צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תעניות· רבי יוסף רוזין
פרק ה · הלכה ה
ונהגו כל ישראל כו'. עיין בה"ה אך באמת אין הפירוש כן רק דקאי אי"ג באדר ובזמן ביהמ"ק אסור להתענות מחמת יום טוריינוס או נקנור כמבואר בתענית דף י"ח ועיין בפה"מ לרבינו בר"ה דס"ל דשל ת"ב אף בבית שני התענו ע"ש וס"ל דגם אז לא היה שלום ובאמת טעם דהוכפלו לא שייך קודם חורבן בית שני וכמ"ש התוס' אך באמת לפי הנראה יש בזה שיטה אחרת בענין החורבן ואכמ"ל בזה:
ובכולן אוכלין וכו'. עיין בה"ה בשם הרמב"ן שמעיקר הדין כולן וכו' אך אינו כן רק דתעניתים אלו אין בו כלל שם תענית ציבור כיון דהוא על המאורע שהיה וכמ"ש רבינו ז"ל בהל' תפלה וזה לא הוה רק מנהג וכמו מנהג נביאים או יסוד נביאים והוה תקנה להיות בזמן צרה תענית רק אח"כ עשו ת"ב מעין ת"צ וזה דאמר אין תענית ציבור בבבל ועיין רש"י פסחים ד' נ' ע"ב ובירושלמי דר"ה פ"ג צריכא ליה אבל הוא ת"צ הוא ע"ש בה"ד ועיין בירושלמי פ"ב דתענית ע"ש ותוס' מגילה ד' ה' ע"ש. ובזה א"ש מש"כ התוס' במו"ק ד' ט"ו ע"ב בשם הרשב"ם דת"ב מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו ע"ש. והוא תמוה דהוא להיפך מהך דפסחים דף נ"ד ע"ב אך שם משום אבל וכאן משום תענית צבור ונ"מ לגבי רחיצה שאינה של תענוג ועיין בירושלמי פ"א דתענית ה"ו ובבלי ד' י"ג ובמרדכי שם ועיין בתוספתא פ"א דכאן הלילה הולך אחר היום ובר"ן ספ"א דר"ה ע"ש: