צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שחיטה· רבי יוסף רוזין
פרק יג · הלכה ג
בא אחר וחטף כו'. עיין לקמן בהל' י"ט ואפילו לטהר כו', ועי' ד' קמ"א ע"א ונ"מ דאף אם שיהיה האם ציפור המשולחת אסור וזהו מה דר"ל שם דף ק"מ ע"א למעוטי שלא לזווג לה אחרת ור"ל דאם נוטל אם על הבנים אסור לזווג להאם אחרת ולעשות מהם ציפורי מצורע והטעם משום דלא הוה טהורות ועי' בתוספתא סוף חולין דממעט לה מחמת שנעבדה בה עבירה ור"ל דהוה כמו מצוה הבאה בעבירה וכעין דאמרינן בתמורה ד' י"ט ע"ב אין אדם מתכפר וגם י"ל דכיון דכתיב ולקח צריך שיהא בהם קנין וזה א"א לקנותה כיון דע"כ צריך לשלחה וכן מבואר בתוספ' שם ועיין בירוש' ערלה פ"א ולקחתם לכם כו' ועיין כאן דף קמ"א ע"ב ברש"י ד"ה והשתא, דמוכח דלא קנה דאין לה בה קנין אם עבר ונטלה וזה כונת הגמ' כאן דף קל"ט ע"א מעיקרא איחייב ליה בשילוח ור"ל דלא חל ההקדש כלל כיון דע"כ צריך לשלחה, וע"ש דף ק"מ ע"ב גבי שחט מיעוט סימנים פי' רש"י תחת האם משמע לכאורה דאם הגביה את האם חייב אך בתוספתא שם מבואר דאם נעשו טרפה אף לאחר הגבהת האם פטור וא"כ קשה מהך דכאן דקאמר דהיכא דכבר חל עליו לא מהני ההקדש וע"כ כמש"כ דר"ל דלא חל ההקדש כלל כיון דאינו שלו גם י"ל דלמ"ד קיימו ע"כ לא הוה רק אם מקיימו מדעתו כמש"כ רבינו וכיון דגבי מצורע מחויב לשלחה שוב לא הוה קיימו וגם ע"כ אחר משלחו עיין תוס' קדושין דף נ"ז ע"ב ע"ש וזהו כונת הגמ' דף קמ"א ע"א הניחא למ"ד קיימו כו' ור"ל דלמ"ד בטלו שפיר משכחת שיהיה מן העוף המשולחת. והנה עיין מש"כ רבינו בהלכות מכירה פכ"ג ה"י דביצים ואפרוחים אין בהם קנין כ"ז שלא פרחו ורק מדרבנן ועי' בירושלמי גיטין פ"ה דמבואר שם להיפך דאדרבא קטנים יש בהם קנין וכמש"כ התוס' ב"ב דף ע"ט ע"ב. אך באמת שם מיירי שאין עליהם אם. אך הנה עיין ברש"י דף קל"ט ע"ב ד"ה לפניך שכ' דלא קניא ליה חצירו ולכאורה הא מבואר בגמ' ד' קמ"א ע"ב דאין כאן קנין חצר כלל ואפשר לומר דס"ל דזה רק מדרבנן כמש"כ רבינו ועיין כאן בהל' י"ח. אך באמת שיטת רבינו שם דאף היכא דאין האם יושבת עליהם מ"מ גזירת חכמים הוא כך אבל אם פרחו אז לא שייך בהו שילוח הקן גבי אפרוחים מפריחין כמבואר בחולין ושם דף קמ"ב דאמר דליתגבהו אמהות ר"ל והוה מעופפת ולא שייך בהם שילוח הקן והא דאמר שם דף קל"ט נטל את הבנים והחזירן שם ר"ל שנטלן בהיתר דהיינו ששלח האם. אך באמת כך דמבואר בגמ' דבין שהאם שלו ובין שהבנים שלו אז פטור מטעם מזומן וכן בין שהאם הקדש ובין שהבנים הקדש אז פטור לא כמו גבי טרפה. והנה עיין בדברי רבינו פ"א מהל' זכיה ומתנה הל' ב' גבי חיה ועוף שבביברין דפליגי שם רבינו והראב"ד אם הוה גזל מה"ת והראב"ד ס"ל דרק מדרבנן ואף דלא פסקינן כר"י בהך דגיטין דף נ"ט עיין מש"כ רבינו בפ"ו מהל' גזילה ועיין בהך דסנהדרין ד' כ"ה ע"א דרק דרכי שלום ע"ש ברש"י ובע"ב שם בד"ה שור הבר דאף חיות שבביברין הוא רק מפני דרכי שלום ועיין תוספתא ב"ק פ"ח גבי יוני שובך ובהך דביצה דף כ"ה ע"א דמחלק שם בין גדולים לקטנים וזה לא משום צידה רק משום סמכא דעתא ובין הסמוך לעיר ובמקושרים אז גם בגדולים הוה גזל גמור משום דאין יכולים לברוח והוה כמו קטנים וכן מבואר בתוספתא שם ובסוף חולין ובספרי פ' תצא ועי' בהך דב"ב ד' כ"ג ע"ב גבי ניפול ושם ג"כ כך דרק ניפול דהוא גוזל קטן אז שייך בו מצות השבת אבדה. והנה מבואר בחולין כאן דאם מרדו שוב פקע מהם שם בעלים ולכך חוץ מחמשים אמה וכן אם אינו יכול לראות את שובך שלו הוה כמו מרד ושוב אינו שלו. ובזה א"ש מ"ש התוס' ב"ק דף קי"ד ע"ב גבי כוורת למה לא קנה אותם אך י"ל משום דכיון דברחו ממנו הוה כמו מרדו אך רבינו בהל' גזילה פ"ו הל' י"ד ס"ל דלא הוו בר תרבות וזה תליא בהך דסנהדרין דף ט"ו ע"ב בהך מחלוקת דר"י ור"ל, ועיין בהך דנזיר דף ל"ה ע"א דמרבה לשמירה עופות וממעט חיות ע"ש ועיין ב"ק דף פ' ע"ב גבי חתול והוא ג"כ משום זה משום דאינו בר תרבות וזה ר"ל הך דהוריות דף י"ג דאין מכיר את קונו ועי' ב"מ ד' צ"ז ע"א ועי' ברמב"ן במלחמות פ"ב דב"ב דס"ל דדבורים לית להו בעלים ועי' בירושלמי סוף סנהדרין פ"י אם יש עליהן שם עיר הנדחת אם הוה בכלל שללה אך נ"ל דהני דנולדו בביתו ונעשו שלו אף שאח"כ נתגדלו ס"ל לרבינו דאם לא פרחו ולא מרדו הוה גזל מה"ת והר"א ז"ל ס"ל דרק להוציאו בדיינין וזהו מה דקאמר בגמ' כאן ד' קל"ט במקדיש פירות שובכו ע"ש ברש"י דלמה נקט פירות אך משום דגדולים שוב אין עליהם קנין מה"ת וכשיטת הראב"ד ועי' בהך דביצה ד' כ"ד ע"א, ועי' בנדה ד' נ' ע"ב וכ"מ ועיין ברש"י ד' קל"ח ע"ב ד"ה שהרג שכ' ואח"כ מרד ולמה לן זה משום דאם תחלה מרד שוב לא בעי גמר דין כלל: