צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי יוסף רוזין
פרק כט · הלכה טז
כלי שהיה מלא כו'. עי' בהשגות ועי' בהך דמנחות ד' מ"ב ע"ב גבי טעמו פסלו ושם ד' מ' ע"א אך באמת אין הפירוש שם כדברי רש"י ז"ל דאינו נפסל כל היורה ועיין מש"כ רבינו ז"ל לעיל בהל' ציצית פ"ב ה"ג ע"ש וכונת הראב"ד ז"ל כאן דאם שתה מן החבית לא פסלה דעיקר הטעם הוא משום דבעי מזוג בכוס לשם קידוש עי' רש"י ברכות ד' נ"א ד"ה חי וכמו שפי' רש"י ז"ל בפסחים ד' ל"ד ע"ב שתהא חיותם בכלי ע"ש ור"ל ג"כ שיהא המילוי בכלי מן המעיין לשם מי חטאת ואז אף אם אח"כ עירה ממנו לכלי אחר כשר וא"ש מה שהקשה הר"ש ז"ל במס' פרה ועי' תוס' פסחים ד' ק"ח ע"ב וכ"מ ע"ש ולכך אם טעמו הוה כמו שלא לשמה ועי' במה דפליגי רש"י ותוס' במנחות ד' מ"ב ע"ב גבי הך דכליל תכלת אם נצבע מתחלה לשם מצוה אם מיקרי השני כליל תכלת ועי' בירושלמי פ"ב דסוטה גבי הך דעץ ארז ואזוב דמצורע דבעי שלא נעשה בו מלאכה אם הזה בו מצורע אחד אם כשר למצורע אחר וכן אם כשר לפרה ועי' במס' פרה פי"א מ"ח ומש"כ שם רבינו ז"ל, אך זה שייך רק אם צריך שיעור אז י"ל אם טעמו פגמו אף אם הוה יתר מכשיעור ועי' בזבחים ד' ק"ט ע"ב וד' ק"י ע"ב גבי נסכים נסכי מים ובמעילה ד' י"ג ע"ב וזהו מה דר"ל רב אשי בפסחים ד' ק"ו הנ"ל וכן ג"כ זה רק אם צריך מפורש לשמה אז טעמו לא הוה לשמה גמור וכעין הך דב"ב ד' קמ"ב ע"א רפויי מרפיי וכבר כתבתי בזה אבל אי סתמא כשר ג"ז כשר וכעין הך דפסחים ד' ל"ח ע"ב כל לשוק אימלוכי מימלך ע"ש וזה ר"ל רב אשי במנחות שם ד' מ"ב ע"ב דבעיא צביעה לשמה ועיין תוס' שבת ד' ע"ז ע"א: