אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי יוסף רוזין

פרק א · הלכה א

פרק א

ארץ ישראל האמורה כו'. הנה לדברי רבינו דס"ל דבלא כבוש מלך גם ארץ ישראל לא נתקדשה הני דכבשו חצי שבט מנשה מאי. ובאמת התוס' בע"ז דף כ"א ע"א ד"ה כבוש כתב דהוה רק כמו כבוש יחיד. אך בירוש' בכורים פ"א הי"ב מבואר שם דאדרבה דהם עדיפי מעבר הירדן לגבי בכורים ע"ש וצ"ל דרק לאחר שעברו את הירדן אז צריך דוקא כבוש מלך וכעין דמבואר במגילה דף י"ד ובערכין דף י' גבי שירה על נס שבחו"ל וברש"י ובתוס' כריתות דף ה' ע"ב גבי משיחה למלכים ע"ש ועי' ר"ה דף ט"ז ע"ב וביבמות דף ס"ד גבי עשר שנים מבואר שם דאף קודם כבוש יש נ"מ בין א"י לחו"ל ומשמע שם משום גדר מצוה שייך בו זכותא דא"י. ויהי' נ"מ ג"כ להך דמבואר במכות דף ז' ע"א גבי חייבי מיתות ב"ד אם ברחו אף לאחר גמר דין מחו"ל לא"י צריך עוד הפעם לדונם וגבי אשה ועבד כה"ג מאי עי' במ"ש הראב"ד ז"ל בהך דכתובות דף ק"י ע"ב דהיא אינה מצוה כ"כ לדור בא"י וע' גיטין דף ז' ודף מ"ג ע"ב גבי מוכר עבדו לחו"ל. ובאמת קשה הא דמבואר בערכין דף ז' ומכות דף ה' וסנהדרין דף פ"ה דלאחר גמר דין הוה גברא קטילא ואמאי האבידו לברוח לא"י וצ"ל דזה לא הוה גדר דין ונ"מ דהיכא דעי"ז יתבטל הדין לגמרי כמו גבי בן סורר ומורה דמבואר בסנהדרין דף ע"א ע"ב דלאחר גמר דין ואם ברח והקיף חייב וכה"ג אם ברח מחו"ל לא"י מאי. ובודאי דיתבטל הדין לגמרי עי"ז לא. אך אם נימא הטעם משום מצות כבוש ולגבי אשה ועבד לא שייך זה. עי' ברכות דף מ"ט ע"א ושם דף כ' ע"ב גבי נשים בברהמ"ז וא"כ י"ל דה"ה פחות מבן כ' ולכך גבי בן סורר ומורה לא שייך זה וכמבואר בב"ב דף קי"ט ע"ב גבי טפלים. וע' בספרי הובא בדברי רבינו בפיה"מ בבכורים פ"א מ"ה דממעטינן טומטום ואנדרוגינס בגדר ודאי מחלוקת א"י והוא בספרי ר' פ' פנחס. ובתוס' ב"ב דף פ"א וע"ש דף ק"מ ע"ב ובהך דנדרים דף י"ח ע"ב גבי כותב חיה ובהמה אם גם כוי בכלל דהוי שם מחלוקת בזה:
והנה בזבחים דף קי"ב מוכח דיש נ"מ גבי במות בין קודם הכבוש דהיינו בגלגל דאז היו הבמות מותרות בכל העולם ובזמן נוב וגבעון רק בא"י וע"ש בפיה"מ לרבינו וברש"י שם דף י"ד ע"א ודף כ"ח ע"ב דכל העולם כשר לבמה וכן הוא בתוספתא סוף מס' קרבנות ובמש"כ התוס' שבועות דף ט"ז ע"ב די"ל דבזמן נוב וגבעון לא היה כלל גדר מחנות ובאבות דר"נ פכ"ו מבואר דכל א"י כשר למזבח וע"כ ר"ל לבמה ומשמע דבחו"ל לא. אך י"ל דהטעם משום טומאות חו"ל ע' תוס' מגילה דף י' ע"א וכ"כ בזה בח"ב בהל' נזירות ובס' הלכות ערכין. אך באמת בהך דמכות דף ז' ע"א מבואר דבאותו ב"ד גם מחו"ל לא"י אין צריך לעיין עוד הפעם והנה בסנהדרין דף ע"א מבואר דגבי בן סו"מ ע"כ צ"ל בי"ד הראשון עכ"פ וא"כ שוב אין נ"מ בין א"י לחו"ל. והנה הא דאמרינן בב"ב דף נ"ו ע"א כל שהראהו כו' ע"ש ברשב"ם דממעט גם קיני כו' אף לעתיד לבוא ואף דמבואר בירוש' ובתוספתא פ"ב דמכות הובא בדברי רבינו בהל' רוצח פ"ח ובס' הל' מלכים דלע"ל יעשו שם ערי מקלט צ"ל דכמו דאמרינן בזבחים דף קי"ז ע"א דבמדבר היה קולט מחנה לויה אף דערי מקלט לא קלטו כמבואר מכות דף י' ע"א וצ"ל דנ"מ בין לדעת לשלא לדעת כמבואר במכות שם דהוי רק כמחנה לויה ולא בגדר ערי מקלט. וע' בתוספתא במכות שם ובירוש' פ"ב ה"ז דאף אם עדיין לא כבשו כל א"י מ"מ מהני אם הפרישו ג' עיירות בא"י כדי שעכ"פ יקלטו הני שבעבר הירדן וע"ש דמבואר שעד שלא כבשו קדש הפרישו גמלא ואף דמבואר בערכין דף ל"ב דגמלא היתה מוקפת חומה ואינו יכול לעשותה ערי מקלט כמבואר שם דף ל"ג ע"ב וגם הא מבואר בירוש' שביעית פ"ו דכ"ז שלא נכבשה כל ארץ ישראל לא נתקדשה כלל. וע"כ צ"ל דעכ"פ שיהי' כמו מחנה לויה מהני דלדעת קולט וגם י"ל דלא כבשו אותם כלל רק דעשוהו לבעלי מסין וע' בירוש' פ"ב דדמאי ופ"ו דשביעית דהוי בזה מחלוקת אם בעלי מסין כמו שנתקדשו ומ"מ לערי מקלט א"א דכיון דיש בהן גם בן נח ובערי מקלט אסור שיהי' שם גר תושב וכמש"כ בזה בהל' איסו"ב דהוי כמו ירושלים. ולכך הפרישו עיר אחרת ואף שאותה העיר לא קלטה מ"מ אהני להני ג' שהפריש משה שיהיו קולטות וכ"כ בזה במק"א. וכה"ג י"ל בהך דמגילה דף י"ח במה דמבואר שם ובירוש' פ"ב דהא דקורין ללועזות בלעז זה רק אם אינם מבינים בלשון הקודש. וא"כ לפ"ז י"ל למ"ד שם דף י"ט דאין צריך לקרות כולה ומ"מ צריך שתהא כתובה כולה. שוב י"ל דהני דא"צ לקרות צריך שיהא כתוב דוקא בלה"ק ומ"מ יצטרף זה לזה. ועי' במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' גירושין גבי גט שכתבו בשתי לשונות. ובזה יש לישב מה דמבואר בירוש' עירובין פ"ז ומגילה פ"ב דגם לענין זה שצריך לקרות כולה רק נהגו דהוי לשון דיעבד ומה שייך זה וע' תוס' עירובין דף ע"ב ע"א דהקשו כה"ג אך לפ"ז א"ש דנ"מ לענין שיכול שתהיה כולה כתובה בלעז. גם י"ל דנ"מ למ"ד דאם שהה לגמור את כולה חוזר לראש כמה היא כולה ועוד נ"מ למ"ד שם דיוצאין גם בלעז יוני מ"מ ל"ד לאשורית דגבי אשורית אם יודע אשורית ושאר לשון אינו יוצא רק באשורית וביוני אין הדין כן רק דיוצא גם בשאר לשון אף דיודע יונית אם הוא מבין וכן נ"מ למה דמבואר בגמ' דילן דהיכא דכתב בלשון אחר ותרגמה בלשון אחר לא יצא דהוי על פה זה רק בלשון קודש אבל בשאר לשון אין נ"מ ולא מקרי כמו בע"פ דלענין דין כתיבה בל"ז אין שם כתיבה עליהם רק דהוי כתיבה לצורך קריאה וע' מש"כ התוס' שבת דף קט"ו ע"א בשם הר"י פורת וכ"כ בזה בח"א בהל' מגילה. וכן מוכח בירוש' ונ"מ ג"כ לצורת האותיות דגבי לשון קודש צריך ג"כ דוקא כתב של אשורית כמבואר במגילה דף ט' וגבי יוני אין הדין כן ואף בכתב אחר ג"כ שרי וע' גיטין דף פ"ו ע"א דטצהר הוא בלשון פרסי ב' שנים ובלשון אחר מבואר במנחות דף ל"ד וכ"מ דטט הוא שנים רק דאותיות הכתיבה מתחלפות בין צ' לט'. וכן נ"מ אם צריך לתרגם מלה במלה לפי סדר הלשון ולכך בירוש' רפ"ב דמגילה לא ממעט תרגום מקרא דלשונם משום דס"ל דתרגום הוא פירוש הלשון ולא מיקרי שינוי וכבר הארכתי בזה במק"א בהך דכתובות דף י' ע"ב גבי אלמנה על שם מנה. ובאמת נ"ל דהך דפליגי ר' יהודה ורבנן בסוכה בכ"מ בג' מינים שבלולב אי צריך אגד או לא הוא משום דפליגי אם הוא חד דבר או ב' דברים המעכבים זה את זה דר"י ס"ל דהוא דבר אחד ולכך צריך לאגדם ורבנן לא ס"ל כן. וע' סוכה דף נ"ד ע"ב דפליגי כה"ג גבי תקיעה ואמרינן שם מי אמר רחמנא עבוד פלגא דמצוותא ומש"כ התוס' סוכה דף ל"ד ע"ב ומנחות דף כ"ז ע"א דיש מפרשים דבשאר הימים די באחד וזה רק אם נימא דהם דברים בפ"ע רק דאין מעכבים זא"ז ובירוש' שקלים פ"ח גבי קרבן עצים דמביא שם ראיה דאם אמר הרי עלי עץ סגי באחד מדמחלקן לשני כהנים. וברכות דף מ"ו ע"א גבי אם יכול לחלק ברהמ"ז לאיזו אנשים ושם דף ל"ד ע"א גבי תפילה ובזבחים דף מ"ב ונ"ב הוי מחלוקת דתנאי אם כל ההזאות הן דבר אחד או דברים בפ"ע רק שהם מעכבים וגם י"ל דר"ל דלא דמעכבים זה את זה רק דמעכבין הכפרה שלא נשלמה ולכך מבואר שם דף מ"ב ע"ב דהיכא דפיגל באחד מהן אף דלא יצא בו מ"מ לענין זה מהני שלא יהא הני הזאות שאחריו כמו שלא כסדרן דאל"כ כי נגע בהיכל הוי כמיא בעלמא ע"ש. וע' בכורות דף נ"א ע"ב גבי פדיון הבן דנקט שם דיוצא אם נתן אף לעשרה כהנים ובתוספתא שם נקט לה' כהנים והטעם משום דזה אתיא כמ"ד בכורות דף י' ע"ב דאין נתינה פחות מסלע וע' חולין דף קל"ז ע"ב. וע' בירוש' יומא פ"ה אם הכניס כף ומחתה זה אחר זה דעובר משום הכנסה יתירה איזה מהן הוא הנקרא היתירה אם הראשונה או הב' וזה תליא אם הם כדבר אחד דאז כ"ז שלא הביא השניה אין הראשונה כלום או כב' דברים המעכבים דאז הראשונה ג"כ הוה כדין:
ולפ"ז נראה דאף הני שהם פסולים להמינים שבלולב יש נ"מ דהני דפסולים מחמת עצמם אז אינם כלום ואם הם פסולים מחמת דין אז י"ל דנהי דלגבי עצמן לא יצא בהם מ"מ עכ"פ מהני לענין שיוצא בהשאר ולק' אבאר זה. עכ"פ חזינן דלגבי ערי מקלט אף שלא נכבשו לגמרי קולט וע' במה דפליגי בירוש' פ"ב דחלה ה"ב בהני שכבש ירבעם ולא כבשם יהושע היכא דלא בעי ירושה וישיבה כמו גבי חלה אם חייבין מן התור' ובספרי פ' פנחס פ"ס קל"ו מבואר שם דמשה ראה יותר ממה שכבש יהושע וצ"ל על הני שקידש ירבעם וע' ירוש' מכות פ"ב ה"ט במה דמקשה שם כתיב שש שיהי' קולטות כאחת ותאמר הכין ולכא"ב משמע דר"ל לפמש"כ דקיני וקניזי וכו' לא יהיו קולטות אלא מדעת וא"כ אינם שוים עם שאר ערי מקלט. אך באמת כך דהנה הירוש' פ"ו דשביעית ס"ל דבצר היינו בצרה ובטלה הקדושה ודלא כגמ' דילן וא"כ לפ"ז בבית שני חסרה עיר אחת ולא היו קולטות ושוב איך משכחת לה שיחזיר הרוצח כה"ג מרובה בגדים אם מת דזה רק בבית שני וכמבואר שם בירוש' ובבית שני לא היה קולט כלל כיון דחסרה עיר אחת וכמש"כ וכן נ"מ לפ"מ דמבואר בירוש' ובתוספתא כאן דאם נפלה אחת מהן אם צריך לבנותה רק במקומה או אפ' במקום אחר. וגם אם שאר שבטים מסייעים בבנין כיון דכעת היא של כל ישראל ובזה פליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' רוצח פ"ח ה"ז דרבינו דייק שם בתחילת הפרשתם דמשמע דאח"כ לא איכפת לן אם אינן משולשות והשיג הר"א ז"ל וכתב וכן משווין ר"ל דגם כעת יהי' כן. וכן נ"מ למה דמבואר בעירובין דף ל"ה דאין מקדרין בערי מקלט אם צריך למדוד גם השיפוע ע"ש דף נ"ח. ונ"מ דאם אח"כ נעשה המקום שוה מאי עכ"פ מתחילה צריך שיהא שייך העיר לשבט ואח"כ נותנין אותה לערי מקלט. וע' ערכין דף ל"ד ע"א במה דאמר שם המה ומגרשיהם ע"ש בתוס' דמשמע דבתחלה יש על העיר שם השבט אך יש לומר דנ"מ לענין פרווריה ע' מכות דף י' ויש עליהם ג"כ שם העיר עכ"פ י"ל דלכך הוצרך יהושע לחלק ארץ ישראל אף דעדיין לא כיבשו כדי להפריש ערי מקלט וע' ערכין דף ל"ב ע"ב ויומא דף י"ב דהיכא דמעורב ואינה נחלקת לגמרי אינה נקראת אחוזה ואין היובל נוהג ובזה א"ש מה שהקשו התוס' בב"ק דף פ"ח ע"ב דלמ"ד אין ברירה למה לא נתבטלי גם חלוקת יהושע אך אם נימא דנתבטל שוב יתבטל היובל וא"כ אי אפשר שהוא יבטל דעי"ז יתבטל הוא עצמו וכעין מש"כ התוס' זבחים דף ק"ה בשם הירוש' גבי מי חטאת דאין מטמאין אחרים להתטמא וה"נ כן. ומש"כ התוס' ב"ק משום אורים ותומים קשה הא חלוקת השבט לא הוי ע"י אורים ותומים ובזה י"ל כונת הגמ' ב"ב דף קכ"ב בכספים העלוהו די"ל דקאי על השבט עצמו. אך מחמת הטעם דנתבטלה החלוקה מבואר ביומא דף י"ב דגם בשבט עצמו אם עדיין לא נתחלק אין עליה שם אחוזה. ובזה א"ש ג"כ הא דמבואר בגיטין דף מ"ח ע"א חילוק בין יובל ראשון ליובל שני דשם הוי רק מכירה לזמן ולא בגדר מכירה לעולם ומשום אפקעתא דמלכא כמבואר בב"מ דף ק"ט ע"א וזה תליא בהך דירוש' דגיטין שם אם הך דלא תמכר לצמיתות הוי לאו או רק ספור ע' לק' הל' שמיטה פי"א ה"א דשניהם עוברים ומש"כ הרמב"ן ז"ל בס' המצוות על זה ובירוש' גיטין שם ר"ל דזה קאי לענין למכור לגוי אך זה רק אם נימא דיש קנין לחפור כו' ע' גיטין דף מ"ז ע"א ומ"מ הקדושה לא פקעה דאל"כ אין עליה שם מכירה כלל. ומה דמבואר בב"מ דף ק"ו ע"א אפקעתא דמלכא ע"ש ברש"י ד"ה אפקעתא ולכא' קשה למ"ד ספיחין מותרין בשביעית הא מבואר בערכין דף י"ד ע"ב דאילנות יש עליהם שם שני תבואות וא"כ למה אינו עולה מן המנין. אך באמת כיון דזה הוי הפקר לכל לא שייך בו דין שני תבואות וע' ברש"י ערכין דף כ"ט ע"ב דדייק שם (בד"ה חדא) דנ"מ אי שמיט לוקח וקצץ אילנות משום דלחפור בורות שיחין ומערות אינו יכול אם מכר ביובל כמבואר בירוש' גיטין פ"ד מחמת דבעינן ושב לאחוזתו ואילנות לא מקרי אחוזה ולכך יכול לקצוץ ואכילת פירות לא מצי נקט משום דביובל הפקירא הוא כמבואר בב"מ דף ק"ט ע"א ע"ש גבי סילקא וירקא. עכ"פ אם נימא דזה רק כמו מכירה לזמן שוב הוי כמו הך דב"מ דף ע"ט ע"א גבי המוכר שדהו לס' שנה וא"כ נמצא דע"י היובל מתבטל דין היובל וזה א"א כמש"כ. ועוד נ"מ למה דמבואר בסוטה דף מ"ח ע"ב דבבית שני בטלו ערי מגרש א"כ אין עליהם שם ערי הלוים ולכך א"א להם לקלוט וע' בספרי פ' קרח פ' קי"ט דגם בקיני אסור ללוי לטול חלק לע"ל ולק' בס' הל' שמיטה אבאר זה. והנה במכות דף י' ע"א אמר שם דאם נתמעטו אוכלסין מרבה עליהן אוכלסין ואח"כ אמר דאם נתמעטו דיורין מרבין עליהם כהנים לויים וישראלים ובאמת הטעם משום הך דשם דף י' ע"ב דעיר שרובה רוצחים לא היתה קולטת ולכך צריך להרבות בדיורין ודוקא יושבי העיר וע' סנהדרין דף קי"ב ע"א ובמה דפליגי בתוספתא דבכורים פ"א אם כהנים ג"כ יש להם חלק בערי מגרש וע' בספרי פ' שופטים פ"ס קס"ח דמשמע שם דכהנים אין להם חלק בערי מגרש וברש"י יומא דף נ' ע"א ובהוריות דף ו' דכהנים לא איקרו קהל.
השמטה במ"ש לענין המחלוקת דתוספ' דבכורים פ"א אם יש נ"מ בין כהנים ללוים לענין חלק בערי מגרש:
ועי' בהוריות דף ו' ע"ב דבמסקנא שם מבואר דלוים מיקרי קהל וא"כ יש להם אחוזה וברש"י יומא דף נ' ע"א בד"ה דלא שכ' דלכך כהנים לא מייתי פר דאין להם נחלה ותוס' ברכות דף כ' ע"ב ובהך דסוטה דף מ"ח ע"ב דבטלה ערי מגרש ע"ש ברש"י אך באמת כך דכ"כ במ"א דכל דבר שאפשר שיתבטל ע"י איזה סיבה זה לא מיקרי עצם וע' בהך דשבועות דף ט"ז ע"א בתוס' ור"ה דף י"ב ע"ב דנחלה אין לה הפסק וב"ב דף קכ"ט ודף קל"ג דרחמנא לא אפסקי' וירוש' יבמות פ"ח ה"ז ואתן אותם כו' ועי' במכלתא פ' יתרו דא"י נתנה על תנאי ובירוש' פ"א דקדושין וב"ב פ"ח לאחר שקראה אותה מתנה כו'. אך כך דא"י שייכא לישראל מחמת ב' דברים אחד מחמת ירושה ואחד מחמת דשייכא למין ישראל וזה לא יפקע לעולם וזהו ר"ל הך דברכות דף ה' דניתנה ע"י יסורים ור"ל ע"י פעולת הגוף ולא ישתנה ועי' במכלתא פ' תשא. אך גבי כהנים אף דשייך להם ערי מגרש מ"מ זה רק מחמת הכהונה ולא עצמם דיש מציאות שישתנו דהיינו חלל דאין עליו שם כהן כמבואר יבמות דף ע"ד ע"ב דלאו זרעו דאהרן ועי' זבחים דף י"ג ע"א ע"ש ברש"י וכ"כ בזה במ"א לענין מה דפליגי הגמ' דילן בגיטין דף נ"ט ע"ב וכתובות דף כ"ה ע"א גבי מעשר ובכורות דף מ"ז גבי פה"ב ס"ל דכהן חלל גם שם לוי אין עליו והירוש' ביבמות פ"י ס"ל דעכ"פ נשאר עליו קדושת לוי וא"כ לפי"ז ודאי דאין להחלל חלק בערי מגרש וכן בהך דב"ב דף קכ"ג ע"ב גבי מתנות כהונה היכא דאישחט בחיי אבוהון אף דניקרא בגדר מוחזק מ"מ זה ודאי רק לבניו הכהנים ולא לחללים ולא דמי להך דכתובו' דף כ"ו הנ"ל דשם כבר נתקיים הנתינה אבל גבי לויים אף דמבואר בגיטין דף נ"ט ע"ב הנ"ל דלוי ממזר אין בו קדושת לוי:
וכ"כ בזה בח"ג מדברי התוספ' ביבמות פ"ח מ"מ מהך דערכין דף ל"ג ע"ב מבואר דיש לו חלק בערי הלויים ועי' תענית דף כ"ז ע"א בתוס' ד"ה מאי סבר מבואר שם דדבר דאינו עבודה אף דצריך לוי גם לוי ממזר כשר ועי' קדושין דף ע"ו ע"ב גבי אין בודקין מן הדוכן ולמעלה וזה ר"ל רש"י בע"ז דף מ"ז ע"א מה דכ' דמעכב את הקרבן ר"ל הך דתענית דף כ"ז ע"א הנ"ל. עכ"פ התוס' ס"ל דיש עליו שם לוי פסול נמצא דגבי לויים שייך נחלה ולא גבי כהנים ועי' מכות דף י' גבי הך דנתמעטו דיוריהם כו' ושם הטעם כדי שלא תהא העיר רובא רוצחים ואינו קולט כמבואר שם ועי' במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בפ"ז מהל' רוצח ה"ו ע"ש ור"ל כך דמלשון רבינו משמע דזה הרוצח מצטרף לרוב ושוב לא קלוט, וא"כ אסור לדור שם והר"א ס"ל דרק אם יש רוב בלא זה הרוצח ועי' ירוש' כלאים פ"ד סה"ו גבי הך בעיא דמהו ליתן זנב לכרם קטן ועי"ז יהי' נעשה גדול וגדול אין לו דין זנב ושם רפ"ה וכ"כ בזה במ"א. עכ"פ גבי כהנים אין זכות לעצמן רק להתואר שלהם ולכך לא שייך בהו דין נחלה דאינו בגדר עצם ולא מיקרי פעולה מאב לבן רק בגדר ממילא שהדין הוא כן:
וכה"ג יש ליישב מ"ש התוס' בכורות דף כ' ע"א למה גבי לידת בכור הוה רובא דתליא במעשה וגבי יבום לא מיקרי תליא במעשה אך כך דגבי יבום לא הפעולה גורמת הפטור רק המציאות שיש לו בן דהרי בן מ"מ פוטר משא"כ בבכור דהפעולה שלה גרמה וכעין זה מבואר בזבחים דף פ"ג ע"ב התם מחסרו מעשה בגופייהו. וכה"ג י"ל מה דרבינו ז"ל בהל' שחיטה פ"י הי"ב י"ג כ' גבי טרפה דרק מה שמסרו לנו חכמים ולא אזלינין אחרי הרופאים וגבי רוצח פסק בהל' רוצח פ"ב ה"ח דגבי טרפה אם הרגו דפטור זה רק כשהרופאים אמרו שאין לו תעלה והטעם דכ"כ בח"א דהך דטרפה אינו חי' הוא רק לסימן ולא לטעם ואנן קי"ל הלל"מ דשמונה מיני טרפות יש שזה כוונת הפסוק דשאנה חי' כו' וכל הנכנס בסוגים אלו אין לנו שום נ"מ:
וזהו דאמר שם בחולין דף מ"ג לאפוקי לקותא דרכיש ר"ל דזה לא הוה סוג ונ"מ דגבי' נוכל לחלק וגם י"ל דהיכא דהדרא בריא תתכשר וכמו בהך דיבמות דף פ' גבי סריס חמה דאף דיש שמתרפאים באלקסנדריא כו' מ"מ כיון דאינה רפואה ברורה כמ"ש התוס' שם דף קי"א ע"ב לא מיקרי בריא רק מכאן ולהבא ונ"מ דאם נתרפא בחיי הבעל ודאי האשה זקוקה לו אף לדידן ולאחר מיתה לא משום דצריך בשעת נפילה ובאמת י"ל כן בהך דיבמות דף פ"א ודף פ"ג ע"ב ובכורות דף מ"ב ע"ב במה דאמר ר"י דטומטום הרי הוא כסריס חמה ע"ש בגמ' מ"ש הא י"ל דהכי פי' דה"ק ר"י דלא נימא דהקריעה הוא דבר חוציי והוה כעין פומייהו הוא דכאיב לי' וגילוי מלתא למפרע רק דזה הוה שינוי בעצם וכמו רפואה גבי סריס חמה:
ונ"מ דזה ודאי אם נקרע קודם מיתת הבעל אז זקוקה לו אבל לאחר מיתה כבר נידחית וכעין הך דב"ב דף קכ"ז וכ"כ בזה דכן מוכח בדברי בה"ג אך מדברי רבינו בסוף הל' ממרים מבואר דס"ל גבי בן סורר ומורה דלא כפי' רשב"ם רק דר"ל שמשעת גנבה הראשונה צריך שיהי' בן ולא משעת לידה ע"ש עכ"פ גבי טרפה ג"כ כן ואף דמבואר בחולין דף ס"ח ע"ב דטרפה אין חוזר להכשרו זה רק גבי סוג טרפה ולא בלקותא דרכיש ולא בגלודה דנדה דף נ"ה ולא בדין של רבינו גבי ניטל לחי העליון בפ"ח מהל' שחיטה הכ"ג ואכמ"ל: ע”כ השמטה].
אך י"ל דנ"מ למה דמבואר בכלים פ"א והובא בדברי רבינו בהל' בית הבחירה פ"ז המ"ב לענין מעלות של א"י ושם לא מחמת דין דאין נוהג שם זה רק בגדר מעלה ולכך ס"ל לרבינו בפ"ז מהל' תמו"ס דאף דקי"ל דחדש נוהג בחו"ל מ"מ אין מביאין עומר וב' הלחם מחו"ל וכה"ג אמר בירוש' פ"ד דשקלים ופ"א דשביעית לדידן לענין סוריא דרק משום מעלה אין מביאין כיון דקי"ל דשמיה כבוש וע' מש"כ הר"ן ז"ל בנדרים דף כ"ב ע"א גבי עבר הירדן ורש"י סנהדרין דף י"א ע"ב ומנחות דף פ"ג ע"ב וכ"כ מזה במק"א. וכן במאי דחשיב שם בכלים בכורים קאי ג"כ לענין סוריא דאף דמבואר בסוף מס' חלה ובדברי רבינו בהל' בכורים דמביאין בכורים מסוריא זה רק לענין הכנסה לירושלים וכ"כ ובזה בהל' נדרים דלשיטת רבינו תיכף שהכניסם לירושלים יש עליהם שם תרומה ואח"כ כשמכניסן לעזרה יש עליהם שם קדשי מקדש והני של סוריא אין מכניסין לעזרה וע' בספרי פ' תבוא דמבואר שם דמביאין בכורים קודם ירושה וישיבה והוא תמוה אך נראה דר"ל דנ"מ לסוריא. וע' בתוספתא ספ"ב דתרומות בהך מחלוקת דר' יהודה ורבנן לענין כרם רבעי ובמק"א אבאר זה. אך זה נראה דהיכא דרובא עכו"ם י"ל דפקעה הקדושה וע' תוס' כתובות דף מ"ה ע"ב גבי בתי ערי חומה ובירוש' פ"א דמגילה גבי מגילה ובמאי דפליגי בירוש' פ"ב דדמאי אם רוב א"י נתונה ביד גויים או ביד ישראל ונ"מ למצורע דאסור לחנות בעיירות המוקפות חומה וס"ל לרבינו בפ"ג מהל' ביאת מקדש הל"ח דאין האיסור משום מחנה משום דס"ל דלאחר שנבחרה ירושלים אין שם מחנה על שאר ערי ישראל כדמוכח בזבחים דף קי"ב ע"ב ושם דף קט"ז ע"ב ורש"י שם דף נ"ה ע"א ד"ה טהור ולכך לא הביא רבינו בהל' סנהדרין הך דסנהדרין דף מ"ב ע"ב דצריך להרוג חוץ לעיר משום דס"ל דאין על שאר עיירות שם מחנה רק דמצורע אסור לכנוס לעיר המוקפת חומה משום עשה דבדד ישב וזה ר"ל הך דפסחים דף ס"ז ע"א דהכתוב נתקו לעשה ולא קאי רק על שאר עיירות ולא על ירושלים וכן מבואר בדברי רבינו בהל' ביאת מקדש שם ובפיה"מ ספ"א דכלים וע' תוס' שבועות דף ד' ע"א. שם י"ל דע"י שיש שם רוב עכו"ם פקעה. ובזה א"ש מש"כ התוס' ברכות דף ה' ע"ב גבי הך דהא לן ואזיל לשיטתי' בדמאי פ"ב הנ"ל. וה"ה להני דלא קדשו לגמרי אם רובא עכו"ם פקעי ולכך מבואר בירוש' פ"ו דשביעית דפטרו עיר סוסיתא מן המעשרות משום דהוי בעלי מסין ולא הוי קדושה גמורה והוי רובא עכו"ם כמבואר בירוש' פ"ב דר"ה וע' תוספתא ס' אהלות ובירוש' דמאי פ"ב ה"ט דבקשו לפטור הר המלך מן המעשר והטעם דשם ג"כ הוי רובא עכו"ם כמבואר שם פ"ו ה"א ובפ"א דשבת. וכן ג"כ גבי סוריא. ע' ע"ז דף כ"א ובירוש' שם דלא שכיח שם ישראל. רק בא"י דהוי קדוה"ג לא מהני זה להפקיע וכעין שכ' הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ד דע"ז גבי כלי שרת ולפמש"כ לעיל לפי המבואר בתוספתא דמכות דשכם לא נתקדשה עד לאחר זמן ולא היה עליה תיכף שם עיר מקלט א"ש מה דמבואר בס' פ"א דסוטה דקברו את יוסף שם וע' ב"ב דף קי"ג דקברו שם את אליעזר. אף דמבואר במכות דף י"ב דערי מקלט לא ניתנו לקבורה משום דעדיין לא היה עליה שם עיר מקלט ובדרושי הארכתי בזה בכונת הפסוק דאמרו בני חת לאברהם נשיא אלקים כו' ור"ל כך דהוא רצה לקנות רק חוץ לתחום לקבר מחמת דחברון עתידה להיות עיר מקלט וירא שלא יצטרכו לפנותו כיון דהקברות של ערי מקלט צריכים להיות חוץ לתחום כדמבואר בדברי רבינו בס' הל' שמיטה ויובל. אך הנה מבואר בתוספתא פ"א דב"ב ובירוש' פ"ט דנזיר הובא בדברי רבינו בהל' ביהב"ח פ"ז דקבר המלך והנביא אין מתפנין ולכן אמרו לו נשיא אלקים כו' וכיון דהוא נשיא וגם נביא שוב אין לחוש לזה ואכמ"ל:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה