צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי יוסף רוזין
פרק ז
הלכה א
אבל כשחטא כו'. עי' נזיר ד' נ"ט ע"א וע' עירובין ד' נ"ד ע"א ועי' בירוש' דיבמות פרק י' גבי אבוה דשמואל וא"כ לפי"ז אם דן אותו בפרהסיא הוה כמו קלה כמבואר במכות ד' כ"ג דהוי בזיון ולכך פטרי אותו בהך דנזיר הנ"ל, ועי' שבועות דף כ"ח ע"א:
הלכה ו
מי שישב בנדוי כו'. מה דלא כתב רבינו הך דין דנידוי שלנו רק ז' דשם ר"ל רק דיכול להתירו בתוך זה הזמן וא"כ לפי שיטת רבינו דפסק דיכול להתיר מיד מהך דנדרים דף ז' ע"ב אין צריך להביא זה ועי' תוס' מנחות ד' ל"ד ע"ב ועי' בפסקי תוס' מו"ק דיכולים להתיר בתוך הזמן לכשיבוא הזמן יהיה מותר ועי' נדרים ד' צ' ע"ב בר"ן ובכורות ד' מ"ט ע"ב ותוס' מו"ק די"ד ע"א:
הלכה ז
בכמה מתירין. עיין בהשגות ובאמת נ"מ דהני שנדוהו די בג' אבל אחרים אף אם שנים מג' שנדוהו התירו לו החלק השלישי צריך ג"כ שלשה:
הלכה יא
ת"ח כו'. עיין בהשגות ועי' בירוש' פ"ט דנזיר הל' א' דב"נ אין לו היתר שאלה והוא הדין לנידוי וא"ש:
הלכה יב
עיין בשאלתות פ' כ"ט דגריס כגירסת רבינו:
סוף הספר