צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שקלים· רבי יוסף רוזין
פרק א · הלכה ט
וכל מי שלא יתן ממשכנין אותו כו'. עי' בירושלמי כאן פ"א ה"ה וה"ז ובפיהמ"ש לרבינו במ"ג פ"א דשקלים. והנה לכאורה דברי רבינו תמוהים בפיהמ"ש שם דהא בלא הביא שתי שערות אין תובעין אותו, וצ"ל דמיירי בן י"ג ולא הביא ב' שערות דס"ל לרבינו בכ"מ דזה הוה גדר מופלא סמוך לאיש דאורייתא ולכך לתבוע תובעין דהוה גדר נדר אבל למשכן הוה רק גדר עונש לא גדר גבוה עמש"כ בהמאור ז"ל ריש פ"ד דב"ק בשם תשובות הגאון ועמ"ש הה"מ ז"ל בהל' אישות פי"ב הט"ו ומה דאמר בירושלמי פ"א דר"ה ועשית להזהיר ב"ד מכאן למשכן ר"ל ג"כ רק גדר עונש וכפיה לא לגבות ולא הוה כערכין ועי' ב"ק ד' ק"ב ע"ב ובירושלמי שם דאמר שם כיון שאמר ערכי עלי לא קבע לעצמו אלא ג' סלע ר"ל דזה הוא הפחות שבערכין וס"ל כמ"ד בערכין דף ד' ע"ב דערך סתם אינו נידון בהשג יד וזה חיוב גמור אבל שקלים הויא המשכון רק גדר עונש ועונש צריך שיביא שתי שערות ולא כר"ה בנדה דף מ"ו ועי' תמורה ד' ב' ע"ב גבי קטן מהו שימיר ובאמת הנה בתוספתא כאן פ"א דשקלים אמר דלכך ממשכנין שיהיו קרבנות ציבור קרבין משלהם ואמר שם משל לאחד כו' מפני שקרבנות צבור מרצין ומכפרין כו' ע"ש ור"ל כך דבאמת הא מבואר בערכין דף כ"א דחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותם ועי' ב"ק ד' מ' ותוס' כריתות ד' י"ב ע"א דהטעם משום דלא ניחא לו בכפרה ור"ל דהוא כמו דאמר לא יתכפר לי חטאתי דלא מכפר לו כמבואר בכריתות ד' ז' ועי' תוס' יבמות ד' פ"ז ע"ב ותוס' ר"ה ד' ו' ע"א ד"ה יקריב אותו אך זה רק היכא דבעיא לכפרה אבל כאן השקלים הוא חיוב בפ"ע ומוסרן לצבור ושוב אינו שלו ואח"כ מביאין קרבנות משל צבור עי' בירושלמי פ"א דשקלים ה"ד ופ"ג ה"ג גבי של בית ר"ג ולא נקרא זה כפרה וגם הא קיי"ל תורמין על האבד וזהו כוונת רש"י בכתובות ד' ק"ח ע"א דכיון דחזינן דאף אם לא הגיע שקלו ללשכה מ"מ תורמין עליו לא מקרי גדר פריעת חוב רק משום המצוה והמצוה הוא על הנותן ע"ש ברש"י והוה רק מבריח ארי דפטור וזה ר"ל בתוספתא הנ"ל דהויא כמו חתיכת המכה דיכול אף בע"כ דרק הרפואה צריך להיות מדעת ובאמת לפי המבואר בירושלמי בפ"ב דשקלים לפי שיטת רבינו בפיה"מ לאחר שנתרמה התרומה אז ממשכנין ע"ש אף דכבר נתרמה. אך י"ל דזה רק אם סופו לגבות אח"כ כמ"ש התוס' אך מדברי רבינו ז"ל לא משמע כן ועי' בתוספתא תורמין על הממושכן ע"ש ובזה י"ל הגירסא דגרס בפ"א דשקלים ה"ה דממשכנין רק בן עשרים ר"ל דהויא רק כמו עונש בידי שמים דאין עונשין עד שיהא בן כ' עיין שבת ד' פ"ט ע"ב ומש"כ רבינו ז"ל בפיה"מ בפ"ז דסנהדרין דזה הויא הלכה ע"ש ועי' בתו"כ פ' אמור דמבואר שם דעל לחם הפנים ועל שתי הלחם אן כופין את הצבור להביא ובצבור אין שייך כפיה ועי' זבחים ד' מ"א ע"ב חטא הצבור כביכול כו' ע"ש: