צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי יוסף רוזין
פרק ח · הלכה ה
הדס שנקטם כו'. נ"ל דס"ל הטעם משום דכיון דחזינן דמשוינן דין האתרוג לטריפות וכמו דבטריפה אמרינן בחולין ד' ס"ח ע"ב דלא מצינו טריפה שחוזר להכשירה ה"נ כיון דמבואר דאם עלתה בו תמרה כשר שוב לא הויא פסול ולא דמי להך דענביו מרובים מעליו דשם אין הפסול בעצם ועיין בתוס' ריש פ"א דסוכה ועי' חולין ד' נ"ד ע"א גבי אי בדרא לה סמא ודף מ"ח ע"א ותוס' כאן ד' כ"ט ע"ב גבי נקטם ועי' תוס' בכורות דף ל"ח ע"ב גבי ברקא ע"ש והנה בתוספתא כאן מבואר דגם גבי ערבה מהני אם עלתה בו תמרה לכן מכשיר רבינו גם בערבה אם נקטם ועי' תוס' כאן ד' ל"א ע"ב גבי ירוק ע"ש ועי' נדה דנ"ה ע"א ע"ש גבי גלודה ועי' ביבמות ד' ע"ט ע"ב גבי סריס חמה ע"ש ותוס' שם ד' קי"ב ע"ב דאין זה רפואה בדוקא ועי' במנחות ד' כ"א ע"א דע"י חמה לא הויא דיחוי משום דהדר ע"ש:
היו ענביו מרובות כו'. עיין בה"ה ובכ"מ. הנה מספקא לי אם דבר שתלש לא הוה עדיין גמר רק לאחר שתלש נגמר אם הוה זה גמר גם לענין תו"מ ועיין ברכות דף מ"א ע"ב גבי נובלות בושלי כמרא ומה שפירש שם הר"ש ז"ל בדמאי פרק א' דאינו נגמר רק אחר שמחממין אותו ועיין כאן דף ל"א ע"ב ועיין חולין דף כ"ו ע"א ובכורות דף ע"ט ובהך דפסחים דף נ"ג ע"א בנסחנו ונ"מ גם לענבי הדס דהא בירושלמי אמר כאן שני טעמים אחד משום דהוה גמר פרי וכן מבואר בירושלמי פרק א' דמעשרות דענבי הדס הוה גמר שלהם לענין מעשר משישחירו וא"כ אם השחיר בתלוש אם הוה זה גמר ועיין בירושלמי פרק ה' דמעשרות לגבי בית כה"ג וביצה דף י"ג אך נ"ל דזה הוה גמר למעשר וא"כ אסור לאכול אם אוכלן שנים דזה הוה קבע כמבואר במעשרות פרק ב' וב"מ דף פ"ט ע"ב וכ"מ ולכך דקדק רבינו כאן וכתב שליקטן אחד אחד לאכילה דאי לאו הכי אסור לאוכלן מטעם טבל וא"כ ע"כ מיירי דאשחר מעיו"ט דאל"כ הא מותר אף שנים שנים ולהפריש תו"מ ביו"ט עיין ביצה דף י"ג ודף ל"ז ע"א ע"ש אך י"ל דהנה מבואר בירושלמי פרק א' דמעשרות דיש מינים שדי בהם אם ביכר אחד נתחייבו כולם גבי רמון וענבים וכן פסק רבינו בפרק ב' מהלכות מעשרות ועיין בירושלמי דמאי פרק א' דגבי תמרים אין הדין כן וא"כ י"ל דה"נ מיירי דאשחר מאתמול אך רק ענבה אחת ועיין בירושלמי פרק א' דערלה אם הם חייבין בערלה ועיין בתוספתא פרק ג' דמעשרות גבי המיטליא גבי מעשרות דחייב ועיין בע"ז דף ל"ח ע"ב ע"ש: