי שחיטה והקטרה נפסל ולא דר"ל משום פסול קרבן רק דלא הוי כלל זריקה וכמש"כ וכן נ"מ גבי דמים הניתנים בפנים אם נתן דם של פר יוה"כ בחוץ לאחר מתנות הכפורת קודם נתינה על הפרוכת רק עדיין לא נתן דם השעיר על הכפורת אם חייב דאם נימא דהחיוב הוא מחמת הקרבן חייב דהקרבן הוא טוב ואם מחמת הדם בעצמו הוא מחוסר זמן ע' יומא דף ס"ב ע"ב ודף מ' ובירוש' שם ספ"ה וע' זבחים דף מ"ב ע"ב דמקשה שם כי מדי בהיכל מיא בעלמא קמדי כו' ור"ל משום דהמתנות שעל הכפורת לא עלו שוב הוי על הפרוכת מחוסר זמן וכן נ"מ גבי אשם מצורע ששחטו בחוץ קודם זמנו שלא לשמו דאז חייב כמבואר בזבחים דף קט"ו אם אח"כ זרק הדם לחוץ לשמו אם חייב דהזבח עצמו כשר אך הזריקה היא בחיסור זמן וע' מנחות דף צ' ע"א דבעי נסכים וא"כ מוכח דעדיין שם אשם מצורע עליו דאל"כ מה שייך ע"ז נסכים וע' בתוס' שם דף ד' ע"ב ונזיר דף כ"ח ע"ב וזהו כוונת הגמ' שם דף ו' ע"א גבי כי פרו על מה שבאו ור"ל דעדיין שמם עליהם וכע' מש"כ התו"י יומא דף נ' ע"ב גבי תמורת הפסול וי"ל דזה תליא בהך מחלוקת דר"י ור"ע מהיכן ילפינן זריקה עכ"פ אם שחט להדיוט חייב אך זה רק בקדשי ישראל אבל בקדשי ב"נ נ' דאינו חייב רק אם שחטן לשם דכ"ז שלא שחט אין עליהם קדוה"ג וי"ל דזהו כוונת הספרי פ' ראה פ"ס ע' גבי קדשים שהוקדשו בחו"ל וכ"כ בזה במק"א ולכך אף דסתם שלמי עכו"ם עולות מ"מ כיון דנתינן לישראל והעכו"ם לא נדר עולה דאל"כ א"א לישראל לשנותם מחמת הנדר ע' תוס' ע"ז דף ה' ע"ב וכיון דלא נדר יכול הישראל לעשותם שלמים והגמ' אתיא כמ"ד דמועלין בהן מה"ת אך באמת נראה דהא דאין מועלין בקדשי עכו"ם זה רק לפני שחיטה אבל לאחר שחיטה י"ל דמועלין ואפשר דזה הוי כמו הך דזבחים דף פ"ה ע"ב גבי אימורין שהעלין לפני זריקת דמים דאף דהוו לחמן של מזבח מ"מ אין מועלין בהם והנה התוס' מנחות דף ס"א ע"ב כתבו דעכו"ם שהקריב שלמים למ"ד דיכול להקריב ע"כ צריך שישראל יאכל הבשר דהא ערל אסור בקדשים וא"כ גם בתרומה ע"כ צריך ליתנו לכהן ובזה יש ליישב דברי הירוש' פ"ה דדמאי ופ"ה דמעש"ש דגם תרומה שהפריש הישראל שלקח הפירות מגוי מוכר לכהן דלא כגמ' דילן משום דס"ל דאין על התרומה גדר קדושה רק איסור וגוי מותר לאכול וגמ' דילן יסבור כמ"ד דאף קנין נכסים אין לו וא"כ יש בהם שפיר קדושה וכמבואר בערכין דף ו' ע"א וצריך ליתנה לכהן אך רבינו ז"ל לא ס"ל כן רק דהתרומה שפיר קדיש לבד מהאיסור אבל מעשר לדידן דמותר לזרים ה"ה לערל וע' יבמות דף ע"ד דלר"א דאסור לזרים אסור לערל ואף דלטמא מותר אף לר"מ ע"ש דף פ"ו זה רק לטמא מת אבל לטמא זיבה וכו' דהוקש לו ערל אסור לר"מ עכ"פ לדידן מותר לערל ואף דהוטבל לתרומת מעשר וע' במש"כ רבינו בהל' מא"ס פ"י ה"כ מ"מ בטבל דהני דגדלים בקרקע עכו"ם אין עליהם שם קודם וכמש"כ:
ובזה א"ש לשון רבינו שצריך ב' הטעמים הך דאתינא מכח גברא כו' דזה רק אמעשר דאם הפריש הגוי מעשר היה יכול לאוכלם בעצמו אבל אתרומות מעשר וכגון שקרא שם לתרומת מעשר קודם מעשר אז צ"ל הטעם מקרא כי תקחו כו' ומש"כ רבינו גם על תוס' הטעם דאתינא כו' שם ר"ל היכא דהגוי הפריש מעשר וע' בפ"ד דמעש"ש בירוש' אם טבל שעדיין לא הפריש ממנו ת"ג אם יש עליו שם טבל למעשרות וע' רש"י כתובות דף צ"ה ע"ב דדוקא היכא דכבר היה הדבר ביד מי שזה אינו יכול ליטלה ממנו והוא נטל מזה אז יש לו זכות של זה ובזבחים דף צ' ע"ב במערבא אמרי עיילי בה עולת בהמה כו' ר"ל דמעלה שיש לעולת בהמה אמעשר עיילי ביה בחטאת העוף דכיון דחטאת העוף קודמת לעולת בהמה יש לה מעלותיה של עולת בהמה ובתוס' ב"ב דף קל"ט ע"ב ס"ל כשיטת רש"י בכתובות שם דצריך שבתחילה יקחו זה מזה ואז יש לו זכות של הראשון וע' כתובות דף ק"ט ע"ב גבי חד דאתא מכח ד' וערכין דף ל"א ע"ב גבי מחלוקת דר"א ור' יוחנן וע"ש ברש"י ובדברי רבינו בהל' שמיטה פי"ב ה"ד מוכח דלא כרש"י רק דהמוכר ראשון אינו יכול לפדותה מיד הלוקח שני אבל המוכר שני יכול לפדותה מיד הלוקח השני כ"ז שלא עברה שנה לממכר שלו וע' ירוש' דקדושין פ"א ה"ב הך מחלוקת גבי עבד עברי ולמ"ד לשעבוד אם גאלוהו מן הראשון אי הוה מכירה חדשה ועובד שש שנים או רק משלים ע"ש וע' ערכין שם דפודה מן ההקדש חשבינן שנה משלקחו מן הגזבר ושם אבאר זה. ובהך דב"ב דף קל"ט ע"א לפי' רשב"ם שם מוכח דאם כתבן האב לבנו לאחר מותו ומכרן הבן הקרקע שייכת ללוקח והפירות המחוברין לבנו ולא אמרינן מה מכר כו' משום דזה הוי ממילא לא ע"י זכות וכן יהי' נ"מ משני הטעמים אי מחמת אתינא כו' אי מחמת הקרא דכי תקחו היכא דנתגייר הגוי בעצמו איך יהי' הדין לענין המעשר ות"מ והנה בירוש' פ"ו דדמאי סה"ב גבי חוכר מהגוי דקי"ל דמעשר ונותן לו ולא סגי בתרומה ואמר שם דאי נימא דהטעם משום קנס אף אם אח"כ נתגייר הגוי צריך ג"כ לעשר משום דקנסא בידו ר"ל דכבר זכה הגוי בקנס וכמו שכ' התוס' בגיטין דף מ"ד ע"ב גבי שטר שיש בו רבית דכבר זכה בו הלוה וא"צ ליתנו להיורשים וע' ב"מ דף ע"ב ע"א גבי לוה מן הגוי ונתגייר אם זקפו עליו במלוה קודם שנתגייר צריך ליתן לו הריבית משום דכבר קנאו זה דעיקרא דרבית הוא דבאמת נתחייב לו ע"פ דין רק שאסור וכמבואר בב"מ דף ע"ב וב"ק דף ל' ע"ב דשומא מילתא היא וע' ב"ב דף קכ"ד ע"ב דברבית אינו נוטל פי שנים לכ"ע אליבא דרבנן וזה תליא אי רבית הוי כמו שבח דמגופא או מעלמא וע' ב"מ דף ס"ז ע"ב גבי משכנתא באתרא דלא מסלקי דהבכור נוטל פי שנים ושם ר"ל מהפירות ולא על המלוה ודלא כהתוס' שם וע' רש"י ב"מ דף קי"ד ע"ב ד"ה מאי קאמר דהוי רבית אם שוכב על טליתו ור"ל דאם נימא דהתורה התירה לשכוב על טליתו שוב נשתעבד לו הבגד והוי רבית ובאמת קשה מש"כ התוס' מנחות דף צ' ע"ב אי מותר להוליך מעות הקדש לסחורה וא"כ משכחת רבית ומה שייך כאן רבית ובמה נשתעבד לו כיון דהמעות לא קנה וגם פטור מאחריות והוי כמו רבית מוקדמת או מאוחרת וע' ת"כ פ' בהר ובספרי פ' תצא דמרבה שם כסף מעש"ש לאיסור רבית וצ"ל דאתיא כמ"ד ממון הדיוט הוא דאל"ה לא קנה כלל המעות כמבואר קדושין דף כ"ד ודף נ"ד והנה רש"י סנהדרין דף ע' ע"ב כ' גבי אכל מעש"ש דגנב דמי מעשר ובאמת הא קי"ל דצריך שיהא של אביו ושל אמו וכיון דממון גבוה אינו שלהם כלל רק ר"ל דלקח מהדמים שגנב מעש"ש וע' רש"י חולין דף פ"א ע"ב דאם אכל מעש"ש של חבירו צריך לשלם לו אף בגבולין ובתוספתא ב"ק פ"ז מבואר דצריך לשלם גם כפל אך רבינו בפ"ג מהל' מעש"ש הכ"ד פסק דפטור מכפל וע' תוס' קדושין דף נ"ג ע"ב וב"מ דף צ' וכ"מ אי מעש"ש בגבולין יש עליו דין ממון ומ"מ צריך לשלם עבורו ובתוספתא ב"ק פ"ז ובדברי רבינו בהל' גניבה פ"ג מבואר דגם גבי הקדש צריך לשלם הקרן וכן משמע מדברי רבינו הל' ק"פ פ"ט ה"ו דאם אכל פסח של חבירו צריך לשלם לו. וצריך לחלק כמש"כ התוס' ב"ק דף י"ב ע"ב חלק בעלים לחלק גבוה. אך באמת כך דנהי דאינו יכול למוכרו ולקדש בו האשה מ"מ מה שנהנה בו צריך לשלם אך נ"מ דלא הוי בגדר מזיק וא"צ לשלם מן העידית ע' תוס' גיטין דף נ' ע"א וגם יהיה נ"מ אליבא דר' יהודה דס"ל בקדושין שם דיכול לקדש בו אשה והוי שלה לפי מה דס"ל לרבינו וכן ס"ל להתוס' דף כ"ד ע"א דאשה אינה צריכה להוסיף חומש על מעש"ש שלה היך הדין במעש"ש זה ובאמת נ' דזה ר"ל הגמ' שם דף נ"ג ע"ב איהו ניחא ליה דנקני איתתא ממילא ר"ל שיהא צריך להוסיף חומש ע"י שקידשה וע' תוס' ע"ז דף ס"ב דאם לוקח שהמעות ישארו ביד המוכר בקדושין מותר אף למ"ד ממון גבוה הוא והטעם דשוב לא קנה את הדבר כלל והא דמבואר רפ"א דמעש"ש דאין מוכרין אותו היינו חוץ לירושלים ואף דפסחים דף ע"ה ע"ב מבואר להיפך י"ל דזהו רק מדרבנן. גם י"ל דלמ"ד ממון הדיוט הוא אסור למוכרו כיון דהמכירה מועלת אך בירוש' מבואר להיפך אך זה רק מדרבנן ובאמת מדברי רבינו בהל' מעש"ש פ"ג מוכח דר"ל דלא מהני מכירתו. עכ"פ התשלום שמשלם עבור המעש"ש שאכל אינו בשביל עצם הדבר רק בשביל הנאה דעצם הדבר אינו קנוי לו וא"כ איך שייך לאמר ע"ז רבית וע"כ דזה אתיא כמ"ד מעש"ש ממון הדיוט הוא. וע' במה דפליגי רבינו והגאונים ז"ל בהל' מלוה פ"ד הי"ג אי מהני מחילה גבי רבית ובאמת לא שייך מחילה כלל דהא הם באמת של המלוה רק דצריך להחזיר להלוה מחמת גזיה"כ ומש"כ התוס' ב"ק דף קי"ב ע"א ד"ה אע"פ דהמעות אצל המלוה הם כמו גזל שם ר"ל מחמת טעות וכמש"כ התוס' ב"מ דף קט"ו ע"ב גבי משכון ותוס' ב"ב דף צ"ב דהיכא דהוי מק"ט י"ל דהוי גזל וכ"כ בזה וע' ב"מ דף ע"ב גבי ההוא פרדיסא אי השטר ניתן ליכתב ובאמת אם נימא דמק"ט הוי בגדר גזל למה אמרינן בב"מ דף ט"ו ע"א דצריך למלוך בלוקח מגזלן ליכתוב שפיר דהיינו עידית הא גזל גבי מעידית כמבואר בב"ק דף ה' והנה זה תליא בהך דתמורה דף ו' ע"ב גבי אי עביד לא מהני אי החזרה משום דין או משום גזל ואדרבה אי נימא דהוי גזל שוב לא עבר כלל משום רבית כע' דאמרינן בב"מ דף ס"ב כל שאילו בדיניהם אין מוציאין כו' וע"ש דף ס"א ל"ל לאו בגזל כו' והנה מבואר בב"ק דף ק"ד ע"א דכל היכא דצריך שיגיע לידו לא מהני אי אמר לו יהא לי בידך כיון דצריך להביא כפרה וע' גיטין דף ס"ג ע"ב בהך דאמרה לשליח ליהוי בידך אך בירוש' שם מחלק בין אם אמרה ליהוי בידך או ליהוי לי בידך וכע' הך דקדושין דף ח' ע"ב ע"מ שיקבלם לי כו' ולכך רבינו ז"ל בהל' גירושין פ"ו ה"ט נקט לשון יהא לי וע' ב"ק דף ק"ט ע"א ובהל' גזילה פ"ח דלכך לענין קרבן צריך להוליכו להבעלים משום דלאחר השבועה אינו של הבעלים ויצא לגמרי מרשותם כמש"כ שם פ"ז ה"ט ובמה דפליגי בעהמ"א ובמלחמות פ"ד דב"ק היכא דהודה על הגזל אי יכולים בעלים להקדישו כ"ז שלא גבאו וע' גיטין דף ע"ח ע"א דפליגי תנאי היכא דנתן לה הגט והנתינה לא פעלה כלום אי צריך ליטול מידה ולחזור ולגרשה וע' פ"ד ע"ב שם דהיכא דפעלה הנתינה איזה דבר צריך לכ"ע ליטול ממנה וליתן לה ובירוש' שם יש סברא להיפך דאדרבה אם פעלה הנתינה קצת די בזה דיש ע"ז שם נתינה וע' תוס' קדושין דף מ"ו ע"ב ד"ה מעות מבואר ג"כ כה"ג. וכן נ"מ דהיכא דהדין פוטר אותו מליתן אם הוה כמו שנתן או שאינו צריך ליתן ע' כתובות דף ל"ג ע"ב דמקשה שם מי איכא מידי כו' ותי' דהפטור שלו משום קלבד"מ ולא מיקרי פטור וע' בכורות דף י"ב ע"ב גבי ספק פט"ח דאף לר"א דנתינה מעכבא בספק לא מעכבא ובירוש' פ"ו דתרומות כה"ג ונ' דהתוס' פסחים דף כ"ט ע"א שכ' דהיכא דפטור מקו"ח פטור גם מקרבן מעילה משום דס"ל דמה שהדין פוטר אותו לא הוי כנתינה ומבואר בב"ק דף קי"א ע"א דגבי מעילה צריך ג"כ להביא תחילה הקרן ואח"כ האשם וע' בדברי רבינו בפ"א מהל' מעילה ושם אבאר זה וגבי ספק פט"ח לר"א משום דס"ל דהוי כמו שנתן וחזר ותפסו דאצלו הוא ג"כ בגדר תפיסה וזהו כוונת הגמ' ב"מ דף ו' ע"ב דאם נימא דתקפו כהן אין מוציאין א"א שיתחייב במעשר בהמה דכיון דהוא בידו בגדר תפיסה הוי כמו לקוח וזה ר"ל פוטר ממונו בממונו של כהן וע"ש בתוס' ובר"ן שבת פ' שואל דהיכא דתפס בשביל הלואת שבת נעשה הדבר שלו ושוב א"א ליטול ממנו אך הגמ' דב"מ הנ"ל ר"ל כך דמ"מ תיכף כשנולד הספק צריך תפיסה חדשה דהעובר לא מקרי תפוס ע' תוס' ב"מ דף ק' ע"א ד"ה וליחזי ובירוש' קדושין פ"ב דמה ששוה השה יש להכהן חלק בהחמור ובכורות דף י' ע"ב ע"ש וגם י"ל דצריך לכוון לתפוס וע' בירוש' כתובות פ"ט גבי מטלטלי דיתמי וגבי פירות שביעית דהם סבורים שהם שלו ובאמת אינם שלו רק משום תפיסה והוא אינו מכוון לזה וע' ב"ק דף כ"ט ע"ב גבי הפכו ותוס' ב"ב דף נ"ד ע"א וכ"מ ובמק"א אבאר זה ומה שהקשו התוס' ב"מ דף ו' ע"ב ד"ה קפץ דאמאי לא בטיל ברובא הטעם ג"כ דכיון דזה בא לו ע"י טלאיו שנתערב בהם לא עדיף מלקוח דפטור ממעשר בהמה וע' גיטין דף י"ח ע"א אם זקפו עליו במלוה אי הוי כדבר חדש וב"מ דף קט"ו גבי שכר בית וזקפו עליו וכתובות דף מ"ב גבי קנס לאחר העמדה בדין ע"ש בירוש' דאינו גובה רק מבינונית. וכן יהיה נ"מ למה דקי"ל דכל הכאה שאין בה שו"פ לוקה עליה דלאו בר תשלומין הוא איך הדין אם הכה בעבדו דפטור כמבואר בב"ק דף פ"ז אי חייב מלקות מי הוי כאילו שילם לעצמו וזה ר"ל ג"כ הגמ' דסנהדרין דף פ"ה ע"א בשהכהו הכאה שאין בה ש"פ ר"ל דגבי יוצא ליהרג כל הכאות הוי כאין שו"פ בהן כיון דלאו בר דמים הוא כמבואר בערכין דף ו' ע"ב וע' בבעהמ"א שם וע' תוס' סנהדרין דף ע"ג ע"ב וכתובות דף כ"ט גבי בא עליה אביה וכן ר"ל בהך דמכות דף ט"ז גבי משכונו של גר התם גברא בר תשלומין הוא ושעבודא דגר הוא דפקע ר"ל דהוי כמו ששילם לעצמו וכע' הך דב"ק דף ק"ט אך לשון רש"י ז"ל במכות לא משמע כן רק דפקע לא מחמת זכיה וע' במש"כ ה"ה ז"ל בהל' גזילה פ"ח הי"ד בשם הר"א ז"ל דאם גזילה קיימת אסור לזכות בה הגזלן לעצמו ולכך דייק רש"י במכות שם ששרף המשכון ואם קיים ע"כ צריך ליתן לאחר וכמו בב"ק דף ק"ט לארנקי של צדקה וע' במש"כ ה"ה ז"ל בהל' זכיה פ"ב הט"ו דאם הגר חייב לאחר הזוכה בנכסיו חייב לשלם ואף דבתוס' מנחות דף נ"א ע"ב משמע דגבי נסכים פקע השעבוד מהנכסים י"ל דלכך לגבי חוב וכתובה לא פקע משום דלא יצא מרשותם לגמרי וכע' דמבואר בב"ק דף מ"ט ע"ב כיון דשייכא במקצת כו' וע' בירוש' גיטין פ"ח ה"א דאשה יורשת וגם הוא יורש וכתב לה דין ודברים כו' לא מהני דזה הלשון לא מהני רק בנכסים שיהי' לו וכמבואר בגמ' וע' בירוש' ר"פ הכותב מזכיתו את למד חיובו ר"ל כמו שזכה בהם אף שלא היו בשעת הנשואין כך יכול להסתלק מהם וכאן כיון שיש לו מקצת זכות בהנכסים שוב לא מהני הסילוק וע' רש"י ב"ק דף קי"ג ע"ב דמשמע שם דהפקר לא הוי שינוי רשות והוא ג"כ מטעם זה דעדין לא יצא מרשותו לגמרי משא"כ בהך דמנחות גבי מזבח דשם לא שייך גדר זכיה מן ההפקר פקע לגמרי וע' ב"ק דף י"ג ע"ב גבי נגח תורא דהפקר לתורא דידן וע"ז דף מ"ז ע"א גבי מים של רבים אינם נאסרים ודף נ"ב ע"ב גבי ובאו בה פריצים וחללוה ע"ש ברש"י אם יכולים לאסור של הפקר ובכלאים פ"ז דאין אדם אוסר כרמו בשביעית ובירוש' פ"א דתרומות במה דבעי שם אם יכול לתרום מכרי של הפקר וע' רש"י ב"ק דף קי"ד ע"ב דמשל הפקר על שלו ודאי אינו יכול לתרום ומבואר בירוש' דמאי פ"ג ה"ג הטעם דמשלך אתה מעשר וכן מבואר בדברי רבינו בפה"מ מס' תרומות פ"א וכן משמע מדברי התוס' יבמות דף פ"ט ע"ב ד"ה שהפקר וע"ש דף צ' ע"א בתוס' ד"ה אזיל כהן מש"כ דכיון דאמרינן דמדאור' הוי תשלומיו תשלומין איך מהני להפקיע ממנו כיון דחל על התשלומין שם תרומה אך כיון דקי"ל דכל כמה דלא אתי ליד כהן לא חל עליו שם תרומה כלל וכיון דמדרבנן אין תשלומיו תשלומין וא"כ הוי כמו דלא אתי ליד כהן ושוב לא חל עליו שם תרומה כלל וכאן י"ל דלכ"ע כן דאין הפרשתו מקדשתו כיון דלא חזי דיבוא ליד כהן וגם נ"מ אם צריך דוקא שיבוא ליד אותו כהן שצריך לשלם לו אז חל עליו שם תרומה וע' בירוש' פ"ו דתרומות דאם אכל תרומת ע"ה דאם ישלם לכהן חבר צריך לזכות לע"ה ע"י אחר וכ"כ בזה בח"ב בהל' ערכין גבי חרמי כהנים וגזל הגר דכ"ז דלא אתי ליד כהן יש עליהם קדושה אם צריך דוקא שיבא ליד כהן שבאותו משמר ואז פקעה ממנו הקדושה. אך באמת נ"ל דהא דמבואר בב"ק דף פ"ז דהחובל בעבד כנעני שלו פטור מכלום נ"ל דר"ל אם עשה בו מום שעי"ז יצא לחירות וע' תוס' שם וב"מ דף צ"ב ע"ב דצערא לא זכי ליה רחמנא אך כיון דעי"ז יצא לחירות זה הוי תשלום גם במקום הרפואה ובאמת זה תליא דהקנס דקנסינן ליה להוציאו לחירות הוא תשלום לעבד או קנס לרבו וע' רש"י גיטין דף כ"א ע"ב דבשביל איסור החבלה עי"ז יוצא לחירות וגם נ"מ אם אין בחבלה שו"פ דלוקה אם ג"כ יוצא לחירות אי זה הוי בגדר לוקה ומשלם ובאמת רבינו ז"ל בהל' חומ"ז פ"ה ה"ג כ' הכה עבד חבירו משמע דרק דחבירו וע' הל' רוצח פ"ב הי"ב שעבדו י"ל רשות להכותו שם ב"ה י"ד כתב דרק בשבט אז אם חי מעל"ע פטור וע' בתוס"א ב"ק פ"ז דנקט שם דאם חבל בע"כ שלו יותר מהראוי חייב ור"ל מלקות או דר"ל כמש"כ רבינו ואף לאחר מעל"ע אם מת חייב וע' הל' עבדים פ"ט והוא בנדה דף מ"ז דאסור לביישן אך הבעהמ"א בסנהדרין דף פ"ה כ' דביוש גרע וכן ס"ל לרבינו בהל' ממרים פ"ה ה"ב לחלק בין בושת לחבלה וע' הל' גניבה פ"א. וגם נ"מ אם חבל בע"כ שלו בשבת אם יוצא לחירות אי שייך בזה קלבד"מ ובזה יש ליישב אם נימא כמ"ד בירוש' דב"ק פ"ד דיש נזקין בכולו ע' ב"ק דף מ"ג וכן מוכח במכות דף ח' ע"ב דלמ"ד חנק חמור בהרג את אביו חייב גם משום מכה אביו דהוי כמו חבלה וא"כ למה עי"ז לא יצא העבד לחירות ומבואר בתוספתא ב"ק פ"ט דהיכא דלאחר הכאה יצא מרשותו פטור לגמרי ובמכילתא פ' משפטים הגרסא להיפך ונ"מ למ"ד ב"ק דף צ' דהמוכר עבדו ופסק ע"מ שישמשנו ל' יום הראשון ישנו בדין יום או יומים אם חבל ביום ל' א"כ נמצא דבשעה שמת לא היה ברשותו מאי עכ"פ איך משכחת לה להך דין דיום או יומים ובפרט אי נימא כמ"ד דא"צ גט שחרור וע"כ צ"ל דהוי בגדר חייבי מיתות שוגגין דפטורין מדבר אחר ובפרט לשיטת רש"י ב"ק דף ל"ה וכן מבואר בירוש' פ"ב דשבת דמקלקל בשבת ג"כ פטור מממון אך התוס' ורבינו בהל' חומ"ז פ"ד ה"ט לא ס"ל כן אם זה הוי גדר תפיסה ע' תוס' כתובות דף מ"ב ע"א ושם דף ל"ג ע"ב בתוס' דבקנס אף לצאת ידי שמים פטור ואם תפס מפקינן. עכ"פ י"ל דהיכא דנפטר עפ"י דין לא הוי כתשלומין וע' כתובות דף נ"ג ע"א גבי כתובת בנין דיכרין היכא דנישאת ואח"כ בא בעלה דקנס קנסוה ע"ש ור"ל אי מה דפיטרה הבעל מכתובתה אי זה כמו ששילם לה כתובתה או דא"צ לשלם וע' בהשגות בהל' אשות פ"ח הט"ז מה דמחלק שם בין מוכרת למוחלת ובפי"ט הי"ב ובמה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' אישות פי"ח ה"ו היכא דאין להאשה כתובה מחמת דלא נשבעה אי יש לה קבורה אי הוי כמו שקיבלה כתובתה או רק דאין הבעל צריך ליתן לה וע' תוס' כתובות דף צ"ה ע"ב אם אין להיורשים אלא מטלטלין דאינה גובה כתובתה אין לה קבורה וזהו החילוק בין בע"ח לכתובה דגבי בע"ח רק דא"י לגבות אבל בכתובה אין לה כלל וע' ירוש' חגיגה פ"א דהוי בזה מחלוקת ונדרים פ"ט אם אומרים להם שיתנו וכ"כ בזה במק"א וע' במה דפליגי רשב"ם ותוס' ב"ב דף קמ"ד ע"א היכא דהשביחה לפני השבועה למי שייך השבח ובאמת נראה דגבי מטלטלין דנכסי צ"ב שלה דנוטלתן לאחר מיתת בעלה בלא שבועה כמש"כ רבינו בהל' אישות פי"ח ובתוס' יבמות דף ל"ח וב"ב דף קנ"ח מ"מ הא מקרי מחוסר גוביינא כמבואר יבמות דף ס"ו ע"ב ובתוספתא שם פ"ט דאם היה בעלה כהן ומת דעבדי צ"ב שלה אוכלין בתרומה אף היכא דהיא אינה אוכלת וא"כ אם תפסה אותם האשה והושבחו למי שייך השבח ונראה דזה ר"ל הירוש' כתובות פ"ט וקדושין פ"א האי ארמלתא דתפסא אמהותי דמוציאין מידה דסבורא דהוא דידה ולית דידה ונ' דר"ל דהוה של צאן ברזל שלה ואם היתה נוטלתן בתורת גביה קנתה דאף שבועה לא בעי רק היא סבורה דא"צ לגבות כלל דהם שלה ממילא לכך לא זכתה בהן ונ"מ לענין השבח דאינו שלה:
השמטה במ"ש לשיטת רש"י גיטין דף כ"א דלכך עבד יוצא לחירות משום איסור חללה וא"כ לפי"ז קשה הך מחלוקת דקדושין דף כ"ד ע"ב דרשב"ג ורבנן:
וכן בהך דהרי שהי' רבו רופא תיפק לי' דהא מבואר בסנהדרין דף פ"ד ע"ב דלרפואה פטור אך בתוספ' דב"ק פ"ו ופ"ט מבואר גבי רופא שריפא דאף ברשות ב"ד מ"מ חייב בדיני שמים וה"נ כן. גם י"ל נ"מ בין אם היציאה הוא משום חסרון האבר או משום חסרון הפעולה וכ"כ בזה בח"ג בהל' כלאים דבאמת גבי עין יש ג' גדרים אחד הראי' ואחד שאם נסמית לגמרי בטל ממנה שם העין ואם נחטטה בטל ממנה שם האבר וגבי מחוסר אבר בקרבן עוף הנה בקדושין דף כ"ה נקט שם נחטטה ובזבחי' ובכ"מ נקט נסמית אך רבינו ז"ל גרס בהל' איסורי מזבח פ"ג נמסית ור"ל אם דוקא חסרון אבר במציאות או אף בתואר:
וזהו כונת הירוש' פ"א דע"ז ה"ה קרייא אמר שמקריבין חסר לע"ז ומייתי ראי' מקרא וכי תגישון עיור כו' ר"ל חסר התואר לא המציאות וזה מבואר בכ"מ דמחוסר אבר אינם מקריבין ועי' בירוש' סנהדרין פ"ז הי"א גבי זיבח לה טלה בע"מ וכן בהך דקיטע אצבעו דע"ז דף י"ג זה לא הוה מחוסר אבר רק דעי"ז נסתלק מהרגל תואר רגל וכ"כ בזה במ"א הך בעייא דירוש' פ"ט דסוטה גבי ע"ע אם קלוט מיקרי בע"מ או מחוסר אבר דעי"ז נפסד צורת האבר וכן נ"מ גבי ראי' אם שנסתלק הראי' או שנתכסה הראי' ע"י דבר אחר וזה הגדר של דוקין שבעין דגרע מכל המומין כמ"ש רש"י מנחות דף ע"ט ע"א ובכורות דף ט"ז ע"א וע"ש דף כ"ח דהם משתנים לאחר מיתה ותוס' זבחים דף ל"ה ע"ב וזה הגדר דיבמות דף ע"ט ע"ב וגיטין דף ע' ע"ב כחישותא הוא דאתחיל בי' והני לא מטעם האיסור יוצא לחירות רק מצד הדין ובמ"א אבאר זה: ע”כ השמטה].
עכ"פ גבי רבית תיכף כשעשה שומא כבר נתחייב בו ומ"מ אם נתגייר אסור ליטול ממנו הרבית וע' ב"ק דף צ"ו גבי שבח אם גזל ישראל ומכר לעכו"ם ובדברי רבינו בהל' שכירות פ"ב אם הפקיד אצלו גר ואח"כ נתגייר וע' רש"י ב"ק דף פ' ע"א דגבי רועה שעשה תשובה פי' דקאי אבהמה דקה וגבי גר נקט שנפלו לו בירושה ולא נקט שנתגייר והיו לו חזירים אך כך משום דאיסור סחורה הוא דאורייתא וגבי חזירים אף בנזדמנו אסור ע' ב"ק דף פ"ב ע"ב ופסחים דף כ"ג רק גבי ירושה כיון דקי"ל דירושת הגר רק דרבנן אינם שלו וגם י"ל דאיסורא לא זכי ליה כהך דקדושין דף י"ז ע"ב וע"ז דף ס"ד:
והנה בתוספתא דטהרות הובא בירוש' פ"ט דעירובין ופ"ג דחגיגה גבי גר שנתגייר והיו לו יינות ואמר ברי לי שלא נגעתי בם וכן בע"ה שנעשה חבר דס"ל לת"ק דהוא עצמו מותר לשתות ולהשתמש מהם וכ"כ מזה בח"א בהל' מא"ס פי"א ה"ג אך באמת כך דהא דכליו דע"ה טמאים זהו רק לחבר אבל לא לעצמו וזה ר"ל הגמ' בחגיגה דף כ"ב ע"ב לעצמו טהרנו ע"ש ברש"י ותוס' ולעצמו הוא באמת טהור ולכך מציל במוקף צ"פ ומש"כ התוס' שם בד"ה טמא מת דהא לא שכיח ולכא' קשה הא אנן פסקינן באמת דאין כלי חרס מציל ומה שייך בו דין טמא מת אף לנו אך התוס' ר"ל שמא זה הכלי גופא נטמא והטבילה ע"ה בכלי שאין בפיה כשפופרת הנוד וע"ז קאמר דלא שכיח. גם י"ל לשון הגמ' דלעצמו טהרתם ר"ל דמבואר בתוספתא דאהלות הובא בהל' טומ' פכ"ג דאדם עצמו טהור אם הוקף בכ"ח צ"פ. עכ"פ כשהם אצל ע"ה לגבי ע"ה עצמו לא גזרו טומאה ולכך נקט רבינו בהל' תרומות פ"ו ה"ב דלכך אסור ליתן תרומה טהורה לכהן ע"ה משום שאסור לאכול תרומה טמאה ולא נקט משום דמטמאה דלזה אין חשש דהוא עצמו לגבי עצמו לא מיקרי כלל טמא אך מ"מ על התרומה שפיר חל שם טומאה וע' ירוש' פ"ו דתרומות ובדברי רבינו לק' פ"י הכ"א דאין מוסרין טהרות לע"ה ושם ר"ל ג"כ משום דע"ה יאכלם אח"כ בתורת טהרה כי אין ע"ה חשוד לאכול תרומה טמאה ולכך מותר ליתן לו תרומה טמאה בחזקת תרומה טמאה ודלא כהשגות וע' נדה דף נ"ז ע"א גבי כהן כותי דאינו חשוד לאכול תרומה טמאה. וכן לגבי סתם יינם לגוי עצמו אין עליו דין יין נסך כלל ולכך אם אח"כ נתגייר מותר לשתות היין והנה בירוש' שם נקט ברי לי שלא נתנסך ולא נקט ברי לי שלא נגעתי משמע אף אם נגע ג"כ לא איכפת לן לגבי עצמו ולא שייך ע"ז לאמר הך דכתובות דף כ"ח ע"ב דעכו"ם ונתגייר אינו נאמן אף לענין דרבנן מחמת מילתא דלא רמיא כו' וצ"ל דזה רק לאחרים אבל לעצמו לא שייך זה ול"ד להך דחגיגה דף כ"ו ע"א גבי גבאים דנאמנים לאמר לא נגענו אם עשו תשובה ובחולין דף נ"א ע"א גבי הני דיכרי דגנבי גנבא דאי אהדרינהו מחמת תשובה מותרים י"ל דשייך בהו לאמר כמו אנפשיה ומדכר וכע' הא דכתובות דף כ' ע"ב אך קשה מעבד דהוא ג"כ מוזהר על תחומין ומבואר בכתובות שם דאינו נאמן גבי עד כאן היינו באין בשבת וע' עירובין דף נ"ט ע"א בתוס' וי"ל דכאן ר"ל ע"י עירוב והנה ע' עירובין דף פ"ב ע"ב ובתוס' שם דף ע"ט ע"ב דבשביל עבד ושפחה מערבין שלא מדעתו וא"כ הוי כמו ע"י אחרים דמבואר בכתובות דף כ"ח ע"ב דלא מהימני ובאמת נ"ל דלא דר"ל דמניח בשבילם עירוב רק דהם בטלים אצלו כמו חפציו וכמו גבי קרבן פסח דהם אוכלים מפסח שלו לא בגדר מנויין רק דהם בטלים אצלו וע' ירוש' פ"ח דפסחים ה"א וכ"כ בזה בח"ג בהל' כלאים ונראה דכן הדין בהך דקטן יוצא בעירוב אמו ע' עירובין פ"ב ר"ל ג"כ דא"צ עירוב כלל דבטל אגב אמו וכן מוכח בתוספתא פ"ו דעירובין וע' ירוש' ספ"ב דסוכה ואף דמלשון הגמ' דעירובין לא משמע כן ובאמת זה תליא בשיטת הראשונים בהך דכתובות דף ס"ה ע"ב במה דאמר שם דזן קטני קטנים אי ר"ל רק בהדה כמש"כ שם רש"י אך רבינו ז"ל בהל' אישות פי"ט הי"ד ופכ"א הי"ז כ' דצריך ליתן להם מזונות לא אגב אמם ואם היורשין צריכין ליתן להם מזונות ע' יבמות דף ס"ז ע"ב גבי הבת מאכלת והנה הא מזונות האשה קודמות להבנות גם בנכסים מועטים ע' כתובות דף מ"ג וצ"ל כמבואר בירוש' שם דראויה לתבוע כתובתה ולאבוד מזונות וגם זה תליא במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' אישות פי"ט הי"ב אם הבנות ניזונות היכא שמכרה כתובתה ע"ש אך מ"מ משום מזונות קטני קטנים אמאי לא מעכבא מלאכול בתרומה וצ"ל דלזה עדיין אין לו זכיה וע"ש דף מ"ב ע"ב בהא דאמר שם וליתבעה ליורשים אם ר"ל בגדר ירושה או בגדר מזונות מחמת קטני קטנים עכ"פ מה שעבד יוצא ע"י עירוב לא מחמת עצמו רק מחמת אדון ולכך לא מהימן כמש"כ וכה"ג מחלק בירוש' עירובין פ"ט שם והובא בדברי רבינו בהל' מטמאי מו"מ פ"י ה"ז ע"ש ויהי' נ"מ לגבי שבויה אם אח"כ נתגייר הגוי ואמר שלא נגע בה דשבויה ג"כ הוי בגדר תקנה כמש"כ בזה בהל' אישות פ"י ע"ש בח"א. עכ"פ חזינן דעכו"ם ונתגייר לא הוי כמו שנשתנה מרשות לרשות וא"כ לא שייך לאמר אתינא מכח גברא כו' אך מ"מ הך טעם דיליף מקרא דטבל של ת"מ שאתה לוקח מן הגוי שייך גם כאן וכן יהי' נ"מ גבי גוי שהקדיש קרבן ואח"כ נתגייר אם חייבין כרת בשחטו בחוץ דהנה מבואר בע"ז דף נ"א וכ"מ דקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבם בשעת איסור הבמות אין בהם כרת וגבי גר מאי אי זה נקרא כמו שהקדשין בשעת היתר הבמות וע' בתו"כ פ' ויקרא פ"ב אדם לרבות את הגרים ונ' דנ"מ אם הקדיש קרבן כשהיה בן נח למ"ד שלמי עכו"ם עולות כמש"כ ואח"כ נתגייר אם יכול לשנותו לשלמים אי זה הוי דין שהוא עולה או בעצם הוא עולה וכמש"כ לעיל וכן נ"מ לקטן שהוא מופלא הסמוך לאיש והפריש קרבן ואח"כ נתגדל ושחטו בחוץ למ"ד פ"א בתרומות ירוש' ה"ב דאין חייבין על קדשין בחוץ מאי וי"ל דזה כוונת הגמ' בנידה דף מ"ו ע"ב יכול יהא חייב על הקדישו קרבן ור"ל כה"ג אם הגדיל ומשום שחוטי חוץ ובמק"א אבאר זה:
והנה בירוש' פ"א דדמאי ה"ג מבואר שם דמחפין טבל עם הגוי ובתוספתא שם מבואר דאסור וכן מבואר שם דגם בהמתו אסורה לאכול טבל של גוי והנה אם נימא כמש"כ התוס' בכ"מ דהאיסור הוא משום הנאה של כילוי י"ל דעיקר הטעם הוא משום דצריך לקיים מצות נתינה ועי"ז מבטל וגם כהן נותנו לעצמו בגדר נתינה כמש"כ בח"ג ולפ"ז אם נימא דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין אם נתן הישראל לכהן טבל לזכות בו קיים מצות נתינה ע' חולין דף קל"א ע"א וכן אם הישראל לקח תרומה מכהן או נפלה לו מבית אבי אמו כהן אז בתרומת כרשינין וכיוצא בו י"ל דגם הישראל מותר ליתנן לבהמתו וזהו כוונת רש"י פסחים דף ל"ד ע"א גבי אבא שאול אך מרש"י ע"ז דף ט"ו ע"א מוכח להיפך דרק אם היא של כהן יכול להאכילה הישראל תרומה וע' יבמות דף ס"ו ע"ב אך שם לא ר"ל על ישראל רק דר"ל דפרתו של כהן שהיא שכורה אצל ישראל ומזונותיה על ישראל מותר לכהן להאכילה כרשיני תרומה:
והנה ע' בבכורים פ"ב מ"ב גדוליהן אסורין כו' משא"כ בתרומה וע' תוס' פסחים דף ל"ד ובאמת ר"ל לענין הא דמבואר בב"מ דף צ' גבי הדשות בתרומה ובמעשר דגם בגדולי תרומה אסורה הבהמה לאכול וכמבואר פ"ט דתרומות מ"ג והא דנקט כאן דשרי נ' דר"ל הא דירוש' פי"א דתרומות ובתוס' יבמות דף ס"ו וב"מ שם דרק כרשיני תרומה מותר ליתן לבהמת כהן וגבי גידולין ס"ל דגם שאר מינים מותר להאכיל לבהמה משום דאין בהם רק איסור תרומה ולא קדושה אבל בהמת ישראל אסורה אף בגדולין משום איסור וכן פי' רבינו במשניות שם:
גם י"ל דמיירי שעשה מלאכה ע"י בהמה במחובר וע' בירוש' תרומות פ"ח דאיסור גידולי תרומה חל אף במחובר ור"ל דלא נימא דהתקנה לא חלה רק כמו דבר חדש ואין תרומה במחובר וזה תליא בהך מחלוקת דפי"ד מ"ז דכלים גבי שברי כלי מתכת דחזרו לטומאתן ישינה אי מצטרף הזאת ג' של קודם שבירה להזאת ז' שלאחר שבירה או לא וכ"כ בזה. וכן נ"מ אם לא תיקנם לגמרי ע' תוס' שבת דף מ"ח ע"ב ונדה דף כ"ו ע"ב דלהפקיע טומא' ישינה לא מהני וטומאה חדשה אינה מקבלת ויהיה זה נ"מ כאן וכ"כ בזה בח"א בהל' מא"ס פט"ו הי"ז. ובזה י"ל דשפיר אכלה הבהמה משא"כ בתלוש. עכ"פ חזינן דאף היכא דליכא קדושה ורק איסור אסור באכילה לבהמתו וה"נ כן גבי טבל של גוי ולכך אסור לבהמה אבל זריעה הנה בירוש' פ"ה דמעש' מוכח דהטעם הוא דאסור לזורעה משום הפסד כהן והכא לא שייך זה דהא מוכרו לכהן ולכך מבואר בירוש' פ"א דדמאי ה"ב דגבי דמאי א"צ להביא ממדבר לעיר משום דס"ל כהך שיטה דמוכרה לכהן דלא כשי' רש"י סוטה דף מ"ח ותוס' יומא דף ט' וע"ש שכ' הטעם משום דהוא דבר מועט לכך נותנו לכהן וא"כ בדבר מרובה מוכרן ושוב אין כאן דין השבת אבידה וזהו כוונת הירוש' שם מצוה להשיב אבידה בדבר מועט ולא בדבר מרובה וא"כ היכא דמוכרן לכהן לא שייך הטעם דהפסד כהן אך זה רק בטבל של גוי הטבול לתרומת מעשר אבל אם הוא טבול לת"ג דזה אף בשל גוי צריך ליתנו לכהן כמבואר בגמ' אסור לזורען ובזה א"ש דלא סתרי אהדדי הירוש' והתוספתא הנ"ל. גם י"ל דזה תליא אם ע"י הזריעה תפקע הטבל וזה בעיא דלא איפשטא במנחות דף ע' ע"א. והנה לפמש"כ לעיל דתרומה הנזרעה בקרקע של גוי אף דיש בה כל הדינין מצד איסור מ"מ אין בה קדושה וא"כ כאן למה אסור להפסידה וצ"ל דס"ל להתוספתא דגם קנין נכסים אין לו לגוי וע' פ"ט דתרומות גבי הך דמנכש עם הכותי כו' והנה בירוש' שם ס"ל דקאי אעכו"ם וכן בפהמ"ש שם וע' תוס' מנחות דף ס"ז ע"ב אך מהך דנדרים דף נ"ח ע"ב נראה דקאי אכותים וכמ"ד גירי אמת הם רק דחשודים הם לזרוע טבל ע"ש: